ממלכת הזוהר › זוהר › תיקוני זוהר › מאמר 60: תיקון סד - ׳מה זאת עשית׳, קללות החטא ושבע הארצות › פיסקה 2 (צח ע"ב)

חטא אדם בעמודא דאמצעיתא וחטא חוה בשכינה - וירידת חכמת שלמה ועלייתה

תיקוני זוהר · תיקון סד - ׳מה זאת עשית׳, קללות החטא ושבע הארצות · מאמר 60 · פיסקה 2 · דף צח ע"ב

לשון הזוהר

דְּאָדָם וְאִתְּתֵיהּ אִתְבְּרִיאוּ בְּדִיּוֹקְנָא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ, וּבְגִין דָּא חוֹבָא דְאָדָם הֲוָה תַלְיָא בְּעַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא, וְחוֹבָה דְחַוָּה בִּשְׁכִינְתָּא, וּבְגִין דָּא מַה זֹּאת עָשִׂית, לְזֹאת עָשִׂית וַדַּאי, ° וְחוֹבָא דָא גָרַם דְּנָחְתַת שְׁכִינְתָּא בְגָלוּתָא, ° דַהֲווֹ יִשְׂרָאֵל עָבְדִין מַעֲשֵׂה אֲבוֹתֵיהֶם, וּבְגִין דָּא אָמַר ׳וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְעַלְתִּים׳ (ויקרא כו, מד) וכו', וּבָהּ אָמַר דָּוִד ׳אִם תַּחֲנֶה עָלַי מַחֲנֶה לֹא יִירָא לִבִּי וְגוֹמֵר׳ (תהלים כז, ג), ׳בְּזֹאת אֲנִי בוֹטֵחַ וְגוֹמֵר׳, ° דָּא אִתְּמַר בְּמִלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג, וּמָאן גָּרִים לְמֶהֱוִי אִיהוּ נָטִיר בָּהּ, בְּגִין דַּעֲלֵיהּ אִתְּמַר ׳אִם אֶתֵּן שְׁנָת לְעִינָי לְעַפְעַפַּי תְּנוּמָה׳ (שם קלב, ד) ׳עַד אֶמְצָא מָקוֹם לַיהו״ה וְגוֹמֵר׳. וְהַאי אִיהִי ׳חָכְמַת שְׁלֹמֹה׳, וַעֲלָהּ אִתְּמַר ° ׳וְחָכְמַת הַמִּסְכֵּן בְּזוּיָה׳ (קהלת ט, טז), וַעֲלָהּ אִתְּמַר ׳כִּי מְכַבְּדַי אֲכַבֵּד וּבוֹזַי יֵקָלּוּ׳ (שמואל א ב, ל), כַּד נָחִית שְׁלֹמֹה מִמַּלְכוּתֵיהּ הֲוָה חָכְמָה דִילֵיהּ בְּזוּיָה בְּעִינֵי שַׁטְיָין, וְכַד אִסְתַּלַּק בְּמַלְכוּתֵיהּ אִתְּמַר בֵּיהּ ׳וַתֵּרֶב חָכְמַת שְׁלֹמֹה׳ (מלכים א ה, י), דְאִתְרַבִּיאַת עַד דִּמְטָאת לְהַאי אֲתַר דְּאִתְנְטִילַת מִתַּמָּן, לַאֲתַר דְּחָכְמָה עִלָּאָה, ° דְאִיהִי חָכְמָה בְּרֵישָׁא, וְאִיהִי חָכְמָה בַסּוֹף, וְאִיהִי תּוֹרָה בְּאֶמְצָעִיתָא, בְּעַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא תּוֹרַת אֱמֶת, לְעִילָא תּוֹרַת חָכָם, לְתַתָּא ׳חָכְמַת שְׁלֹמֹה׳, וּבְגִין דָּא ° מִסִּטְרָא דִשְׁלֹמֹה אִתְּמַר ׳וְחָכְמַת הַמִּסְכֵּן בְּזוּיָה׳, דִּנְחִיתַת בֵּיהּ, וּסְלִיקַת בֵּיהּ, כְּמָה דְאִתְּמַר בֵּיהּ ׳וַתֵּרֶב חָכְמַת שְׁלֹמֹה מֵחָכְמַת כָּל בְּנֵי קֶדֶם׳.

תרגום

שֶׁאָדָם וְאִשְׁתּוֹ נִבְרְאוּ בִּדְיוֹקַן הקב"ה וּשְׁכִינָתוֹ, וּמִשּׁוּם כָּךְ חֵטְא אָדָם הָיָה תָּלוּי בְּעַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא, וְחֵטְא חַוָּה בַּשְּׁכִינָה, וּמִשּׁוּם כָּךְ 'מַה זֹּאת עָשִׂית' - לְ'זֹאת' עָשִׂית וַדַּאי. וְחֵטְא זֶה גָּרַם שֶׁיָּרְדָה הַשְּׁכִינָה בַּגָּלוּת, שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל עוֹשִׂים מַעֲשֵׂה אֲבוֹתֵיהֶם, וּמִשּׁוּם כָּךְ נֶאֱמַר (ויקרא כו, מד) 'וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְעַלְתִּים' וְכוּ', וּבָהּ אָמַר דָּוִד ' ׳אִם תַּחֲנֶה עָלַי מַחֲנֶה לֹא יִירָא לִבִּי׳ (תהלים כז, ג) ' וְגוֹמֵר, ' ׳בְּזֹאת אֲנִי בוֹטֵחַ׳ ' וְגוֹמֵר, זֶה נֶאֱמַר בְּמִלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג. וּמִי גָּרַם לוֹ לִהְיוֹת שָׁמוּר בָּהּ? מִשּׁוּם שֶׁעָלָיו נֶאֱמַר ' ׳אִם אֶתֵּן שְׁנַת לְעֵינָי לְעַפְעַפַּי תְּנוּמָה׳ (שם קלב, ד) ׳עַד אֶמְצָא מָקוֹם׳ לַה'' וְגוֹמֵר. וְזוֹ הִיא חָכְמַת שְׁלֹמֹה, וְעָלֶיהָ נֶאֱמַר (קהלת ט, טז) 'וְחָכְמַת הַמִּסְכֵּן בְּזוּיָה', וְעָלֶיהָ נֶאֱמַר (שמואל א ב, ל) 'כִּי מְכַבְּדַי אֲכַבֵּד וּבֹזַי יֵקָלּוּ'. כְּשֶׁיָּרַד שְׁלֹמֹה מִמַּלְכוּתוֹ, הָיְתָה חָכְמָתוֹ בְּזוּיָה בְּעֵינֵי הַשּׁוֹטִים, וּכְשֶׁעָלָה בְּמַלְכוּתוֹ, נֶאֱמַר בּוֹ (מלכים א ה, י) 'וַתֵּרֶב חָכְמַת שְׁלֹמֹה', שֶׁגָּדְלָה עַד שֶׁהִגִּיעָה לְמָקוֹם זֶה שֶׁנִּטְּלָה מִשָּׁם, לְמָקוֹם הַחָכְמָה הָעֶלְיוֹנָה, שֶׁהִיא חָכְמָה בָּרֹאשׁ, וְהִיא חָכְמָה בַּסּוֹף, וְהִיא תוֹרָה בָּאֶמְצַע: בְּעַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא - תּוֹרַת אֱמֶת, לְמַעְלָה - תּוֹרַת חָכָם, לְמַטָּה - חָכְמַת שְׁלֹמֹה. וּמִשּׁוּם כָּךְ מִצַּד שְׁלֹמֹה נֶאֱמַר 'וְחָכְמַת הַמִּסְכֵּן בְּזוּיָה', שֶׁיָּרְדָה בּוֹ וְעָלְתָה בּוֹ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ 'וַתֵּרֶב חָכְמַת שְׁלֹמֹה מֵחָכְמַת כָּל בְּנֵי קֶדֶם'.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: דאדם ואתתיה אתבריאו בדיוקנא דקודשא בריך הוא ושכינתיה, ובגין דא חובא דאדם הוה תליא בעמודא דאמצעיתא, וחובה דחוה בשכינתא, ובגין דא מה זאת עשית, לזאת עשית ודאי, ° וחובא דא גרם דנחתת שכינתא בגלותא, ° דהוו ישראל עבדין מעשה אבותיהם, ובגין דא אמר ׳ואף גם זאת בהיותם בארץ איביהם לא מאסתים ולא געלתים׳ (ויקרא כו, מד) וכו', ובה אמר דוד ׳אם תחנה עלי מחנה לא יירא לבי וגומר׳ (תהלים כז, ג), ׳בזאת אני בוטח וגומר׳, ° דא אתמר במלחמת גוג ומגוג, ומאן גרים למהוי איהו נטיר בה, בגין דעליה אתמר ׳אם אתן שנת לעיני לעפעפי תנומה׳ (שם קלב, ד) ׳עד אמצא מקום ליהו״ה וגומר׳. והאי איהי ׳חכמת שלמה׳, ועלה אתמר ° ׳וחכמת המסכן בזויה׳ (קהלת ט, טז), ועלה אתמר ׳כי מכבדי אכבד ובוזי יקלו׳ (שמואל א ב, ל), כד נחית שלמה ממלכותיה הוה חכמה דיליה בזויה בעיני שטיין, וכד אסתלק במלכותיה אתמר ביה ׳ותרב חכמת שלמה׳ (מלכים א ה, י), דאתרביאת עד דמטאת להאי אתר דאתנטילת מתמן, לאתר דחכמה עלאה, ° דאיהי חכמה ברישא, ואיהי חכמה בסוף, ואיהי תורה באמצעיתא, בעמודא דאמצעיתא תורת אמת, לעילא תורת חכם, לתתא ׳חכמת שלמה׳, ובגין דא ° מסטרא דשלמה אתמר ׳וחכמת המסכן בזויה׳, דנחיתת ביה, וסליקת ביה, כמה דאתמר ביה ׳ותרב חכמת שלמה מחכמת כל בני קדם׳.

התרגום: שאדם ואשתו נבראו בדיוקן הקב"ה ושכינתו, ומשום כך חטא אדם היה תלוי בעמודא דאמצעיתא, וחטא חוה בשכינה, ומשום כך 'מה זאת עשית' - ל'זאת' עשית ודאי. וחטא זה גרם שירדה השכינה בגלות, שהיו ישראל עושים מעשה אבותיהם, ומשום כך נאמר (ויקרא כו, מד) 'ואף גם זאת בהיותם בארץ איביהם לא מאסתים ולא געלתים' וכו', ובה אמר דוד ' ׳אם תחנה עלי מחנה לא יירא לבי׳ (תהלים כז, ג) ' וגומר, ' ׳בזאת אני בוטח׳ ' וגומר, זה נאמר במלחמת גוג ומגוג. ומי גרם לו להיות שמור בה? משום שעליו נאמר ' ׳אם אתן שנת לעיני לעפעפי תנומה׳ (שם קלב, ד) ׳עד אמצא מקום׳ לה' וגומר. וזו היא חכמת שלמה, ועליה נאמר (קהלת ט, טז) 'וחכמת המסכן בזויה', ועליה נאמר (שמואל א ב, ל) 'כי מכבדי אכבד ובזי יקלו'. כשירד שלמה ממלכותו, היתה חכמתו בזויה בעיני השוטים, וכשעלה במלכותו, נאמר בו (מלכים א ה, י) 'ותרב חכמת שלמה', שגדלה עד שהגיעה למקום זה שנטלה משם, למקום החכמה העליונה, שהיא חכמה בראש, והיא חכמה בסוף, והיא תורה באמצע: בעמודא דאמצעיתא - תורת אמת, למעלה - תורת חכם, למטה - חכמת שלמה. ומשום כך מצד שלמה נאמר 'וחכמת המסכן בזויה', שירדה בו ועלתה בו, כמו שנאמר בו 'ותרב חכמת שלמה מחכמת כל בני קדם'.

מן המפרשים

ביאור הגר"א: וחובא דא גרים כו'. שהאדם לא נתקלל, רק האדמה בעבורו, מה שאין כן באשה הרבה ארבה כו' וכמו שאמרו בזוהר סוף פ' בראשית עיין שם והטעם כנ"ל כי עיקר החטא עשתה האשה שהיא גרמה לכל זה:

אור יקר: עליה אתמר אם תשכבון בין שפתים, דהיינו ישראל אמר השוכבין ממש בשפתים דהיינו בגלות בין גדודי החצונים להתייסר, כנפי יוגה שהיא השכינה נחפה בכסף דהיינו חסד,והרווחה מעט, וכנפי יונה שהם המצוות שעושים ישראל שהם כנפים לשכינה, וע״י החסד…

לכל המפרשים על פיסקה זו

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: