׳אדם כי ימות באהל׳ - אדם הנשמה ואדם הגוף ואדם בליעל
תיקוני זוהר · תיקון סז - מטטרו"ן ראשית צבא השמים, והשלמת הדמות בבריאת האדם · מאמר 63 · פיסקה 4 · דף קב ע"א
לשון הזוהר
[קב.] ° אַדְהָכִי הָא סָבָא חַד אִזְדַּמַּן לֵיהּ, וְאָמַר רַבִּי רַבִּי, הָא חֲזֵינָא קְרָא דְּאָמַר בְּאוֹרַיְיתָא ׳אָדָם כִּי יָמוּת בְּאֹהֶל׳ (במדבר יט, יד), וְהָא אוֹרַיְיתָא קֳדָם דְּאִתְבְּרִי עָלְמָא הֲוַת, וַחֲזֵינָא דְעָלְמָא אַקְדִּים לְאָדָם, דְּכָל עָלְמָא וְצָרְכוֹי אִתְבְּרִיאוּ קֳדָם דְּאִתְבְּרִי אָדָם, אִי הָכִי מַאי תַּקַּנְתָּא אִית הָכָא, ° אָמַר לֵיהּ סָבָא וְהָא כְּתִיב דְּנִשְׁמָתִין דְּצַדִּיקַיָּיא אִתְבְּרִיאוּ קֳדָם דְּאִתְבְּרִי עָלְמָא, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (בראשית א, א) בְּרֵאשִׁית בָּרָא אלהי״ם ° וְלֵית רֵאשִׁית אֶלָּא נְשָׁמָה, דְאִתְּמַר בֵּיהּ (משלי כ, כז) נֵר יהו״ה נִשְׁמַת אָדָם, אִיהִי נִשְׁמָתָא דְאָדָם דִּלְעִילָא, אֶלָּא אִית אָדָם וְאִית אָדָם, אִית אָדָם דְּאִיהוּ אָדָם דְּנִשְׁמָתָא, וְאִית אָדָם דְּגוּפָא, דְּאִתְּמַר בֵּיהּ (תהלים קמד, ד) אָדָם לַהֶבֶל דָּמָה, וַעֲלֵיהּ אִתְּמַר ׳אָדָם כִּי יָמוּת בְּאֹהֶל׳ (במדבר יט, יד), וַעֲלֵיהּ אִתְּמַר ׳אָרוּר הַגֶּבֶר ° אֲשֶׁר יִבְטַח בָּאָדָם וְשָׂם בָּשָׂר זְרוֹעוֹ׳ (ירמיה יז, ה), וְדָא סמא״ל אָדָם בְּלִיַּעַל אִישׁ אָוְן, ° וְאִית לֵיהּ תְּרֵין נוּקְבִין בִּישִׁין, וַעֲלַיְיהוּ אִתְּמַר (ויקרא כא, יא) עַל כָּל נַפְשׁוֹת מֵת לֹא יָבֹא, לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ לֹא יִטַּמָּא, ° וְלֵית אָבִיו אֶלָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְלֵית אִמּוֹ אֶלָּא שְׁכִינְתָּא, וְכִי לָא אִתְּמַר בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּבִשְׁכִינְתֵּיהּ ׳הֲלֹא כֹה דְבָרִי כָּאֵשׁ נְאֻם יהו''ה׳ (ירמיה כג, כט), מָה אֵשׁ אֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה הָכִי אִיהוּ לָא מְקַבֵּל טֻמְאָה, אָמַר לֵיהּ וְהָא כְּתִיב ׳אֶת מִקְדַּשׁ יהו''ה טִמֵּא׳ (במדבר יט, כ) וְדָא שְׁכִינְתֵּיהּ, [ אֶלָּא ] (ס"א אָמַר לֵיהּ) וַדַּאי דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ לָא מְקַבֵּל טוּמְאָה, אֲבָל כָּל מָאן דְּסָאִיב אֲתַר דְּאִיהִי שַׁרְיָא בֵּיהּ, אִתְחֲשִׁיב לֵיהּ כְּאִלּוּ עָבִיד לֵיהּ, וּבְגִין דָּא ׳לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ לֹא יִטַּמָּא׳, וְלֵית אָבִיו אֶלָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְלֵית אִמּוֹ אֶלָּא שְׁכִינְתָּא, וְדָא אִיהוּ רָזָא ° מָאן דְּאַעִיל מֵרְשׁוּת הָרַבִּים לִרְשׁוּת הַיָּחִיד, וּבְגִין דָּא אָמַר ׳וְלֹא תְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי׳ (ויקרא כב, לב), ° וְדָא אדנ״י, דְּאִיהוּ רְשׁוּת הַיָּחִיד דְּאִיהוּ יהו״ה ° יְחִידוֹ דְעָלְמָא, וְדָא אִיהוּ אָדָם דְּנִשְׁמְתָא.
תרגום
וּבֵין כָּךְ הִזְדַּמֵּן לוֹ זָקֵן אֶחָד, וְאָמַר: רַבִּי רַבִּי, הֲרֵי רָאִיתִי פָּסוּק שֶׁאוֹמֵר בַּתּוֹרָה (במדבר יט יד) ׳אָדָם כִּי יָמוּת בְּאֹהֶל׳, וַהֲרֵי הַתּוֹרָה קָדְמָה לָעוֹלָם, וְרוֹאִים אָנוּ שֶׁהָעוֹלָם קָדַם לָאָדָם, שֶׁכָּל הָעוֹלָם וְצָרְכָיו נִבְרְאוּ לִפְנֵי שֶׁנִּבְרָא הָאָדָם - אִם כֵּן, מָה הַתִּקּוּן כָּאן? אָמַר לוֹ הַזָּקֵן: וַהֲרֵי כָּתוּב שֶׁנִּשְׁמוֹת הַצַּדִּיקִים נִבְרְאוּ לִפְנֵי שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁאַתָּה אוֹמֵר (בראשית א א) בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים, וְאֵין ׳רֵאשִׁית׳ אֶלָּא נְשָׁמָה, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ (משלי כ כז) ׳נֵר ה׳ נִשְׁמַת אָדָם׳- הִיא נִשְׁמַת הָאָדָם שֶׁל מַעְלָה. אֶלָּא יֵשׁ אָדָם וְיֵשׁ אָדָם: יֵשׁ אָדָם שֶׁהוּא אָדָם שֶׁל הַנְּשָׁמָה, וְיֵשׁ אָדָם שֶׁל הַגּוּף, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (תהלים קמד ד)׳אָדָם לַהֶבֶל דָּמָה׳, וְעָלָיו נֶאֱמַר (במדבר יט יד)׳׳אָדָם כִּי יָמוּת בְּאֹהֶל׳׳, וְעָלָיו נֶאֱמַר (ירמיה יז ה)׳׳אָרוּר הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בָּאָדָם וְשָׂם בָּשָׂר זְרֹעוֹ׳׳, וְזֶה סמא"ל, אָדָם בְּלִיַּעַל, אִישׁ אָוֶן, וְיֵשׁ לוֹ שְׁתֵּי נְקֵבוֹת רָעוֹת, וַעֲלֵיהֶן נֶאֱמַר (ויקרא כא יא) עַל כָּל נַפְשֹׁת מֵת לֹא יָבֹא, לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ לֹא יִטַּמָּא - וְאֵין אָבִיו אֶלָּא הקב"ה, וְאֵין אִמּוֹ אֶלָּא הַשְּׁכִינָה. וְכִי לֹא נֶאֱמַר בְּהקב"ה וּבִשְׁכִינָתוֹ (ירמיה כג כט)׳הֲלוֹא כֹה דְבָרִי כָּאֵשׁ נְאֻם ה׳׳, מַה אֵשׁ אֵינָהּ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה, כָּךְ הוּא אֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה? אָמַר לוֹ: וַהֲרֵי כָּתוּב (במדבר יט כ)׳אֶת מִקְדַּשׁ ה׳טִמֵּא׳ וְזוֹ שְׁכִינָתוֹ! אָמַר לוֹ: וַדַּאי שֶׁהקב"ה וּשְׁכִינָתוֹ אֵינָם מְקַבְּלִים טֻמְאָה, אֲבָל כָּל מִי שֶׁמְּטַמֵּא מָקוֹם שֶׁהִיא שׁוֹרָה בּוֹ, נֶחְשָׁב לוֹ כְּאִלּוּ עָשָׂה לוֹ כֵּן, וּמִשּׁוּם כָּךְ ׳לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ לֹא יִטַּמָּא׳ - וְאֵין אָבִיו אֶלָּא הקב"ה, וְאֵין אִמּוֹ אֶלָּא הַשְּׁכִינָה, וְזֶה סוֹד מִי שֶׁמַּכְנִיס מֵרְשׁוּת הָרַבִּים לִרְשׁוּת הַיָּחִיד, וּמִשּׁוּם כָּךְ אָמַר (ויקרא כב לב) ׳וְלֹא תְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי׳, וְזֶה אֲדֹנָי, שֶׁהוּא רְשׁוּת הַיָּחִיד שֶׁהוּא ה׳, יְחִידוֹ שֶׁל עוֹלָם, וְזֶהוּ אָדָם שֶׁל הַנְּשָׁמָה.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: [קב.] ° אדהכי הא סבא חד אזדמן ליה, ואמר רבי רבי, הא חזינא קרא דאמר באורייתא ׳אדם כי ימות באהל׳ (במדבר יט, יד), והא אורייתא קדם דאתברי עלמא הות, וחזינא דעלמא אקדים לאדם, דכל עלמא וצרכוי אתבריאו קדם דאתברי אדם, אי הכי מאי תקנתא אית הכא, ° אמר ליה סבא והא כתיב דנשמתין דצדיקייא אתבריאו קדם דאתברי עלמא, כמה דאת אמר (בראשית א, א) בראשית ברא אלהי״ם ° ולית ראשית אלא נשמה, דאתמר ביה (משלי כ, כז) נר יהו״ה נשמת אדם, איהי נשמתא דאדם דלעילא, אלא אית אדם ואית אדם, אית אדם דאיהו אדם דנשמתא, ואית אדם דגופא, דאתמר ביה (תהלים קמד, ד) אדם להבל דמה, ועליה אתמר ׳אדם כי ימות באהל׳ (במדבר יט, יד), ועליה אתמר ׳ארור הגבר ° אשר יבטח באדם ושם בשר זרועו׳ (ירמיה יז, ה), ודא סמא״ל אדם בליעל איש און, ° ואית ליה תרין נוקבין בישין, ועלייהו אתמר (ויקרא כא, יא) על כל נפשות מת לא יבא, לאביו ולאמו לא יטמא, ° ולית אביו אלא קודשא בריך הוא, ולית אמו אלא שכינתא, וכי לא אתמר בקודשא בריך הוא ובשכינתיה ׳הלא כה דברי כאש נאם יהו'ה׳ (ירמיה כג, כט), מה אש אינו מקבל טמאה הכי איהו לא מקבל טמאה, אמר ליה והא כתיב ׳את מקדש יהו'ה טמא׳ (במדבר יט, כ) ודא שכינתיה, [ אלא ] (ס"א אמר ליה) ודאי דקודשא בריך הוא ושכינתיה לא מקבל טומאה, אבל כל מאן דסאיב אתר דאיהי שריא ביה, אתחשיב ליה כאלו עביד ליה, ובגין דא ׳לאביו ולאמו לא יטמא׳, ולית אביו אלא קודשא בריך הוא, ולית אמו אלא שכינתא, ודא איהו רזא ° מאן דאעיל מרשות הרבים לרשות היחיד, ובגין דא אמר ׳ולא תחללו את שם קדשי׳ (ויקרא כב, לב), ° ודא אדנ״י, דאיהו רשות היחיד דאיהו יהו״ה ° יחידו דעלמא, ודא איהו אדם דנשמתא.
התרגום: ובין כך הזדמן לו זקן אחד, ואמר: רבי רבי, הרי ראיתי פסוק שאומר בתורה (במדבר יט יד) ׳אדם כי ימות באהל׳, והרי התורה קדמה לעולם, ורואים אנו שהעולם קדם לאדם, שכל העולם וצרכיו נבראו לפני שנברא האדם - אם כן, מה התקון כאן? אמר לו הזקן: והרי כתוב שנשמות הצדיקים נבראו לפני שנברא העולם, כמו שאתה אומר (בראשית א א) בראשית ברא אלהים, ואין ׳ראשית׳ אלא נשמה, שנאמר בה (משלי כ כז) ׳נר ה׳ נשמת אדם׳- היא נשמת האדם של מעלה. אלא יש אדם ויש אדם: יש אדם שהוא אדם של הנשמה, ויש אדם של הגוף, שנאמר בו (תהלים קמד ד)׳אדם להבל דמה׳, ועליו נאמר (במדבר יט יד)׳אדם כי ימות באהל׳, ועליו נאמר (ירמיה יז ה)׳ארור הגבר אשר יבטח באדם ושם בשר זרעו׳, וזה סמא"ל, אדם בליעל, איש און, ויש לו שתי נקבות רעות, ועליהן נאמר (ויקרא כא יא) על כל נפשת מת לא יבא, לאביו ולאמו לא יטמא - ואין אביו אלא הקב"ה, ואין אמו אלא השכינה. וכי לא נאמר בהקב"ה ובשכינתו (ירמיה כג כט)׳הלוא כה דברי כאש נאם ה׳, מה אש אינה מקבלת טמאה, כך הוא אינו מקבל טמאה? אמר לו: והרי כתוב (במדבר יט כ)׳את מקדש ה׳טמא׳ וזו שכינתו! אמר לו: ודאי שהקב"ה ושכינתו אינם מקבלים טמאה, אבל כל מי שמטמא מקום שהיא שורה בו, נחשב לו כאלו עשה לו כן, ומשום כך ׳לאביו ולאמו לא יטמא׳ - ואין אביו אלא הקב"ה, ואין אמו אלא השכינה, וזה סוד מי שמכניס מרשות הרבים לרשות היחיד, ומשום כך אמר (ויקרא כב לב) ׳ולא תחללו את שם קדשי׳, וזה אדני, שהוא רשות היחיד שהוא ה׳, יחידו של עולם, וזהו אדם של הנשמה.
מן המפרשים
ביאור הגר"א: אדהכי הא סבא כו'. רוצה לומר כיון שהתורה קדמה לעולם, ועולם לאדם, כל שכן שהתורה קדמה לאדם וכתיב (במדבר יט יד) כי ימות ועל כרחך נגזר עליו שימות: