ההולכים אחר ממוני הכוכבים להיות ׳כאלהים׳ - ׳מות תמות׳ בשני העולמות
תיקוני זוהר · תיקון סו - ברא שש, אילן הערבוב והיחוד בלא ערבוב כלל · מאמר 62 · פיסקה 3 · דף ק ע"א
לשון הזוהר
° וְעוֹד ׳הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ׳, אָמְרוּ מַלְאָכִין קַדִּישִׁין בְּגִין לְמֶהֱוִי אִיהוּ כְּאַחַד מִינָנָא כְּמָא דְאָמַר חִוְיָא ׳וִהְיִיתֶם כֵּאלֹהִי״ם יוֹדְעִי טוֹב וָרָע׳ (בראשית ג, ה), וְדָא אִיהוּ ׳לָדַעַת טוֹב וָרָע׳, דָּא גְרִים לֵיהּ מוֹתָא, דְּאִם זָכָה לְמֵיכַל מֵאִילָנָא דְחַיֵּי דְאִיהוּ ׳עִץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ׳, מַה כְּתִיב בָּהּ ׳וְלָקַח גַּם מֵעִץ הַחַיִּים וְגוֹמֵר׳, גַּם לְרַבּוֹת נוּקְבָא, אִיבָּא דְאִילָנָא, פְּרִי צַדִּיק. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן וַוי לוֹן לְאִינוּן דְּמַנִּיחִין לְאִשְׁתַּדְלָא בְּאוֹרַיְיתָא דְאִתְּמַר בָּהּ ׳וְלָקַח גַּם מֵעִץ הַחַיִּים׳, וּבְפִקּוּדִין דִּילָהּ דְּאִינוּן אִיבָּא דְאִילָנָא דְאִתְּמַר בֵּיהּ ׳וְאָכַל וָחַי לְעוֹלָם׳, וְאָזְלִין בָּתַר אִלֵּין דִּמְפַתֵּי לוֹן מִסִּטְרָא דְנָחָשׁ הַקַּדְמוֹנִי, דְאָמְרֵי לוֹן הִשְׁתַּדְלוּן בְּמַלְאָכַיָּא דִמְמַנָּן עַל כֹּכְבַיָּא וְשִׁמְשָׁא וְסִיהֲרָא, וְעַל אִלֵּין דִּמְמַנָּן עַל רוּחִין וְשֵׁדִין, לְמֶהֱוִי ׳כֵאלֹהִי״ם יוֹדְעִי טוֹב וָרָע׳, וַעֲלַיְיהוּ אִתְּמַר, (עיין מלכים ב כג ה, וירמיה מד כה, ועיין בהגר"א כאן), כֹּה אָמַר יהו״ה לַמְזַבְּחִים וְלַמְקַטְּרִים לַכֹּכָבִים וְלַמַּזָּלוֹת וְלַשֶּׁמֶשׁ ׳וְלַיָּרֵחַ וּלְכָל צְבָא הַשָּׁמַיִם אֲשֶׁר׳ לֹא צִוִּיתִי, וְדָא אִיהוּ דְמַנִּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְאָדָם ׳וּמֵעִץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ וְגוֹמֵר׳, וּבִלְעָם חַיָּיבָא בְהַאי הֲוָה מִשְׁתַּדֵּל, וְדוֹר אֱנוֹשׁ וְדוֹר הַמַּבּוּל וְדוֹר הַפְלָגָה, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אַעְקַר לוֹן מֵעָלְמָא דֵין וּמֵעָלְמָא דְאָתֵי, וְדָא אִיהוּ ׳כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת׳ (בראשית ב, יז), מוֹת בְּעָלְמָא דֵין וְתָמוּת בְּעָלְמָא דְאָתֵי, וְחוֹבָא דָא גָרִים חָרְבָּן בֵּי מַקְדְּשָׁא וְגָלוּת יִשְׂרָאֵל בֵּין אוּמִין דְּעָלְמָא וְאִתְקְטִילוּ מִנַּיְיהוּ.
תרגום
וְעוֹד, ״׳הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ׳״ - אָמְרוּ מַלְאָכִים קְדוֹשִׁים כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה הוּא כְּאֶחָד מִמֶּנּוּ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַנָּחָשׁ (בראשית ג ה) ׳וִהְיִיתֶם כֵּאלֹהִים יֹדְעֵי טוֹב וָרָע׳, וְזֶהוּ ״לָדַעַת טוֹב וָרָע״, זֶה גָּרַם לוֹ מָוֶת. שֶׁאִלּוּ זָכָה לֶאֱכֹל מֵאִילָן הַחַיִּים שֶׁהוּא ׳עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ׳, מַה כָּתוּב בָּהּ? ״׳וְלָקַח גַּם מֵעֵץ הַחַיִּים׳״ וְגוֹמֵר, ״גַּם״ לְרַבּוֹת אֶת הַנְּקֵבָה, פְּרִי הָאִילָן, פְּרִי הַצַּדִּיק. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן: אוֹי לָהֶם לְאוֹתָם שֶׁמַּנִּיחִים לְהִשְׁתַּדֵּל בַּתּוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ ׳וְלָקַח גַּם מֵעֵץ הַחַיִּים׳, וּבְמִצְווֹתֶיהָ שֶׁהֵם פְּרִי הָאִילָן שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ ׳וְאָכַל וָחַי לְעוֹלָם׳, וְהוֹלְכִים אַחַר אוֹתָם הַמְפַתִּים אוֹתָם מִצַּד הַנָּחָשׁ הַקַּדְמוֹנִי, הָאוֹמְרִים לָהֶם: הִשְׁתַּדְּלוּ בַּמַּלְאָכִים הַמְמֻנִּים עַל הַכּוֹכָבִים וְהַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ, וְעַל אֵלֶּה הַמְמֻנִּים עַל הָרוּחוֹת וְהַשֵּׁדִים, כְּדֵי לִהְיוֹת ׳כֵּאלֹהִים יֹדְעֵי טוֹב וָרָע׳, וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר: כֹּה אָמַר ה׳ לַמְזַבְּחִים וְלַמְקַטְּרִים לַכּוֹכָבִים וְלַמַּזָּלוֹת וְלַשֶּׁמֶשׁ ׳וְלַיָּרֵחַ וּלְכָל צְבָא הַשָּׁמַיִם אֲשֶׁר לֹא צִוִּיתִי׳. וְזֶהוּ מַה שֶּׁצִּוָּה הקב"ה לְאָדָם: ׳וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ׳ וְגוֹמֵר, וּבִלְעָם הָרָשָׁע בָּזֶה הָיָה מִשְׁתַּדֵּל, וְכֵן דּוֹר אֱנוֹשׁ וְדוֹר הַמַּבּוּל וְדוֹר הַפְלָגָה, וְהקב"ה עָקַר אוֹתָם מִן הָעוֹלָם הַזֶּה וּמִן הָעוֹלָם הַבָּא. וְזֶהוּ (בראשית ב יז) ׳כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת׳ - ״מוֹת״ בָּעוֹלָם הַזֶּה וְ״תָמוּת״ בָּעוֹלָם הַבָּא, וְחֵטְא זֶה גָּרַם חֻרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וְגָלוּת יִשְׂרָאֵל בֵּין אֻמּוֹת הָעוֹלָם, וְנֶהֶרְגוּ מֵהֶם.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ° ועוד ׳הן האדם היה כאחד ממנו׳, אמרו מלאכין קדישין בגין למהוי איהו כאחד מיננא כמא דאמר חויא ׳והייתם כאלהי״ם יודעי טוב ורע׳ (בראשית ג, ה), ודא איהו ׳לדעת טוב ורע׳, דא גרים ליה מותא, דאם זכה למיכל מאילנא דחיי דאיהו ׳עץ חיים היא למחזיקים בה׳, מה כתיב בה ׳ולקח גם מעץ החיים וגומר׳, גם לרבות נוקבא, איבא דאילנא, פרי צדיק. אמר רבי שמעון ווי לון לאינון דמניחין לאשתדלא באורייתא דאתמר בה ׳ולקח גם מעץ החיים׳, ובפקודין דילה דאינון איבא דאילנא דאתמר ביה ׳ואכל וחי לעולם׳, ואזלין בתר אלין דמפתי לון מסטרא דנחש הקדמוני, דאמרי לון השתדלון במלאכיא דממנן על ככביא ושמשא וסיהרא, ועל אלין דממנן על רוחין ושדין, למהוי ׳כאלהי״ם יודעי טוב ורע׳, ועלייהו אתמר, (עיין מלכים ב כג ה, וירמיה מד כה, ועיין בהגר"א כאן), כה אמר יהו״ה למזבחים ולמקטרים לככבים ולמזלות ולשמש ׳ולירח ולכל צבא השמים אשר׳ לא צויתי, ודא איהו דמני קודשא בריך הוא לאדם ׳ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו וגומר׳, ובלעם חייבא בהאי הוה משתדל, ודור אנוש ודור המבול ודור הפלגה, וקודשא בריך הוא אעקר לון מעלמא דין ומעלמא דאתי, ודא איהו ׳כי ביום אכלך ממנו מות תמות׳ (בראשית ב, יז), מות בעלמא דין ותמות בעלמא דאתי, וחובא דא גרים חרבן בי מקדשא וגלות ישראל בין אומין דעלמא ואתקטילו מנייהו.
התרגום: ועוד, ״׳הן האדם היה כאחד ממנו׳״ - אמרו מלאכים קדושים כדי שיהיה הוא כאחד ממנו, כמו שאמר הנחש (בראשית ג ה) ׳והייתם כאלהים ידעי טוב ורע׳, וזהו ״לדעת טוב ורע״, זה גרם לו מות. שאלו זכה לאכל מאילן החיים שהוא ׳עץ חיים היא למחזיקים בה׳, מה כתוב בה? ״׳ולקח גם מעץ החיים׳״ וגומר, ״גם״ לרבות את הנקבה, פרי האילן, פרי הצדיק. אמר רבי שמעון: אוי להם לאותם שמניחים להשתדל בתורה שנאמר בה ׳ולקח גם מעץ החיים׳, ובמצוותיה שהם פרי האילן שנאמר בו ׳ואכל וחי לעולם׳, והולכים אחר אותם המפתים אותם מצד הנחש הקדמוני, האומרים להם: השתדלו במלאכים הממנים על הכוכבים והשמש והירח, ועל אלה הממנים על הרוחות והשדים, כדי להיות ׳כאלהים ידעי טוב ורע׳, ועליהם נאמר: כה אמר ה׳ למזבחים ולמקטרים לכוכבים ולמזלות ולשמש ׳ולירח ולכל צבא השמים אשר לא צויתי׳. וזהו מה שצוה הקב"ה לאדם: ׳ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו׳ וגומר, ובלעם הרשע בזה היה משתדל, וכן דור אנוש ודור המבול ודור הפלגה, והקב"ה עקר אותם מן העולם הזה ומן העולם הבא. וזהו (בראשית ב יז) ׳כי ביום אכלך ממנו מות תמות׳ - ״מות״ בעולם הזה ו״תמות״ בעולם הבא, וחטא זה גרם חרבן בית המקדש וגלות ישראל בין אמות העולם, ונהרגו מהם.
מן המפרשים
ביאור הגר"א: ועוד הן כו'. הן דברי ר' שמעון, ורוצה לומר שמניח את התורה ועוסק בהשבעת השמות והמלאכים ושדים לידע כל אשר בארץ טוב ורע, וזה שאומר אמרו מלאכין קדישין כו' דאם זכה למיכל כו' גם לרבות נוק' איבא כו', ומפרש והולך אמר ר"ש ווי לון לאינון…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: