ממלכת הזוהר › זוהר › תיקוני זוהר › מאמר 65: תיקון סט - סוד הגלגול מאדם והבל עד משה, ודפיקות הלב והבליו › פיסקה 100 (מא ע"ב)

שלשה אדם דבריאה יצירה ועשיה - וה"א שנשארה יחידה בגלות

תיקוני זוהר · תיקון סט - סוד הגלגול מאדם והבל עד משה, ודפיקות הלב והבליו · מאמר 65 · פיסקה 100 · דף מא ע"ב

לשון הזוהר

אָמַר לֵיהּ הָא וַדַּאי אִתְגַּלְיָא לִי מַה דְּלָא יְדַעְנָא עַד הַשְׁתָּא, וְלָא עָתִיד לְאִתְגַּלְיָא עַד יוֹמִין דְּיֵיתֵי מַלְכָּא מְשִׁיחָא, אָמַר לֵיהּ אִי הָכִי אִשְׁתְּמוֹדָע ° דְּאִית אָדָם קַדְמוֹן לְכָל קְדוּמִים, וְאִית אָדָם אָחֳרָא, אָמַר לֵיהּ בְּרִי הָכִי הוּא וַדַּאי, אָדָם דְּבָרָא לֵיהּ עִלַת הָעִלּוֹת בְּדִיּוֹקְנָא דִילֵיהּ סָתִים וְגָנִיז, הַאי גָּרַם דְּאִסְתַּלַּק עִלַּת הָעִלּוֹת, אָדָם תִּנְיָינָא חָאב בְּמַחֲשָׁבָה, וְאָדָם תְּלִיתָאָה חָאב בְּמַעֲשֶׂה, דִּתְלַת אָדָם אִינוּן, אָדָם דִּבְּרִיאָה, אָדָם דִּיְצִירָה, אָדָם דַּעֲשִׂיָּה, דְּלַאו כָּל חוֹבִין שָׁוִין. ° אָמַר לֵיהּ בְּרִי עִם כָּל דָּא הֲוָה ה' קַיְימָא קַמֵּיהּ דְּאָדָם, בָּתַר דְּאָתוּ עִרֶב רַב וְעָבְדוּ יַת עֶגְלָא, גָרְמוּ דְאִסְתַּלַּק ה' לְגַבֵּי ו״י, וְאִתְעֲבִיד הו״י, וּמָאן גָּרַם דָּא, ׳הוֹי גּוֹי חוֹטֵא׳ (ישעיהו א, ד), וְאִשְׁתְּאָרַת ה' בַּתְרָאָה יְחִידָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד׳ (איכה א), דִּבְקַדְמֵיתָא וַתֵּלַכְנָה שְׁתֵּיהֶן (רות א, יט) ה״ה, לְבָתַר אִסְתַּלְּקַת ה' עִלָּאָה, אִשְׁתְּאָרַת ה' תַּתָּאָה בַּתְרָאָה יְחִידָה, ° בָּתַר דְּאִתְעָרְבוּ טוֹב עִם רָע, מַה דְּאַפְרִישׁ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית א, ד) וַיַּבְדֵּל אלהי״ם ׳בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ׳, ° גָּרְמוּ דְגָלַת שְׁכִינְתָּא וְאִתְעָרְבַת בֵּין אוּמִין פַּלְחֵי כּוֹכְבַיָא דְּעָלְמָא, וּבְנָהָא עִמָה, בְּהַהוּא זִמְנָא נָחִית קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּכָל אַתְווֹי דְּאִסְתַּלְקוּ בְּגָלוּתָא, לְמִינְטַר לָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳אֲנִי יהו״ה הוּא שְׁמִי וּכְבוֹדִי לְאַחֵר לֹא אֶתֵּן׳ (ישעיה מב, ח) כו'.

תרגום

אָמַר לוֹ: הֲרֵי וַדַּאי נִתְגַּלָּה לִי מַה שֶּׁלֹּא יָדַעְתִּי עַד עַתָּה, וְלֹא עָתִיד לְהִתְגַּלּוֹת עַד יְמֵי בּוֹא הַמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ. אָמַר לוֹ: אִם כֵּן, נוֹדָע שֶׁיֵּשׁ אָדָם קַדְמוֹן לְכָל הַקַּדְמוּמִים וְיֵשׁ אָדָם אַחֵר? אָמַר לוֹ: בְּנִי, כָּךְ הוּא וַדַּאי - אָדָם שֶׁבָּרָא אוֹתוֹ עִלַּת הָעִלּוֹת בְּדִיּוּקְנוֹ, סָתוּם וְגָנוּז. זֶה גָּרַם שֶׁנִּסְתַּלְּקָה עִלַּת הָעִלּוֹת. אָדָם שֵׁנִי חָטָא בְּמַחֲשָׁבָה, וְאָדָם שְׁלִישִׁי חָטָא בְּמַעֲשֶׂה, שֶׁשְּׁלֹשָׁה אָדָם הֵם - אָדָם דִּבְרִיאָה, אָדָם דִּיצִירָה, אָדָם דַּעֲשִׂיָּה, שֶׁלֹּא כָּל הַחֲטָאִים שָׁוִים. אָמַר לוֹ: בְּנִי, עִם כָּל זֹאת הָיְתָה הֵ"א עוֹמֶדֶת לִפְנֵי הָאָדָם. אַחַר שֶׁבָּאוּ עֵרֶב רָב וְעָשׂוּ אֶת הָעֵגֶל, גָּרְמוּ שֶׁתִּסְתַּלֵּק הֵ"א לְגַבֵּי ו"י וְנַעֲשָׂה 'הוֹ"י', וּמִי גָּרַם זֹאת - 'הוֹי גּוֹי חֹטֵא' (ישעיהו א, ד). וְנִשְׁאֲרָה הֵ"א הָאַחֲרוֹנָה יְחִידָה, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד׳ (איכה א). שֶׁבַּתְּחִלָּה 'וַתֵּלַכְנָה שְׁתֵּיהֶן' (רות א, יט) - ה"ה, וְאַחַר כָּךְ נִסְתַּלְּקָה הֵ"א הָעֶלְיוֹנָה, וְנִשְׁאֲרָה הֵ"א הַתַּחְתּוֹנָה הָאַחֲרוֹנָה יְחִידָה, אַחַר שֶׁהִתְעָרְבוּ טוֹב עִם רַע, מַה שֶּׁהִפְרִיד הקב"ה, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ׳ (בראשית א, ד). גָּרְמוּ שֶׁגָּלְתָה הַשְּׁכִינָה וְנִתְעָרְבָה בֵּין הָאֻמּוֹת עוֹבְדֵי הַכּוֹכָבִים שֶׁבָּעוֹלָם, וּבָנֶיהָ עִמָּהּ. בְּאוֹתוֹ זְמַן יָרַד הקב"ה בְּכָל אוֹתִיּוֹתָיו שֶׁנִּסְתַּלְּקוּ בַּגָּלוּת, לִנְטֹר אוֹתָהּ, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (ישעיה מב, ח) 'אֲנִי יהו"ה הוּא שְׁמִי וּכְבוֹדִי לְאַחֵר לֹא אֶתֵּן' וְכוּ'.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: אמר ליה הא ודאי אתגליא לי מה דלא ידענא עד השתא, ולא עתיד לאתגליא עד יומין דייתי מלכא משיחא, אמר ליה אי הכי אשתמודע ° דאית אדם קדמון לכל קדומים, ואית אדם אחרא, אמר ליה ברי הכי הוא ודאי, אדם דברא ליה עלת העלות בדיוקנא דיליה סתים וגניז, האי גרם דאסתלק עלת העלות, אדם תניינא חאב במחשבה, ואדם תליתאה חאב במעשה, דתלת אדם אינון, אדם דבריאה, אדם דיצירה, אדם דעשיה, דלאו כל חובין שוין. ° אמר ליה ברי עם כל דא הוה ה' קיימא קמיה דאדם, בתר דאתו ערב רב ועבדו ית עגלא, גרמו דאסתלק ה' לגבי ו״י, ואתעביד הו״י, ומאן גרם דא, ׳הוי גוי חוטא׳ (ישעיהו א, ד), ואשתארת ה' בתראה יחידה, הדא הוא דכתיב ׳איכה ישבה בדד׳ (איכה א), דבקדמיתא ותלכנה שתיהן (רות א, יט) ה״ה, לבתר אסתלקת ה' עלאה, אשתארת ה' תתאה בתראה יחידה, ° בתר דאתערבו טוב עם רע, מה דאפריש קודשא בריך הוא, הדא הוא דכתיב (בראשית א, ד) ויבדל אלהי״ם ׳בין האור ובין החשך׳, ° גרמו דגלת שכינתא ואתערבת בין אומין פלחי כוכביא דעלמא, ובנהא עמה, בההוא זמנא נחית קודשא בריך הוא בכל אתווי דאסתלקו בגלותא, למינטר לה, הדא הוא דכתיב ׳אני יהו״ה הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן׳ (ישעיה מב, ח) כו'.

התרגום: אמר לו: הרי ודאי נתגלה לי מה שלא ידעתי עד עתה, ולא עתיד להתגלות עד ימי בוא המלך המשיח. אמר לו: אם כן, נודע שיש אדם קדמון לכל הקדמומים ויש אדם אחר? אמר לו: בני, כך הוא ודאי - אדם שברא אותו עלת העלות בדיוקנו, סתום וגנוז. זה גרם שנסתלקה עלת העלות. אדם שני חטא במחשבה, ואדם שלישי חטא במעשה, ששלשה אדם הם - אדם דבריאה, אדם דיצירה, אדם דעשיה, שלא כל החטאים שוים. אמר לו: בני, עם כל זאת היתה ה"א עומדת לפני האדם. אחר שבאו ערב רב ועשו את העגל, גרמו שתסתלק ה"א לגבי ו"י ונעשה 'הו"י', ומי גרם זאת - 'הוי גוי חטא' (ישעיהו א, ד). ונשארה ה"א האחרונה יחידה, זהו שכתוב ׳איכה ישבה בדד׳ (איכה א). שבתחלה 'ותלכנה שתיהן' (רות א, יט) - ה"ה, ואחר כך נסתלקה ה"א העליונה, ונשארה ה"א התחתונה האחרונה יחידה, אחר שהתערבו טוב עם רע, מה שהפריד הקב"ה, זהו שכתוב ׳ויבדל אלהים בין האור ובין החשך׳ (בראשית א, ד). גרמו שגלתה השכינה ונתערבה בין האמות עובדי הכוכבים שבעולם, ובניה עמה. באותו זמן ירד הקב"ה בכל אותיותיו שנסתלקו בגלות, לנטר אותה, זהו שכתוב (ישעיה מב, ח) 'אני יהו"ה הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן' וכו'.

מן המפרשים

ביאור הגר"א: כד כו' עם י"ו אתעביד אוי כו' מן א' מן אהי"ה איהי ומכל שמהן. רוצה לומר, דו"י אמר כד נשארו מן האלף, דאסתלק יו"ד העליון, וכד אסתלק גם האלף של אהיה לשם כו', ואמר ליה אם כן על כרחך האלף הנ"ל הוא למעלה מן א' של אהי"ה, ומכל שכן מכל…

לכל המפרשים על פיסקה זו