העוקר חפץ מרשותו בשבת - כעוקר עץ החיים לרשות נכרית
תיקוני זוהר · תיקון מח - בראשית תר"י שב"ת, הדירה בלב ותיקוני השלחן והכוס · מאמר 44 · פיסקה 2 · דף פח ע"א
לשון הזוהר
זַכָּאָה אִיהוּ מָאן דְּנָטִיר דִּירָה לְשַׁבָּת דְּאִיהוּ לִבָּא, דְלָא אִתְקְרִיב תַּמָּן ° עֲצִיבוּ דִטְחוֹל, וְכַעַס דְּמָרָה דְאִיהוּ נוּרָא דְגֵיהִנָּם, דַּעֲלָהּ אִתְּמַר ׳לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ ° בְּכֹל מוֹשְׁבוֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת׳ (שמות לה, ג), וְהָכִי הוּא וַדַּאי ° דְּכָל מָאן דְּכָעִיס כְּאִלּוּ אוֹקִיד נוּרָא דְגֵיהִנָּם. (הקטע שהיה כאן ארבעים מלאכות כו', עבר לסוף תיקון מח, אחרי נפש יתירה חס ושלום) ° יְצִיאוֹת הַשַּׁבָּת שְׁתַּיִם. אִינוּן עֲקִירָה וְהַנָּחָה, דְעָבִיד לוֹן בְּבַת אַחַת, מָאן דְּאַעֲקַר חֵפֶץ מֵאַתְרֵיהּ וְאַנַּח לֵיהּ לְבַר מֵאַתְרֵיהּ וּמֵרְשׁוּתֵיהּ, כְּאִלּוּ אַעֲקַר אִילָנָא דְחַיֵּי דְּאִיהוּ אוֹת בְּרִית, וְאַנַּח לֵיהּ בִּרְשׁוּ נוּכְרָאָה, מָאן דְּעָבִיד דָּא גְרִים דְּאַעֲקַר נִשְׁמָתֵיהּ מֵרְשׁוּת דִּילָהּ, וְאַנַּח לָהּ בִּרְשׁוּ אָחֳרָא ° דְאִיהִי מָרָה וּטְחוֹל, וְדָא גָרַם לְיִשְׂרָאֵל דְּאִתְעַקְרוּ מֵאַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל, וְאִתְגַּלִּיאוּ בְּאַרְעָא נוּכְרָאָה דְאִיהִי רְשׁוּת הָרַבִּים, וְהָכִי אִיהוּ מָאן דְּאַעִיל אוֹת בְּרִית קֹדֶשׁ דִּילֵיהּ בִּרְשׁוּ נוּכְרָאָה, שַׁבְּתַא״י אִיהוּ טְחוֹל חַמָּ״ה, אִתְּתָא בִּישָׁא מָרָה, ° שַׁבְּתַא״י עֲלֵיהּ אִתְּמַר ׳וְהַבּוֹר רֵק אֵין בּוֹ מָיִם׳ (בראשית לז, כד), מַיִם ׳אֵין בּוֹ׳ אֲבָל נְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים יֶשׁ בּוֹ, וְאִיהוּ רָעָב וְצִמָּאוֹן וְקִינָה וְהֶסְפֵּד וַחֲשׁוֹכָא וְקִבְלָא, וְאִיהִי גָלוּתָא לְיִשְׂרָאֵל.
תרגום
אַשְׁרֵי מִי שֶׁשּׁוֹמֵר דִּירָה לַשַּׁבָּת שֶׁהוּא הַלֵּב, שֶׁלֹּא יִתְקָרֵב שָׁם עַצְבוּת הַטְּחוֹל וְכַעַס הַמָּרָה שֶׁהוּא אֵשׁ הַגֵּיהִנֹּם, שֶׁעָלֶיהָ נֶאֱמַר ׳לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת׳ (שמות לה, ג), וְכָךְ הוּא וַדַּאי שֶׁכָּל מִי שֶׁכּוֹעֵס כְּאִלּוּ הִבְעִיר אֵשׁ הַגֵּיהִנֹּם. יְצִיאוֹת הַשַּׁבָּת שְׁתַּיִם, וְהֵן עֲקִירָה וְהַנָּחָה, שֶׁעוֹשֶׂה אוֹתָן בְּבַת אַחַת: מִי שֶׁעוֹקֵר חֵפֶץ מִמְּקוֹמוֹ וּמַנִּיחוֹ מִחוּץ לִמְקוֹמוֹ וְלִרְשׁוּתוֹ, כְּאִלּוּ עָקַר אֶת עֵץ הַחַיִּים שֶׁהוּא אוֹת בְּרִית, וְהִנִּיחוֹ בִּרְשׁוּת נָכְרִית. מִי שֶׁעוֹשֶׂה זֹאת גָּרַם שֶׁתֵּעָקֵר נִשְׁמָתוֹ מֵרְשׁוּתָהּ וְתוּנַח בִּרְשׁוּת אַחֶרֶת שֶׁהִיא מָרָה וְטָחוֹל, וְזֶה גָּרַם לְיִשְׂרָאֵל שֶׁנֶּעֶקְרוּ מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְגָלוּ בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה שֶׁהִיא רְשׁוּת הָרַבִּים, וְכֵן הוּא מִי שֶׁמַּכְנִיס אוֹת בְּרִית קֹדֶשׁ שֶׁלּוֹ בִּרְשׁוּת נָכְרִית. שַׁבְּתַא״י הוּא הַטְּחוֹל, חַמָּ״ה - אִשָּׁה רָעָה, הַמָּרָה. שַׁבְּתַא״י, עָלָיו נֶאֱמַר ׳וְהַבּוֹר רֵק אֵין בּוֹ מָיִם׳ (בראשית לז, כד): מַיִם ׳אֵין בּוֹ׳, אֲבָל נְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים יֵשׁ בּוֹ, וְהוּא רָעָב וְצִמָּאוֹן וְקִינָה וְהֶסְפֵּד וַחֲשֵׁכָה וְכֶלֶא, וְהִיא גָּלוּת לְיִשְׂרָאֵל.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: זכאה איהו מאן דנטיר דירה לשבת דאיהו לבא, דלא אתקריב תמן ° עציבו דטחול, וכעס דמרה דאיהו נורא דגיהנם, דעלה אתמר ׳לא תבערו אש ° בכל מושבותיכם ביום השבת׳ (שמות לה, ג), והכי הוא ודאי ° דכל מאן דכעיס כאלו אוקיד נורא דגיהנם. (הקטע שהיה כאן ארבעים מלאכות כו', עבר לסוף תיקון מח, אחרי נפש יתירה חס ושלום) ° יציאות השבת שתים. אינון עקירה והנחה, דעביד לון בבת אחת, מאן דאעקר חפץ מאתריה ואנח ליה לבר מאתריה ומרשותיה, כאלו אעקר אילנא דחיי דאיהו אות ברית, ואנח ליה ברשו נוכראה, מאן דעביד דא גרים דאעקר נשמתיה מרשות דילה, ואנח לה ברשו אחרא ° דאיהי מרה וטחול, ודא גרם לישראל דאתעקרו מארעא דישראל, ואתגליאו בארעא נוכראה דאיהי רשות הרבים, והכי איהו מאן דאעיל אות ברית קדש דיליה ברשו נוכראה, שבתא״י איהו טחול חמ״ה, אתתא בישא מרה, ° שבתא״י עליה אתמר ׳והבור רק אין בו מים׳ (בראשית לז, כד), מים ׳אין בו׳ אבל נחשים ועקרבים יש בו, ואיהו רעב וצמאון וקינה והספד וחשוכא וקבלא, ואיהי גלותא לישראל.
התרגום: אשרי מי ששומר דירה לשבת שהוא הלב, שלא יתקרב שם עצבות הטחול וכעס המרה שהוא אש הגיהנם, שעליה נאמר ׳לא תבערו אש בכל משבתיכם ביום השבת׳ (שמות לה, ג), וכך הוא ודאי שכל מי שכועס כאלו הבעיר אש הגיהנם. יציאות השבת שתים, והן עקירה והנחה, שעושה אותן בבת אחת: מי שעוקר חפץ ממקומו ומניחו מחוץ למקומו ולרשותו, כאלו עקר את עץ החיים שהוא אות ברית, והניחו ברשות נכרית. מי שעושה זאת גרם שתעקר נשמתו מרשותה ותונח ברשות אחרת שהיא מרה וטחול, וזה גרם לישראל שנעקרו מארץ ישראל וגלו בארץ נכריה שהיא רשות הרבים, וכן הוא מי שמכניס אות ברית קדש שלו ברשות נכרית. שבתא״י הוא הטחול, חמ״ה - אשה רעה, המרה. שבתא״י, עליו נאמר ׳והבור רק אין בו מים׳ (בראשית לז, כד): מים ׳אין בו׳, אבל נחשים ועקרבים יש בו, והוא רעב וצמאון וקינה והספד וחשכה וכלא, והיא גלות לישראל.
מן המפרשים
ביאור הגר"א: דכל מאן דכעיס כו'. עיין ברעיא מהימנא פנחס רל"ד ב' כעיס עליה במרה דאיהי גיהנם איהי דאתבריאת ביומא תניינא, מותא דרברבי ואיהי נוק' בישא אש זרה עבודה זרה קרינן לה, ובגין דמינה אתער כעס לכבד אוקמוהו רבנן במתניתין כל הכועס כאלו עובד…