׳כאחד ממנו׳ - הה"א שנשארה יחידה בו מארבע אותיות השם
תיקוני זוהר · תיקון סו - ברא שש, אילן הערבוב והיחוד בלא ערבוב כלל · מאמר 62 · פיסקה 2 · דף ק ע"א
לשון הזוהר
[ק.] אַדְהָכִי הָא אֵלִיָּהוּ אִזְדַּמַּן לְגַבֵּיהּ וְאָמַר רַבִּי כְּאַחַד מֵהֶם הֲוָה לֵיהּ לְמֵימַר אִם עַל מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת הֲוָה אָמַר, מַאי כְּאַחַד מִמֶּנּוּ, וְעוֹד הֵן אָדָם הֲוָה לֵיהּ לְמֵימַר, ° מַאי הָאָדָם בְּתוֹסֶפֶת ה"א, אֶלָּא ה"א דְּהָאָדָם ׳הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ׳, כְּחַד מֵאַרְבַּע אַתְוָון, יהו״ה דְּבֵּיהּ, דְאִיהִי ה"א דְאִשְׁתְּאַרַת יְחִידָא בֵּיהּ, ׳וְעַתָּה פֶּן יִשְׁלַח יָדוֹ׳ (שם) דָא יו"ד, ׳וְלָקַח גַּם מֵעֵץ הַחַיִּים׳ (שם) דָּא ה"א, ׳וְאָכַל וָחַי לְעוֹלָם׳ (שם) דָּא וא"ו, חַ"י וַדַּאי, כַּד ה"א הֲוַת בֵּיהּ, עָאלַת בֵּין טוֹב לָרָע, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳וַיִּיצֶר יהו״ה׳ (שם ב, ז) אלהי״ם אֶת הָאָדָם, תְּרֵין יְצִירוֹת טוֹב וָרָע, וְאִתְּמַר בְּהוֹן (שם) וַיִפַּח בְּאֲפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים, וְדָא ה"א, לָדַעַת טוֹב וָרָע, לְמִנְדַּע מַה דַּהֲווֹ גָרְמִין לְמֶעֱבַד, וּבְגִין דָּא עָאלַת בֵּינַיְיהוּ, בָּתַר דְחַאב אָדָם דִיְצִירָה אִתְפְּרָשַת ה' עִלָאָה וְאִסְתַּלְקַת מִנֵּיה, וּבְגִין דְּלָא אִתְחַזְרַת לְגַבֵּיהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳וְלָקַח גַּם מֵעֵץ הַחַיִּים וְאָכַל וָחַי לְעוֹלָם׳ (שם ג, כב), כְּתִיב בֵּיהּ וַיְשַׁלְּחֵהוּ יהו״ה אלהי״ם מִגַּן עִדֶן ׳לַעֲבוֹד אֶת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר לֻקַּח מִשָּׁם׳ (שם ג, כג), הַהוּא דְאִתְּמַר בֵּיהּ (שם ב, ז) וַיִּיצֶר יהו״ה אלהי״ם ׳אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה׳ דְּלָא הֲוָה כְדַאי לְמֶהֱוֵי בְגִנְּתָא דְאוֹרַיְיתָא, כֵּיוָן דְּלָא נָטִיר בָּהּ עֵץ ׳הַדַּעַת טוֹב וָרָע׳ בְּאִסּוּר וְהֶתֵּר, וְעָבַר (דף ק ע״א) עַל מֵימְרָא דְמָארֵיהּ, דְּאִם הֲוָה נָטִיר דְּלָא עָבַר עַל מֵימְרָא דְמָארֵיהּ, ׳וְלָקַח גַּם מֵעֵץ הַחַיִּים׳ ° דְּאִתְּמַר בָּהּ ׳תּוֹרַת חָכָם מְקוֹר חַיִּים לָסוּר מִמּוֹקְשֵׁי מָוְת׳ (משלי יג, יד), ׳עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ׳ (שם ג, יח), ° וְדָא אִיהוּ ׳וְלָקַח גַּם מֵעֵץ הַחַיִּים וְאָכַל וָחַי לְעוֹלָם׳.
תרגום
וּבֵין כָּךְ הִזְדַּמֵּן אֵלִיָּהוּ אֵלָיו וְאָמַר: רַבִּי, ״כְּאֶחָד מֵהֶם״ הָיָה לוֹ לוֹמַר אִם עַל מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת הָיָה אוֹמֵר, מַהוּ ״כְּאַחַד מִמֶּנּוּ״? וְעוֹד, ״הֵן אָדָם״ הָיָה לוֹ לוֹמַר, מַהוּ ״הָאָדָם״ בְּתוֹסֶפֶת הֵ״א? אֶלָּא הֵ״א שֶׁל ״׳הָאָדָם״ - ״הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ׳״, כְּאֶחָד מֵאַרְבַּע הָאוֹתִיּוֹת שֶׁל יהו״ה שֶׁבּוֹ, שֶׁהִיא הֵ״א שֶׁנִּשְׁאֲרָה יְחִידָה בּוֹ. ״׳וְעַתָּה פֶּן יִשְׁלַח יָדוֹ׳״ - זֶה יוֹ״ד, ״׳וְלָקַח גַּם מֵעֵץ הַחַיִּים׳״ - זֶה הֵ״א, ״׳וְאָכַל וָחַי לְעוֹלָם׳״ - זֶה וָא״ו, חַ״י וַדַּאי. כְּשֶׁהֵ״א הָיְתָה בּוֹ, נִכְנְסָה בֵּין טוֹב לָרָע, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (שם ב ז) ׳וַיִּיצֶר ה׳ ׳אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם׳׳- שְׁתֵּי יְצִירוֹת, טוֹב וָרָע, וְנֶאֱמַר בָּהֶן (שם)׳וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים׳, וְזוֹ הֵ״א, ״׳לָדַעַת טוֹב וָרָע׳״ - לָדַעַת מַה שֶּׁהָיוּ עֲלוּלִים לִגְרֹם בְּמַעֲשֵׂיהֶם, וּמִשּׁוּם כָּךְ נִכְנְסָה בֵּינֵיהֶם. אַחַר שֶׁחָטָא אָדָם שֶׁל הַיְּצִירָה, נִפְרְדָה הֵ״א הָעֶלְיוֹנָה וְהִסְתַּלְּקָה מִמֶּנּוּ, וּמִשּׁוּם שֶׁלֹּא תַּחֲזֹר אֵלָיו, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (שם ג כב)׳׳וְלָקַח גַּם מֵעֵץ הַחַיִּים וְאָכַל וָחַי לְעוֹלָם׳׳, כָּתוּב בּוֹ ׳וַיְשַׁלְּחֵהוּ ה׳ אֱלֹהִים מִגַּן עֵדֶן׳(שם ג כג)׳לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר לֻקַּח מִשָּׁם׳- אוֹתוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (שם ב ז)׳וַיִּיצֶר ה׳אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה׳, שֶׁלֹּא הָיָה כְּדַאי לִהְיוֹת בְּגַן שֶׁל הַתּוֹרָה, כֵּיוָן שֶׁלֹּא שָׁמַר בָּהּ עֵץ ׳הַדַּעַת טוֹב וָרָע׳ בְּאִסּוּר וְהֶתֵּר, וְעָבַר (דף ק ע״א) עַל מַאֲמַר אֲדוֹנוֹ. שֶׁאִלּוּ שָׁמַר וְלֹא עָבַר עַל מַאֲמַר אֲדוֹנוֹ, ״׳וְלָקַח גַּם מֵעֵץ הַחַיִּים׳״ שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ (משלי יג יד) ׳תּוֹרַת חָכָם מְקוֹר חַיִּים לָסוּר מִמֹּקְשֵׁי מָוֶת׳, ׳עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ׳ (שם ג יח), וְזֶהוּ ׳וְלָקַח גַּם מֵעֵץ הַחַיִּים וְאָכַל וָחַי לְעוֹלָם׳.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: [ק.] אדהכי הא אליהו אזדמן לגביה ואמר רבי כאחד מהם הוה ליה למימר אם על מלאכי השרת הוה אמר, מאי כאחד ממנו, ועוד הן אדם הוה ליה למימר, ° מאי האדם בתוספת ה"א, אלא ה"א דהאדם ׳היה כאחד ממנו׳, כחד מארבע אתוון, יהו״ה דביה, דאיהי ה"א דאשתארת יחידא ביה, ׳ועתה פן ישלח ידו׳ (שם) דא יו"ד, ׳ולקח גם מעץ החיים׳ (שם) דא ה"א, ׳ואכל וחי לעולם׳ (שם) דא וא"ו, ח"י ודאי, כד ה"א הות ביה, עאלת בין טוב לרע, הדא הוא דכתיב ׳וייצר יהו״ה׳ (שם ב, ז) אלהי״ם את האדם, תרין יצירות טוב ורע, ואתמר בהון (שם) ויפח באפיו נשמת חיים, ודא ה"א, לדעת טוב ורע, למנדע מה דהוו גרמין למעבד, ובגין דא עאלת בינייהו, בתר דחאב אדם דיצירה אתפרשת ה' עלאה ואסתלקת מניה, ובגין דלא אתחזרת לגביה, הדא הוא דכתיב ׳ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי לעולם׳ (שם ג, כב), כתיב ביה וישלחהו יהו״ה אלהי״ם מגן עדן ׳לעבוד את האדמה אשר לקח משם׳ (שם ג, כג), ההוא דאתמר ביה (שם ב, ז) וייצר יהו״ה אלהי״ם ׳את האדם עפר מן האדמה׳ דלא הוה כדאי למהוי בגנתא דאורייתא, כיון דלא נטיר בה עץ ׳הדעת טוב ורע׳ באסור והתר, ועבר (דף ק ע״א) על מימרא דמאריה, דאם הוה נטיר דלא עבר על מימרא דמאריה, ׳ולקח גם מעץ החיים׳ ° דאתמר בה ׳תורת חכם מקור חיים לסור ממוקשי מות׳ (משלי יג, יד), ׳עץ חיים היא למחזיקים בה׳ (שם ג, יח), ° ודא איהו ׳ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי לעולם׳.
התרגום: ובין כך הזדמן אליהו אליו ואמר: רבי, ״כאחד מהם״ היה לו לומר אם על מלאכי השרת היה אומר, מהו ״כאחד ממנו״? ועוד, ״הן אדם״ היה לו לומר, מהו ״האדם״ בתוספת ה״א? אלא ה״א של ״׳האדם״ - ״היה כאחד ממנו׳״, כאחד מארבע האותיות של יהו״ה שבו, שהיא ה״א שנשארה יחידה בו. ״׳ועתה פן ישלח ידו׳״ - זה יו״ד, ״׳ולקח גם מעץ החיים׳״ - זה ה״א, ״׳ואכל וחי לעולם׳״ - זה וא״ו, ח״י ודאי. כשה״א היתה בו, נכנסה בין טוב לרע, זהו שכתוב (שם ב ז) ׳וייצר ה׳ ׳אלהים את האדם׳- שתי יצירות, טוב ורע, ונאמר בהן (שם)׳ויפח באפיו נשמת חיים׳, וזו ה״א, ״׳לדעת טוב ורע׳״ - לדעת מה שהיו עלולים לגרם במעשיהם, ומשום כך נכנסה ביניהם. אחר שחטא אדם של היצירה, נפרדה ה״א העליונה והסתלקה ממנו, ומשום שלא תחזר אליו, זהו שכתוב (שם ג כב)׳ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי לעולם׳, כתוב בו ׳וישלחהו ה׳ אלהים מגן עדן׳(שם ג כג)׳לעבד את האדמה אשר לקח משם׳- אותו שנאמר בו (שם ב ז)׳וייצר ה׳אלהים את האדם עפר מן האדמה׳, שלא היה כדאי להיות בגן של התורה, כיון שלא שמר בה עץ ׳הדעת טוב ורע׳ באסור והתר, ועבר (דף ק ע״א) על מאמר אדונו. שאלו שמר ולא עבר על מאמר אדונו, ״׳ולקח גם מעץ החיים׳״ שנאמר בה (משלי יג יד) ׳תורת חכם מקור חיים לסור ממקשי מות׳, ׳עץ חיים היא למחזיקים בה׳ (שם ג יח), וזהו ׳ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי לעולם׳.
מן המפרשים
ביאור הגר"א: מאי האדם בתוס' ה"א כו' ובגין דלא אתחזרת לגביה הה"ד ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי לעולם כתיב ביה וישלחהו כו'. הענין, כי בתחילה היה בו הויה שלימה כנ"ל, ואח"כ נשתייר ה' תתאה ביה לבד, א"י כ"ה, כמו שאומר לעיל תיקון ס ”ב, וה' דהאדם קאי…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה:
ועוד 1 פסוקים. אינדקס הפסוקים