במקום ערוה יש בושת - ושלשת גווני הקליפות שבהם נראית הקשת
תיקוני זוהר · תיקון נח - ׳ויסגר׳ הנקדה הסוגרת, קירוב הבשר והעברת קליפות הערלה · מאמר 54 · פיסקה 3 · דף צה ע"ב
לשון הזוהר
° אָמַר לֵיהּ רַבִּי אֶלְעָזָר, אַבָּא, מַאי סִיּוּמָא דִקְרָא ׳וְלֹא יִתְבּוֹשָׁשׁוּ׳ (בראשית ב, כה), אָמַר לֵיהּ בְּרִי בַּאֲתַר דְּאִית עֶרְוָה אִית בֹּשֶׁת, וְדָא אִיהוּ יָרֵא בֹּשֶׁת, ° וּמָאן דְּלֵית לֵיהּ בֹּשֶׁת בְּוַדַּאי לָא עָמְדוּ רַגְלֵי אֲבָהָתוֹי עַל טוּרָא דְסִינַי, וּבֹשֶׁת אִיהוּ ° בִּתְלַת גַּוָּונִין חִוָּור וְסוּמַק וְיָרוֹק בְּאַנְפִּין, דְּאִתְּמַר בְּהוֹן ׳לֹא עַתָּה יֵבוֹשׁ יַעֲקֹב׳ (ישעיה כט, כב) בְּגַוָּון סוּמַק וְיָרוֹק, ׳וְלֹא עַתָּה פָּנָיו יֶחוָורוּ׳ (שם) בְּגַוָּון חִוָּור, וְאִלֵּין תְּלַת גַּוָּונִין דְּאִית בְּהוֹן בֹּשֶׁת אִלֵּין אִינוּן תְּלַת גַּוָּונִין דִּתְלַת קְלִיפִין דֶּאֱגוֹזָא, דְּאִינוּן עֶרְיָין דִּבְהוֹן אִתְלַבְּשַׁת קֶשֶׁת וְאִתְחַזְיָיא בְּהוֹן. וּבְגִין דְּאִינוּן עֲרָיוֹת תְּלַת קְלִיפִין, אִתְּמַר בְּהוֹן אֵין דּוֹרְשִׁין בַּעֲרָיוֹת בִּשְׁלֹשָׁה, וַאֲסִיר לְאִסְתַּכְּלָא בְּהוֹן, ° וּבְגִין דָּא אֲסִיר לְעַמָּא קַדִּישָׁא לְאִסְתַּכְּלָא בְּגַוָּונִין דְּקֶשֶׁת, וְדָא רָזָא דְעָרְלָה דְאִית לָהּ תְּלַת קְלִיפִין, דְּצָרִיךְ לְאַעֲבָרָא לוֹן ׳מֵאוֹת בְּרִית׳ קֹדֶשׁ, וּמִיָּד ׳וּרְאִיתִיהָ לִזְכּוֹר בְּרִית עוֹלָם׳ (בראשית ט, טז), וְעַל אִלֵּין תְּלַת קְלִיפִין אִתְּמַר ׳שַׁל נְעָלֶיךָ מֵעַל רַגְלֶיךָ׳ (שמות ג, ה), וּמִיָּד וּרְאִיתִיהָ, וּבְזִמְנָא דְמֹשֶׁה הֲוָה מִתְלַבֵּשׁ בְּהוֹן, מַה כְּתִיב בֵּיהּ (שם) ׳אַל תִּקְרַב הֲלוֹם׳, מִיָּד דְּאִתְפַּשַּׁט מִנַּיְיהוּ אִתְקַרִיב תַּמָּן.
תרגום
אָמַר לוֹ רַבִּי אֶלְעָזָר: אַבָּא, מַהוּ סִיּוּם הַמִּקְרָא ׳'וְלֹא יִתְבֹּשָׁשׁוּ'׳ (בראשית ב, כה)? אָמַר לוֹ: בְּנִי, בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ עֶרְוָה יֵשׁ בֹּשֶׁת, וְזֶהוּ 'יָרֵא בֹּשֶׁת', וּמִי שֶׁאֵין לוֹ בֹּשֶׁת, וַדַּאי לֹא עָמְדוּ רַגְלֵי אֲבוֹתָיו עַל הַר סִינַי. וְהַבֹּשֶׁת הִיא בִּשְׁלֹשָׁה גְוָנִים: לָבָן וְאָדֹם וְיָרֹק בַּפָּנִים, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם ׳'לֹא עַתָּה יֵבוֹשׁ יַעֲקֹב'׳ (ישעיה כט, כב) - בְּגֶוֶן אָדֹם וְיָרֹק, ׳'וְלֹא עַתָּה פָּנָיו יֶחֱוָרוּ'׳ (שם) - בְּגֶוֶן לָבָן, וּשְׁלֹשָׁה גְוָנִים אֵלֶּה שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם בֹּשֶׁת הֵם שְׁלֹשָׁה גְוָנֵי שְׁלֹשׁ קְלִפּוֹת הָאֱגוֹז, שֶׁהֵן עֲרָיוֹת שֶׁבָּהֶן לוֹבֶשֶׁת הַקֶּשֶׁת וְנִרְאֵית בָּהֶן. וּמִשּׁוּם שֶׁאוֹתָן עֲרָיוֹת הֵן שָׁלֹשׁ קְלִפּוֹת, נֶאֱמַר בָּהֶן 'אֵין דּוֹרְשִׁין בַּעֲרָיוֹת בִּשְׁלֹשָׁה', וְאָסוּר לְהִסְתַּכֵּל בָּהֶן, וּמִשּׁוּם כָּךְ אָסוּר לָעָם הַקָּדוֹשׁ לְהִסְתַּכֵּל בְּגוֹנֵי הַקֶּשֶׁת, וְזֶהוּ סוֹד הָעָרְלָה שֶׁיֵּשׁ לָהּ שָׁלֹשׁ קְלִפּוֹת, שֶׁצָּרִיךְ לְהַעֲבִירָן ׳מֵאוֹת בְּרִית׳ קֹדֶשׁ, וּמִיָּד ׳'וּרְאִיתִיהָ לִזְכֹּר בְּרִית עוֹלָם'׳ (בראשית ט, טז), וְעַל שָׁלֹשׁ קְלִפּוֹת אֵלֶּה נֶאֱמַר ׳'שַׁל נְעָלֶיךָ מֵעַל רַגְלֶיךָ'׳ (שמות ג, ה), וּמִיָּד 'וּרְאִיתִיהָ', וּבִזְמַן שֶׁמֹּשֶׁה הָיָה מִתְלַבֵּשׁ בָּהֶן, מַה כָּתוּב בּוֹ (שם) ׳'אַל תִּקְרַב הֲלֹם'׳? מִיָּד שֶׁנִּתְפַּשֵּׁט מֵהֶן - נִתְקָרֵב שָׁם.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ° אמר ליה רבי אלעזר, אבא, מאי סיומא דקרא ׳ולא יתבוששו׳ (בראשית ב, כה), אמר ליה ברי באתר דאית ערוה אית בשת, ודא איהו ירא בשת, ° ומאן דלית ליה בשת בודאי לא עמדו רגלי אבהתוי על טורא דסיני, ובשת איהו ° בתלת גוונין חוור וסומק וירוק באנפין, דאתמר בהון ׳לא עתה יבוש יעקב׳ (ישעיה כט, כב) בגוון סומק וירוק, ׳ולא עתה פניו יחוורו׳ (שם) בגוון חוור, ואלין תלת גוונין דאית בהון בשת אלין אינון תלת גוונין דתלת קליפין דאגוזא, דאינון עריין דבהון אתלבשת קשת ואתחזייא בהון. ובגין דאינון עריות תלת קליפין, אתמר בהון אין דורשין בעריות בשלשה, ואסיר לאסתכלא בהון, ° ובגין דא אסיר לעמא קדישא לאסתכלא בגוונין דקשת, ודא רזא דערלה דאית לה תלת קליפין, דצריך לאעברא לון ׳מאות ברית׳ קדש, ומיד ׳וראיתיה לזכור ברית עולם׳ (בראשית ט, טז), ועל אלין תלת קליפין אתמר ׳של נעליך מעל רגליך׳ (שמות ג, ה), ומיד וראיתיה, ובזמנא דמשה הוה מתלבש בהון, מה כתיב ביה (שם) ׳אל תקרב הלום׳, מיד דאתפשט מנייהו אתקריב תמן.
התרגום: אמר לו רבי אלעזר: אבא, מהו סיום המקרא ׳'ולא יתבששו'׳ (בראשית ב, כה)? אמר לו: בני, במקום שיש ערוה יש בשת, וזהו 'ירא בשת', ומי שאין לו בשת, ודאי לא עמדו רגלי אבותיו על הר סיני. והבשת היא בשלשה גונים: לבן ואדם וירק בפנים, שנאמר בהם ׳'לא עתה יבוש יעקב'׳ (ישעיה כט, כב) - בגון אדם וירק, ׳'ולא עתה פניו יחורו'׳ (שם) - בגון לבן, ושלשה גונים אלה שיש בהם בשת הם שלשה גוני שלש קלפות האגוז, שהן עריות שבהן לובשת הקשת ונראית בהן. ומשום שאותן עריות הן שלש קלפות, נאמר בהן 'אין דורשין בעריות בשלשה', ואסור להסתכל בהן, ומשום כך אסור לעם הקדוש להסתכל בגוני הקשת, וזהו סוד הערלה שיש לה שלש קלפות, שצריך להעבירן ׳מאות ברית׳ קדש, ומיד ׳'וראיתיה לזכר ברית עולם'׳ (בראשית ט, טז), ועל שלש קלפות אלה נאמר ׳'של נעליך מעל רגליך'׳ (שמות ג, ה), ומיד 'וראיתיה', ובזמן שמשה היה מתלבש בהן, מה כתוב בו (שם) ׳'אל תקרב הלם'׳? מיד שנתפשט מהן - נתקרב שם.
מן המפרשים
ביאור הגר"א: א"ל ר"א אבא כו'. רוצה לומר, מאי בושה שייך בתורה והשיב כמו שזיווג באשתו נולד עתה הבושה מחמת היצר הרע שנולד באדם ולעתיד לבוא אז לא יתבוששו וכן הוא בגילוי הסוד כל זמן שמלובשין באלו ג' עריות אסור לגלות וזהו אין דורשין בעריות בשלשה…