אש הקרבן השורפת שלש הקליפות - והתפלות שנתקנו כנגדן
תיקוני זוהר · תיקון נח - ׳ויסגר׳ הנקדה הסוגרת, קירוב הבשר והעברת קליפות הערלה · מאמר 54 · פיסקה 4 · דף צה ע"ב
לשון הזוהר
° וְדָא רָזָא דְקָרְבָּנָא, דַהֲוָה נָחִית אֶשָּׁא לְאַדְלָקָא אִלֵּין תְּלַת קְלִיפִין, ° הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳זֹאת תּוֹרַת הָעוֹלָה הִיא הָעוֹלָה עַל׳ (ויקרא ו, ב) מוֹקְדָה וְגוֹמֵר, הָא תְּלַת גַּוָּונִין דְּאֶשָּׁא, דַהֲווֹ נָחֲתִין בִּתְלַת צְלוֹתִין לְאַדְלָקָא וּלְאוֹקָדָא אִלֵּין קְלִיפִין, ° וּבְהַהוּא זִמְנָא הֲוָה קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מִתְקָרֵב בִּשְׁכִינְתֵּיהּ, וַהֲווֹ מִתְקָרְבִין אַתְוָון דִּילֵיהּ י' בְּה' ו' בְּה', וּבְזִמְנָא דַהֲווֹ מִתְלַבְּשִׁין בְּאִלֵּין קְלִיפִין, אִתְּמַר בְּהוֹן ׳לֹא תִקְרְבוּ לְגַלּוֹת עֶרְוָה׳ (שם ינ, ו), וְלָא צָרִיךְ לְקָרְבָא אַתְוָון י' בְּה' ו' בְּה'. וּבְגִין דָּא תַּקִּינוּ תְּלַת צְלוֹתִין בְּכָל יוֹמָא, לְאַעֲבָרָא תְּלַת קְלִיפִין אִלֵּין דְּעָרְלָה מֵאוֹת בְּרִית דְּאִיהִי שְׁכִינְתָּא, וּבְדָא שַׁרְיָא בִּתְלַת גַּוָּונִין נְהִירִין, ° דְּאִינוּן כֹּהֲנִים לְוִיִּים וְיִשְׂרָאֵל, דַּעֲלַיְיהוּ אִתְּמַר (שיר ז ב) ׳מַה יָּפוּ פְעָמַיִךְ בַּנְּעָלִים בַּת נָדִיב׳, ° וְאִינוּן נְעִילַת חַגִּין וּזְמַנִּין וּמוֹעֲדִין, דַּעֲלַיְיהוּ אִתְּמַר ׳שָׁלֹשׁ רְגָלִים תָּחֹג לִי בַּשָּׁנָה׳ (שמות כג, יד), ° תְּלַת קְלִיפִין עֲלַיְיהוּ אִתְּמַר ׳וַיַּעֲשׂ יהו״ה אלהי״ם לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ כָּתְנוֹת עוֹר וַיַּלְבִּישֵׁם׳ (בראשית ג, כא), בְּקַדְמֵיתָא כָּתְנוֹת אוֹר, וּלְבָתַר דְּחָאבוּ ׳כָּתְנוֹת עוֹר׳, מֵעוֹר דְּאִיהוּ מִשְׁכָא דְחִוְיָא, ° וּלְשַׁבְעִין שְׁנִין אִתְפַּשַּׁט הַהוּא (חויא) (נ״א משכא) מִנֵּיהּ.
תרגום
וְזֶה סוֹד הַקָּרְבָּן, שֶׁהָיְתָה יוֹרֶדֶת אֵשׁ לְהַדְלִיק אֶת שָׁלֹשׁ הַקְּלִפּוֹת הָאֵלֶּה, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (ויקרא ו, ב) 'זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה, הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה' וְגוֹמֵר. הֲרֵי שְׁלֹשָׁה גְוָנֵי אֵשׁ, שֶׁהָיוּ יוֹרְדִים בִּשְׁלֹשׁ תְּפִלּוֹת לְהַדְלִיק וְלִשְׂרֹף קְלִפּוֹת אֵלֶּה, וּבְאוֹתוֹ זְמַן הָיָה הקב"ה מִתְקָרֵב בִּשְׁכִינָתוֹ, וְהָיוּ מִתְקָרְבוֹת אוֹתִיּוֹתָיו: י' בְּה', ו' בְּה'. וּבִזְמַן שֶׁהָיוּ מִתְלַבְּשׁוֹת בִּקְלִפּוֹת אֵלֶּה, נֶאֱמַר בָּהֶן (שם ינ, ו) 'לֹא תִקְרְבוּ לְגַלּוֹת עֶרְוָה', וְאֵין צָרִיךְ לְקָרֵב אֶת הָאוֹתִיּוֹת י' בְּה' ו' בְּה'. וּמִשּׁוּם כָּךְ תִּקְּנוּ שָׁלֹשׁ תְּפִלּוֹת בְּכָל יוֹם, לְהַעֲבִיר שָׁלֹשׁ קְלִפּוֹת אֵלֶּה שֶׁל עָרְלָה מֵאוֹת בְּרִית שֶׁהִיא הַשְּׁכִינָה, וּבָזֶה שׁוֹרָה בִּשְׁלֹשָׁה גְוָנִים מְאִירִים, שֶׁהֵם כֹּהֲנִים לְוִיִּם וְיִשְׂרָאֵל, שֶׁעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר (שיר ז ב) 'מַה יָּפוּ פְעָמַיִךְ בַּנְּעָלִים בַּת נָדִיב', וְהֵם נְעִילַת הֶחָגִים וְהַזְּמַנִּים וְהַמּוֹעֲדִים, שֶׁעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר (שמות כג, יד) 'שָׁלֹשׁ רְגָלִים תָּחֹג לִי בַּשָּׁנָה'. שָׁלֹשׁ הַקְּלִפּוֹת, עֲלֵיהֶן נֶאֱמַר (בראשית ג, כא) 'וַיַּעַשׂ ה' אֱלֹהִים לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ כָּתְנוֹת עוֹר וַיַּלְבִּשֵׁם', בַּתְּחִלָּה כָּתְנוֹת אוֹר, וְאַחַר שֶׁחָטְאוּ - כָּתְנוֹת עוֹר, מֵעוֹר שֶׁהוּא עוֹר הַנָּחָשׁ, וּלְשִׁבְעִים שָׁנָה נִתְפַּשֵּׁט אוֹתוֹ מִמֶּנּוּ.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ° ודא רזא דקרבנא, דהוה נחית אשא לאדלקא אלין תלת קליפין, ° הדא הוא דכתיב ׳זאת תורת העולה היא העולה על׳ (ויקרא ו, ב) מוקדה וגומר, הא תלת גוונין דאשא, דהוו נחתין בתלת צלותין לאדלקא ולאוקדא אלין קליפין, ° ובההוא זמנא הוה קודשא בריך הוא מתקרב בשכינתיה, והוו מתקרבין אתוון דיליה י' בה' ו' בה', ובזמנא דהוו מתלבשין באלין קליפין, אתמר בהון ׳לא תקרבו לגלות ערוה׳ (שם ינ, ו), ולא צריך לקרבא אתוון י' בה' ו' בה'. ובגין דא תקינו תלת צלותין בכל יומא, לאעברא תלת קליפין אלין דערלה מאות ברית דאיהי שכינתא, ובדא שריא בתלת גוונין נהירין, ° דאינון כהנים לויים וישראל, דעלייהו אתמר (שיר ז ב) ׳מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב׳, ° ואינון נעילת חגין וזמנין ומועדין, דעלייהו אתמר ׳שלש רגלים תחג לי בשנה׳ (שמות כג, יד), ° תלת קליפין עלייהו אתמר ׳ויעש יהו״ה אלהי״ם לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם׳ (בראשית ג, כא), בקדמיתא כתנות אור, ולבתר דחאבו ׳כתנות עור׳, מעור דאיהו משכא דחויא, ° ולשבעין שנין אתפשט ההוא (חויא) (נ״א משכא) מניה.
התרגום: וזה סוד הקרבן, שהיתה יורדת אש להדליק את שלש הקלפות האלה, זהו שכתוב (ויקרא ו, ב) 'זאת תורת העלה, הוא העלה על מוקדה' וגומר. הרי שלשה גוני אש, שהיו יורדים בשלש תפלות להדליק ולשרף קלפות אלה, ובאותו זמן היה הקב"ה מתקרב בשכינתו, והיו מתקרבות אותיותיו: י' בה', ו' בה'. ובזמן שהיו מתלבשות בקלפות אלה, נאמר בהן (שם ינ, ו) 'לא תקרבו לגלות ערוה', ואין צריך לקרב את האותיות י' בה' ו' בה'. ומשום כך תקנו שלש תפלות בכל יום, להעביר שלש קלפות אלה של ערלה מאות ברית שהיא השכינה, ובזה שורה בשלשה גונים מאירים, שהם כהנים לוים וישראל, שעליהם נאמר (שיר ז ב) 'מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב', והם נעילת החגים והזמנים והמועדים, שעליהם נאמר (שמות כג, יד) 'שלש רגלים תחג לי בשנה'. שלש הקלפות, עליהן נאמר (בראשית ג, כא) 'ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבשם', בתחלה כתנות אור, ואחר שחטאו - כתנות עור, מעור שהוא עור הנחש, ולשבעים שנה נתפשט אותו ממנו.
מן המפרשים
ביאור הגר"א: ודא רזא דקרבנא. רוצה לומר שנתקרב הקב"ה בשכינה וישראל ע"י הקרבן ששמו מוכיח עליו: