ממלכת הזוהר › זוהר › תיקוני זוהר › מאמר 61: תיקון סה - א"ב וא"ם שבבראשית ושתי נשיו של אדם הראשון › פיסקה 2 (צט ע"ב)

שתי נשיו של אדם - אחת מן העצם ואחת מן הבשר

תיקוני זוהר · תיקון סה - א"ב וא"ם שבבראשית ושתי נשיו של אדם הראשון · מאמר 61 · פיסקה 2 · דף צט ע"ב

לשון הזוהר

[צט:] ° אָמַר לֵיהּ רַבִּי אֶלְעָזָר, וְכִי תְרֵין נְשִׁין הֲווֹ לֵיהּ, ° אָמַר לֵיהּ אִין, חַד יֵצֶר הַטּוֹב וְחַד יֵצֶר הָרָע, ° חֲדָא מִסִּטְרָא דְעֶצֶם תַּקִּיפָא דִינָא קַשְׁיָא, וַחֲדָא מִסִּטְרָא דְבִשְׂרָא, מִתַּמָּן אִינוּן רַכִּיכֵי לִבָּא, וְאִינוּן דְּגַרְמָא אִינוּן קְשֵׁי (דף צט ע״ב) קְדָל, ° וְעַל אִתְּתָא דְאִתְנְטִילַת מִגַּרְמָא אָמַר בֶּן סִירָא, גַרְמָא דְנָפִיל בְּחוּלָקָךְ טַב אוֹ בִישׁ גַּרְרֵיהּ, ° וְעַל אִתְּתָא דְגַרְמָא אָמַר אָדָם הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּ עִמָּדִי, לָא קְרָא לָהּ אִתְּתֵיהּ, כְּגַוְונָא דְחַוָּה דְאִתְּמַר בָּהּ ׳וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁם אִשְׁתּוֹ חַוָּה׳, דְּאָחֳרָא שִׁפְחָה הֲוַת דְּמִסִּטְרָא דְעִץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע, חֲדָא רַע וַחֲדָא טוֹב, וּמִסִּטְרָא דְעִץ הַחַיִּים תַּרְוַיְיהוּ חַיִּים. וּבְסִתְרֵי תּוֹרָה ° חַוָּה, ח' ו״ה, ח' חָכְמָה כֹּ״חַ מָ״ה, ° כְּלָלָא דִשְׁמָא קַדִּישָׁא, ° ח' אִיהִי כְגַוְונָא דְאִימָּא עִלָּאָה דְאִיהִי תְמִינָאָה לְעֶשֶׂר סְפִירָן מִתַּתָּא לְעִילָא, וְחָכְמָה בָּהּ אִשְׁתְּמוֹדָע, וַעֲלָהּ אִתְּמַר ׳עִץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ׳ (משלי ג, ג), וּמִסִּטְרָא דִילָהּ ׳וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים׳ (בראשית ב, ז), ° וַעֲלָהּ אִתְּמַר ׳לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה כִּי מֵאִישׁ לֻקֳחָה זֹּאת׳ (שם כג), וְלָא אָחֳרָא דְאִתְנְטִילַת מִגַּרְמָא, דְגַרִימַת לֵיהּ מִיתָה, ° דְהָא שִׁפְחָה גָרְמַת ׳וַיֵּדְעוּ כִּי עִירֻמִּם הֵם׳ (שם ג, ז), וּבְגִין דָּא (שם כא) וַיַּעַשׂ יהו״ה אלהי״ם ׳לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ כָּתְנוֹת עוֹר וַיַּלְבִּישֵׁם׳. אָמַר לֵיהּ רַבִּי אֶלְעָזָר אַמַּאי אָמַר, בְּגִינָהּ ׳כִּי מֵאִישׁ לֻקֳחָה זֹּאת׳ (בראשית ב, כג), כִּי מֵאָדָם הֲוָה לֵיהּ לְמֵימַר, אַמַּאי מֵאִישׁ, אֶלָּא מֵאִישׁ תַּמָּן אֵ״ם וְתַמָּן יֵ״שׁ, תַּמָּן יֵ״שׁ הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳לְהַנְחִיל אֹהֲבַי יֵשׁ׳ (משלי ח, כא), תַּמָּן אֵם ׳כִּי אִם לַבִּינָה תִקְרָא׳ (שם ב, ג), וְאִינוּן אַבָּא וְאִימָּא חָכְמָה וּבִינָה, ° דְמִתַּמָּן אִתְנְטִילַת, וּבְגִין דָּא ׳כִּי מֵאִישׁ לֻקֳחָה זֹּאת׳. וְאִית לֵיהּ אָחֳרָא דְאִתְקְרִיאַת בַּת זוּגֵיהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם וַיְבָרֶךְ אֹתָם וַיִּקְרָא אֶת שְׁמָם אָדָם׳ (בראשית ה, ב). תָּא חֲזִי אָדָם הָרִאשׁוֹן בְּדִיּוֹקְנָא דְיהו״ה אִתְבְּרִי, וּבְדִיּוֹקְנָא דְעֶשֶׂר סְפִירָאן דְּאִינוּן יו״ד ה״א וא״ו ה״א, מִסִּטְרָא דְיהו״ה, מִסִּטְרָא דְיו"ד אִתְקְרֵי אִישׁ, וּמִסִּטְרָא דְה' עִלָּאָה ׳אֵם כָּל חָי׳, וּמִסִּטְרָא דְו״ה אִשָּׁה, וּמִסִּטְרָא דְיו״ד ה״א וא״ו ה״א חַוָּה אִתְקְרִיאַת אָדָם, ° וּבְכָל מַה דַּהֲוָה בְדִיּוֹקְנֵיהּ לָקָה.

תרגום

אָמַר לוֹ רַבִּי אֶלְעָזָר: וְכִי שְׁתֵּי נָשִׁים הָיוּ לוֹ? אָמַר לוֹ: כֵּן, אַחַת יֵצֶר הַטּוֹב וְאַחַת יֵצֶר הָרָע, אַחַת מִצַּד הָעֶצֶם הַתַּקִּיף, דִּין קָשֶׁה, וְאַחַת מִצַּד הַבָּשָׂר, שֶׁמִּשָּׁם רַכֵּי הַלֵּב, וְאֵלֶּה שֶׁל הָעֶצֶם הֵם קְשֵׁי עֹרֶף. וְעַל הָאִשָּׁה שֶׁנִּטְּלָה מִן הָעֶצֶם אָמַר בֶּן סִירָא: הָעֶצֶם שֶׁנּוֹפֵל בְּחֶלְקְךָ, טוֹב אוֹ רַע, גֹּרָלוֹ. וְעַל הָאִשָּׁה שֶׁל הָעֶצֶם אָמַר אָדָם 'הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּ עִמָּדִי', לֹא קָרָא לָהּ אִשְׁתּוֹ, כְּעֵין חַוָּה שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ 'וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁם אִשְׁתּוֹ חַוָּה', שֶׁהָאַחֶרֶת שִׁפְחָה הָיְתָה, שֶׁמִּצַּד עֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע: אַחַת רַע וְאַחַת טוֹב, וּמִצַּד עֵץ הַחַיִּים שְׁתֵּיהֶן חַיִּים. וּבְסִתְרֵי הַתּוֹרָה, 'חַוָּה' - ח' ו"ה, ח' - חָכְמָה, כֹּ"חַ מָ"ה, כְּלָל שֵׁם הַקֹּדֶשׁ. ח' הִיא כְּעֵין אִמָּא עִלָּאָה שֶׁהִיא שְׁמִינִית לְעֶשֶׂר הַסְּפִירוֹת מִלְּמַטָּה לְמַעְלָה, וְהַחָכְמָה בָּהּ נוֹדַעַת, וְעָלֶיהָ נֶאֱמַר ' ׳עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ׳ (משלי ג, ג) ', וּמִצִּדָּהּ ' ׳וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים׳ (בראשית ב, ז) ', וְעָלֶיהָ נֶאֱמַר ' ׳לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה כִּי מֵאִישׁ לֻקְּחָה זֹּאת׳ (שם כג) ', וְלֹא הָאַחֶרֶת שֶׁנִּטְּלָה מִן הָעֶצֶם, שֶׁגָּרְמָה לוֹ מִיתָה, שֶׁהֲרֵי הַשִּׁפְחָה גָּרְמָה ' ׳וַיֵּדְעוּ כִּי עֵירֻמִּים הֵם׳ (שם ג, ז) ', וּמִשּׁוּם כָּךְ (שם כא) 'וַיַּעַשׂ ה' אֱלֹהִים לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ כָּתְנוֹת עוֹר וַיַּלְבִּשֵׁם'. אָמַר לוֹ רַבִּי אֶלְעָזָר: לָמָּה אָמַר בִּגְלָלָהּ 'כִּי מֵאִישׁ לֻקְּחָה זֹּאת' (בראשית ב, כג), הֲרֵי 'מֵאָדָם' הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר, לָמָּה 'מֵאִישׁ'? אֶלָּא בְּ'אִישׁ' יֵשׁ אֵ"ם וְיֵשׁ יֵ"שׁ. שָׁם 'יֵשׁ', זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (משלי ח, כא) 'לְהַנְחִיל אֹהֲבַי יֵשׁ'. שָׁם 'אֵם' - 'כִּי אִם לַבִּינָה תִקְרָא' (שם ב, ג), וְהֵם אַבָּא וְאִמָּא, חָכְמָה וּבִינָה, שֶׁמִּשָּׁם נִטְּלָה, וּמִשּׁוּם כָּךְ 'כִּי מֵאִישׁ לֻקְּחָה זֹּאת'. וְיֵשׁ לוֹ אַחֶרֶת הַנִּקְרֵאת בַּת זוּגוֹ, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (בראשית ה, ב) 'זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם וַיְבָרֶךְ אֹתָם וַיִּקְרָא אֶת שְׁמָם אָדָם'. בֹּא רְאֵה, אָדָם הָרִאשׁוֹן בִּדְיוֹקַן יהו"ה נִבְרָא, וּבִדְיוֹקַן עֶשֶׂר סְפִירוֹת שֶׁהֵן יוֹ"ד הֵ"א וָא"ו הֵ"א. מִצַּד יהו"ה: מִצַּד יוֹ"ד נִקְרָא אִישׁ, וּמִצַּד ה' עֶלְיוֹנָה - ' ׳אֵם כָּל חָי׳ ', וּמִצַּד ו"ה - אִשָּׁה. וּמִצַּד יוֹ"ד הֵ"א וָא"ו הֵ"א - חַוָּה נִקְרֵאת אָדָם, וּבְכָל מַה שֶּׁהָיָה בִּדְיוֹקָנוֹ - לָקָה.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: [צט:] ° אמר ליה רבי אלעזר, וכי תרין נשין הוו ליה, ° אמר ליה אין, חד יצר הטוב וחד יצר הרע, ° חדא מסטרא דעצם תקיפא דינא קשיא, וחדא מסטרא דבשרא, מתמן אינון רכיכי לבא, ואינון דגרמא אינון קשי (דף צט ע״ב) קדל, ° ועל אתתא דאתנטילת מגרמא אמר בן סירא, גרמא דנפיל בחולקך טב או ביש גרריה, ° ועל אתתא דגרמא אמר אדם האשה אשר נתת עמדי, לא קרא לה אתתיה, כגוונא דחוה דאתמר בה ׳ויקרא האדם שם אשתו חוה׳, דאחרא שפחה הות דמסטרא דעץ הדעת טוב ורע, חדא רע וחדא טוב, ומסטרא דעץ החיים תרוייהו חיים. ובסתרי תורה ° חוה, ח' ו״ה, ח' חכמה כ״ח מ״ה, ° כללא דשמא קדישא, ° ח' איהי כגוונא דאימא עלאה דאיהי תמינאה לעשר ספירן מתתא לעילא, וחכמה בה אשתמודע, ועלה אתמר ׳עץ חיים היא למחזיקים בה׳ (משלי ג, ג), ומסטרא דילה ׳ויפח באפיו נשמת חיים׳ (בראשית ב, ז), ° ועלה אתמר ׳לזאת יקרא אשה כי מאיש לקחה זאת׳ (שם כג), ולא אחרא דאתנטילת מגרמא, דגרימת ליה מיתה, ° דהא שפחה גרמת ׳וידעו כי עירמם הם׳ (שם ג, ז), ובגין דא (שם כא) ויעש יהו״ה אלהי״ם ׳לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם׳. אמר ליה רבי אלעזר אמאי אמר, בגינה ׳כי מאיש לקחה זאת׳ (בראשית ב, כג), כי מאדם הוה ליה למימר, אמאי מאיש, אלא מאיש תמן א״ם ותמן י״ש, תמן י״ש הדא הוא דכתיב ׳להנחיל אהבי יש׳ (משלי ח, כא), תמן אם ׳כי אם לבינה תקרא׳ (שם ב, ג), ואינון אבא ואימא חכמה ובינה, ° דמתמן אתנטילת, ובגין דא ׳כי מאיש לקחה זאת׳. ואית ליה אחרא דאתקריאת בת זוגיה, הדא הוא דכתיב ׳זכר ונקבה בראם ויברך אתם ויקרא את שמם אדם׳ (בראשית ה, ב). תא חזי אדם הראשון בדיוקנא דיהו״ה אתברי, ובדיוקנא דעשר ספיראן דאינון יו״ד ה״א וא״ו ה״א, מסטרא דיהו״ה, מסטרא דיו"ד אתקרי איש, ומסטרא דה' עלאה ׳אם כל חי׳, ומסטרא דו״ה אשה, ומסטרא דיו״ד ה״א וא״ו ה״א חוה אתקריאת אדם, ° ובכל מה דהוה בדיוקניה לקה.

התרגום: אמר לו רבי אלעזר: וכי שתי נשים היו לו? אמר לו: כן, אחת יצר הטוב ואחת יצר הרע, אחת מצד העצם התקיף, דין קשה, ואחת מצד הבשר, שמשם רכי הלב, ואלה של העצם הם קשי ערף. ועל האשה שנטלה מן העצם אמר בן סירא: העצם שנופל בחלקך, טוב או רע, גרלו. ועל האשה של העצם אמר אדם 'האשה אשר נתת עמדי', לא קרא לה אשתו, כעין חוה שנאמר בה 'ויקרא האדם שם אשתו חוה', שהאחרת שפחה היתה, שמצד עץ הדעת טוב ורע: אחת רע ואחת טוב, ומצד עץ החיים שתיהן חיים. ובסתרי התורה, 'חוה' - ח' ו"ה, ח' - חכמה, כ"ח מ"ה, כלל שם הקדש. ח' היא כעין אמא עלאה שהיא שמינית לעשר הספירות מלמטה למעלה, והחכמה בה נודעת, ועליה נאמר ' ׳עץ חיים היא למחזיקים בה׳ (משלי ג, ג) ', ומצדה ' ׳ויפח באפיו נשמת חיים׳ (בראשית ב, ז) ', ועליה נאמר ' ׳לזאת יקרא אשה כי מאיש לקחה זאת׳ (שם כג) ', ולא האחרת שנטלה מן העצם, שגרמה לו מיתה, שהרי השפחה גרמה ' ׳וידעו כי עירמים הם׳ (שם ג, ז) ', ומשום כך (שם כא) 'ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבשם'. אמר לו רבי אלעזר: למה אמר בגללה 'כי מאיש לקחה זאת' (בראשית ב, כג), הרי 'מאדם' היה צריך לומר, למה 'מאיש'? אלא ב'איש' יש א"ם ויש י"ש. שם 'יש', זהו שכתוב (משלי ח, כא) 'להנחיל אהבי יש'. שם 'אם' - 'כי אם לבינה תקרא' (שם ב, ג), והם אבא ואמא, חכמה ובינה, שמשם נטלה, ומשום כך 'כי מאיש לקחה זאת'. ויש לו אחרת הנקראת בת זוגו, זהו שכתוב (בראשית ה, ב) 'זכר ונקבה בראם ויברך אתם ויקרא את שמם אדם'. בא ראה, אדם הראשון בדיוקן יהו"ה נברא, ובדיוקן עשר ספירות שהן יו"ד ה"א וא"ו ה"א. מצד יהו"ה: מצד יו"ד נקרא איש, ומצד ה' עליונה - ' ׳אם כל חי׳ ', ומצד ו"ה - אשה. ומצד יו"ד ה"א וא"ו ה"א - חוה נקראת אדם, ובכל מה שהיה בדיוקנו - לקה.

מן המפרשים

ביאור הגר"א: א"ל ר"א וכי תרין נשים הוו ליה. רוצה לומר קודם לזו:

לכל המפרשים על פיסקה זו

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: