ממלכת הזוהר › זוהר › תיקוני זוהר › מאמר 57: תיקון סא - בראשית זו מחשבה, הפרוד בקול ובדבור ועקירת האילן › פיסקה 1 (צז ע"א)

הפרוד בין מחשבה למעשה ובין קול לדבור - והקול המתהלך בגן

תיקוני זוהר · תיקון סא - בראשית זו מחשבה, הפרוד בקול ובדבור ועקירת האילן · מאמר 57 · פיסקה 1 · דף צז ע"א

לשון הזוהר

° בְּרֵאשִׁית דָּא מַחֲשָׁבָה, אלהי״ם דָּא אִימָּא עִלָּאָה ° עוֹבָדָא, דְתַרְוַיְיהוּ דְחִילוּ וּרְחִימוּ, אֶת הַשָּׁמַיִם דָּא קָלָא, וְאֶת הָאָרֶץ דָּא דִבּוּרָא, וּבְכֹלָּא חָאבוּ אָדָם וְחַוָּה, אַפְרִישׁוּ בֵּין אַבָּא וְאִימָּא דְאִינוּן מַחֲשָׁבָה וְעוֹבָדָא, וּבֵין קוֹל וְדִבּוּר דְּאִינוּן בְּרָא וּבְרַתָּא, וּבְגִין דָּא ׳וַיִּשְׁמְעוּ אֶת קוֹל יהו''ה׳ אלהי״ם מִתְהַלֵּךְ בַּגָּן לְרוּחַ הַיּוֹם (בראשית ג, ח), אֶ״ת קוֹ״ל דָּא עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא, וּשְׁכִינְתָּא עִמֵּיהּ, יהו״ה אלהי״ם אַבָּא וְאִימָּא, וְאִינוּן אַרְבַּע אַתְוָון יהו״ה, י' אַבָּא ה' אִימָּא ו' בְּרָא ה' בְּרַתָּא, דְּאִינוּן מַחֲשָׁבָה וּמַעֲשֶׂה קָלָא וְדִבּוּרָא, (ורזא דמלה מחשבה מצטרפא למעשה ודא רזא יו״ד דהיא י' וקלא ודבור דאיהו שמים וארץ וכל צבאם), קוֹל דַּהֲוָה אָזִיל בַּגָּן דָּא עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא, שָׁמַע קָלֵיהּ דַּהֲוָה אָזִיל בְּגִנְּתָא בְּעַנְפֵי אִילָנָא, ° מֵהַהוּא אִילָנָא דְחָאב בֵּיהּ אָדָם קַדְמָאָה, דַּהֲוָה אָמַר אִילָנָא לְסמא״ל חַיָּיבָא נָחָשׁ הַקַּדְמוֹנִי, רָשָׁע אַל תִּגַּע בִּי, וּבְאָן אֲתַר הֲוָה אָזִיל קָלָא ° בְּגִנְּתָא דְאִיהִי אדנ״י דִינָ״א, ° לְסִטְרָא דִשְׂמָאלָא, דְּאִתְּמַר בֵּיהּ (איוב א, ו) וַיְהִי הַיּוֹם וַיָּבֹאוּ בְּנֵי הָאלהי״ם לְהִתְיַצֵּב עַל יהו״ה, וְדָא אִיהוּ לְרוּחַ הַיּוֹם, וּמַה הֲווֹ אָמְרִין בְּנֵי הָאלהי״ם, אֶלָּא אָתוּ לְהִתְיַצֵּב עַל מֵימְרָא דַיהו״ה, דְּכַד אָמַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא (בראשית א, כו) נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ, אָמְרוּ אִינוּן מָה אָדָם וַתֵּדָעִהוּ (תהלים קמד, ג), (ס״א אמרו אינון מה אנוש כי תזכרנו וגומר) (שם ח, ה). ° וְעוֹד וַיִּשְׁמְעוּ אֶת קוֹל יהו״ה אלהי״ם, הַהוּא קָלָא הֲוָה בְּגִנְּתָא דְאִיהִי שְׁכִינְתָּא, דְתַמָּן עִץ הַחַיִּים נָטוּעַ, ° דְּחַוָּה גָרְמַת דְּאִתְעַקַּר אִילָנָא מִגִּנְתָא, וְאָדָם גָּרִים בְּמַחֲשַׁבְתָּא דִילֵיהּ דְּאִסְתַּלִּיק נְבִיעוּ דְאִילָנָא, דַהֲוָה נָחִית לְגִנְּתָא, וְאִשְׁתְּאָרַת יַבָּשָׁה, יהו״ה דָּא אִילָנָא, ה״ה עַנְפּוֹי וְשָׁרְשׁוֹי, ו' גּוּפָא דְאִילָנָא, י' אִיבָּא דִילֵיהּ, ° נְבִיעוּ דִילֵיהּ כְּגַוְונָא דָא ׳יהו״ה אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד׳, ° וּמְנָלָן דְּאִתְקְרֵי נְבִיעוּ אֶחָד, כְּמָה דְאִתְּמַר ׳יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל מָקוֹם אֶחָד וְתֵרָאֶה הַיַּבָּשָׁה׳ (בראשית א, ט) אדנ״י.

תרגום

בְּרֵאשִׁית - זוֹ מַחֲשָׁבָה, אֱלֹהִים - זוֹ אִמָּא עִלָּאָה, מַעֲשֶׂה, וּשְׁתֵּיהֶן דְּחִילוּ וּרְחִימוּ. 'אֵת הַשָּׁמַיִם' - זֶה קוֹל, ׳וְ'אֵת הָאָרֶץ'׳ - זֶה דִּבּוּר, וּבַכֹּל חָטְאוּ אָדָם וְחַוָּה: הִפְרִידוּ בֵּין אַבָּא וְאִמָּא שֶׁהֵם מַחֲשָׁבָה וּמַעֲשֶׂה, וּבֵין קוֹל וְדִבּוּר שֶׁהֵם בֵּן וּבַת. וּמִשּׁוּם כָּךְ ׳'וַיִּשְׁמְעוּ אֶת קוֹל ה' אֱלֹהִים מִתְהַלֵּךְ בַּגָּן לְרוּחַ הַיּוֹם׳ (בראשית ג, ח) '. אֶ"ת קוֹ"ל - זֶה עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא, וְהַשְּׁכִינָה עִמּוֹ, ה' אֱלֹהִים - אַבָּא וְאִמָּא, וְהֵם אַרְבַּע אוֹתִיּוֹת יהו"ה: י' אַבָּא, ה' אִמָּא, ו' בֵּן, ה' בַּת, שֶׁהֵם מַחֲשָׁבָה וּמַעֲשֶׂה, קוֹל וְדִבּוּר (וְסוֹד הַדָּבָר: הַמַּחֲשָׁבָה מִצְטָרֶפֶת לַמַּעֲשֶׂה, וְזֶה סוֹד יוֹ"ד שֶׁהִיא י', וְקוֹל וְדִבּוּר שֶׁהֵם ׳שָׁמַיִם וָאָרֶץ וְכָל׳ צְבָאָם). הַקּוֹל שֶׁהָיָה הוֹלֵךְ בַּגָּן - זֶה עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא, שָׁמַע קוֹלוֹ שֶׁהָיָה הוֹלֵךְ בַּגַּן בְּעַנְפֵי הָאִילָן, מֵאוֹתוֹ הָאִילָן שֶׁחָטָא בּוֹ אָדָם הָרִאשׁוֹן, שֶׁהָיָה הָאִילָן אוֹמֵר לְסַמָּאֵל הַחַיָּב, הַנָּחָשׁ הַקַּדְמוֹנִי: רָשָׁע, אַל תִּגַּע בִּי. וּבְאֵיזֶה מָקוֹם הָיָה הוֹלֵךְ הַקּוֹל בַּגַּן? שֶׁהוּא אדנ"י דִּינָ"א, לְצַד הַשְּׂמֹאל, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ ' ׳וַיְהִי הַיּוֹם וַיָּבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים לְהִתְיַצֵּב עַל ה''׳ (איוב א, ו), וְזֶהוּ ׳'לְרוּחַ הַיּוֹם'׳. וּמָה הָיוּ אוֹמְרִים ׳בְּנֵי הָאֱלֹהִים׳? אֶלָּא בָּאוּ לְהִתְיַצֵּב עַל מַאֲמַר ה', שֶׁכְּשֶׁאָמַר הקב"ה ' ׳נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ׳ (בראשית א, כו) ', ׳אָמְרוּ הֵם׳: ' ׳מָה אָדָם וַתֵּדָעֵהוּ׳ (תהלים קמד, ג) ' (וְיֵשׁ אוֹמְרִים: ׳אָמְרוּ הֵם׳ ' ׳מָה אֱנוֹשׁ כִּי תִזְכְּרֶנּוּ׳ (שם ח, ה) ' וְגוֹמֵר). וְעוֹד, ׳'וַיִּשְׁמְעוּ אֶת קוֹל ה' אֱלֹהִים'׳, אוֹתוֹ קוֹל הָיָה בַּגַּן שֶׁהוּא הַשְּׁכִינָה, שֶׁשָּׁם עֵץ הַחַיִּים נָטוּעַ, שֶׁחַוָּה גָּרְמָה שֶׁנֶּעֱקַר הָאִילָן מֵהַגַּן, וְאָדָם גָּרַם בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ שֶׁנִּסְתַּלְּקָה נְבִיעַת הָאִילָן שֶׁהָיְתָה יוֹרֶדֶת לַגַּן, וְנִשְׁאֲרָה יַבָּשָׁה. יהו"ה - זֶה הָאִילָן: ה"ה עֲנָפָיו וְשָׁרָשָׁיו, ו' גּוּף הָאִילָן, י' פִּרְיוֹ, נְבִיעָתוֹ כְּעֵין זֶה 'ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד'. וּמִנַּיִן לָנוּ שֶׁנִּקְרֵאת נְבִיעָה אֶחָת? כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר '׳ יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל מָקוֹם אֶחָד וְתֵרָאֶה הַיַּבָּשָׁה׳ (בראשית א, ט) ' - אדנ"י.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ° בראשית דא מחשבה, אלהי״ם דא אימא עלאה ° עובדא, דתרוייהו דחילו ורחימו, את השמים דא קלא, ואת הארץ דא דבורא, ובכלא חאבו אדם וחוה, אפרישו בין אבא ואימא דאינון מחשבה ועובדא, ובין קול ודבור דאינון ברא וברתא, ובגין דא ׳וישמעו את קול יהו'ה׳ אלהי״ם מתהלך בגן לרוח היום (בראשית ג, ח), א״ת קו״ל דא עמודא דאמצעיתא, ושכינתא עמיה, יהו״ה אלהי״ם אבא ואימא, ואינון ארבע אתוון יהו״ה, י' אבא ה' אימא ו' ברא ה' ברתא, דאינון מחשבה ומעשה קלא ודבורא, (ורזא דמלה מחשבה מצטרפא למעשה ודא רזא יו״ד דהיא י' וקלא ודבור דאיהו שמים וארץ וכל צבאם), קול דהוה אזיל בגן דא עמודא דאמצעיתא, שמע קליה דהוה אזיל בגנתא בענפי אילנא, ° מההוא אילנא דחאב ביה אדם קדמאה, דהוה אמר אילנא לסמא״ל חייבא נחש הקדמוני, רשע אל תגע בי, ובאן אתר הוה אזיל קלא ° בגנתא דאיהי אדנ״י דינ״א, ° לסטרא דשמאלא, דאתמר ביה (איוב א, ו) ויהי היום ויבאו בני האלהי״ם להתיצב על יהו״ה, ודא איהו לרוח היום, ומה הוו אמרין בני האלהי״ם, אלא אתו להתיצב על מימרא דיהו״ה, דכד אמר קודשא בריך הוא (בראשית א, כו) נעשה אדם בצלמנו כדמותנו, אמרו אינון מה אדם ותדעהו (תהלים קמד, ג), (ס״א אמרו אינון מה אנוש כי תזכרנו וגומר) (שם ח, ה). ° ועוד וישמעו את קול יהו״ה אלהי״ם, ההוא קלא הוה בגנתא דאיהי שכינתא, דתמן עץ החיים נטוע, ° דחוה גרמת דאתעקר אילנא מגנתא, ואדם גרים במחשבתא דיליה דאסתליק נביעו דאילנא, דהוה נחית לגנתא, ואשתארת יבשה, יהו״ה דא אילנא, ה״ה ענפוי ושרשוי, ו' גופא דאילנא, י' איבא דיליה, ° נביעו דיליה כגוונא דא ׳יהו״ה אחד ושמו אחד׳, ° ומנלן דאתקרי נביעו אחד, כמה דאתמר ׳יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד ותראה היבשה׳ (בראשית א, ט) אדנ״י.

התרגום: בראשית - זו מחשבה, אלהים - זו אמא עלאה, מעשה, ושתיהן דחילו ורחימו. 'את השמים' - זה קול, ׳ו'את הארץ'׳ - זה דבור, ובכל חטאו אדם וחוה: הפרידו בין אבא ואמא שהם מחשבה ומעשה, ובין קול ודבור שהם בן ובת. ומשום כך ׳'וישמעו את קול ה' אלהים מתהלך בגן לרוח היום׳ (בראשית ג, ח) '. א"ת קו"ל - זה עמודא דאמצעיתא, והשכינה עמו, ה' אלהים - אבא ואמא, והם ארבע אותיות יהו"ה: י' אבא, ה' אמא, ו' בן, ה' בת, שהם מחשבה ומעשה, קול ודבור (וסוד הדבר: המחשבה מצטרפת למעשה, וזה סוד יו"ד שהיא י', וקול ודבור שהם ׳שמים וארץ וכל׳ צבאם). הקול שהיה הולך בגן - זה עמודא דאמצעיתא, שמע קולו שהיה הולך בגן בענפי האילן, מאותו האילן שחטא בו אדם הראשון, שהיה האילן אומר לסמאל החיב, הנחש הקדמוני: רשע, אל תגע בי. ובאיזה מקום היה הולך הקול בגן? שהוא אדנ"י דינ"א, לצד השמאל, שנאמר בו ' ׳ויהי היום ויבאו בני האלהים להתיצב על ה'׳ (איוב א, ו), וזהו ׳'לרוח היום'׳. ומה היו אומרים ׳בני האלהים׳? אלא באו להתיצב על מאמר ה', שכשאמר הקב"ה ' ׳נעשה אדם בצלמנו כדמותנו׳ (בראשית א, כו) ', ׳אמרו הם׳: ' ׳מה אדם ותדעהו׳ (תהלים קמד, ג) ' (ויש אומרים: ׳אמרו הם׳ ' ׳מה אנוש כי תזכרנו׳ (שם ח, ה) ' וגומר). ועוד, ׳'וישמעו את קול ה' אלהים'׳, אותו קול היה בגן שהוא השכינה, ששם עץ החיים נטוע, שחוה גרמה שנעקר האילן מהגן, ואדם גרם במחשבתו שנסתלקה נביעת האילן שהיתה יורדת לגן, ונשארה יבשה. יהו"ה - זה האילן: ה"ה ענפיו ושרשיו, ו' גוף האילן, י' פריו, נביעתו כעין זה 'ה' אחד ושמו אחד'. ומנין לנו שנקראת נביעה אחת? כמו שנאמר '׳ יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד ותראה היבשה׳ (בראשית א, ט) ' - אדנ"י.

מן המפרשים

ביאור הגר"א: תיקון ס"א בראשית כו'. לרמוז כאן פסוק וישמעו כמו שמפרש והולך. ואמר דא מחשבה . כמו שכתוב (תהלים קיא י) ראשית חכמה כו':

לכל המפרשים על פיסקה זו

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: