ממלכת הזוהר › זוהר › תיקוני זוהר › מאמר 59: תיקון סג - אלהים מ"י אל"ה, התשובה המקרבת והאמת שהכל קיים עליה › פיסקה 2 (צח ע"א)

הנשבע בשקר משליך אמת ארצה- והי׳ אבן השתיה שהכל נבנה עליה

תיקוני זוהר · תיקון סג - אלהים מ"י אל"ה, התשובה המקרבת והאמת שהכל קיים עליה · מאמר 59 · פיסקה 2 · דף צח ע"א

לשון הזוהר

[צח.] ° אֱמֶת, עִשּׂוּרָא דִילֵיהּ יו״ד ה״א וא״ו ה״א, דְּאִיהוּ עִישׂוּר דְּאַרְבַּע מֵאָה וְאַרְבְּעִין וְחַד, הָא רָזָא דְחַמְשָׁא וְאַרְבְּעִין, מ״ה, בְּזִמְנָא דְיִשְׂרָאֵל מְשַׁקְּרִין בְּתוֹרַת אֱמֶת, בְאוֹמָאָה דְשִׁקְרָא, אִתְּמַר בֵּיהּ ׳וְתַשְׁלֵךְ אֱמֶת אַרְצָה׳ (דניאל ח, יב), מַאי אַרְצָה דָּא שְׁכִינְתָּא, וּבְזִמְנָא דְיִשְׂרָאֵל מְקַיְימִין תּוֹרַת אֱמֶת בְאוֹמָאָה דִקְשׁוֹט, אִתְּמַר בֵּיהּ ׳אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח׳ (תהלים פה, יב), וּבְגָלוּתָא אִתְּמַר ׳וַתְּהִי הָאֱמֶת נֶעְדֶּרֶת׳ (ישעיה נט, טו), וְשִׁקְרָא שָׁלְטָא בְעָלְמָא, וּבְזִמְנָא דְאִתַּתְּקֵן אֱמֶת וְאִסְתְּלַק לְאַתְרֵיה, אִתְמְחִי שִׁקְרָא מְעַלְמָא, הַדַא הוּא דִכְתִיב ׳שְפַת אֱמֶת תִּכּוֹן לָעַד׳ (משלי יב, יט), כּוֹנַנְתָּ לֹא כְתִיב אֶלָא תִכּוֹן לָעַד (אמת), ׳וְעַד אַרְגִיעָה לְשׁוֹן שָׁקֶר׳ (שם), מַאי אֱמֶת עמוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא, שְכִינְתָּא דִילֵיה ׳תּוֹרַת אֱמֶת הָיְתָה בְּפִיהוּ׳ (מלאכי ב, ו). אֱמֶת, א' בְּרֵישָׁא דְאַלְפָא בֵּיתָא, מ' (דף צח ע״א) בְּאֶמְצָעִיתָא, ת' בְּסוֹפֵיהּ, (נ״א ד' אתוון) וּמָאן מְשַׁקֵר דָּא סמא״ל, בְּזִמְנָא דֶאֱמֶת שָׁלְטָא אִתְעֲבַר שִׁקְרָא מֵעָלְמָא. ° אֱמֶת אִיהוּ בְּסוֹף תֵּיבִין, ° וְאִינוּן בָּרָ"א אֱלֹהִי"ם לַעֲשׂוֹ"ת, בָּרָ"א אֱלֹהִי"ם אֶ"ת, בֵּיהּ בָּרָא עָלְמָא, וַעֲלֵיהּ אִתְקְרֵי וְקַיְימָא כָל עָלְמָא, וְכָל מָאן ° דְּאוֹמֵי בְּשִׁקְרָא כְּאִלּוּ ׳וְתַשְׁלֵךְ אֱמֶת אַרְצָה׳ (דניאל ח, יב), וְשִׁקְרָא שָׁלְטָא כַּבְיָכוֹל בַּאֲתַר (נ״א אתרך מאתר) דִּילֵיהּ דְּאִיהוּ יְרוּשָׁלַיִם, וְדָא גְרִים דְּאִתְחָרַב בֵּיתָא, וְאִתְחַזַּר עָלְמָא לְתֹהוּ וָבֹהוּ, דְּהָכִי אוּקְמוּהוּ חָרַב בַּיִת רִאשׁוֹן ׳וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ׳, חָרַב בַּיִת שֵׁנִי ׳וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם׳, ° דֶּאֱמֶת הוּא סָבִיל עִלָּאִין וְתַתָּאִין, וּבְזִמְנָא דְאִתְעֲבִיד שִׁקְרָא יִתְהָרֵס הַבִּנְיָן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ° ׳נָפְלָה לֹא תוֹסִיף קוּם׳ (עמוס ה, ב), ׳נָפְלָה עֲטֶרֶת רֹאשֵׁנוּ׳ (איכה ה, טז), דְּאִינוּן ה' עִלָּאָה ה' תַּתָּאָה, ° ו' עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא סָבִיל תַּרְוַיְיהוּ, ° יְסוֹדָא דְכֹלָּא י', דָּא בְרִית, כָּל מָאן דִּמְשַׁקֵּר וְעָבַר בֵּיהּ, כְּאִלּוּ אַעְקַר כֹּלָּא וְאַפִּיל לֵיהּ, וְהַאי י' הִיא אֶבֶן הַשְּׁתִיָּה דְמִינָהּ הוּשְׁתַת עָלְמָא, וַעֲלֵיהּ אִתְּמַר ׳אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים׳ (תהלים קיח, כב) וכו', וְאִיהִי יְסוֹדָא דְכֹלָּא, וַעֲלָהּ אִתְבְּנֵי, וַוי לֵיהּ לְמָאן דְּחָאב בְּאוֹת שַׁבָּת וּבְאוֹת תְּפִלִּין וּבְאוֹת יוֹמִין טָבִין וּבְאוֹת בְּרִית מִילָה, כְּאִלּוּ אַעְקַר לֵיהּ מֵאַתְרֵיהּ, וְאַהֲדַר עָלְמָא לְתֹהוּ וָבֹהוּ. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר אַבָּא וְהָא י' לְעִילָא אִיהִי, אַמַּאי אִיהִי לְתַתָּא הָכָא, אָמַר לֵיהּ בְּרִי, דָא רָזָא עִלָּאָה, ° מֵאַרְבַּע אַתְוָון תַּלְיָין אַרְבַּע שְׁמָהָן, מִן י' יהו״ה, מִן ה' הוי״ה (נ״א הוי״ה), מִן ו' והי״ה, מִן ה' הוה״י (נ״א והי״ה הוה״י), עֲלַיְיהוּ אִתְּמַר וַדַּאי ׳וְרָאִיתָ אֶת אֲחוֹרָי׳, (ופני לא יראו) (שמות לג, כג), ° וּמִסִּטְרָא דַאֲחוֹרַיִם אִיהִי י' לְתַתָּא, וּמִסִּטְרָא דְפָנִים אִיהִי י' לְעִילָא, וְדָא אִיהוּ רָזָא דְאִתְהַפַּךְ שְׁמָא מִדִּינָא לְרַחֲמֵי וּמֵרַחֲמֵי לְדִינָא, כַּד אִתְהַפַּךְ לְדִינָא אִיהוּ הוה״י י' לְתַתָּא, דְּאִתְּמַר בֵּיהּ ׳אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים׳, מָאֲסוּ יִסּוּרִין דִּילָהּ, וְאִלֵּין דַּחֲבִיבִין יִסּוּרִין אִתְהַפַּךְ לוֹן מִדִּינָא לְרַחֲמֵי יהו״ה, וּבְהַהוּא זִמְנָא אֶבֶן מָאֲסוּ וכו', מַה דַּהֲוַת י' לְתַתָּא אִתְחַזְרַת לְעִילָא, וּמִסִּטְרָא דְוהי״ה אִיהִי י' בְּאֶמְצַע, בְּהַהוּא זִמְנָא אִשְׁתַּטַּח לְגַבֵּיהּ, וְאָמַר זַכָּאָה חוּלָקֵי דְזָכִינָא לְהַאי, דְּדָא עִיקָרָא וִיסוֹדָא דְכֹלָּא.

תרגום

אֱמֶת - עֶשְׂרוֹנוֹ יוֹ"ד הֵ"א וָא"ו הֵ"א, שֶׁהוּא עֵשֶׂר שֶׁל אַרְבַּע מֵאוֹת וְאַרְבָּעִים וְאֶחָד, הֲרֵי סוֹד הַחֲמִשָּׁה וְאַרְבָּעִים - מ"ה. בִּזְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל מְשַׁקְּרִים בְּתוֹרַת אֱמֶת, בִּשְׁבוּעַת שֶׁקֶר, נֶאֱמַר בּוֹ (דניאל ח, יב) 'וְתַשְׁלֵךְ אֱמֶת אַרְצָה'. מַהוּ 'אַרְצָה'? זוֹ הַשְּׁכִינָה. וּבִזְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל מְקַיְּמִים תּוֹרַת אֱמֶת בִּשְׁבוּעַת אֱמֶת, נֶאֱמַר בּוֹ (תהלים פה, יב) 'אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח', וּבַגָּלוּת נֶאֱמַר (ישעיה נט, טו) 'וַתְּהִי הָאֱמֶת נֶעְדֶּרֶת', וְהַשֶּׁקֶר שׁוֹלֵט בָּעוֹלָם. וּבִזְמַן שֶׁמִּתְתַּקֵּן הָאֱמֶת וְעוֹלֶה לִמְקוֹמוֹ, נִמְחֶה הַשֶּׁקֶר מִן הָעוֹלָם, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (משלי יב, יט) 'שְׂפַת אֱמֶת תִּכּוֹן לָעַד' - 'כּוֹנַנְתָּ' לֹא כָּתוּב, אֶלָּא 'תִּכּוֹן לָעַד', 'וְעַד אַרְגִּיעָה לְשׁוֹן שָׁקֶר' (שם). מַהוּ 'אֱמֶת'? עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא, שְׁכִינָתוֹ - 'תּוֹרַת אֱמֶת הָיְתָה בְּפִיהוּ' (מלאכי ב, ו). אֱמֶת - א' בְּרֹאשׁ הָאָלֶף בֵּית, מ' בָּאֶמְצַע, ת' בְּסוֹפוֹ (וְיֵשׁ אוֹמְרִים: ד' אוֹתִיּוֹת). וּמִי מְשַׁקֵּר? זֶה סַמָּאֵל. בִּזְמַן שֶׁהָאֱמֶת שׁוֹלֶטֶת, עוֹבֵר הַשֶּׁקֶר מִן הָעוֹלָם. אֱמֶת הוּא בְּסוֹף תֵּיבוֹת: 'בָּרָ"א אֱלֹהִי"ם לַעֲשׂוֹ"ת', 'בָּרָ"א אֱלֹהִי"ם אֶ"ת', בּוֹ בָּרָא עוֹלָם, וְעָלָיו נִקְרָא וְקַיָּם כָּל הָעוֹלָם, וְכָל מִי שֶׁנִּשְׁבָּע בְּשֶׁקֶר - כְּאִלּוּ 'וְתַשְׁלֵךְ אֱמֶת אַרְצָה' (דניאל ח, יב), וְהַשֶּׁקֶר שׁוֹלֵט כִּבְיָכוֹל בִּמְקוֹמוֹ שֶׁהוּא יְרוּשָׁלַיִם, וְזֶה גָּרַם שֶׁחָרַב הַבַּיִת, וְחָזַר הָעוֹלָם לְתֹהוּ וָבֹהוּ, שֶׁכָּךְ הֶעֱמִידוּ: חָרַב בַּיִת רִאשׁוֹן - 'וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ', חָרַב בַּיִת שֵׁנִי - 'וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם'. שֶׁהָאֱמֶת נוֹשֵׂאת עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים, וּבִזְמַן שֶׁנַּעֲשֶׂה שֶׁקֶר יֵהָרֵס הַבִּנְיָן, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (עמוס ה, ב) 'נָפְלָה לֹא תוֹסִיף קוּם', 'נָפְלָה עֲטֶרֶת רֹאשֵׁנוּ' (איכה ה, טז), שֶׁהֵן ה' עֶלְיוֹנָה ה' תַּחְתּוֹנָה, ו' עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא נוֹשֵׂא אֶת שְׁתֵּיהֶן, יְסוֹד הַכֹּל - י', זֶה בְּרִית. כָּל מִי שֶׁמְּשַׁקֵּר וְעוֹבֵר עָלָיו - כְּאִלּוּ עוֹקֵר אֶת הַכֹּל וּמַפִּיל אוֹתוֹ, וְיוֹ"ד זוֹ הִיא אֶבֶן הַשְּׁתִיָּה שֶׁמִּמֶּנָּה הוּשְׁתַת הָעוֹלָם, וְעָלֶיהָ נֶאֱמַר (תהלים קיח, כב) 'אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים' וְכוּ', וְהִיא יְסוֹד הַכֹּל, וְעָלֶיהָ נִבְנֶה הַכֹּל. אוֹי לוֹ לְמִי שֶׁחוֹטֵא בְּאוֹת שַׁבָּת וּבְאוֹת תְּפִלִּין וּבְאוֹת יְמֵי טוֹב וּבְאוֹת בְּרִית מִילָה, כְּאִלּוּ עָקַר אוֹתָהּ מִמְּקוֹמָהּ, וְהֶחְזִיר אֶת הָעוֹלָם לְתֹהוּ וָבֹהוּ. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: אַבָּא, וַהֲרֵי י' לְמַעְלָה הִיא, לָמָּה הִיא לְמַטָּה כָּאן? אָמַר לוֹ: בְּנִי, זֶה סוֹד עֶלְיוֹן: מֵאַרְבַּע הָאוֹתִיּוֹת תְּלוּיִים אַרְבָּעָה שֵׁמוֹת: מִן י' - יהו"ה, מִן ה' - הוי"ה, מִן ו' - והי"ה, מִן ה' - הוה"י. עֲלֵיהֶם נֶאֱמַר וַדַּאי 'וְרָאִיתָ אֶת אֲחֹרָי' (וּפָנַי לֹא יֵרָאוּ) (שמות לג, כג), וּמִצַּד הָאֲחוֹרַיִם הִיא י' לְמַטָּה, וּמִצַּד הַפָּנִים הִיא י' לְמַעְלָה, וְזֶהוּ סוֹד שֶׁהוֹפֵךְ הַשֵּׁם מִדִּין לְרַחֲמִים וּמֵרַחֲמִים לְדִין: כְּשֶׁנֶּהְפָּךְ לְדִין הוּא הוה"י - י' לְמַטָּה, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ ' ׳אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים׳ ', מָאֲסוּ יִסּוּרֶיהָ. וְאֵלֶּה שֶׁחֲבִיבִים עֲלֵיהֶם יִסּוּרִים, נֶהְפָּךְ לָהֶם מִדִּין לְרַחֲמִים - יהו"ה, וּבְאוֹתוֹ זְמַן 'אֶבֶן מָאֲסוּ' וְכוּ', מַה שֶּׁהָיְתָה י' לְמַטָּה חָזְרָה לְמַעְלָה, וּמִצַּד והי"ה הִיא י' בָּאֶמְצַע, בְּאוֹתוֹ זְמַן הִשְׁתַּטַּח לְפָנָיו וְאָמַר: אַשְׁרֵי חֶלְקִי שֶׁזָּכִיתִי לְזֹאת, שֶׁזֶּה עִקַּר וִיסוֹד הַכֹּל.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: [צח.] ° אמת, עשורא דיליה יו״ד ה״א וא״ו ה״א, דאיהו עישור דארבע מאה וארבעין וחד, הא רזא דחמשא וארבעין, מ״ה, בזמנא דישראל משקרין בתורת אמת, באומאה דשקרא, אתמר ביה ׳ותשלך אמת ארצה׳ (דניאל ח, יב), מאי ארצה דא שכינתא, ובזמנא דישראל מקיימין תורת אמת באומאה דקשוט, אתמר ביה ׳אמת מארץ תצמח׳ (תהלים פה, יב), ובגלותא אתמר ׳ותהי האמת נעדרת׳ (ישעיה נט, טו), ושקרא שלטא בעלמא, ובזמנא דאתתקן אמת ואסתלק לאתריה, אתמחי שקרא מעלמא, הדא הוא דכתיב ׳שפת אמת תכון לעד׳ (משלי יב, יט), כוננת לא כתיב אלא תכון לעד (אמת), ׳ועד ארגיעה לשון שקר׳ (שם), מאי אמת עמודא דאמצעיתא, שכינתא דיליה ׳תורת אמת היתה בפיהו׳ (מלאכי ב, ו). אמת, א' ברישא דאלפא ביתא, מ' (דף צח ע״א) באמצעיתא, ת' בסופיה, (נ״א ד' אתוון) ומאן משקר דא סמא״ל, בזמנא דאמת שלטא אתעבר שקרא מעלמא. ° אמת איהו בסוף תיבין, ° ואינון בר"א אלהי"ם לעשו"ת, בר"א אלהי"ם א"ת, ביה ברא עלמא, ועליה אתקרי וקיימא כל עלמא, וכל מאן ° דאומי בשקרא כאלו ׳ותשלך אמת ארצה׳ (דניאל ח, יב), ושקרא שלטא כביכול באתר (נ״א אתרך מאתר) דיליה דאיהו ירושלים, ודא גרים דאתחרב ביתא, ואתחזר עלמא לתהו ובהו, דהכי אוקמוהו חרב בית ראשון ׳והארץ היתה תהו׳, חרב בית שני ׳וחשך על פני תהום׳, ° דאמת הוא סביל עלאין ותתאין, ובזמנא דאתעביד שקרא יתהרס הבנין, הדא הוא דכתיב ° ׳נפלה לא תוסיף קום׳ (עמוס ה, ב), ׳נפלה עטרת ראשנו׳ (איכה ה, טז), דאינון ה' עלאה ה' תתאה, ° ו' עמודא דאמצעיתא סביל תרוייהו, ° יסודא דכלא י', דא ברית, כל מאן דמשקר ועבר ביה, כאלו אעקר כלא ואפיל ליה, והאי י' היא אבן השתיה דמינה הושתת עלמא, ועליה אתמר ׳אבן מאסו הבונים׳ (תהלים קיח, כב) וכו', ואיהי יסודא דכלא, ועלה אתבני, ווי ליה למאן דחאב באות שבת ובאות תפלין ובאות יומין טבין ובאות ברית מילה, כאלו אעקר ליה מאתריה, ואהדר עלמא לתהו ובהו. אמר רבי אלעזר אבא והא י' לעילא איהי, אמאי איהי לתתא הכא, אמר ליה ברי, דא רזא עלאה, ° מארבע אתוון תליין ארבע שמהן, מן י' יהו״ה, מן ה' הוי״ה (נ״א הוי״ה), מן ו' והי״ה, מן ה' הוה״י (נ״א והי״ה הוה״י), עלייהו אתמר ודאי ׳וראית את אחורי׳, (ופני לא יראו) (שמות לג, כג), ° ומסטרא דאחורים איהי י' לתתא, ומסטרא דפנים איהי י' לעילא, ודא איהו רזא דאתהפך שמא מדינא לרחמי ומרחמי לדינא, כד אתהפך לדינא איהו הוה״י י' לתתא, דאתמר ביה ׳אבן מאסו הבונים׳, מאסו יסורין דילה, ואלין דחביבין יסורין אתהפך לון מדינא לרחמי יהו״ה, ובההוא זמנא אבן מאסו וכו', מה דהות י' לתתא אתחזרת לעילא, ומסטרא דוהי״ה איהי י' באמצע, בההוא זמנא אשתטח לגביה, ואמר זכאה חולקי דזכינא להאי, דדא עיקרא ויסודא דכלא.

התרגום: אמת - עשרונו יו"ד ה"א וא"ו ה"א, שהוא עשר של ארבע מאות וארבעים ואחד, הרי סוד החמשה וארבעים - מ"ה. בזמן שישראל משקרים בתורת אמת, בשבועת שקר, נאמר בו (דניאל ח, יב) 'ותשלך אמת ארצה'. מהו 'ארצה'? זו השכינה. ובזמן שישראל מקימים תורת אמת בשבועת אמת, נאמר בו (תהלים פה, יב) 'אמת מארץ תצמח', ובגלות נאמר (ישעיה נט, טו) 'ותהי האמת נעדרת', והשקר שולט בעולם. ובזמן שמתתקן האמת ועולה למקומו, נמחה השקר מן העולם, זהו שכתוב (משלי יב, יט) 'שפת אמת תכון לעד' - 'כוננת' לא כתוב, אלא 'תכון לעד', 'ועד ארגיעה לשון שקר' (שם). מהו 'אמת'? עמודא דאמצעיתא, שכינתו - 'תורת אמת היתה בפיהו' (מלאכי ב, ו). אמת - א' בראש האלף בית, מ' באמצע, ת' בסופו (ויש אומרים: ד' אותיות). ומי משקר? זה סמאל. בזמן שהאמת שולטת, עובר השקר מן העולם. אמת הוא בסוף תיבות: 'בר"א אלהי"ם לעשו"ת', 'בר"א אלהי"ם א"ת', בו ברא עולם, ועליו נקרא וקים כל העולם, וכל מי שנשבע בשקר - כאלו 'ותשלך אמת ארצה' (דניאל ח, יב), והשקר שולט כביכול במקומו שהוא ירושלים, וזה גרם שחרב הבית, וחזר העולם לתהו ובהו, שכך העמידו: חרב בית ראשון - 'והארץ היתה תהו', חרב בית שני - 'וחשך על פני תהום'. שהאמת נושאת עליונים ותחתונים, ובזמן שנעשה שקר יהרס הבנין, זהו שכתוב (עמוס ה, ב) 'נפלה לא תוסיף קום', 'נפלה עטרת ראשנו' (איכה ה, טז), שהן ה' עליונה ה' תחתונה, ו' עמודא דאמצעיתא נושא את שתיהן, יסוד הכל - י', זה ברית. כל מי שמשקר ועובר עליו - כאלו עוקר את הכל ומפיל אותו, ויו"ד זו היא אבן השתיה שממנה הושתת העולם, ועליה נאמר (תהלים קיח, כב) 'אבן מאסו הבונים' וכו', והיא יסוד הכל, ועליה נבנה הכל. אוי לו למי שחוטא באות שבת ובאות תפלין ובאות ימי טוב ובאות ברית מילה, כאלו עקר אותה ממקומה, והחזיר את העולם לתהו ובהו. אמר רבי אלעזר: אבא, והרי י' למעלה היא, למה היא למטה כאן? אמר לו: בני, זה סוד עליון: מארבע האותיות תלויים ארבעה שמות: מן י' - יהו"ה, מן ה' - הוי"ה, מן ו' - והי"ה, מן ה' - הוה"י. עליהם נאמר ודאי 'וראית את אחרי' (ופני לא יראו) (שמות לג, כג), ומצד האחורים היא י' למטה, ומצד הפנים היא י' למעלה, וזהו סוד שהופך השם מדין לרחמים ומרחמים לדין: כשנהפך לדין הוא הוה"י - י' למטה, שנאמר בו ' ׳אבן מאסו הבונים׳ ', מאסו יסוריה. ואלה שחביבים עליהם יסורים, נהפך להם מדין לרחמים - יהו"ה, ובאותו זמן 'אבן מאסו' וכו', מה שהיתה י' למטה חזרה למעלה, ומצד והי"ה היא י' באמצע, באותו זמן השתטח לפניו ואמר: אשרי חלקי שזכיתי לזאת, שזה עקר ויסוד הכל.

מן המפרשים

ביאור הגר"א: אמת עשורא דיליה כו' להורות איך השם קרוב באמת משום דהוא עשורא דיליה, והוא השכינה דהיא עשורא דיליה כמו שאומר לעיל מ"ו ב' והוא נקרא אמת כמו שכתוב תתן אמת ליעקב לכן לקוראים באמת ומקרבין לה לגביה, קרוב ה' להו, שהוא עשורא דיליה,…

לכל המפרשים על פיסקה זו

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: