אליהו מגלה שיעור העריות - שאין יחוד הספירות אלא בברית הצדיק
תיקוני זוהר · תיקון נו - סוד הטיפות והעריות, והיחוד שאינו אלא בצדיק · מאמר 51 · פיסקה 3 · דף צג ע"א
לשון הזוהר
אַדְהָכִי הָא אֵלִיָּהוּ קָא אִזְדַּמַּן לֵיהּ לְרַבִּי שִׁמְעוֹן, וְאָמַר לֵיהּ רַבִּי רַבִּי, שִׁעוּרָא דְעֶרְיָין הָכִי אִיהוּ וַדַּאי, בְּכָל סְפִירָן לֵית יִחוּדָא חַד בַּחֲבֶרְתָּה כְּגַוְונָא דִדְכַר וְנוּקְבָא אֶלָּא בַּצַּדִּיק, דְּיִחוּדָא דְתַרְוַיְיהוּ לַאו אִיהוּ בְּכָל אֵבָרִין דִּלְהוֹן אֶלָּא בִּבְרִית מִילָה, בִּשְׁאָר אֵבָרִין קוּרְבָא דְאַחֲוָה אִית תַּמָּן וְלַאו דְּיִחוּדָא, וְדָא אִיהוּ רָזָא דְאִילָנָא דְעַנְפּוֹי מִתְפָּרְשִׁין לְעִילָא בְכָל סִטְרָא, וְרָזָא דְמִלָּה ׳וַתֵּשֶׁב בְּאֵיתָן קַשְׁתּוֹ ° וַיָּפוֹזּוּ זְרוֹעִי יָדָיו׳ (בראשית מט, כד), אֲבָל לְתַתָּא כֻּלְּהוּ אֲגוּדָה אַחַת יִחוּדָא חָדָא, וּבְגִין דָּא לְתַתָּא בַּצַּדִּיק צָרִיךְ לְקָרְבָא אַתְוָון דְּיהו״ה עִם שְׁכִינְתֵּיהּ, דְּאִיהִי קוּרְבָא דִילָהּ קָרְבָּן לַיהו״ה. וְהָכִי שְׁכִינְתָּא עִלָּאָה עִם חָכְמָה צָרִיךְ לְקָרְבָא לוֹן בַּצַּדִּיק, וְכָל עַנְפִין תַּמָּן מִתְיַחֲדִין וּמִתְקַשְּׁרִין וּמְשַׁלְּבִין, וּמְקַבְּלִין דָּא מִן דָּא, וְכֹלָּא עַל יְדָא דְצַדִּיק, וּבְלָא צַדִּיק לֵית קוּרְבָא דְיִחוּדָא, אֶלָּא אַחֲוָה, ° וּבְגִין דָּא חֶסֶד תַּמָּן אִתְקְרֵי בְּו"ה, ו' אָח (וְ) ה' אָחוֹת, אָח ו"ת, אָחוֹת מִסִּטְרָא דִימִינָא, וּבְהַאי אֲתַר אִתְּמַר ׳וְאִישׁ אֲשֶׁר יִקַּח אֶת אֲחוֹתוֹ בַּת אָבִיו אוֹ בַת אִמּוֹ וְגוֹמֵר׳ (ויקרא כ, יז) חֶסֶד הוּא, וְעִם כָּל דָּא דְחֶסֶד ׳הוּא וְנִכְרְתוּ לְעִינֵי בְּנֵי עַמָּם׳, מָאן דִּמְחַבֵּר אַתְוָון בַּאֲתַר דְּפִרוּדָא כְּאִלּוּ אַפְרִישׁ בֵּינַיְיהוּ, וּבְגִין דָּא וְנִכְרְתוּ מִדָּה לָקֳבֵל מִדָּה.
תרגום
בֵּינְתַיִם הִנֵּה אֵלִיָּהוּ נִזְדַּמֵּן לְרַבִּי שִׁמְעוֹן, וְאָמַר לוֹ: רַבִּי רַבִּי, שִׁעוּר הָעֲרָיוֹת כָּךְ הוּא וַדַּאי: בְּכָל הַסְּפִירוֹת אֵין יִחוּד אַחַת בַּחֲבֶרְתָּהּ כְּעֵין זָכָר וּנְקֵבָה אֶלָּא בַּצַּדִּיק, שֶׁיִּחוּד שְׁנֵיהֶם אֵינוֹ בְּכָל אֵיבְרֵיהֶם אֶלָּא בִּבְרִית מִילָה, בִּשְׁאָר הָאֵיבָרִים יֵשׁ שָׁם קִרְבַת אַחְוָה וְלֹא שֶׁל יִחוּד, וְזֶהוּ סוֹד הָאִילָן שֶׁעֲנָפָיו נִפְרָדִים לְמַעְלָה בְּכָל צַד, וְסוֹד הַדָּבָר (בראשית מט, כד) 'וַתֵּשֶׁב בְּאֵיתָן קַשְׁתּוֹ וַיָּפֹזּוּ זְרֹעֵי יָדָיו', אֲבָל לְמַטָּה כֻּלָּם אֲגֻדָּה אַחַת, יִחוּד אֶחָד, וּמִשּׁוּם כָּךְ לְמַטָּה בַּצַּדִּיק צָרִיךְ לְקָרֵב אֶת אוֹתִיּוֹת יהו"ה עִם שְׁכִינָתוֹ, שֶׁקִּרְבָתָהּ הִיא קָרְבָּן לַיהו"ה. וְכֵן הַשְּׁכִינָה הָעֶלְיוֹנָה עִם הַחָכְמָה צָרִיךְ לְקָרֵב אוֹתָן בַּצַּדִּיק, וְכָל הָעֲנָפִים שָׁם מִתְיַחֲדִים וּמִתְקַשְּׁרִים וּמְשֻׁלָּבִים, וּמְקַבְּלִים זֶה מִזֶּה, וְהַכֹּל עַל יְדֵי הַצַּדִּיק, וּבְלֹא צַדִּיק אֵין קִרְבַת יִחוּד אֶלָּא אַחְוָה, וּמִשּׁוּם כָּךְ חֶסֶד נִקְרָא שָׁם בְּו"ה: ו' - אָח, ה' - אָחוֹת, אָח - ו"ת, אָחוֹת מִצַּד יָמִין, וּבְמָקוֹם זֶה נֶאֱמַר (ויקרא כ, יז) 'וְאִישׁ אֲשֶׁר יִקַּח אֶת אֲחֹתוֹ בַּת אָבִיו אוֹ בַת אִמּוֹ' וְגוֹמֵר - 'חֶסֶד הוּא', וְעִם כָּל זֶה שֶׁהוּא חֶסֶד - 'וְנִכְרְתוּ לְעֵינֵי בְּנֵי עַמָּם', מִי שֶׁמְּחַבֵּר אוֹתִיּוֹת בְּמָקוֹם שֶׁל פֵּרוּד - כְּאִלּוּ הִפְרִיד בֵּינֵיהֶם, וּמִשּׁוּם כָּךְ 'וְנִכְרְתוּ' - מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: אדהכי הא אליהו קא אזדמן ליה לרבי שמעון, ואמר ליה רבי רבי, שעורא דעריין הכי איהו ודאי, בכל ספירן לית יחודא חד בחברתה כגוונא דדכר ונוקבא אלא בצדיק, דיחודא דתרוייהו לאו איהו בכל אברין דלהון אלא בברית מילה, בשאר אברין קורבא דאחוה אית תמן ולאו דיחודא, ודא איהו רזא דאילנא דענפוי מתפרשין לעילא בכל סטרא, ורזא דמלה ׳ותשב באיתן קשתו ° ויפוזו זרועי ידיו׳ (בראשית מט, כד), אבל לתתא כלהו אגודה אחת יחודא חדא, ובגין דא לתתא בצדיק צריך לקרבא אתוון דיהו״ה עם שכינתיה, דאיהי קורבא דילה קרבן ליהו״ה. והכי שכינתא עלאה עם חכמה צריך לקרבא לון בצדיק, וכל ענפין תמן מתיחדין ומתקשרין ומשלבין, ומקבלין דא מן דא, וכלא על ידא דצדיק, ובלא צדיק לית קורבא דיחודא, אלא אחוה, ° ובגין דא חסד תמן אתקרי בו"ה, ו' אח (ו) ה' אחות, אח ו"ת, אחות מסטרא דימינא, ובהאי אתר אתמר ׳ואיש אשר יקח את אחותו בת אביו או בת אמו וגומר׳ (ויקרא כ, יז) חסד הוא, ועם כל דא דחסד ׳הוא ונכרתו לעיני בני עמם׳, מאן דמחבר אתוון באתר דפרודא כאלו אפריש בינייהו, ובגין דא ונכרתו מדה לקבל מדה.
התרגום: בינתים הנה אליהו נזדמן לרבי שמעון, ואמר לו: רבי רבי, שעור העריות כך הוא ודאי: בכל הספירות אין יחוד אחת בחברתה כעין זכר ונקבה אלא בצדיק, שיחוד שניהם אינו בכל איבריהם אלא בברית מילה, בשאר האיברים יש שם קרבת אחוה ולא של יחוד, וזהו סוד האילן שענפיו נפרדים למעלה בכל צד, וסוד הדבר (בראשית מט, כד) 'ותשב באיתן קשתו ויפזו זרעי ידיו', אבל למטה כלם אגדה אחת, יחוד אחד, ומשום כך למטה בצדיק צריך לקרב את אותיות יהו"ה עם שכינתו, שקרבתה היא קרבן ליהו"ה. וכן השכינה העליונה עם החכמה צריך לקרב אותן בצדיק, וכל הענפים שם מתיחדים ומתקשרים ומשלבים, ומקבלים זה מזה, והכל על ידי הצדיק, ובלא צדיק אין קרבת יחוד אלא אחוה, ומשום כך חסד נקרא שם בו"ה: ו' - אח, ה' - אחות, אח - ו"ת, אחות מצד ימין, ובמקום זה נאמר (ויקרא כ, יז) 'ואיש אשר יקח את אחתו בת אביו או בת אמו' וגומר - 'חסד הוא', ועם כל זה שהוא חסד - 'ונכרתו לעיני בני עמם', מי שמחבר אותיות במקום של פרוד - כאלו הפריד ביניהם, ומשום כך 'ונכרתו' - מדה כנגד מדה.
מן המפרשים
ביאור הגר"א: ויפוזו זרועי ידיו. רוצה לומר ויפוזו - שנתפזרו ונתרחקו כדינם שלא יקרבו ועיין לקמן תיקון ס ”ט בזה:
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: