הספירות כלולות בנשמת אדם - הלובן מן האב והשחרות מן האם
תיקוני זוהר · תיקון נו - סוד הטיפות והעריות, והיחוד שאינו אלא בצדיק · מאמר 51 · פיסקה 7 · דף צג ע"ב
לשון הזוהר
וְאָדָם וַדַּאי אִתְעֲבִיד בְּדִיּוֹקְנָא דִלְעִילָא, וְעָבַד תַּמָּן פִּרוּדָא, וְאִתְפָּרֵישׁ מִתַּמָּן, אָמַר לֵיהּ רַבִּי אֶלְעָזָר אַבָּא אֵיךְ אִתְעֲבִיד בְּדִיּוֹקְנָא דִלְעִילָא, דְּהָא שְׁמַעְנָא כַמָּה דֵעוֹת תַּמָּן, אָמַר לֵיהּ בְּרִי, כַּד אִתְעֲבִיד, כֻּלְּהוּ סְפִירָן אִתְכְּלִילוּ בְּדִיּוֹקְנָא דְנִשְׁמָתֵיהּ, וְנִשְׁמָתֵיהּ הֲוָה מֶרְכָּבָה לוֹן, דַּעֲלָהּ אִתְּמַר ׳וַיִּבְרָא אלהי״ם אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ׳ (בראשית א, כז), כְּגַוְונָא דְעֶשֶׂר סְפִירוֹת בְּלִימָה, וְכֻלְּהוּ גַוָּונִין דִּנְהוֹרִין הֲווֹ נָהֲרִין בְּנִשְׁמָתֵיהּ, ° וַהֲווֹ נְהִירִין עַל אַנְפּוֹי, וּמִנֵּיהּ הֲווֹ מִזְדַעְזְעִין עִלָּאִין וְתַתָּאִין, וַהֲווֹ סָגְדִין לֵיהּ בְּגִין אִלֵּין נְהוֹרִין דַּהֲווֹ נְהִירִין בֵּיהּ כְּגַוְונָא דִּלְעִילָא עַד דַּהֲוָה אָמַר אִיהוּ ׳בּוֹאוּ נִשְׁתַּחֲוְה וְנִכְרָעָה נִבְרְכָה לִפְנֵי יהו''ה עוֹשֵׂנוּ׳ (תהלים צה, ו), ° וּבְהַהוּא זִמְנָא הֲוָה אִיהוּ שַׁלִּיט עַל כָּל הֲמוֹנֵי עִילָא וְתַתָּא. ° גַּוָּון אוּכָּם דְּעִינָא וְשַׂעֲרוֹי אוּכְמִין וְכָל גַּוָּונִין אוּכְמִין שַׁפִּירִין, אִתְיְיהִיבָן בֵּיהּ מִסִּטְרָא דְאִימָּא, חִוְורוּ דְעִינָא וְחִוְורוּ דְאַנְפִּין וְחִוְורוּ דְמוֹחָא וְחִוְורוּ דְגָרְמִין, אִתְיְיהִיבַת בֵּיהּ מִסִּטְרָא דְאַבָּא, דְּהָכִי אוּקְמוּהוּ מָארֵי מַתְנִיתִין, דְּלוֹבֶן שֶׁבְּעַיִן וּמוֹחָא וַעֲצָמוֹת אִתְיְיהִיבוּ מֵאַבָּא, וְאוּכְמוּ דְעִינָא וְשַׂעֲרָא אִתְיְיהִיבוּ מֵאִימָּא, וְחִוְורוּ וְאוּכְמוּ תַּרְוַיְיהוּ אִשְׁתַּכְּחוּ מִכִּתְרָא עִלָּאָה, ° אוּכְמוּ מִלְּבָר וְחִוְורוּ מִלְּגָו, וַעֲלֵיהּ אִתְּמַר ׳וְעַתָּה לֹא רָאוּ אוֹר בָּהִיר הוּא בַּשְּׁחָקִים׳ (איוב לז, כא), וְכָתוּב אַחֵר אוֹמֵר ׳יָשֶׁת חֹשֶׁךְ סִתְרוֹ׳ (תהלים יח, יב).
תרגום
וְאָדָם וַדַּאי נַעֲשָׂה בִּדְיוֹקַן שֶׁלְּמַעְלָה, וְעָשָׂה שָׁם פֵּרוּד, וְנִפְרַשׁ מִשָּׁם. אָמַר לוֹ רַבִּי אֶלְעָזָר: אַבָּא, כֵּיצַד נַעֲשָׂה בִּדְיוֹקַן שֶׁלְּמַעְלָה, הֲרֵי שָׁמַעְנוּ כַּמָּה דֵּעוֹת שָׁם? אָמַר לוֹ: בְּנִי, כְּשֶׁנַּעֲשָׂה, כָּל הַסְּפִירוֹת נִכְלְלוּ בִּדְיוֹקַן נִשְׁמָתוֹ, וְנִשְׁמָתוֹ הָיְתָה מֶרְכָּבָה לָהֶן, שֶׁעָלֶיהָ נֶאֱמַר ׳'וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ'׳ (בראשית א, כז), כְּעֵין עֶשֶׂר סְפִירוֹת בְּלִימָה, וְכָל גִּוְנֵי הָאוֹרוֹת הָיוּ מְאִירִים בְּנִשְׁמָתוֹ, וְהָיוּ מְאִירִים עַל פָּנָיו, וּמִמֶּנּוּ הָיוּ מִזְדַּעְזְעִים עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים, וְהָיוּ מִשְׁתַּחֲוִים לוֹ בִּגְלַל אוֹתָם הָאוֹרוֹת שֶׁהָיוּ מְאִירִים בּוֹ כְּעֵין שֶׁלְּמַעְלָה, עַד שֶׁהָיָה הוּא אוֹמֵר ׳'בֹּאוּ נִשְׁתַּחֲוֶה וְנִכְרָעָה נִבְרְכָה לִפְנֵי ה' עֹשֵׂנוּ'׳ (תהלים צה, ו), וּבְאוֹתוֹ זְמַן הָיָה הוּא שַׁלִּיט עַל כָּל הֲמוֹנֵי הָעֶלְיוֹנִים וְהַתַּחְתּוֹנִים. גֶּוֶן שָׁחֹר שֶׁל הָעַיִן וּשְׂעָרוֹ שָׁחֹר, וְכָל הַגְּוָנִים הַשְּׁחֹרִים הַיָּפִים, נִתְּנוּ בּוֹ מִצַּד הָאֵם, לֹבֶן הָעַיִן וְלֹבֶן הַפָּנִים וְלֹבֶן הַמֹּחַ וְלֹבֶן הָעֲצָמוֹת נִתְּנוּ בּוֹ מִצַּד הָאָב, שֶׁכָּךְ הֶעֱמִידוּ בַּעֲלֵי הַמִּשְׁנָה, שֶׁלֹּבֶן הָעַיִן וְהַמֹּחַ וְהָעֲצָמוֹת נִתְּנוּ מֵאָב, וְשַׁחְרוּת הָעַיִן וְהַשֵּׂעָר נִתְּנוּ מֵאֵם, וְהַלֹּבֶן וְהַשַּׁחְרוּת שְׁנֵיהֶם נִמְצְאִים מִכֶּתֶר עֶלְיוֹן, שַׁחְרוּת מִבַּחוּץ וְלֹבֶן מִבִּפְנִים, וְעָלָיו נֶאֱמַר ' ׳וְעַתָּה לֹא רָאוּ אוֹר בָּהִיר הוּא בַּשְּׁחָקִים׳ (איוב לז, כא) ', וְכָתוּב אַחֵר אוֹמֵר ' ׳יָשֶׁת חֹשֶׁךְ סִתְרוֹ׳ (תהלים יח, יב) '.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ואדם ודאי אתעביד בדיוקנא דלעילא, ועבד תמן פרודא, ואתפריש מתמן, אמר ליה רבי אלעזר אבא איך אתעביד בדיוקנא דלעילא, דהא שמענא כמה דעות תמן, אמר ליה ברי, כד אתעביד, כלהו ספירן אתכלילו בדיוקנא דנשמתיה, ונשמתיה הוה מרכבה לון, דעלה אתמר ׳ויברא אלהי״ם את האדם בצלמו׳ (בראשית א, כז), כגוונא דעשר ספירות בלימה, וכלהו גוונין דנהורין הוו נהרין בנשמתיה, ° והוו נהירין על אנפוי, ומניה הוו מזדעזעין עלאין ותתאין, והוו סגדין ליה בגין אלין נהורין דהוו נהירין ביה כגוונא דלעילא עד דהוה אמר איהו ׳בואו נשתחוה ונכרעה נברכה לפני יהו'ה עושנו׳ (תהלים צה, ו), ° ובההוא זמנא הוה איהו שליט על כל המוני עילא ותתא. ° גוון אוכם דעינא ושערוי אוכמין וכל גוונין אוכמין שפירין, אתייהיבן ביה מסטרא דאימא, חוורו דעינא וחוורו דאנפין וחוורו דמוחא וחוורו דגרמין, אתייהיבת ביה מסטרא דאבא, דהכי אוקמוהו מארי מתניתין, דלובן שבעין ומוחא ועצמות אתייהיבו מאבא, ואוכמו דעינא ושערא אתייהיבו מאימא, וחוורו ואוכמו תרוייהו אשתכחו מכתרא עלאה, ° אוכמו מלבר וחוורו מלגו, ועליה אתמר ׳ועתה לא ראו אור בהיר הוא בשחקים׳ (איוב לז, כא), וכתוב אחר אומר ׳ישת חשך סתרו׳ (תהלים יח, יב).
התרגום: ואדם ודאי נעשה בדיוקן שלמעלה, ועשה שם פרוד, ונפרש משם. אמר לו רבי אלעזר: אבא, כיצד נעשה בדיוקן שלמעלה, הרי שמענו כמה דעות שם? אמר לו: בני, כשנעשה, כל הספירות נכללו בדיוקן נשמתו, ונשמתו היתה מרכבה להן, שעליה נאמר ׳'ויברא אלהים את האדם בצלמו'׳ (בראשית א, כז), כעין עשר ספירות בלימה, וכל גוני האורות היו מאירים בנשמתו, והיו מאירים על פניו, וממנו היו מזדעזעים עליונים ותחתונים, והיו משתחוים לו בגלל אותם האורות שהיו מאירים בו כעין שלמעלה, עד שהיה הוא אומר ׳'באו נשתחוה ונכרעה נברכה לפני ה' עשנו'׳ (תהלים צה, ו), ובאותו זמן היה הוא שליט על כל המוני העליונים והתחתונים. גון שחר של העין ושערו שחר, וכל הגונים השחרים היפים, נתנו בו מצד האם, לבן העין ולבן הפנים ולבן המח ולבן העצמות נתנו בו מצד האב, שכך העמידו בעלי המשנה, שלבן העין והמח והעצמות נתנו מאב, ושחרות העין והשער נתנו מאם, והלבן והשחרות שניהם נמצאים מכתר עליון, שחרות מבחוץ ולבן מבפנים, ועליו נאמר ' ׳ועתה לא ראו אור בהיר הוא בשחקים׳ (איוב לז, כא) ', וכתוב אחר אומר ' ׳ישת חשך סתרו׳ (תהלים יח, יב) '.
מן המפרשים
ביאור הגר"א: והוו נהרין כו'. רוצה לומר כל הגוונין דנהורין וזה שאומר בגין אלין נהורין כו' כגוונא דלעילא עד דהוה אמר כו'.