שלחן בצפון ומנורה בדרום - והצדיק אורח הבא בכל שבת
תיקוני זוהר · תיקון מח - בראשית תר"י שב"ת, הדירה בלב ותיקוני השלחן והכוס · מאמר 44 · פיסקה 4 · דף פח ע"א
לשון הזוהר
[ תיקוני זוהר - המשך דף פז ע״א ] (הקטע מכאן עד סוף תיקון מח, היה לעיל בתיקון מז) ° וְשַׁבָּת צָרִיךְ לְתַקְנָא בֵּיהּ פָּתוֹרָא בְּאַרְבַּע רַגְלִין, ° כְּגַוְונָא דְפָתוֹרָא דִלְעִילָא דְאִתְּמַר בֵּיהּ (יחזקאל מא, כב) זֶה הַשֻּׁלְחָן אֲשֶׁר לִפְנֵי יהו״ה, ° וַעֲלָהּ אִתְּמַר (תהלים כג, ה) תַּעֲרוֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן, פָּתוֹרָא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא ° דָא שְׁכִינְתָּא, אִיהִי מִסִּטְרָא דְצָפוֹן דְּאִיהוּ גְבוּרָה, וּבְגִין דָּא תַּקִּינוּ מָארֵי מַתְנִיתִין שֻׁלְחָן בַּצָּפוֹן, וְנֵר דָּלִיק לִימִינָא כְּגַוְונָא דִלְעִילָא, דְאִתְּמַר בֵּיהּ מְנוֹרָה בַּדָּרוֹם, מִטָּה בְּאֶמְצָעִיתָא מִסִּטְרָא דְעַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא. תָּא חֲזִי שְׁכִינְתָּא אִתְקְרִיאַת פָּתוֹרָא מִסִּטְרָא דִשְׂמָאלָא, וּמְנַרְתָּא מִסִּטְרָא דִימִינָא, וּמִטָּה מְמוּצַעַת מִסִּטְרָא דְעַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא, וּבְגִין דָּא זִוּוּגָא דִּילֵיהּ בְּאֶמְצָעִיתָא בֵּין צָפוֹן לַדָּרוֹם, וְהָא אוּקְמוּהָ רַבָּנָן כָּל הַנּוֹתֵן מִטָּתוֹ בֵּין צָפוֹן לְדָרוֹם הַוְיָין לֵיהּ בָּנִים זְכָרִים וכו', ° פָּתוֹרָא אִיהִי סְמִיכָא עַל אַרְבָּעָה סָמְכִין, דְּאִיהִי כְּגַוְונָא דְגוּפָא דְסָמְכִין לֵיהּ דְּרוֹעִין וְשׁוֹקִין דְּאִינוּן אַרְבַּע, ° וְצָרִיךְ שִׁית נַהֲמִין מֵהַאי סִטְרָא וְשִׁית נַהֲמִין מֵהַאי סִטְרָא. וְרָזָא דְמִלָּה ׳זֶה הַשֻּׁלְחָן אֲשֶׁר לִפְנֵי יהו״ה׳ (יחזקאל מא, כב), זֶ״ה בְּחֻשְׁבַּן ו' ו', דְּאִינוּן שִׁית פִּרְקִין דִּתְרֵין דְּרוֹעִין וְשִׁית פִּרְקִין דִּתְרֵין שׁוֹקִין, דְּהָא שְׁכִינְתָּא אִתְעֲבִידַת גּוּפָא לְמַלְכָּא בְּכָל תִּקּוּנָא דִילָהּ, וּבְאִלֵּין תְּרֵין עֲשַׂר פִּרְקִין דְּנוּקְבָא, וּתְרֵין עֲשַׂר פִּרְקִין דִּדְכוּרָא, מַלְאָכַיָּא אָמְרֵי ׳וְקָרָא זֶה אֶל זֶה וְאָמַר קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ וְגוֹמֵר׳, ° זֶ״ה עִם קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אֶחָ״ד, זֶ״ה עִם שְׁכִינְתָּא אֶחָ״ד, וְכֹלָּא יהו״ה אֶחָד, מְיַחֵד תַּרְוַיְיהוּ, וְלָקֳבֵל זֶה אֶל זֶה אָמַר דָּוִד עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע רְנָנוֹת, וְאִינוּן לָקֳבֵל עֶשְׂרִין וְאַרְבַּע סִפְרֵי אוֹרַיְיתָא. זֶה אִיהוּ לָקֳבֵל אַרְבַּע אַנְפִּין לְכָל חַיָּה לִתְלַת חֵיוָון, זֶה תִּנְיָינָא לָקֳבֵל אַרְבַּע גַּדְפִין לְכָל חֵיוָא לִתְלַת חֵיוָון, וְדָא אִיהוּ רָזָא דְמִלָּה ׳וְאַרְבָּעָה פָנִים לְאֶחָת׳ וְאַרְבָּעָה ׳כְּנָפַיִם לְאַחַת לָהֶם׳ (יחזקאל א, ו), דְּכֻלְּהוּ פָרְחִין בְּפָתוֹרָא קֳדָם יהו״ה בְּכַמָּה רְנָנוֹת, ° וְצָרִיךְ לְחַבְּרָא לְהַאי פָּתוֹרָא אוֹרַיְיתָא דְאִיהוּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, ° וּבְגִין דָּא אוּקְמוּהוּ מָארֵי מַתְנִיתִין, ° שְׁנַיִם שֶׁאוֹכְלִין עַל שֻׁלְחָן אֶחָד וכו', וְאִם הוּא חַד אוֹרֵחַ וְחַד בַּעַל הַבַּיִת, בַּעַל הַבַּיִת בּוֹצֵעַ וְאוֹרֵחַ מְבָרֵךְ, ° בַּעַל הַבַּיִת בּוֹצֵעַ דָּא עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא לְעִילָא, וְאוֹרֵחַ מְבָרֵךְ דָּא צַדִּיק דְּאִתְּמַר בֵּיהּ ׳וְאֹרַח צַדִּיקִים כְּאוֹר נֹגַהּ וְגוֹמֵר׳ (משלי ד, יח), וְצַדִּיק אִיהוּ בְּשַׁבָּת כְּאוֹרֵחַ דְּאָתֵי וְאָזִיל בְּכָל שַׁבָּת וְשַׁבָּת.
תרגום
[תיקוני זוהר - המשך דף פז ע״א] וְשַׁבָּת צָרִיךְ לְתַקֵּן בּוֹ שֻׁלְחָן בְּאַרְבַּע רַגְלַיִם, כָּעִנְיַן הַשֻּׁלְחָן שֶׁלְּמַעְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (יחזקאל מא כב) ׳זֶה הַשֻּׁלְחָן אֲשֶׁר לִפְנֵי יהו''ה׳, וְעָלָיו נֶאֱמַר (תהלים כג ה) ׳תַּעֲרֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן׳. שֻׁלְחָנוֹ שֶׁל הקב"ה - זוֹ הַשְּׁכִינָה, הִיא מִצַּד הַצָּפוֹן שֶׁהוּא גְּבוּרָה, וּמִשּׁוּם כָּךְ תִּקְּנוּ בַּעֲלֵי הַמִּשְׁנָה שֻׁלְחָן בַּצָּפוֹן, וְנֵר דּוֹלֵק לַיָּמִין כָּעִנְיָן שֶׁלְּמַעְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ מְנוֹרָה בַּדָּרוֹם, מִטָּה בָּאֶמְצַע מִצַּד עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא. בֹּא רְאֵה: הַשְּׁכִינָה נִקְרֵאת שֻׁלְחָן מִצַּד הַשְּׂמֹאל, וּמְנוֹרָה מִצַּד הַיָּמִין, וּמִטָּה מְמֻצַּעַת מִצַּד עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא, וּמִשּׁוּם כָּךְ זִוּוּגוֹ בָּאֶמְצַע בֵּין צָפוֹן לְדָרוֹם, וַהֲרֵי בֵּאֲרוּהָ הָרַבָּנָן: כָּל הַנּוֹתֵן מִטָּתוֹ בֵּין צָפוֹן לְדָרוֹם הֹוְיִים לוֹ בָּנִים זְכָרִים וְכוּ'. הַשֻּׁלְחָן נִסְמָךְ עַל אַרְבָּעָה סְמוֹכִים, שֶׁהוּא כָּעִנְיַן הַגּוּף הַנִּסְמָךְ עַל זְרוֹעוֹת וְשׁוֹקַיִם שֶׁהֵם אַרְבַּע, וְצָרִיךְ שֵׁשׁ פִּתּוֹת מִצַּד זֶה וְשֵׁשׁ פִּתּוֹת מִצַּד זֶה. וְסוֹד הַדָּבָר: ׳זֶה הַשֻּׁלְחָן אֲשֶׁר לִפְנֵי יהו״ה׳ (יחזקאל מא כב), ׳זֶ״ה׳ בְּחֶשְׁבּוֹן ו' ו', שֶׁהֵם שֵׁשׁ פְּרָקִים שֶׁל שְׁתֵּי זְרוֹעוֹת וְשֵׁשׁ פְּרָקִים שֶׁל שְׁתֵּי שׁוֹקַיִם, שֶׁהֲרֵי הַשְּׁכִינָה נַעֲשֵׂית גּוּף לַמֶּלֶךְ בְּכָל תִּקּוּנֶיהָ, וּבִשְׁנֵים עָשָׂר פְּרָקִים אֵלֶּה שֶׁל הַנְּקֵבָה וּשְׁנֵים עָשָׂר פְּרָקִים שֶׁל הַזָּכָר, הַמַּלְאָכִים אוֹמְרִים ׳וְקָרָא זֶה אֶל זֶה וְאָמַר קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ׳ וְגוֹמֵר: ׳זֶ״ה׳ עִם הקב"ה - אֶחָ״ד, ׳זֶ״ה׳ עִם הַשְּׁכִינָה - אֶחָ״ד, וְהַכֹּל ׳יהו״ה אֶחָד׳, מְיַחֵד שְׁנֵיהֶם. וּכְנֶגֶד ׳זֶה אֶל זֶה׳ אָמַר דָּוִד עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע רְנָנוֹת, וְהֵן כְּנֶגֶד עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה סִפְרֵי הַתּוֹרָה. ׳זֶה׳ הוּא כְּנֶגֶד אַרְבָּעָה פָנִים לְכָל חַיָּה מִשָּׁלֹשׁ הַחַיּוֹת, ׳זֶה׳ שֵׁנִית כְּנֶגֶד אַרְבַּע כְּנָפַיִם לְכָל חַיָּה מִשָּׁלֹשׁ הַחַיּוֹת, וְזֶהוּ סוֹד הַדָּבָר: ׳וְאַרְבָּעָה פָנִים לְאֶחָת׳ וְאַרְבַּע ׳כְּנָפַיִם לְאַחַת לָהֶם׳ (יחזקאל א ו), שֶׁכֻּלָּן פּוֹרְחוֹת בַּשֻּׁלְחָן לִפְנֵי יהו״ה בְּכַמָּה רְנָנוֹת, וְצָרִיךְ לְחַבֵּר לְשֻׁלְחָן זֶה אֶת הַתּוֹרָה שֶׁהוּא הקב"ה, וּמִשּׁוּם כָּךְ אָמְרוּ בַּעֲלֵי הַמִּשְׁנָה: שְׁנַיִם שֶׁאוֹכְלִים עַל שֻׁלְחָן אֶחָד וְכוּ', וְאִם הוּא אֶחָד אוֹרֵחַ וְאֶחָד בַּעַל הַבַּיִת, בַּעַל הַבַּיִת בּוֹצֵעַ וְאוֹרֵחַ מְבָרֵךְ: בַּעַל הַבַּיִת בּוֹצֵעַ - זֶה עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא לְמַעְלָה, וְאוֹרֵחַ מְבָרֵךְ - זֶה צַדִּיק, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (משלי ד יח) ׳וְאֹרַח צַדִּיקִים כְּאוֹר נֹגַהּ׳ וְגוֹמֵר, וְהַצַּדִּיק הוּא בְּשַׁבָּת כְּאוֹרֵחַ הַבָּא וְהוֹלֵךְ בְּכָל שַׁבָּת וְשַׁבָּת.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: [ תיקוני זוהר - המשך דף פז ע״א ] (הקטע מכאן עד סוף תיקון מח, היה לעיל בתיקון מז) ° ושבת צריך לתקנא ביה פתורא בארבע רגלין, ° כגוונא דפתורא דלעילא דאתמר ביה (יחזקאל מא, כב) זה השלחן אשר לפני יהו״ה, ° ועלה אתמר (תהלים כג, ה) תערוך לפני שלחן, פתורא דקודשא בריך הוא ° דא שכינתא, איהי מסטרא דצפון דאיהו גבורה, ובגין דא תקינו מארי מתניתין שלחן בצפון, ונר דליק לימינא כגוונא דלעילא, דאתמר ביה מנורה בדרום, מטה באמצעיתא מסטרא דעמודא דאמצעיתא. תא חזי שכינתא אתקריאת פתורא מסטרא דשמאלא, ומנרתא מסטרא דימינא, ומטה ממוצעת מסטרא דעמודא דאמצעיתא, ובגין דא זווגא דיליה באמצעיתא בין צפון לדרום, והא אוקמוה רבנן כל הנותן מטתו בין צפון לדרום הויין ליה בנים זכרים וכו', ° פתורא איהי סמיכא על ארבעה סמכין, דאיהי כגוונא דגופא דסמכין ליה דרועין ושוקין דאינון ארבע, ° וצריך שית נהמין מהאי סטרא ושית נהמין מהאי סטרא. ורזא דמלה ׳זה השלחן אשר לפני יהו״ה׳ (יחזקאל מא, כב), ז״ה בחשבן ו' ו', דאינון שית פרקין דתרין דרועין ושית פרקין דתרין שוקין, דהא שכינתא אתעבידת גופא למלכא בכל תקונא דילה, ובאלין תרין עשר פרקין דנוקבא, ותרין עשר פרקין דדכורא, מלאכיא אמרי ׳וקרא זה אל זה ואמר קדוש קדוש קדוש וגומר׳, ° ז״ה עם קודשא בריך הוא אח״ד, ז״ה עם שכינתא אח״ד, וכלא יהו״ה אחד, מיחד תרוייהו, ולקבל זה אל זה אמר דוד עשרים וארבע רננות, ואינון לקבל עשרין וארבע ספרי אורייתא. זה איהו לקבל ארבע אנפין לכל חיה לתלת חיוון, זה תניינא לקבל ארבע גדפין לכל חיוא לתלת חיוון, ודא איהו רזא דמלה ׳וארבעה פנים לאחת׳ וארבעה ׳כנפים לאחת להם׳ (יחזקאל א, ו), דכלהו פרחין בפתורא קדם יהו״ה בכמה רננות, ° וצריך לחברא להאי פתורא אורייתא דאיהו קודשא בריך הוא, ° ובגין דא אוקמוהו מארי מתניתין, ° שנים שאוכלין על שלחן אחד וכו', ואם הוא חד אורח וחד בעל הבית, בעל הבית בוצע ואורח מברך, ° בעל הבית בוצע דא עמודא דאמצעיתא לעילא, ואורח מברך דא צדיק דאתמר ביה ׳וארח צדיקים כאור נגה וגומר׳ (משלי ד, יח), וצדיק איהו בשבת כאורח דאתי ואזיל בכל שבת ושבת.
התרגום: [תיקוני זוהר - המשך דף פז ע״א] ושבת צריך לתקן בו שלחן בארבע רגלים, כענין השלחן שלמעלה, שנאמר בו (יחזקאל מא כב) ׳זה השלחן אשר לפני יהו'ה׳, ועליו נאמר (תהלים כג ה) ׳תערך לפני שלחן׳. שלחנו של הקב"ה - זו השכינה, היא מצד הצפון שהוא גבורה, ומשום כך תקנו בעלי המשנה שלחן בצפון, ונר דולק לימין כענין שלמעלה, שנאמר בו מנורה בדרום, מטה באמצע מצד עמודא דאמצעיתא. בא ראה: השכינה נקראת שלחן מצד השמאל, ומנורה מצד הימין, ומטה ממצעת מצד עמודא דאמצעיתא, ומשום כך זווגו באמצע בין צפון לדרום, והרי בארוה הרבנן: כל הנותן מטתו בין צפון לדרום הויים לו בנים זכרים וכו'. השלחן נסמך על ארבעה סמוכים, שהוא כענין הגוף הנסמך על זרועות ושוקים שהם ארבע, וצריך שש פתות מצד זה ושש פתות מצד זה. וסוד הדבר: ׳זה השלחן אשר לפני יהו״ה׳ (יחזקאל מא כב), ׳ז״ה׳ בחשבון ו' ו', שהם שש פרקים של שתי זרועות ושש פרקים של שתי שוקים, שהרי השכינה נעשית גוף למלך בכל תקוניה, ובשנים עשר פרקים אלה של הנקבה ושנים עשר פרקים של הזכר, המלאכים אומרים ׳וקרא זה אל זה ואמר קדוש קדוש קדוש׳ וגומר: ׳ז״ה׳ עם הקב"ה - אח״ד, ׳ז״ה׳ עם השכינה - אח״ד, והכל ׳יהו״ה אחד׳, מיחד שניהם. וכנגד ׳זה אל זה׳ אמר דוד עשרים וארבע רננות, והן כנגד עשרים וארבעה ספרי התורה. ׳זה׳ הוא כנגד ארבעה פנים לכל חיה משלש החיות, ׳זה׳ שנית כנגד ארבע כנפים לכל חיה משלש החיות, וזהו סוד הדבר: ׳וארבעה פנים לאחת׳ וארבע ׳כנפים לאחת להם׳ (יחזקאל א ו), שכלן פורחות בשלחן לפני יהו״ה בכמה רננות, וצריך לחבר לשלחן זה את התורה שהוא הקב"ה, ומשום כך אמרו בעלי המשנה: שנים שאוכלים על שלחן אחד וכו', ואם הוא אחד אורח ואחד בעל הבית, בעל הבית בוצע ואורח מברך: בעל הבית בוצע - זה עמודא דאמצעיתא למעלה, ואורח מברך - זה צדיק, שנאמר בו (משלי ד יח) ׳וארח צדיקים כאור נגה׳ וגומר, והצדיק הוא בשבת כאורח הבא והולך בכל שבת ושבת.
מן המפרשים
ביאור הגר"א: ושבת צריך כו'. מפרש והולך כל עניני שבת וכן בתיקון מ ”ט עונג שבת, ונהר יוצא כו', ארבעים מלאכות, יציאות השבת כו':