ממלכת הזוהר › זוהר › תיקוני זוהר › מאמר 63: תיקון סז - מטטרו"ן ראשית צבא השמים, והשלמת הדמות בבריאת האדם › פיסקה 5 (קב ע"א)

אדם ישראל ואדם מלאך ואדם של אצילות - והרשע הקרוי מת מעיקרו

תיקוני זוהר · תיקון סז - מטטרו"ן ראשית צבא השמים, והשלמת הדמות בבריאת האדם · מאמר 63 · פיסקה 5 · דף קב ע"א

לשון הזוהר

(ובגין דא ׳לאביו ולאמו לא יטמא׳, ודא איהו רזא מאן דאעיל מרשות הרבים לרשות היחיד, ובגין דא אמר) ׳אָדָם כִּי יָמוּת בְּאֹהֶל׳ (במדבר יט, יד), דָּא אָדָם בְּלִיַּעַל, וּמִסִּטְרָא דָא (דף קב ע״א) בַּר נַשׁ רָשָׁע ° קָרוּי מֵת מֵעִיקָרָא מִקַּמֵּי דְאִתְבְּרִי עָלְמָא, אֲבָל לָא אִתְּמַר עַל אָדָם דְּאִיהוּ מִסִּטְרָא דְקוּדְשָׁא, וְכַמָּה טִפְּשִׁין אִינוּן בְּעָלְמָא דְאָמְרִין הָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא גָזַר עַל בַּר נַשׁ דְּיָמוּת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳אָדָם כִּי יָמוּת׳, וְאֵיךְ אָמְרִין דְּלָא יְהֵא מִיתָה מִינֵיהּ, וַי לוֹן דְּטַב לוֹן דְּלָא אִתְבְּרִיאוּ בְעָלְמָא, דְאִלֵּין אִינוּן דְּשַׁוְיָן לוֹן, שַׁוְיָן לְאָדָם דְּאִתְקְרֵי יִשְׂרָאֵל וּלְאָדָם בְּלִיַּעַל, וְאָמְרִין כְּאָדָם טוֹב כַּחוֹטֵא כּוּלְהוֹן שָׁוִין, ׳יִהְיוּ כְמוֹץ לִפְנֵי רוּחַ׳ אִלֵּין חַיָּיבַיָּא דְאָמְרֵי הָכִי, ׳וּמַלְאַךְ יהו״ה דּוֹחֶה׳ מִנַּיְיהוּ. דְּאִית אָדָם דְּאִיהוּ יִשְׂרָאֵל, וְאִית אָדָם דְּאִיהוּ מַלְאָךְ וְדָא מטטרו״ן, וְאִית אָדָם בְּדִיּוֹקְנָא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דְאִיהוּ אֲצִילוּתֵיהּ, וְדָא יו״ד ה״א וא״ו ה״א, וְלֵית לֵיהּ בְּרִיאָה וִיצִירָה וַעֲשִׂיָּה אֶלָּא אֲצִילוּתָא, וּבַאֲתַר דָּא לֵית חֵטְא וְלָא מָוְת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳לֹא יְגוּרְךָ רָע׳ (תהלים ה, ה), וְעַל הַאי אָדָם בְּלִיַּעַל מַנִּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דְלָא לְמֵיכַל מִנֵּיהּ, ° וּדְלָא לְעָרְבָא לֵיהּ עִם טוֹב, דְּהַאי אִיהוּ כְּמָאן דְּעָרֵיב כַּסְפָּא עִם עוֹפָרֶת, וְדָא גָרִים בִּלְבּוּלָא בְּפַמַּלְיָא דִלְעִילָא, וְעָרַב חֲשׁוֹכָא בִנְהוֹרָא מַה דְּאַפְרִישׁ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (בראשית א, ד) וַיַּבְדֵּל אלהי״ם ׳בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ׳.

תרגום

(וּמִשּׁוּם כָּךְ ׳לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ לֹא יִטַּמָּא׳, וְזֶה הוּא סוֹד מִי שֶׁמַּכְנִיס מֵרְשׁוּת הָרַבִּים לִרְשׁוּת הַיָּחִיד, וּמִשּׁוּם כָּךְ אָמַר) (במדבר יט יד) ׳אָדָם כִּי יָמוּת בְּאֹהֶל׳, זֶה אָדָם בְּלִיַּעַל, וּמִצַּד זֶה (דף קב ע"א) אָדָם רָשָׁע נִקְרָא מֵת מֵעִקָּרוֹ עוֹד לִפְנֵי שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם, אֲבָל לֹא נֶאֱמַר עַל אָדָם שֶׁהוּא מִצַּד הַקְּדֻשָּׁה. וְכַמָּה טִפְּשִׁים יֵשׁ בָּעוֹלָם הָאוֹמְרִים: הֲרֵי הקב"ה גָּזַר עַל הָאָדָם שֶׁיָּמוּת, שֶׁכֵּן כָּתוּב ׳אָדָם כִּי יָמוּת׳, וְאֵיךְ אוֹמְרִים שֶׁלֹּא תְּהֵא מִיתָה מִמֶּנּוּ? אוֹי לָהֶם, טוֹב לָהֶם שֶׁלֹּא נִבְרְאוּ בָּעוֹלָם, שֶׁאֵלֶּה הֵם הַמַּשְׁוִים אֶת הָאָדָם הַנִּקְרָא יִשְׂרָאֵל וְאֶת הָאָדָם בְּלִיַּעַל, וְאוֹמְרִים שֶׁכְּאָדָם טוֹב כַּחוֹטֵא כֻּלָּם שָׁוִים - ׳יִהְיוּ כְּמֹץ לִפְנֵי רוּחַ׳ אֵלֶּה הָרְשָׁעִים הָאוֹמְרִים כָּךְ, ׳וּמַלְאַךְ ה׳ דּוֹחֶה׳ אוֹתָם. שֶׁיֵּשׁ אָדָם שֶׁהוּא יִשְׂרָאֵל, וְיֵשׁ אָדָם שֶׁהוּא מַלְאָךְ וְזֶה מְטַטְרוֹן, וְיֵשׁ אָדָם בִּדְמוּת הקב"ה שֶׁהוּא אֲצִילוּתוֹ, וְזֶה יוֹ"ד הֵ"א וָא"ו הֵ"א, וְאֵין לוֹ בְּרִיאָה וִיצִירָה וַעֲשִׂיָּה אֶלָּא אֲצִילוּת, וּבְמָקוֹם זֶה אֵין חֵטְא וְלֹא מָוֶת, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (תהלים ה ה) ׳לֹא יְגוּרְךָ רָע׳. וְעַל אָדָם בְּלִיַּעַל זֶה צִוָּה הקב"ה שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל מִמֶּנּוּ, וְשֶׁלֹּא לְעָרְבוֹ עִם הַטּוֹב, שֶׁזֶּה כְּמִי שֶׁמְּעָרֵב כֶּסֶף עִם עוֹפֶרֶת, וְזֶה גּוֹרֵם בִּלְבּוּל בַּפָּמַלְיָא שֶׁל מַעְלָה, וּמְעָרֵב חֹשֶׁךְ בְּאוֹר אֶת מַה שֶּׁהִפְרִיד הקב"ה, כְּמוֹ שֶׁאַתָּה אוֹמֵר (בראשית א ד) ׳וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ׳.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: (ובגין דא ׳לאביו ולאמו לא יטמא׳, ודא איהו רזא מאן דאעיל מרשות הרבים לרשות היחיד, ובגין דא אמר) ׳אדם כי ימות באהל׳ (במדבר יט, יד), דא אדם בליעל, ומסטרא דא (דף קב ע״א) בר נש רשע ° קרוי מת מעיקרא מקמי דאתברי עלמא, אבל לא אתמר על אדם דאיהו מסטרא דקודשא, וכמה טפשין אינון בעלמא דאמרין הא קודשא בריך הוא גזר על בר נש דימות, הדא הוא דכתיב ׳אדם כי ימות׳, ואיך אמרין דלא יהא מיתה מיניה, וי לון דטב לון דלא אתבריאו בעלמא, דאלין אינון דשוין לון, שוין לאדם דאתקרי ישראל ולאדם בליעל, ואמרין כאדם טוב כחוטא כולהון שוין, ׳יהיו כמוץ לפני רוח׳ אלין חייביא דאמרי הכי, ׳ומלאך יהו״ה דוחה׳ מנייהו. דאית אדם דאיהו ישראל, ואית אדם דאיהו מלאך ודא מטטרו״ן, ואית אדם בדיוקנא דקודשא בריך הוא דאיהו אצילותיה, ודא יו״ד ה״א וא״ו ה״א, ולית ליה בריאה ויצירה ועשיה אלא אצילותא, ובאתר דא לית חטא ולא מות, הדא הוא דכתיב ׳לא יגורך רע׳ (תהלים ה, ה), ועל האי אדם בליעל מני קודשא בריך הוא דלא למיכל מניה, ° ודלא לערבא ליה עם טוב, דהאי איהו כמאן דעריב כספא עם עופרת, ודא גרים בלבולא בפמליא דלעילא, וערב חשוכא בנהורא מה דאפריש קודשא בריך הוא, כמה דאת אמר (בראשית א, ד) ויבדל אלהי״ם ׳בין האור ובין החשך׳.

התרגום: (ומשום כך ׳לאביו ולאמו לא יטמא׳, וזה הוא סוד מי שמכניס מרשות הרבים לרשות היחיד, ומשום כך אמר) (במדבר יט יד) ׳אדם כי ימות באהל׳, זה אדם בליעל, ומצד זה (דף קב ע"א) אדם רשע נקרא מת מעקרו עוד לפני שנברא העולם, אבל לא נאמר על אדם שהוא מצד הקדשה. וכמה טפשים יש בעולם האומרים: הרי הקב"ה גזר על האדם שימות, שכן כתוב ׳אדם כי ימות׳, ואיך אומרים שלא תהא מיתה ממנו? אוי להם, טוב להם שלא נבראו בעולם, שאלה הם המשוים את האדם הנקרא ישראל ואת האדם בליעל, ואומרים שכאדם טוב כחוטא כלם שוים - ׳יהיו כמץ לפני רוח׳ אלה הרשעים האומרים כך, ׳ומלאך ה׳ דוחה׳ אותם. שיש אדם שהוא ישראל, ויש אדם שהוא מלאך וזה מטטרון, ויש אדם בדמות הקב"ה שהוא אצילותו, וזה יו"ד ה"א וא"ו ה"א, ואין לו בריאה ויצירה ועשיה אלא אצילות, ובמקום זה אין חטא ולא מות, זהו שכתוב (תהלים ה ה) ׳לא יגורך רע׳. ועל אדם בליעל זה צוה הקב"ה שלא לאכל ממנו, ושלא לערבו עם הטוב, שזה כמי שמערב כסף עם עופרת, וזה גורם בלבול בפמליא של מעלה, ומערב חשך באור את מה שהפריד הקב"ה, כמו שאתה אומר (בראשית א ד) ׳ויבדל אלהים בין האור ובין החשך׳.

מן המפרשים

ביאור הגר"א: ודא איהו כו' בדיוקנא וציורא כו'. רוצה לומר זהו שנאמר (בראשית א כו) נעשה אדם בצלמנו כדמותנו:

לכל המפרשים על פיסקה זו