ממלכת הזוהר › זוהר › תיקוני זוהר › מאמר 54: תיקון נח - ׳ויסגר׳ הנקדה הסוגרת, קירוב הבשר והעברת קליפות הערלה › פיסקה 1 (צה ע"א)

׳ויסגר׳ הנקדה הסוגרת ומסוגרת - ו ׳ויבן׳ שני בנייני שתי האמהות

תיקוני זוהר · תיקון נח - ׳ויסגר׳ הנקדה הסוגרת, קירוב הבשר והעברת קליפות הערלה · מאמר 54 · פיסקה 1 · דף צה ע"א

לשון הזוהר

בְּרֵאשִׁית בָּרָא אלהי״ם (איהי) אֶת, בַּת יְחִידָה אִיהִי בַּת מֶלֶךְ פְּנִימָה, (איהי) אֶת אֲמָתָא דִילָהּ, וַעֲלָהּ אִתְּמַר (בראשית ב כא) וַיַּפֵּל יהו״ה אלהי״ם תַּרְדֵּמָה עַל הָאָדָם וַיִּישָׁן וכו', מַאי וַיִּסְגּוֹר, פָּתַח רַבִּי שִׁמְעוֹן וְאָמַר, וִירִיחוֹ סוֹגֶרֶת וּמְסוּגֶרֶת (יהושע ו טו), מַאי וִירִיחוֹ, דָא אִיהִי יָרֵחַ דְּאִיהִי גוּפָא דִילָהּ, אֲמָתָא מִבְּרַתָּא דְמַלְכָּא, דְאִיהִי נְקוּדָה דִילָהּ, סוֹגֶרֶת וּמְסוּגֶרֶת מִלְּגָאו, כְּגַוְונָא דָא כּ.וּבְגִינָהּ אִתְּמַר (שמות כה כז) לְעֻמַּת הַמִּסְגֶּרֶת תִּהְיֶינָה הַטַּבָּעוֹת וְגוֹמֵר, מַאי הַטַּבָּעוֹת אִלֵּין תְּרֵין אוּדְנִין דְּלִבָּא דְאִינוּן עֲגוּלִין כַּטַּבָּעוֹת, וְלִבָּא אִיהוּ לִשְׂמָאלָא, הָכִי פָּתוֹרָא צָרִיךְ לִשְׂמָאלָא, שֻׁלְחָן בַּצָּפוֹן, וּבְגִין דִּא שְׁמִיעָה תַּלְיָא בְלִבָּא, וְאוּקְמוּהוּ מָארֵי מַתְנִיתִין הַלֵּב שׁוֹמֵעַ, לְבָתִּים לְבַדִּים (שם), מַאי לְבָתִּים אִינוּן תְּרֵי בָתֵּי לִבָּא, מַאי לְבַדִּים אִינוּן תְּרֵין כֻּלְיָין, תַּרְוַיְיהוּ לְבָר, עֲלַיְיהוּ אִתְּמַר (שם כו כד) ׳וְהָיוּ תוֹאֲמִים מִלְּמַטָּה׳, תְּרֵי כַּנְפֵי רֵיאָה, ׳וְיַחְדָּיו יִהְיוּ תַמִּים עַל רֹאשׁוֹ׳.תָּא חֲזִי, אִתְּמַר בְּהַאי צֵלָע (בראשית ב כב) וַיִּקַּח, וּלְבָתַר וַיִּבֶן יהו״ה אלהי״ם אֶת הַצֵּלָע, מַאי וַיִּבֶן, אֶלָּא (מלכים א ח יג) ׳בָּנֹה בָנִיתִי בֵּית זְבוּל לָךְ׳ וְגוֹמֵר, ׳וְהַבַּיִת בְּהִבָּנוֹתוֹ אֶבֶן שְׁלֵמָה מַסָּע נִבְנָה׳, תְּרֵי בָּתֵּי לִבָּא אִינוּן תְּרֵי בִּנְיָנִין דְּהַאי קְרָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שם ו ז) וְהַבַּיִת בְּהִבָּנוֹתוֹ דָּא בַּיִת רִאשׁוֹן, ׳אֶבֶן שְׁלֵמָה מַסָּע נִבְנָה׳ דָּא בַּיִת שֵׁנִי, וּלְקִבְלַיְיהוּ אָמַר בָּנֹה בָּנִיתִי תְּרֵין בִּנְיָנִין, חַד אִתְקְרִיאַת בִּנְיָינָא דְאִימָּא עִלָּאָה, וְתִנְיָינָא בִּנְיָינָא דְאִימָּא תַתָּאָה.וְעוֹד וַיִּבֶן, לִישָׁנָא ׳וְאִבָּנֶה גַם אָנֹכִי מִמֶּנָּה׳ (בראשית ל ג), בִּנְיָינָא דְיִבּוּם, וּכְמָה דְהַאי נְקוּדָה אִיהִי סוֹגֶרֶת וּמְסוּגֶרֶת, הָכִי צְרִיכָה בְּרַתָּא דְאִיהִי בְּתוּלָה, לְמֵיהֱוִי סְגוּרָה וּמְסוּגֶרֶת בְּבֵית אָבִיהָ, (שם כד) ׳בְּתוּלָה וְאִישׁ לֹא יְדָעָהּ (שם כד טז), וַתֵּרֶד הָעַיְנָה׳ דָּא בַּת עִינָא, סוֹגֶרֶת וּמְסוּגֶרֶת בְּעִינָא, וּתְלַת גַּוָּונִין סַחֲרִין לָהּ, וַעֲלַיְיהוּ אִתְּמַר (איוב לג כד) ׳הֶן כָּל אֵלֶּה יִפְעַל׳ אֵ״ל ׳פַּעֲמַיִם שָׁלֹשׁ עִם גָּבֶר׳. וְכַד נָחִית לוֹן מֹשֶׁה אוֹרַיְיתָא לְיִשְׂרָאֵל מִינָהּ, אָמַר ׳הֱיוּ נְכוֹנִים לִשְׁלֹשֶׁת יָמִים אַל תִּגְּשׁוּ אֶל אִשָּׁה׳ (שמות יט טו), שְׁלֹשֶׁת יָמִים לָקֳבֵל תְּלַת גַּוָּונִין דְּעִינָא, וְאִיהִי טְמִירָא וּסְתִירָא בְּהוֹן, ׳וְאִישׁ לֹא יְדָעָהּ׳ בְּהוֹן, עַד דְּאִתְפַּשְׁטַת מִנַּיְיהוּ.

תרגום

בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים - הִיא 'אֵת', בַּת יְחִידָה הִיא בַּת מֶלֶךְ פְּנִימָה, הִיא 'אֵת' שִׁפְחָתָהּ, וְעָלֶיהָ נֶאֱמַר (בראשית ב, כא) 'וַיַּפֵּל ה' אֱלֹהִים תַּרְדֵּמָה עַל הָאָדָם וַיִּישָׁן' וְכוּ'. מַהוּ 'וַיִּסְגֹּר'? פָּתַח רַבִּי שִׁמְעוֹן וְאָמַר: 'וִירִיחוֹ סֹגֶרֶת וּמְסֻגֶּרֶת' (יהושע ו, טו), מַהוּ 'וִירִיחוֹ'? זוֹ יָרֵחַ, שֶׁהוּא הַגּוּף שֶׁלָּהּ, שִׁפְחָה מִבַּת הַמֶּלֶךְ, שֶׁהִיא נְקֻדָּתָהּ, סוֹגֶרֶת וּמְסֻגֶּרֶת מִבִּפְנִים, כְּעֵין זֶה כּ'. וּבִגְלָלָהּ נֶאֱמַר (שמות כה, כז) 'לְעֻמַּת הַמִּסְגֶּרֶת תִּהְיֶיןָ הַטַּבָּעֹת' וְגוֹמֵר. מַהוּ 'הַטַּבָּעֹת'? אֵלֶּה שְׁתֵּי אָזְנֵי הַלֵּב שֶׁהֵן עֲגֻלּוֹת כְּטַבָּעוֹת, וְהַלֵּב הוּא לִשְׂמֹאל, כָּךְ הַשֻּׁלְחָן צָרִיךְ לִשְׂמֹאל - 'שֻׁלְחָן בַּצָּפוֹן', וּמִשּׁוּם כָּךְ הַשְּׁמִיעָה תְּלוּיָה בַּלֵּב, וְהֶעֱמִידוּ בַּעֲלֵי הַמִּשְׁנָה 'הַלֵּב שׁוֹמֵעַ'. 'לְבָתִּים לְבַדִּים' - מַהוּ 'לְבָתִּים'? אֵלֶּה שְׁנֵי בָּתֵּי הַלֵּב. מַהוּ 'לְבַדִּים'? אֵלֶּה שְׁתֵּי הַכְּלָיוֹת, שְׁתֵּיהֶן בַּחוּץ, עֲלֵיהֶן נֶאֱמַר ' ׳וְהָיוּ תֹאֲמִים מִלְּמַטָּה׳ (שם כו, כד) ' - שְׁתֵּי כַּנְפֵי הָרֵאָה, ' ׳וְיַחְדָּו יִהְיוּ תַמִּים עַל רֹאשׁוֹ׳ '. בֹּא רְאֵה, נֶאֱמַר בַּצֵּלָע הַזֹּאת (בראשית ב, כב) 'וַיִּקַּח', וְאַחַר כָּךְ 'וַיִּבֶן ה' אֱלֹהִים אֶת הַצֵּלָע'. מַהוּ 'וַיִּבֶן'? אֶלָּא (מלכים א ח, יג) 'בָּנֹה בָנִיתִי בֵּית זְבֻל לָךְ' וְגוֹמֵר, 'וְהַבַּיִת בְּהִבָּנֹתוֹ אֶבֶן שְׁלֵמָה מַסָּע נִבְנָה'. שְׁנֵי בָּתֵּי הַלֵּב הֵם שְׁנֵי הַבִּנְיָנִים שֶׁל מִקְרָא זֶה, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (שם ו, ז) 'וְהַבַּיִת בְּהִבָּנֹתוֹ' - זֶה בַּיִת רִאשׁוֹן, 'אֶבֶן שְׁלֵמָה מַסָּע נִבְנָה' - זֶה בַּיִת שֵׁנִי, וּכְנֶגְדָּם אָמַר 'בָּנֹה בָנִיתִי' - שְׁנֵי בִּנְיָנִים, אֶחָד נִקְרָא בִּנְיָנָהּ שֶׁל אִמָּא עִלָּאָה, וְהַשֵּׁנִי בִּנְיָנָהּ שֶׁל אִמָּא תַּתָּאָה. וְעוֹד, 'וַיִּבֶן' - לְשׁוֹן 'וְאִבָּנֶה גַם אָנֹכִי מִמֶּנָּה' (בראשית ל, ג), בִּנְיַן יִבּוּם, וּכְשֵׁם שֶׁנְּקֻדָּה זוֹ סוֹגֶרֶת וּמְסֻגֶּרֶת, כָּךְ צְרִיכָה הַבַּת שֶׁהִיא בְּתוּלָה לִהְיוֹת סְגוּרָה וּמְסֻגֶּרֶת בְּבֵית אָבִיהָ, (שם כד) 'בְּתוּלָה וְאִישׁ לֹא יְדָעָהּ' (שם כד, טז) 'וַתֵּרֶד הָעַיְנָה' - זוֹ בַּת עַיִן, סוֹגֶרֶת וּמְסֻגֶּרֶת בָּעַיִן, וּשְׁלֹשָׁה גְוָנִים סוֹבְבִים אוֹתָהּ, וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר (איוב לג, כד) 'הֶן כָּל אֵלֶּה יִפְעַל אֵל פַּעֲמַיִם שָׁלוֹשׁ עִם גָּבֶר'. וּכְשֶׁהוֹרִיד לָהֶם מֹשֶׁה תּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל מִמֶּנָּהּ, אָמַר: 'הֱיוּ נְכֹנִים לִשְׁלֹשֶׁת יָמִים, אַל תִּגְּשׁוּ אֶל אִשָּׁה' (שמות יט, טו), שְׁלֹשֶׁת הַיָּמִים כְּנֶגֶד שְׁלֹשָׁה גְוָנֵי הָעַיִן, וְהִיא טְמוּנָה וּנְסֶתֶרֶת בָּהֶם, 'וְאִישׁ לֹא יְדָעָהּ' בָּהֶם, עַד שֶׁמִּתְפַּשֶּׁטֶת מֵהֶם.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: בראשית ברא אלהי״ם (איהי) את, בת יחידה איהי בת מלך פנימה, (איהי) את אמתא דילה, ועלה אתמר (בראשית ב כא) ויפל יהו״ה אלהי״ם תרדמה על האדם ויישן וכו', מאי ויסגור, פתח רבי שמעון ואמר, ויריחו סוגרת ומסוגרת (יהושע ו טו), מאי ויריחו, דא איהי ירח דאיהי גופא דילה, אמתא מברתא דמלכא, דאיהי נקודה דילה, סוגרת ומסוגרת מלגאו, כגוונא דא כ.ובגינה אתמר (שמות כה כז) לעמת המסגרת תהיינה הטבעות וגומר, מאי הטבעות אלין תרין אודנין דלבא דאינון עגולין כטבעות, ולבא איהו לשמאלא, הכי פתורא צריך לשמאלא, שלחן בצפון, ובגין דא שמיעה תליא בלבא, ואוקמוהו מארי מתניתין הלב שומע, לבתים לבדים (שם), מאי לבתים אינון תרי בתי לבא, מאי לבדים אינון תרין כליין, תרוייהו לבר, עלייהו אתמר (שם כו כד) ׳והיו תואמים מלמטה׳, תרי כנפי ריאה, ׳ויחדיו יהיו תמים על ראשו׳.תא חזי, אתמר בהאי צלע (בראשית ב כב) ויקח, ולבתר ויבן יהו״ה אלהי״ם את הצלע, מאי ויבן, אלא (מלכים א ח יג) ׳בנה בניתי בית זבול לך׳ וגומר, ׳והבית בהבנותו אבן שלמה מסע נבנה׳, תרי בתי לבא אינון תרי בנינין דהאי קרא, הדא הוא דכתיב (שם ו ז) והבית בהבנותו דא בית ראשון, ׳אבן שלמה מסע נבנה׳ דא בית שני, ולקבלייהו אמר בנה בניתי תרין בנינין, חד אתקריאת בניינא דאימא עלאה, ותניינא בניינא דאימא תתאה.ועוד ויבן, לישנא ׳ואבנה גם אנכי ממנה׳ (בראשית ל ג), בניינא דיבום, וכמה דהאי נקודה איהי סוגרת ומסוגרת, הכי צריכה ברתא דאיהי בתולה, למיהוי סגורה ומסוגרת בבית אביה, (שם כד) ׳בתולה ואיש לא ידעה (שם כד טז), ותרד העינה׳ דא בת עינא, סוגרת ומסוגרת בעינא, ותלת גוונין סחרין לה, ועלייהו אתמר (איוב לג כד) ׳הן כל אלה יפעל׳ א״ל ׳פעמים שלש עם גבר׳. וכד נחית לון משה אורייתא לישראל מינה, אמר ׳היו נכונים לשלשת ימים אל תגשו אל אשה׳ (שמות יט טו), שלשת ימים לקבל תלת גוונין דעינא, ואיהי טמירא וסתירא בהון, ׳ואיש לא ידעה׳ בהון, עד דאתפשטת מנייהו.

התרגום: בראשית ברא אלהים - היא 'את', בת יחידה היא בת מלך פנימה, היא 'את' שפחתה, ועליה נאמר (בראשית ב, כא) 'ויפל ה' אלהים תרדמה על האדם ויישן' וכו'. מהו 'ויסגר'? פתח רבי שמעון ואמר: 'ויריחו סגרת ומסגרת' (יהושע ו, טו), מהו 'ויריחו'? זו ירח, שהוא הגוף שלה, שפחה מבת המלך, שהיא נקדתה, סוגרת ומסגרת מבפנים, כעין זה כ'. ובגללה נאמר (שמות כה, כז) 'לעמת המסגרת תהיין הטבעת' וגומר. מהו 'הטבעת'? אלה שתי אזני הלב שהן עגלות כטבעות, והלב הוא לשמאל, כך השלחן צריך לשמאל - 'שלחן בצפון', ומשום כך השמיעה תלויה בלב, והעמידו בעלי המשנה 'הלב שומע'. 'לבתים לבדים' - מהו 'לבתים'? אלה שני בתי הלב. מהו 'לבדים'? אלה שתי הכליות, שתיהן בחוץ, עליהן נאמר ' ׳והיו תאמים מלמטה׳ (שם כו, כד) ' - שתי כנפי הראה, ' ׳ויחדו יהיו תמים על ראשו׳ '. בא ראה, נאמר בצלע הזאת (בראשית ב, כב) 'ויקח', ואחר כך 'ויבן ה' אלהים את הצלע'. מהו 'ויבן'? אלא (מלכים א ח, יג) 'בנה בניתי בית זבל לך' וגומר, 'והבית בהבנתו אבן שלמה מסע נבנה'. שני בתי הלב הם שני הבנינים של מקרא זה, זהו שכתוב (שם ו, ז) 'והבית בהבנתו' - זה בית ראשון, 'אבן שלמה מסע נבנה' - זה בית שני, וכנגדם אמר 'בנה בניתי' - שני בנינים, אחד נקרא בנינה של אמא עלאה, והשני בנינה של אמא תתאה. ועוד, 'ויבן' - לשון 'ואבנה גם אנכי ממנה' (בראשית ל, ג), בנין יבום, וכשם שנקדה זו סוגרת ומסגרת, כך צריכה הבת שהיא בתולה להיות סגורה ומסגרת בבית אביה, (שם כד) 'בתולה ואיש לא ידעה' (שם כד, טז) 'ותרד העינה' - זו בת עין, סוגרת ומסגרת בעין, ושלשה גונים סובבים אותה, ועליהם נאמר (איוב לג, כד) 'הן כל אלה יפעל אל פעמים שלוש עם גבר'. וכשהוריד להם משה תורה לישראל ממנה, אמר: 'היו נכנים לשלשת ימים, אל תגשו אל אשה' (שמות יט, טו), שלשת הימים כנגד שלשה גוני העין, והיא טמונה ונסתרת בהם, 'ואיש לא ידעה' בהם, עד שמתפשטת מהם.

מן המפרשים

ביאור הגר"א: תיקון נ"ח בראשית כו' איהי בת יחידה כו' פנימה איהי אמה ועלה אתמר ויפל כו'. ורוצה לומר דהיא בת דבראשית, ואמה דאלקים, והכל בנוק' דהיא עקב, עם יו"ד דפרח ממנה הוא יעקב כמו שאומר לעיל צ"ד א' ועיין ברעיא מהימנא סוף ח"א והוא יו"ד…

לכל המפרשים על פיסקה זו

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: