ממלכת הזוהר › זוהר › תיקוני זוהר › מאמר 65: תיקון סט - סוד הגלגול מאדם והבל עד משה, ודפיקות הלב והבליו › פיסקה 104 (קיג ע"ב)

עלת העלות כנשמה לכל האורות - בלא גון צורה ושתפות

תיקוני זוהר · תיקון סט - סוד הגלגול מאדם והבל עד משה, ודפיקות הלב והבליו · מאמר 65 · פיסקה 104 · דף קיג ע"ב

לשון הזוהר

[קיג:] אִזְדַּעְזַע רַבִּי אֶלְעָזָר וְכֻלְּהוּ חַבְרַיָּא וְאִזְדַּעְזְעוּ סָבִין מָארֵי דִמְתִיבְתָּא, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר עַד כְּעַן לָא יְדַעְנָא דְחוֹבָא דְאָדָם הָכִי הֲוָה עִלָּאָה, דְּמָטָא לַאֲתַר עִלָּאָה דְכָל עִלָּאִין, אָמַר, אַבָּא, הַב לִי רְשׁוּ לְמִשְׁאַל אַף עַל גַּב דְּלָא אִתְיַיהִיב רְשׁוּ לְכָל בַּר נַשׁ לְמִשְׁאַל כָּל שֶׁכֵּן לְמִנְדַּע, אָמַר לֵיהּ אֵימָא בְּרִי דְהָא רַעֲוָא אִשְׁתַּכַּח וּרְשׁוּתָא אִתְיַיהִיב לְגַלָּאָה כָּל מַה דְּיָכִילְנָא לְמִנְדַּע, אָמַר לֵיהּ, אַבָּא, אִשְׁתְּמוֹדָע בְּגִין הַהוּא חֹשֶׁךְ דְּאַפְסִיק בֵּין עִלַּת הָעִלּוֹת לְמַחֲשָׁבָה סְתִימָא, ° דְּעִלַּת הָעִלּוֹת לָא אִשְׁתַּתַּף בְּשׁוּם מַחֲשָׁבָה סְתִימָא כָּל שֶׁכֵּן גַּלְיָא, וְלַאו ° בְּשׁוּם אוֹר גָּנִיז וְטָמִיר וְקַדְמוֹן וְצַח וּמְצוּחְצָח, אָמַר וַדַּאי הָכִי הוּא דְאִם אִלֵּין נְהוֹרִין וּמַחֲשָׁבִין הֲווֹ מִנֵּיהּ לָא הֲוָה יָכִיל חֹשֶׁךְ לְאַפְרָשָׁא, אֲבָל עִלַּת הָעִלּוֹת אִיהוּ עַל כָּל נְהוֹרִין גְּנִיזִין וּסְתִימִין כְּנִשְׁמָתָא בְגוּפָא, וְאוֹר קַדְמוֹן אַף עַל גַּב דְּאִיהוּ סָתִים וְגָנִיז וְאִיהוּ קַדְמוֹן לְכָל סְפִירָן וּלְכָל אַתְוָון וּנְקוּדֵי וְטַעֲמֵי, הָכִי אִיהוּ לְגַבֵּי עִלַּת הָעִלּוֹת, כְּגוּפָא (דף קיג ע״ב) לְגַבֵּי נִשְׁמָתָא, דִּבְעִלַּת הָעִלּוֹת לֵית בֵּיהּ גַּוָּון וְלָא צוּרָה וְלָא דִיּוֹקְנָא וְלָא שׁוּתָּפוּ, וּבַאֲתַר דְּעַיִן לָא שַׁלִּיט מָאן יָכִיל לְמֶעֱבַד דִּמְיוֹן.

תרגום

נִזְדַּעְזַע רַבִּי אֶלְעָזָר וְכָל הַחֲבֵרִים, וְנִזְדַּעְזְעוּ הַזְּקֵנִים בַּעֲלֵי הַיְשִׁיבָה. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: עַד עַכְשָׁו לֹא יָדַעְתִּי שֶׁחֵטְא הָאָדָם הָיָה עֶלְיוֹן כָּל כָּךְ, שֶׁהִגִּיעַ לְמָקוֹם עֶלְיוֹן מִכָּל הָעֶלְיוֹנִים. אָמַר: אַבָּא, תֵּן לִי רְשׁוּת לִשְׁאֹל, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִתְּנָה רְשׁוּת לְכָל אָדָם לִשְׁאֹל, כָּל שֶׁכֵּן לָדַעַת. אָמַר לוֹ: אֱמֹר, בְּנִי, שֶׁהֲרֵי רָצוֹן נִמְצָא וּרְשׁוּת נִתְּנָה לְגַלּוֹת כָּל מַה שֶּׁאוּכַל לָדַעַת. אָמַר לוֹ: אַבָּא, נוֹדָע שֶׁבִּגְלַל אוֹתוֹ חֹשֶׁךְ הַמַּפְסִיק בֵּין עִלַּת הָעִלּוֹת לְמַחֲשָׁבָה הַסְּתוּמָה, שֶׁעִלַּת הָעִלּוֹת אֵינָהּ מִשְׁתַּתֶּפֶת בְּשׁוּם מַחֲשָׁבָה סְתוּמָה, כָּל שֶׁכֵּן גְּלוּיָה, וְלֹא בְּשׁוּם אוֹר גָּנוּז וְטָמִיר וְקַדְמוֹן וְצַח וּמְצֻחְצָח. אָמַר: וַדַּאי כָּךְ הוּא, שֶׁאִלּוּ אוֹרוֹת וּמַחְשָׁבוֹת אֵלֶּה הָיוּ מִמֶּנּוּ - לֹא הָיָה יָכוֹל הַחֹשֶׁךְ לְהַפְרִיד. אֲבָל עִלַּת הָעִלּוֹת הִיא עַל כָּל הָאוֹרוֹת הַגְּנוּזִים וְהַסְּתוּמִים, כִּנְשָׁמָה בַּגּוּף, וְאוֹר קַדְמוֹן - אַף עַל פִּי שֶׁהוּא סָתוּם וְגָנוּז וְקַדְמוֹן לְכָל הַסְּפִירוֹת וּלְכָל הָאוֹתִיּוֹת וְהַנְּקֻדּוֹת וְהַטְּעָמִים, כָּךְ הוּא לְגַבֵּי עִלַּת הָעִלּוֹת כְּגוּף לְגַבֵּי נְשָׁמָה, שֶׁבְּעִלַּת הָעִלּוֹת אֵין בָּהּ גָּוֶן וְלֹא צוּרָה וְלֹא דִּיּוּקָן וְלֹא שֻׁתָּפוּת, וּבְמָקוֹם שֶׁהָעַיִן אֵינָהּ שׁוֹלֶטֶת, מִי יָכוֹל לַעֲשׂוֹת דִּמְיוֹן.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: [קיג:] אזדעזע רבי אלעזר וכלהו חבריא ואזדעזעו סבין מארי דמתיבתא, אמר רבי אלעזר עד כען לא ידענא דחובא דאדם הכי הוה עלאה, דמטא לאתר עלאה דכל עלאין, אמר, אבא, הב לי רשו למשאל אף על גב דלא אתייהיב רשו לכל בר נש למשאל כל שכן למנדע, אמר ליה אימא ברי דהא רעוא אשתכח ורשותא אתייהיב לגלאה כל מה דיכילנא למנדע, אמר ליה, אבא, אשתמודע בגין ההוא חשך דאפסיק בין עלת העלות למחשבה סתימא, ° דעלת העלות לא אשתתף בשום מחשבה סתימא כל שכן גליא, ולאו ° בשום אור גניז וטמיר וקדמון וצח ומצוחצח, אמר ודאי הכי הוא דאם אלין נהורין ומחשבין הוו מניה לא הוה יכיל חשך לאפרשא, אבל עלת העלות איהו על כל נהורין גניזין וסתימין כנשמתא בגופא, ואור קדמון אף על גב דאיהו סתים וגניז ואיהו קדמון לכל ספירן ולכל אתוון ונקודי וטעמי, הכי איהו לגבי עלת העלות, כגופא (דף קיג ע״ב) לגבי נשמתא, דבעלת העלות לית ביה גוון ולא צורה ולא דיוקנא ולא שותפו, ובאתר דעין לא שליט מאן יכיל למעבד דמיון.

התרגום: נזדעזע רבי אלעזר וכל החברים, ונזדעזעו הזקנים בעלי הישיבה. אמר רבי אלעזר: עד עכשו לא ידעתי שחטא האדם היה עליון כל כך, שהגיע למקום עליון מכל העליונים. אמר: אבא, תן לי רשות לשאל, אף על פי שלא נתנה רשות לכל אדם לשאל, כל שכן לדעת. אמר לו: אמר, בני, שהרי רצון נמצא ורשות נתנה לגלות כל מה שאוכל לדעת. אמר לו: אבא, נודע שבגלל אותו חשך המפסיק בין עלת העלות למחשבה הסתומה, שעלת העלות אינה משתתפת בשום מחשבה סתומה, כל שכן גלויה, ולא בשום אור גנוז וטמיר וקדמון וצח ומצחצח. אמר: ודאי כך הוא, שאלו אורות ומחשבות אלה היו ממנו - לא היה יכול החשך להפריד. אבל עלת העלות היא על כל האורות הגנוזים והסתומים, כנשמה בגוף, ואור קדמון - אף על פי שהוא סתום וגנוז וקדמון לכל הספירות ולכל האותיות והנקדות והטעמים, כך הוא לגבי עלת העלות כגוף לגבי נשמה, שבעלת העלות אין בה גון ולא צורה ולא דיוקן ולא שתפות, ובמקום שהעין אינה שולטת, מי יכול לעשות דמיון.

מן המפרשים

ביאור הגר"א: דעלת העלות לא אשתתף כו'. כן צריך להיות כמו שכתוב בפנים, וכן הוא בכולן ולא כמו שהוגה בהגהה דודאי עלת על כל העלות לא אשתתף, ובזה לא היה מסופק אלא על עילת העילות דהוא אדם קדמון לכל הקדומין דודאי אפשר לומר דאשתתף בהו:

לכל המפרשים על פיסקה זו