ממלכת הזוהר › זוהר › תיקוני זוהר › מאמר 51: תיקון נו - סוד הטיפות והעריות, והיחוד שאינו אלא בצדיק › פיסקה 10 (צד ע"א)

׳הצדיק אבד׳ - אבד למטרוניתא, זכה עזר לא זכה כנגדו

תיקוני זוהר · תיקון נו - סוד הטיפות והעריות, והיחוד שאינו אלא בצדיק · מאמר 51 · פיסקה 10 · דף צד ע"א

לשון הזוהר

° כְּמָה דְגָרִים אָדָם דִּשְׁכִינְתָּא אִתְפָּרְשַׁת מִקּוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר ׳וּבְפִשְׁעִיכֶם שֻׁלְּחָה אִמְּכֶם׳ (ישעיה נ, א), וְאִשְׁתָּאַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יְחִידָאי בְּלָא מַטְרוֹנִיתָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳הַצַּדִּיק אָבָד׳ (ישעיה נז, א), מַאי אָבָד, אָבַד לְמַטְרוֹנִיתָא, וּבְגִין דָּא ׳לֹא טוֹב היוֹת׳ אָדָם ׳לְבַדּוֹ אֱעֶשֶׂה לּוֹ עִזֶר כְּנֶגְדּוֹ׳ (בראשית ב, יח) (שם), דָא אָחֳרָא, דְלֵית אִיהִי בַת זוּגֵיהּ, מִסִּטְרָא דְעִץ ׳הַדַּעַת טוֹב וָרָע׳, בְּאִסּוּר וְהֶיתֵּר טוּמְאָה וְטַהֲרָה כָּשֵׁר וּפָסוּל דַּם טָהוֹר וְדַם נִדָּה, וּבְגִין דָּא אוּקְמוּהוּ זָכָה נַעֲשֶׂה לּוֹ עִזֶר, לֹא זָכָה כְּנֶגְדּוֹ, דְּאִסְתַּלַּק מִנֵּיהּ אִתְּתָא דְאִיהִי עִץ הַחַיִּים, דְּאִתְּמַר בָּהּ ׳עִץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ׳ (משלי ג, יה), ׳רְאֵה חַיִּים עִם אִשָּׁה אֲשֶׁר אָהַבְתָּ׳ (קהלת ט, ט), דַּעֲלָהּ אִתְּמַר ׳וְלָקַח גַּם מֵעִץ הַחַיִּים וְאָכַל וָחַי לְעוֹלָם׳ (בראשית ג, כב), דְּאִיהוּ הֲוָה חָרוּת עַל הַלּוּחוֹת, חֵירוּ מִמַּלְאַךְ הַמָּוְת, חֵירוּ מִשִּׁעְבּוּד מַלְכִיּוֹת, ° חֵירוּ מִכָּל מַרְעִין בִּישִׁין, מֵעֲנִיּוּתָא וְטִפְּשׁוּתָא וְצַעֲרָא וְדוֹחֲקָא וְכַפְנָא, וַעֲלָהּ אִתְּמַר ׳אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנוּת תֹּאכַל בָּהּ לֶחֶם׳ (דברים ח, ט) וכו'.

תרגום

כְּמוֹ שֶׁגָּרַם אָדָם שֶׁהַשְּׁכִינָה נִפְרֶשֶׁת מֵהקב"ה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה נ, א) 'וּבְפִשְׁעֵיכֶם שֻׁלְּחָה אִמְּכֶם', וְנִשְׁאַר הקב"ה יָחִיד בְּלֹא מַטְרוֹנִיתָא, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (ישעיה נז, א) 'הַצַּדִּיק אָבָד'. מַהוּ 'אָבָד'? אָבַד לַמַּטְרוֹנִיתָא. וּמִשּׁוּם כָּךְ 'לֹא טוֹב הֱיוֹת' הָאָדָם 'לְבַדּוֹ, אֶעֱשֶׂה לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ' (בראשית ב, יח) - זוֹ אַחֶרֶת, שֶׁאֵינָהּ בַּת זוּגוֹ, מִצַּד עֵץ ׳הַדַּעַת טוֹב וָרָע׳, בְּאִסּוּר וְהֶתֵּר, טֻמְאָה וְטָהֳרָה, כָּשֵׁר וּפָסוּל, דַּם טָהוֹר וְדַם נִדָּה, וּמִשּׁוּם כָּךְ הֶעֱמִידוּ: זָכָה - 'נַעֲשֶׂה לּוֹ עֵזֶר', לֹא זָכָה - 'כְּנֶגְדּוֹ', שֶׁנִּסְתַּלְּקָה מִמֶּנּוּ הָאִשָּׁה שֶׁהִיא עֵץ הַחַיִּים, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ (משלי ג, יה) 'עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ', 'רְאֵה חַיִּים עִם אִשָּׁה אֲשֶׁר אָהַבְתָּ' (קהלת ט, ט), שֶׁעָלֶיהָ נֶאֱמַר (בראשית ג, כב) 'וְלָקַח גַּם מֵעֵץ הַחַיִּים וְאָכַל וָחַי לְעוֹלָם', שֶׁהוּא הָיָה חָרוּת עַל הַלּוּחוֹת: חֵרוּת מִמַּלְאַךְ הַמָּוֶת, חֵרוּת מִשִּׁעְבּוּד מַלְכֻיּוֹת, חֵרוּת מִכָּל הַמַּחֲלוֹת הָרָעוֹת, מֵעֲנִיּוּת וְטִפְּשׁוּת וְצַעַר וְדֹחַק וְרָעָב, וְעָלֶיהָ נֶאֱמַר (דברים ח, ט) 'אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנֻת תֹּאכַל בָּהּ לֶחֶם' וְכוּ'.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ° כמה דגרים אדם דשכינתא אתפרשת מקודשא בריך הוא, כמה דאת אמר ׳ובפשעיכם שלחה אמכם׳ (ישעיה נ, א), ואשתאר קודשא בריך הוא יחידאי בלא מטרוניתא, הדא הוא דכתיב ׳הצדיק אבד׳ (ישעיה נז, א), מאי אבד, אבד למטרוניתא, ובגין דא ׳לא טוב היות׳ אדם ׳לבדו אעשה לו עזר כנגדו׳ (בראשית ב, יח) (שם), דא אחרא, דלית איהי בת זוגיה, מסטרא דעץ ׳הדעת טוב ורע׳, באסור והיתר טומאה וטהרה כשר ופסול דם טהור ודם נדה, ובגין דא אוקמוהו זכה נעשה לו עזר, לא זכה כנגדו, דאסתלק מניה אתתא דאיהי עץ החיים, דאתמר בה ׳עץ חיים היא למחזיקים בה׳ (משלי ג, יה), ׳ראה חיים עם אשה אשר אהבת׳ (קהלת ט, ט), דעלה אתמר ׳ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי לעולם׳ (בראשית ג, כב), דאיהו הוה חרות על הלוחות, חירו ממלאך המות, חירו משעבוד מלכיות, ° חירו מכל מרעין בישין, מעניותא וטפשותא וצערא ודוחקא וכפנא, ועלה אתמר ׳ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם׳ (דברים ח, ט) וכו'.

התרגום: כמו שגרם אדם שהשכינה נפרשת מהקב"ה, כמו שנאמר (ישעיה נ, א) 'ובפשעיכם שלחה אמכם', ונשאר הקב"ה יחיד בלא מטרוניתא, זהו שכתוב (ישעיה נז, א) 'הצדיק אבד'. מהו 'אבד'? אבד למטרוניתא. ומשום כך 'לא טוב היות' האדם 'לבדו, אעשה לו עזר כנגדו' (בראשית ב, יח) - זו אחרת, שאינה בת זוגו, מצד עץ ׳הדעת טוב ורע׳, באסור והתר, טמאה וטהרה, כשר ופסול, דם טהור ודם נדה, ומשום כך העמידו: זכה - 'נעשה לו עזר', לא זכה - 'כנגדו', שנסתלקה ממנו האשה שהיא עץ החיים, שנאמר בה (משלי ג, יה) 'עץ חיים היא למחזיקים בה', 'ראה חיים עם אשה אשר אהבת' (קהלת ט, ט), שעליה נאמר (בראשית ג, כב) 'ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי לעולם', שהוא היה חרות על הלוחות: חרות ממלאך המות, חרות משעבוד מלכיות, חרות מכל המחלות הרעות, מעניות וטפשות וצער ודחק ורעב, ועליה נאמר (דברים ח, ט) 'ארץ אשר לא במסכנת תאכל בה לחם' וכו'.

מן המפרשים

ביאור הגר"א: כמה דגרים דשכינתא כו'. לכן גם כן פרח יו"ד דיעקב מבני ישראל ונשארו עקב כנ"ל, ויו"ד הנ"ל הוא שכינתא דפרח מיניה כמה דהוא גרים יעקב הוא אתתא אחרא דבי"ע, עץ הדעת טוב ורע כנ"ל וזה שאומר ובג"ד לא כו' דא אחרא כו' מסט' דעץ הדעת טוב ורע…

לכל המפרשים על פיסקה זו