ממלכת הזוהר › זוהר › תיקוני זוהר › מאמר 62: תיקון סו - ברא שש, אילן הערבוב והיחוד בלא ערבוב כלל › פיסקה 8 (ק ע"ב)

המוציא מרשות לרשות - כמערב שם ה' באילן הטוב והרע

תיקוני זוהר · תיקון סו - ברא שש, אילן הערבוב והיחוד בלא ערבוב כלל · מאמר 62 · פיסקה 8 · דף ק ע"ב

לשון הזוהר

° וּבְרִי וַדַּאי כָּל מָאן דְּנָפִיק מֵרְשׁוּת הָרַבִּים וְאַעִיל בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד אוֹ מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד וְאַעִיל בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, כְּאִלּוּ עָרַב שְׁמָא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בַּעֲבוֹדָה זָרָה, וְעָבִיד אִילָנָא דְטוֹב וָרָע, וְדָא הוּא רָזָא דַהֲוָה נָפִיק בְּלָעוֹ מִפִּיו, דְּבֵיהּ הֲוָה אָמַר צַלְמָא דִנְבוּכַדְנֶצַּר אָנֹכִי יהו״ה אלהי״ך, וּבְגִין דָּא לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם יהו״ה אלהי״ך לַשָּׁוְא, וְעָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַעְקָרָא הַאי אִילָנָא מֵעָלְמָא וּלְאוֹקָדָא לֵיהּ בְּגֵיהִנָּם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שם א, לא) וְהָיָה הֶחָסֹן לִנְעֹרֶת וְגוֹמֵר. אָמַר לֵיהּ רַבִּי אֶלְעָזָר, אִם כֵּן אֲסִיר לְעַמָּא לְאִשְׁתַּמְּשָׁא בְּשׁוּם מַלְאָךְ וְלָא בִשְׁמָא בְעָלְמָא בָתַר דְּאִית עִרְבוּבְיָא, אָמַר לֵיהּ בְּרִי לַאו הָכִי, דְהָא אָמַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְאָדָם ׳מִכֹּל עִץ הַגָּן אָכוֹל תֹּאכֵל׳ (בראשית ב, טז), מֵעִץ ׳הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל׳, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר הַאי הֲוָה קֳדָם דְּחָאב, בָּתַר דְּחָב וְנָחִית מֵאַתְרֵיהּ וְאִתְעָרַב בְּאִילָנָא דְטוֹב וָרָע, אָמַר לֵיהּ וַדַּאי הָכִי הוּא, ° וּבְזִמְנָא דְיִשְׂרָאֵל אִינוּן בְּגָלוּתָא, כְּאִלּוּ הֲווֹ מְעוּרָבִין בְּאִילָנָא דְטוֹב וָרָע, וּבְגִין דָּא אוּקְמוּהוּ קַדְמָאִין, יִשְׂרָאֵל בְּגָלוּתָא עוֹבְדִין עֲבוֹדָה זָרָה בְּטַהֲרָה הֵם.

תרגום

וּבְנִי, וַדַּאי כָּל מִי שֶׁיּוֹצֵא מֵרְשׁוּת הָרַבִּים וּמַכְנִיס לִרְשׁוּת הַיָּחִיד, אוֹ מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד וּמַכְנִיס לִרְשׁוּת הָרַבִּים, כְּאִלּוּ עֵרֵב אֶת שֵׁם הקב"ה בַּעֲבוֹדָה זָרָה, וְעוֹשֶׂה אֶת אִילָן הַטּוֹב וְהָרָע, וְזֶה סוֹד מַה שֶּׁיָּצָא בִּלְעוֹ מִפִּיו, שֶׁבּוֹ אָמַר צֶלֶם נְבוּכַדְנֶצַּר: אָנֹכִי ה׳ אֱלֹהֶיךָ! וּמִשּׁוּם כָּךְ ׳לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם ה׳ אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא׳. וְעָתִיד הקב"ה לַעֲקֹר אִילָן זֶה מִן הָעוֹלָם וְלִשְׂרֹף אוֹתוֹ בַּגֵּיהִנֹּם, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (שם א לא) וְהָיָה הֶחָסֹן לִנְעֹרֶת וְגוֹמֵר. אָמַר לוֹ רַבִּי אֶלְעָזָר: אִם כֵּן, אָסוּר לָעָם לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּשׁוּם מַלְאָךְ וְלֹא בְּשֵׁם כְּלָל, אַחַר שֶׁיֵּשׁ עִרְבּוּב? אָמַר לוֹ: בְּנִי, לֹא כֵן, שֶׁהֲרֵי אָמַר הקב"ה לְאָדָם (בראשית ב טז) ׳מִכֹּל עֵץ הַגָּן אָכֹל תֹּאכֵל׳, מֵעֵץ ׳הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל׳. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: זֶה הָיָה לִפְנֵי שֶׁחָטָא, אַחַר שֶׁחָטָא וְיָרַד מִמְּקוֹמוֹ וְנִתְעָרֵב בְּאִילָן הַטּוֹב וְהָרָע? אָמַר לוֹ: וַדַּאי כָּךְ הוּא. וּבִזְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל בַּגָּלוּת, כְּאִלּוּ הָיוּ מְעֹרָבִים בְּאִילָן הַטּוֹב וְהָרָע, וּמִשּׁוּם כָּךְ פֵּרְשׁוּהוּ הָרִאשׁוֹנִים: יִשְׂרָאֵל בַּגָּלוּת - עוֹבְדִים עֲבוֹדָה זָרָה בְּטָהֳרָה הֵם.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ° וברי ודאי כל מאן דנפיק מרשות הרבים ואעיל ברשות היחיד או מרשות היחיד ואעיל ברשות הרבים, כאלו ערב שמא דקודשא בריך הוא בעבודה זרה, ועביד אילנא דטוב ורע, ודא הוא רזא דהוה נפיק בלעו מפיו, דביה הוה אמר צלמא דנבוכדנצר אנכי יהו״ה אלהי״ך, ובגין דא לא תשא את שם יהו״ה אלהי״ך לשוא, ועתיד הקדוש ברוך הוא לאעקרא האי אילנא מעלמא ולאוקדא ליה בגיהנם, הדא הוא דכתיב (שם א, לא) והיה החסן לנערת וגומר. אמר ליה רבי אלעזר, אם כן אסיר לעמא לאשתמשא בשום מלאך ולא בשמא בעלמא בתר דאית ערבוביא, אמר ליה ברי לאו הכי, דהא אמר קודשא בריך הוא לאדם ׳מכל עץ הגן אכול תאכל׳ (בראשית ב, טז), מעץ ׳הדעת טוב ורע לא תאכל׳, אמר רבי אלעזר האי הוה קדם דחאב, בתר דחב ונחית מאתריה ואתערב באילנא דטוב ורע, אמר ליה ודאי הכי הוא, ° ובזמנא דישראל אינון בגלותא, כאלו הוו מעורבין באילנא דטוב ורע, ובגין דא אוקמוהו קדמאין, ישראל בגלותא עובדין עבודה זרה בטהרה הם.

התרגום: ובני, ודאי כל מי שיוצא מרשות הרבים ומכניס לרשות היחיד, או מרשות היחיד ומכניס לרשות הרבים, כאלו ערב את שם הקב"ה בעבודה זרה, ועושה את אילן הטוב והרע, וזה סוד מה שיצא בלעו מפיו, שבו אמר צלם נבוכדנצר: אנכי ה׳ אלהיך! ומשום כך ׳לא תשא את שם ה׳ אלהיך לשוא׳. ועתיד הקב"ה לעקר אילן זה מן העולם ולשרף אותו בגיהנם, זהו שכתוב (שם א לא) והיה החסן לנערת וגומר. אמר לו רבי אלעזר: אם כן, אסור לעם להשתמש בשום מלאך ולא בשם כלל, אחר שיש ערבוב? אמר לו: בני, לא כן, שהרי אמר הקב"ה לאדם (בראשית ב טז) ׳מכל עץ הגן אכל תאכל׳, מעץ ׳הדעת טוב ורע לא תאכל׳. אמר רבי אלעזר: זה היה לפני שחטא, אחר שחטא וירד ממקומו ונתערב באילן הטוב והרע? אמר לו: ודאי כך הוא. ובזמן שישראל בגלות, כאלו היו מערבים באילן הטוב והרע, ומשום כך פרשוהו הראשונים: ישראל בגלות - עובדים עבודה זרה בטהרה הם.

מן המפרשים

ביאור הגר"א: וברי ודאי כו'. חוזר לענין הראשון מה שאמר בג"ד מאן כו' דאפיק זרע כו' ואמר ודא הוא רזא דהוה נפיק בלעו כו' ועתיד כו' חוזר למה שאמר למעלה אמר ליה ברי הוו ידעין כו' ואמר קלא נפקת לגבה לצלמא כו' וכמו שכתוב (דברים ז כה) פסילי אלהיהם…

לכל המפרשים על פיסקה זו