ממלכת הזוהר › זוהר › תיקוני זוהר › מאמר 48: תיקון נג - ׳ויטע ה' אלהים גן בעדן׳, עץ החיים ועץ הדעת › פיסקה 2 (צ ע"ב)

׳כל עץ׳ זה צדיק - הננטע מן האדמה שהיא השכינה העליונה

תיקוני זוהר · תיקון נג - ׳ויטע ה' אלהים גן בעדן׳, עץ החיים ועץ הדעת · מאמר 48 · פיסקה 2 · דף צ ע"ב

לשון הזוהר

° אָמַר לֵיהּ רַבִּי יְהוּדָה, וְהָא כָּל עִץ כְּתִיב, אִי הֲוָה אָמַר עִץ שַׁפִּיר, אֲבָל כָּל עִץ כְּתִיב, אָמַר לֵיהּ וַדַּאי הָכִי הוּא, דִבְכָל אֲתַר. כָּ״ל צַדִּיק אִיהוּ, אֲבָל כֹּלָּא חַד, כָּל דָּא צַדִּיק, עִץ דָּא עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא, דְּגוּף וּבְרִית חַשְׁבֵינָן חַד, אֲבָל בְּהַאי קְרָא ׳כָּל עִץ נֶחְמָד לְמַרְאֶה וְטוֹב לְמַאֲכָל׳ דָּא צַדִּיק, לְמַרְאֶה דָא שְׁכִינְתָּא ° דְאִתְּמַר בָּהּ ׳בַּמַּרְאָה אֵלָיו אֶתְוַדָּע׳ (במדבר יב, ו), ° ׳וְעִץ הַחַיִּים׳ דָּא עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא, דְאִיהוּ ׳עִץ הַחַיִּים׳ דִּלְעִילָא דְאִתְּמַר בָּהּ ׳הַחָכְמָה תְּחַיֶּה בְעָלֶיהָ׳ (קהלת ז, יב). ° אָמַר לֵיהּ הָא שְׁכִינְתָּא תַּתָּאָה אִיהִי גַן, דְּתַמָּן ׳עִץ הַחַיִּים׳ נָטוּעַ, כְּמָה דְאִתְּמַר ׳וְעִץ הַחַיִּים בְּתוֹךְ הַגָּן׳ (בראשית ב, ט), מַאי ׳מִן הָאֲדָמָה׳, ° אָמַר לֵיהּ דָא שְׁכִינְתָּא עִלָּאָה, דְמִינָהּ אִתְנַטַּע כָּל עִץ דְּאִיהוּ צַדִּיק, כָּ״ל אִיהוּ מִסִּטְרָא דְמִ״י, דְהָכִי סְלִיק ° לְחֻשְׁבַּן כָּ״ל מִ״י, וּבְגִינָהּ אִתְּמַר ׳מִבֶּטֶן מִי יָצָא הַקָּרַח וְגוֹמֵר׳ (איוב לח, כט), דְּאִיהוּ הַקֶּרַח הַנּוֹרָא.

תרגום

אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוּדָה: וַהֲרֵי 'כָּל עֵץ' כָּתוּב, אִלּוּ אָמַר 'עֵץ' סְתָם [ הָיָה מוּבָן ], אֲבָל 'כָּל עֵץ' כָּתוּב! אָמַר לוֹ: וַדַּאי כָּךְ הוּא, שֶׁבְּכָל מָקוֹם כָּ"ל הוּא צַדִּיק, אֲבָל הַכֹּל אֶחָד, כָּל זֶה צַדִּיק, עֵץ זֶה עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא, שֶׁגּוּף וּבְרִית נֶחְשָׁבִים אֶחָד, אֲבָל בְּמִקְרָא זֶה 'כָּל עֵץ נֶחְמָד לְמַרְאֶה וְטוֹב לְמַאֲכָל' - זֶה צַדִּיק, 'לְמַרְאֶה' - זוֹ הַשְּׁכִינָה, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ (במדבר יב, ו) 'בַּמַּרְאָה אֵלָיו אֶתְוַדָּע', וְ'עֵץ הַחַיִּים' - זֶה עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא, שֶׁהוּא עֵץ הַחַיִּים שֶׁלְּמַעְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ (קהלת ז, יב) 'הַחָכְמָה תְּחַיֶּה בְעָלֶיהָ'. אָמַר לוֹ: הֲרֵי הַשְּׁכִינָה הַתַּחְתּוֹנָה הִיא גַּן, שֶׁשָּׁם עֵץ הַחַיִּים נָטוּעַ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ב, ט) 'וְעֵץ הַחַיִּים בְּתוֹךְ הַגָּן'. מַהוּ 'מִן הָאֲדָמָה'? אָמַר לוֹ: זוֹ הַשְּׁכִינָה הָעֶלְיוֹנָה, שֶׁמִּמֶּנָּה נִנְטָע כָּל עֵץ שֶׁהוּא צַדִּיק, כָּ"ל הוּא מִצַּד מִ"י, שֶׁכָּךְ עוֹלֶה בְּמִנְיַן כָּ"ל מִ"י, וּבִגְלָלָהּ נֶאֱמַר (איוב לח, כט) 'מִבֶּטֶן מִי יָצָא הַקֶּרַח' וְגוֹמֵר, שֶׁהוּא הַקֶּרַח הַנּוֹרָא.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ° אמר ליה רבי יהודה, והא כל עץ כתיב, אי הוה אמר עץ שפיר, אבל כל עץ כתיב, אמר ליה ודאי הכי הוא, דבכל אתר. כ״ל צדיק איהו, אבל כלא חד, כל דא צדיק, עץ דא עמודא דאמצעיתא, דגוף וברית חשבינן חד, אבל בהאי קרא ׳כל עץ נחמד למראה וטוב למאכל׳ דא צדיק, למראה דא שכינתא ° דאתמר בה ׳במראה אליו אתודע׳ (במדבר יב, ו), ° ׳ועץ החיים׳ דא עמודא דאמצעיתא, דאיהו ׳עץ החיים׳ דלעילא דאתמר בה ׳החכמה תחיה בעליה׳ (קהלת ז, יב). ° אמר ליה הא שכינתא תתאה איהי גן, דתמן ׳עץ החיים׳ נטוע, כמה דאתמר ׳ועץ החיים בתוך הגן׳ (בראשית ב, ט), מאי ׳מן האדמה׳, ° אמר ליה דא שכינתא עלאה, דמינה אתנטע כל עץ דאיהו צדיק, כ״ל איהו מסטרא דמ״י, דהכי סליק ° לחשבן כ״ל מ״י, ובגינה אתמר ׳מבטן מי יצא הקרח וגומר׳ (איוב לח, כט), דאיהו הקרח הנורא.

התרגום: אמר לו רבי יהודה: והרי 'כל עץ' כתוב, אלו אמר 'עץ' סתם [ היה מובן ], אבל 'כל עץ' כתוב! אמר לו: ודאי כך הוא, שבכל מקום כ"ל הוא צדיק, אבל הכל אחד, כל זה צדיק, עץ זה עמודא דאמצעיתא, שגוף וברית נחשבים אחד, אבל במקרא זה 'כל עץ נחמד למראה וטוב למאכל' - זה צדיק, 'למראה' - זו השכינה, שנאמר בה (במדבר יב, ו) 'במראה אליו אתודע', ו'עץ החיים' - זה עמודא דאמצעיתא, שהוא עץ החיים שלמעלה, שנאמר בה (קהלת ז, יב) 'החכמה תחיה בעליה'. אמר לו: הרי השכינה התחתונה היא גן, ששם עץ החיים נטוע, כמו שנאמר (בראשית ב, ט) 'ועץ החיים בתוך הגן'. מהו 'מן האדמה'? אמר לו: זו השכינה העליונה, שממנה ננטע כל עץ שהוא צדיק, כ"ל הוא מצד מ"י, שכך עולה במנין כ"ל מ"י, ובגללה נאמר (איוב לח, כט) 'מבטן מי יצא הקרח' וגומר, שהוא הקרח הנורא.

מן המפרשים

ביאור הגר"א: דאתמר בה במראה כו'. עיין רעיא מהימנא פ' תצא ר"פ ב' א"ל בוצינא קדישא האי מראה כו' כלילא איהי מעשר ספירות כו' עיין שם בדבריו:

לכל המפרשים על פיסקה זו