טיפות הזרע כנגד הנקדות - וזריקתן באהבה ולא בכעס ובקטטה
תיקוני זוהר · תיקון נו - סוד הטיפות והעריות, והיחוד שאינו אלא בצדיק · מאמר 51 · פיסקה 1 · דף צב ע"ב
לשון הזוהר
° בְּרֵאשִׁית ׳בָּרָא אלהי״ם׳, אלהי״ם הָא אוּקְמוּהָ תַּמָּן דְּחִילוּ מִסִּטְרָא דְאָת ה' (נ״א ה״י), דְּאִיהִי לִשְׂמָאלָא, דְּאַף עַל גַּב דְּאָת י' אִיהוּ רַחֲמֵי, בַּאֲתַר דְּשַׁלְטָא ה' עֲלָהּ נוּקְבָא אִתְקְרִיאַת, כְּגַוְונָא דָא ה״י, וְרָזָא דָא אִתְגַּלְיָיא בְּיו״ד ה״י וא״ו ה״י (ס״א ביו״ד ה״א וא״ו ה״א) דְּלֵית בִּרְיָה בְלָא דְכַר וְנוּקְבָא, דִּתְרֵין שׁוּתָּפִין אִינוּן בִּבְרָא וּבְרַתָּא, אַבָּא וְאִימָּא, חַד יָהֵיב טִפָּה דְכוּרָא וְחַד נוּקְבָא, וְכַד שַׁלִּיט דְּכוּרָא עַל נוּקְבָא אִיהוּ דְכַר, וְכַד שַׁלִּיט נוּקְבָא עַל דְּכוּרָא אִיהוּ נוּקְבָא, וְהָא אוּקְמוּהוּ בְּרָזָא דְאִשָּׁה ׳כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר׳ (ויקרא יב, ב). ° וְרָזָא עִלָּאָה הָכָא, לְזִמְנִין אִזְדַּרִיקוּ תְּרֵין טִפִּין, לְזִמְנִין תְּלַת, לְזִמְנִין אַרְבַּע, לְזִמְנִין ה', לְזִמְנִין ו', לְזִמְנִין ז', ° וְדָא רָזָא דִסְלִיקוּ לְמִטָּה תְּרֵין וְנָחְתוּ שִׁבְעָה, תְּרֵין טִפִּין אִינוּן ° לְזִמְנִין צֵרִ״י וּלְזִמְנִין שְׁבָ״א, תְּלַת לְזִמְנִין אִינוּן סֶגוֹ״ל וּלְזִמְנִין שׁוּרֵ״ק, לְזִמְנִין שֶׁבַע ° כְּגַוְונָא דָא ז' מִן זֶרַע, וּתְלַת טִפִּין צְרִיכִין נְטִירוּ מִן כָּבֵ״ד מָרָ״ה וּטְחוֹ״ל, דְאִתְּמַר בְּהוֹן ׳וַיְצַו יהו״ה אלהי״ם עַל הָאָדָם׳ (בראשית ב, טז), וְאוּקְמוּהוּ לֵית צַו אֶלָּא עֲבוֹדָה זָרָה, וְדָא כָבֵד, דְּאִתְּמַר בָּהּ כָּל הַכּוֹעִס כְּאִלּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה, וּבְגִין דָּא לָא צָרִיךְ לְאַרָקָא טִפִּין אֶלָּא בִרְחִימוּ, וְלָא בְכַעְסָא וּבִקְטָטָה, ° וְכַד זָרִיק בַּר נַשׁ אִלֵּין תְּלַת טִפִּין בִּרְחִימוּ ° אִתְקְרִיאוּ סֶגוֹלְתָּ״א, וְרָזָא דְמִלָּה זַרְקָ״א מַקַּ״ף שׁוֹפָר הוֹלֵךְ סֶגוֹלְ״תָּא. עַל הָאָדָם דָּא שְׁפִיכוּת דָּמִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ׳ (שם ט, ו), ° דָּא אִתְעָרוּתָא דְטִפָּה דְנוּקְבָא דְאִיהִי מִלֵּיחָה סוּמָקָא, וְאִי אִיהִי סֶגוֹ״ל נְקוּדָה לְתַתָּא אִיהִי נוּקְבָא, נְקוּדָה דִלְעִילָא דְכַר, וְכַד זָרִיק לָהּ בְּמָרָ״ה דְאִיהִי גֵיהִנָּם קְטִילַת (לה). לֵאמֹר (בראשית ב, טז) דָּא גִלּוּי עֲרָיוֹת, וְדָא טְחוֹ״ל, מָאן דְּזָרִיק טִפָּה בְּאִתְּתֵיהּ בַּעֲצִיבוּ וּבִקְטָטָה, אִתְגְּלִיאַת בֵּיהּ עֶרְיָיתָא, וּבְגִין דָּא ׳עֶרְוַת אָבִיךָ וְעֶרְוַת אִמְּךָ לֹא תְגַלֵּה׳ (ויקרא יח, ז), אִיהִי טְחוֹל לִילִית, מָרָה אוּכְמָא, עֶרְוָה (דְכֹלָּא) (נ״א דכלה). ° אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, אַבָּא, שִׁעוּרָא דַעֲרָיוֹת אִינוּן בַּאֲתַר יְדִיעַ אוֹ לָא, אָמַר לֵיהּ בְּרִי, יהו״ה אִיהוּ י' אָב ה' אֵם ו' בֵּן ה' בַּת, ה״ה אִינוּן אִשָּׁה וּבִתָּהּ כַּלָּה וַחֲמוֹתָהּ, ° כְּפוּם עַנְפִין דְּאִילָנָא הָכִי אִתְקְרִיאוּ, עַנְפִין דְּאִילָנָא מִתְפָּרְשִׁין לְעִילָא בְּאִילָנָא, כְּמָה דְאוּקְמוּהוּ ° ׳וּפְנֵיהֶם וְכַנְפֵיהֶם פְּרוּדוֹת מִלְמָעְלָה׳, וַעֲלֵיהֶן אִתְּמַר ׳וְלֹא יְגַלֶּה כְּנַף אָבִיו׳ (דברים כג, א), וְאִינוּן מִתְיַחֲדִין לְתַתָּא.
תרגום
בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים - אֱלֹהִים, הֲרֵי הֶעֱמִידוּ שָׁם דְּחִילוּ מִצַּד אוֹת ה' (וְיֵשׁ אוֹמְרִים ה"י), שֶׁהִיא לִשְׂמֹאל, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁאוֹת י' הִיא רַחֲמִים, בְּמָקוֹם שֶׁשּׁוֹלֶטֶת בָּהּ ה' נִקְרֵאת נְקֵבָה, כְּעֵין זֶה ה"י, וְסוֹד זֶה נִגְלֶה בְּיוֹ"ד הֵ"י וָא"ו הֵ"י (וְיֵשׁ אוֹמְרִים בְּיוֹ"ד הֵ"א וָא"ו הֵ"א) - שֶׁאֵין בְּרִיָּה בְּלֹא זָכָר וּנְקֵבָה, שֶׁשְּׁנֵי שֻׁתָּפִין הֵם בַּבֵּן וּבַבַּת, אַבָּא וְאִמָּא: אֶחָד נוֹתֵן טִפַּת זָכָר וְאֶחָד נְקֵבָה, וּכְשֶׁשּׁוֹלֵט הַזָּכָר עַל הַנְּקֵבָה - הוּא זָכָר, וּכְשֶׁשּׁוֹלֶטֶת הַנְּקֵבָה עַל הַזָּכָר - הִיא נְקֵבָה, וַהֲרֵי הֶעֱמִידוּהוּ בְּסוֹד 'אִשָּׁה ׳כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר׳ (ויקרא יב, ב) '. וְסוֹד עֶלְיוֹן כָּאן: לִפְעָמִים נִזְרְקוֹת שְׁתֵּי טִפּוֹת, לִפְעָמִים שָׁלֹשׁ, לִפְעָמִים אַרְבַּע, לִפְעָמִים ה', לִפְעָמִים ו', לִפְעָמִים ז', וְזֶה סוֹד שֶׁעָלוּ לְמַטָּה שְׁתַּיִם וְיָרְדוּ שֶׁבַע. שְׁתֵּי הַטִּפּוֹת הֵן לִפְעָמִים צֵירִ"י וְלִפְעָמִים שְׁבָ"א, שָׁלֹשׁ לִפְעָמִים הֵן סֶגוֹ"ל וְלִפְעָמִים שׁוּרֵ"ק, לִפְעָמִים שֶׁבַע - כְּעֵין זֶה ז' מִן 'זֶרַע'. וְשָׁלֹשׁ טִפּוֹת צְרִיכוֹת שְׁמִירָה מִכָּבֵ"ד מָרָ"ה וּטְחוֹ"ל, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם (בראשית ב, טז) 'וַיְצַו ה' אֱלֹהִים עַל הָאָדָם', וְהֶעֱמִידוּ שֶׁ'אֵין צַו אֶלָּא עֲבוֹדָה זָרָה', וְזֶה כָּבֵד, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ 'כָּל הַכּוֹעֵס כְּאִלּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה', וּמִשּׁוּם כָּךְ אֵין לְהַזִּיל טִפּוֹת אֶלָּא בְּאַהֲבָה, וְלֹא בְּכַעַס וּבְקִטָּטָה, וּכְשֶׁזּוֹרֵק אָדָם שָׁלֹשׁ טִפּוֹת אֵלֶּה בְּאַהֲבָה נִקְרָאוֹת סְגֻלְתָ"א, וְסוֹד הַדָּבָר: זַרְקָ"א מַקָּ"ף שׁוֹפָר הוֹלֵךְ סְגוֹלְתָּ"א. 'עַל הָאָדָם' - זוֹ שְׁפִיכוּת דָּמִים, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (שם ט, ו) 'בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ', זוֹ הִתְעוֹרְרוּת טִפַּת הַנְּקֵבָה שֶׁהִיא מְלִיחָה אֲדֻמָּה, וְאִם הִיא סְגוֹ"ל - נְקֻדָּה לְמַטָּה, הִיא נְקֵבָה, נְקֻדָּה לְמַעְלָה - זָכָר, וּכְשֶׁזּוֹרֵק אוֹתָהּ בְּמָרָ"ה שֶׁהִיא גֵיהִנֹּם - הוֹרְגָהּ. 'לֵאמֹר' (בראשית ב, טז) - זֶה גִּלּוּי עֲרָיוֹת, וְזֶה טְחוֹ"ל: מִי שֶׁזּוֹרֵק טִפָּה בְּאִשְׁתּוֹ בַּעֲצִיבוּת וּבְקִטָּטָה, נִגְלֵית בּוֹ עֶרְוָה, וּמִשּׁוּם כָּךְ 'עֶרְוַת אָבִיךָ וְעֶרְוַת אִמְּךָ לֹא תְגַלֵּה' (ויקרא יח, ז), הִיא טְחוֹל - לִילִית, מָרָה שְׁחֹרָה, עֶרְוָה שֶׁל הַכֹּל (וְיֵשׁ אוֹמְרִים: שֶׁל הַכַּלָּה). אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: אַבָּא, שִׁעוּר הָעֲרָיוֹת הֵם בְּמָקוֹם יָדוּעַ אוֹ לֹא? אָמַר לוֹ: בְּנִי, יהו"ה הוּא: י' - אָב, ה' - אֵם, ו' - בֵּן, ה' - בַּת. ה"ה הֵם אִשָּׁה וּבִתָּהּ, כַּלָּה וַחֲמוֹתָהּ, לְפִי עַנְפֵי הָאִילָן כָּךְ נִקְרָאִים, עַנְפֵי הָאִילָן נִפְרָדִים לְמַעְלָה בָּאִילָן, כְּמוֹ שֶׁהֶעֱמִידוּ 'וּפְנֵיהֶם וְכַנְפֵיהֶם פְּרֻדוֹת מִלְמַעְלָה', וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר (דברים כג, א) 'וְלֹא יְגַלֶּה כְּנַף אָבִיו', וְהֵם מִתְיַחֲדִים לְמַטָּה.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ° בראשית ׳ברא אלהי״ם׳, אלהי״ם הא אוקמוה תמן דחילו מסטרא דאת ה' (נ״א ה״י), דאיהי לשמאלא, דאף על גב דאת י' איהו רחמי, באתר דשלטא ה' עלה נוקבא אתקריאת, כגוונא דא ה״י, ורזא דא אתגלייא ביו״ד ה״י וא״ו ה״י (ס״א ביו״ד ה״א וא״ו ה״א) דלית בריה בלא דכר ונוקבא, דתרין שותפין אינון בברא וברתא, אבא ואימא, חד יהיב טפה דכורא וחד נוקבא, וכד שליט דכורא על נוקבא איהו דכר, וכד שליט נוקבא על דכורא איהו נוקבא, והא אוקמוהו ברזא דאשה ׳כי תזריע וילדה זכר׳ (ויקרא יב, ב). ° ורזא עלאה הכא, לזמנין אזדריקו תרין טפין, לזמנין תלת, לזמנין ארבע, לזמנין ה', לזמנין ו', לזמנין ז', ° ודא רזא דסליקו למטה תרין ונחתו שבעה, תרין טפין אינון ° לזמנין צר״י ולזמנין שב״א, תלת לזמנין אינון סגו״ל ולזמנין שור״ק, לזמנין שבע ° כגוונא דא ז' מן זרע, ותלת טפין צריכין נטירו מן כב״ד מר״ה וטחו״ל, דאתמר בהון ׳ויצו יהו״ה אלהי״ם על האדם׳ (בראשית ב, טז), ואוקמוהו לית צו אלא עבודה זרה, ודא כבד, דאתמר בה כל הכועס כאלו עובד עבודה זרה, ובגין דא לא צריך לארקא טפין אלא ברחימו, ולא בכעסא ובקטטה, ° וכד זריק בר נש אלין תלת טפין ברחימו ° אתקריאו סגולת״א, ורזא דמלה זרק״א מק״ף שופר הולך סגול״תא. על האדם דא שפיכות דמים, הדא הוא דכתיב ׳באדם דמו ישפך׳ (שם ט, ו), ° דא אתערותא דטפה דנוקבא דאיהי מליחה סומקא, ואי איהי סגו״ל נקודה לתתא איהי נוקבא, נקודה דלעילא דכר, וכד זריק לה במר״ה דאיהי גיהנם קטילת (לה). לאמר (בראשית ב, טז) דא גלוי עריות, ודא טחו״ל, מאן דזריק טפה באתתיה בעציבו ובקטטה, אתגליאת ביה ערייתא, ובגין דא ׳ערות אביך וערות אמך לא תגלה׳ (ויקרא יח, ז), איהי טחול לילית, מרה אוכמא, ערוה (דכלא) (נ״א דכלה). ° אמר רבי אלעזר, אבא, שעורא דעריות אינון באתר ידיע או לא, אמר ליה ברי, יהו״ה איהו י' אב ה' אם ו' בן ה' בת, ה״ה אינון אשה ובתה כלה וחמותה, ° כפום ענפין דאילנא הכי אתקריאו, ענפין דאילנא מתפרשין לעילא באילנא, כמה דאוקמוהו ° ׳ופניהם וכנפיהם פרודות מלמעלה׳, ועליהן אתמר ׳ולא יגלה כנף אביו׳ (דברים כג, א), ואינון מתיחדין לתתא.
התרגום: בראשית ברא אלהים - אלהים, הרי העמידו שם דחילו מצד אות ה' (ויש אומרים ה"י), שהיא לשמאל, שאף על פי שאות י' היא רחמים, במקום ששולטת בה ה' נקראת נקבה, כעין זה ה"י, וסוד זה נגלה ביו"ד ה"י וא"ו ה"י (ויש אומרים ביו"ד ה"א וא"ו ה"א) - שאין בריה בלא זכר ונקבה, ששני שתפין הם בבן ובבת, אבא ואמא: אחד נותן טפת זכר ואחד נקבה, וכששולט הזכר על הנקבה - הוא זכר, וכששולטת הנקבה על הזכר - היא נקבה, והרי העמידוהו בסוד 'אשה ׳כי תזריע וילדה זכר׳ (ויקרא יב, ב) '. וסוד עליון כאן: לפעמים נזרקות שתי טפות, לפעמים שלש, לפעמים ארבע, לפעמים ה', לפעמים ו', לפעמים ז', וזה סוד שעלו למטה שתים וירדו שבע. שתי הטפות הן לפעמים ציר"י ולפעמים שב"א, שלש לפעמים הן סגו"ל ולפעמים שור"ק, לפעמים שבע - כעין זה ז' מן 'זרע'. ושלש טפות צריכות שמירה מכב"ד מר"ה וטחו"ל, שנאמר בהם (בראשית ב, טז) 'ויצו ה' אלהים על האדם', והעמידו ש'אין צו אלא עבודה זרה', וזה כבד, שנאמר בה 'כל הכועס כאלו עובד עבודה זרה', ומשום כך אין להזיל טפות אלא באהבה, ולא בכעס ובקטטה, וכשזורק אדם שלש טפות אלה באהבה נקראות סגלת"א, וסוד הדבר: זרק"א מק"ף שופר הולך סגולת"א. 'על האדם' - זו שפיכות דמים, זהו שכתוב (שם ט, ו) 'באדם דמו ישפך', זו התעוררות טפת הנקבה שהיא מליחה אדמה, ואם היא סגו"ל - נקדה למטה, היא נקבה, נקדה למעלה - זכר, וכשזורק אותה במר"ה שהיא גיהנם - הורגה. 'לאמר' (בראשית ב, טז) - זה גלוי עריות, וזה טחו"ל: מי שזורק טפה באשתו בעציבות ובקטטה, נגלית בו ערוה, ומשום כך 'ערות אביך וערות אמך לא תגלה' (ויקרא יח, ז), היא טחול - לילית, מרה שחרה, ערוה של הכל (ויש אומרים: של הכלה). אמר רבי אלעזר: אבא, שעור העריות הם במקום ידוע או לא? אמר לו: בני, יהו"ה הוא: י' - אב, ה' - אם, ו' - בן, ה' - בת. ה"ה הם אשה ובתה, כלה וחמותה, לפי ענפי האילן כך נקראים, ענפי האילן נפרדים למעלה באילן, כמו שהעמידו 'ופניהם וכנפיהם פרדות מלמעלה', ועליהם נאמר (דברים כג, א) 'ולא יגלה כנף אביו', והם מתיחדים למטה.
מן המפרשים
ביאור הגר"א: תיקון נ"ו בראשית ברא אלקים הא אוקמוה תמן דחילו. רוצה לומר, שם אלקים הוא דחילו, דביה תליא יראה, כמו שכתוב (בראשית מב יח) את האלקים אני ירא, (איוב א א) ירא אלקים וסר מרע, (בראשית כב יב) כי ירא אלקים אתה, וכהנה רבות, ואמר הא…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: