ממלכת הזוהר › זוהר › תיקוני זוהר › מאמר 44: תיקון מח - בראשית תר"י שב"ת, הדירה בלב ותיקוני השלחן והכוס › פיסקה 3 (פח ע"א)

בריחת שפחת החול מפני השבת - השינוי בכל והנפש היתרה

תיקוני זוהר · תיקון מח - בראשית תר"י שב"ת, הדירה בלב ותיקוני השלחן והכוס · מאמר 44 · פיסקה 3 · דף פח ע"א

לשון הזוהר

וּצְרִיכִין יִשְׂרָאֵל לְמֶעֱבַד לָהּ שִׁנּוּי בְּכֹלָּא וְהָא אוּקְמוּהָ, וְאִיהוּ דִבּוּר דְּחוֹל דְּאִיהוּ אָסוּר בְּשַׁבָּת, וְכַד לָא אַשְׁכַּחַת אֲתַר לְשַׁרְיָא תַּמָּן, אִיהִי בָרְחַת, ° כְּגַוְונָא דְשִׁפְחָה דְאַבְרָהָם דְּאִתְּמַר בָּהּ ׳מִפְּנֵי שָׂרַי גְּבִרְתִּי אָנֹכִי בֹּרַחַת׳ (בראשית טז, ח). טְחוֹל עֲלָהּ אִתְּמַר ׳שַׁל נְעָלֶיךָ מֵעַל רַגְלֶיךָ׳ (שמות ג, ה), ° נַעַל מְטוּנָף דְּטִפָּה סְרוּחָה, ׳כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עוֹמֵד עָלָיו אַדְמַת קֹדֶשׁ הוּא׳, דָא שַׁבָּת, ° וַעֲלֵיהּ אָמְרַת שְׁכִינְתָּא ׳פָּשַׁטְתִּי אֶת כֻּתָּנְתִּי אֵיכָכָה אֶלְבָּשֶׁנָּה, רָחַצְתִּי אֶת רַגְלַי אֵיכָכָה אֲטַנְּפֵם׳ (שיר ה ג), וּבְגִין דָּא צָרִיךְ בַּר נַשׁ בְּשַׁבָּת לְשַׁנּוּיֵי בִּלְבוּשִׁין בִּשְׁרַגָּא בְּמַאֲכָלִין, וְצָרִיךְ לְמֶהֱוִי מוֹסִיף מֵחוֹל עַל הַקֹּדֶשׁ, וְכָל הַמּוֹסִיף מוֹסִיפִין לֵיהּ נֶפֶשׁ יְתֵירָה בְּשַׁבָּת, וְכָל הַגּוֹרֵעַ גּוֹרְעִין לֵיהּ הַהִיא נֶפֶשׁ יְתֵירָה חַס וְשָׁלוֹם. (הקטע דלקמן היה לעיל בעמוד זה) אַרְבָּעִים מְלָאכוֹת חָסֵר חַד אִינוּן לָקֳבֵל אַרְבָּעִים מַלְקִיּוֹת חָסֵר חַד בְּשַׁבָּת, ° וְאִינוּן עֲשָׂרָה דְלָקָה אָדָם וַעֲשָׂרָה לְחַוָּה וַעֲשָׂרָה לְנָחָשׁ וְתִשְׁעָה לְאַרְעָא, וּבְגִין דָּא אָמְרוּ מָארֵי מַתְנִיתִין אֵין לוֹקִין בְּשַׁבָּת, דְּאִלֵּין מְלָאכוֹת אִינוּן חֲשִׁיבִין לְיִשְׂרָאֵל לָקֳבֵל מַלְקִיּוֹת. (עד כאן היה לעיל בעמוד זה)

תרגום

וּצְרִיכִין יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת לָהּ שִׁנּוּי בַּכֹּל, וַהֲרֵי בֵּאֲרוּהָ, וְהוּא דִּבּוּר שֶׁל חֹל שֶׁאָסוּר בְּשַׁבָּת, וּכְשֶׁלֹּא מוֹצֵאת מָקוֹם לִשְׁרוֹת שָׁם, הִיא בּוֹרַחַת, כָּעִנְיַן שִׁפְחַת אַבְרָהָם שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ ׳מִפְּנֵי שָׂרַי גְּבִרְתִּי אָנֹכִי בֹּרַחַת׳ (בראשית טז, ח). טְחוֹל, עָלֶיהָ נֶאֱמַר ׳שַׁל נְעָלֶיךָ מֵעַל רַגְלֶיךָ׳ (שמות ג, ה): נַעַל מְטֻנָּף שֶׁל טִפָּה סְרוּחָה, ׳כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עוֹמֵד עָלָיו אַדְמַת קֹדֶשׁ הוּא׳ - זֶה שַׁבָּת, וְעָלָיו אָמְרָה הַשְּׁכִינָה (שיר ה ג) ׳פָּשַׁטְתִּי אֶת כֻּתָּנְתִּי אֵיכָכָה אֶלְבָּשֶׁנָּה, רָחַצְתִּי אֶת רַגְלַי אֵיכָכָה אֲטַנְּפֵם׳, וּמִשּׁוּם כָּךְ צָרִיךְ הָאָדָם בְּשַׁבָּת לְשַׁנּוֹת בִּלְבוּשִׁים, בַּנֵּר, בַּמַּאֲכָלִים, וְצָרִיךְ לְהוֹסִיף מֵחֹל עַל הַקֹּדֶשׁ, וְכָל הַמּוֹסִיף מוֹסִיפִים לוֹ נֶפֶשׁ יְתֵרָה בְּשַׁבָּת, וְכָל הַגּוֹרֵעַ גּוֹרְעִים לוֹ אוֹתָהּ נֶפֶשׁ יְתֵרָה, חַס וְשָׁלוֹם. אַרְבָּעִים מְלָאכוֹת חָסֵר אַחַת הֵן כְּנֶגֶד אַרְבָּעִים מַלְקִיּוֹת חָסֵר אַחַת בְּשַׁבָּת, וְהֵן עֲשָׂרָה שֶׁלָּקָה אָדָם, וַעֲשָׂרָה לְחַוָּה, וַעֲשָׂרָה לְנָחָשׁ, וְתִשְׁעָה לָאָרֶץ, וּמִשּׁוּם כָּךְ אָמְרוּ בַּעֲלֵי הַמִּשְׁנָה: אֵין לוֹקִין בְּשַׁבָּת, שֶׁמְּלָאכוֹת אֵלֶּה נֶחְשָׁבוֹת לְיִשְׂרָאֵל כְּנֶגֶד מַלְקִיּוֹת.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: וצריכין ישראל למעבד לה שנוי בכלא והא אוקמוה, ואיהו דבור דחול דאיהו אסור בשבת, וכד לא אשכחת אתר לשריא תמן, איהי ברחת, ° כגוונא דשפחה דאברהם דאתמר בה ׳מפני שרי גברתי אנכי ברחת׳ (בראשית טז, ח). טחול עלה אתמר ׳של נעליך מעל רגליך׳ (שמות ג, ה), ° נעל מטונף דטפה סרוחה, ׳כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קדש הוא׳, דא שבת, ° ועליה אמרת שכינתא ׳פשטתי את כתנתי איככה אלבשנה, רחצתי את רגלי איככה אטנפם׳ (שיר ה ג), ובגין דא צריך בר נש בשבת לשנויי בלבושין בשרגא במאכלין, וצריך למהוי מוסיף מחול על הקדש, וכל המוסיף מוסיפין ליה נפש יתירה בשבת, וכל הגורע גורעין ליה ההיא נפש יתירה חס ושלום. (הקטע דלקמן היה לעיל בעמוד זה) ארבעים מלאכות חסר חד אינון לקבל ארבעים מלקיות חסר חד בשבת, ° ואינון עשרה דלקה אדם ועשרה לחוה ועשרה לנחש ותשעה לארעא, ובגין דא אמרו מארי מתניתין אין לוקין בשבת, דאלין מלאכות אינון חשיבין לישראל לקבל מלקיות. (עד כאן היה לעיל בעמוד זה)

התרגום: וצריכין ישראל לעשות לה שנוי בכל, והרי בארוה, והוא דבור של חל שאסור בשבת, וכשלא מוצאת מקום לשרות שם, היא בורחת, כענין שפחת אברהם שנאמר בה ׳מפני שרי גברתי אנכי ברחת׳ (בראשית טז, ח). טחול, עליה נאמר ׳של נעליך מעל רגליך׳ (שמות ג, ה): נעל מטנף של טפה סרוחה, ׳כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קדש הוא׳ - זה שבת, ועליו אמרה השכינה (שיר ה ג) ׳פשטתי את כתנתי איככה אלבשנה, רחצתי את רגלי איככה אטנפם׳, ומשום כך צריך האדם בשבת לשנות בלבושים, בנר, במאכלים, וצריך להוסיף מחל על הקדש, וכל המוסיף מוסיפים לו נפש יתרה בשבת, וכל הגורע גורעים לו אותה נפש יתרה, חס ושלום. ארבעים מלאכות חסר אחת הן כנגד ארבעים מלקיות חסר אחת בשבת, והן עשרה שלקה אדם, ועשרה לחוה, ועשרה לנחש, ותשעה לארץ, ומשום כך אמרו בעלי המשנה: אין לוקין בשבת, שמלאכות אלה נחשבות לישראל כנגד מלקיות.

מן המפרשים

ביאור הגר"א: כגוונא דשפחה כו'. דאיהי שפחה כמו שאומר לעיל מ"ג ב' שחרחורת כו' בגלותא דאיהי שפחה כי תירש גברתה ובההוא זמנא טחול שוחק ולזמנא דייתי משיחא לנטלא נוקמא מטחול דאיהי שפחה - יושב בשמים ישחק כו' וכן ברעיא מהימנא פ' פנחס עיין שם:

לכל המפרשים על פיסקה זו