המסלק הקבלה מן התורה מיבש את הנהר - והתשובה מחזירה הנביעה
תיקוני זוהר · תיקון מג - בראשית את"ר יב"ש, יבשת הנהר והשבת נביעתו בתשובה · מאמר 40 · פיסקה 1 · דף פה ע"א
לשון הזוהר
[פה.] (דף פה ע״א) ° בְּרֵאשִׁית תַּמָּן אֲתַ״ר יָבֵ״שׁ, וְדָא אִיהוּ וְנָהָר יֶחרַב וְיָבֵשׁ (שם ה), בְּהַהוּא זִמְנָא דְאִיהוּ יָבֵשׁ וְאִיהִי יַבָּשָׁה, צָוְוחִין בְּנִין לְתַתָּא בְּיִחוּדָא וְאָמְרִין שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, ° ׳וְאֵין קוֹל וְאֵין עוֹנֶה׳ (מלכים א יח, כו), הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳אָז יִקְרָאוּנְנִי וְלֹא אֶעֱנֶה׳ (משלי א, כח). ° וְהָכִי מָאן דְּגָרִים דְּאִסְתַּלַּק קַבָּלָה וְחָכְמָתָא מֵאוֹרַיְיתָא דִבְעַל פֶּה וּמֵאוֹרַיְיתָא דְבִכְתָב, וְלָא מִשְׁתַּדֵל בְּהוֹן, וְאָמַר דְּלָא אִית אֶלָּא פְּשָׁט בְּאוֹרַיְיתָא וּבְתַלְמוּדָא, בְּוַדַּאי כְּאִלּוּ הוּא יְסַלֵּק נְבִיעוּ מֵהַהוּא נָהָר וּמֵהַהוּא גָן, וַוי לֵיהּ טַב לֵיהּ דְּלָא אִתְבְּרִי בְּעָלְמָא וְלָא יוֹלִיף הַהִיא אוֹרַיְיתָא דְבִכְתָב וְאוֹרַיְיתָא דִבְעַל פֶּה, דְּאִתְחַשַּׁב לֵיהּ כְּאִלּוּ אַחְזַר עָלְמָא לְתֹהוּ וָבֹהוּ, וְגָרִים עֲנִיּוּתָא בְּעָלְמָא וְאוֹרֶךְ גָּלוּתָא. וַיֹּאמֶר אלהי״ם תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא וכו' (בראשית א, יא), אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר אַבָּא וְהָא קָרָא לֵיהּ יַבָּשָׁה, ° מֵאָן תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ, אָמַר לֵיהּ בְּרִי הָכִי אוֹלִיף תְּיוּבְתָּא לְכָל בְּנֵי עָלְמָא, דְּאִם בַּר נַשׁ יַחֲזוֹר בִּתְיוּבְתָּא, נָחִית לָהּ נְבִיעוּ דְאִסְתַּלַּק, וּמַה דַּהֲוָה יַבָּשָׁה קָרָא לָהּ אֶרֶץ, ° וְנָהָר דַּהֲוָה חָרֵב וְיָבֵשׁ קָרָא לֵיהּ מִקְוִה הַמַּיִם וְיַמִּים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שם י) וַיִּקְרָא אלהי״ם לַיַּבָּשָׁה אֶרֶץ וּלְמִקְוִה הַמַּיִם קָרָא יַמִּים, ° בְּהַהוּא זִמְנָא דְאִתְקְרֵי אֶרֶץ מַה כְּתִיב בֵּיהּ (שם יא) וַיֹּאמֶר אלהי״ם תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ, לְאַפָּקָא זַרְעִין וְאִיבִּין דְּאִינוּן נִשְׁמָתִין כָּל חַד לִזְנַיְהוּ, אִלֵּין נִשְׁמָתִין דְּאִתְגַּזְרוּ מִכּוּרְסֵי יְקָרֵיהּ, וְאִלֵּין רוּחִין דְּאִתְגַּזְרוּ מִמַּלְאָכִים, וְאִלֵּין נַפְשִׁין דְּאִתְגַּזְרוּ מֵאוֹפַנִּים, כָּל חַד אַפִּיק לִזְנַיְיהוּ לְכָל חַד כִּדְקָא יָאוּת, עִץ פְּרִי דָא תַּלְמִיד חָכָם, עוֹשֶׂה פְּרִי דָא בַת זוּגֵיהּ, לְכָל חַד כִּדְקָא יָאוּת, (כל חד אפיק לזנוי). וְעוֹד עִץ פְּרִי דָא עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא, עוֹשֶׂה פְּרִי דָא צַדִּיק, ׳אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ עַל הָאָרֶץ׳ דָּא שְׁכִינְתָּא, דְכָל זַרְעִין אִתְכְּלִילָן בָּהּ, ° וְהָכָא פִּקּוּדָא דְפִרְיָה וְרִבְיָה לְמֶעֱבַד אִבִּין וְזַרְעִין, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ° ׳לֹא תֹהוּ בְרָאָהּ לָשֶׁבֶת יְצָרָהּ׳ (ישעיה מה, יח), וּמָאן דְּאִתְבַּטַּל מִפִּרְיָה וְרִבְיָה, כְּאִלּוּ אַחְזַר לְהַהִיא אֶרֶץ יַבָּשָׁה, וּמָנַע בִּרְכָאָן מִינָהּ, ° כָּל חַד לְפוּם דַּרְגֵּיהּ, מָאן דְּפָגִים לְתַתָּא פָגִים לְעִילָא, לַאֲתַר דְּאִתְגַּזַּר נִשְׁמָתֵיהּ.
תרגום
׳בְּרֵאשִׁית׳ - שָׁם ׳אֲתַ''ר יָבֵ״שׁ׳, וְזֶהוּ ׳וְנָהָר יֶחֱרַב וְיָבֵשׁ׳ (שם ה). בְּאוֹתוֹ הַזְּמַן שֶׁהוּא יָבֵשׁ וְהִיא יַבֶּשֶׁת, צוֹעֲקִים הַבָּנִים לְמַטָּה בְּיִחוּד וְאוֹמְרִים ׳שְׁמַע יִשְׂרָאֵל׳, ׳וְאֵין קוֹל וְאֵין עֹנֶה׳ (מלכים א יח כו), זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (משלי א כח) ׳אָז יִקְרָאֻנְנִי וְלֹא אֶעֱנֶה׳. וְכֵן מִי שֶׁגּוֹרֵם שֶׁתִּסְתַּלֵּק הַקַּבָּלָה וְהַחָכְמָה מִתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה וּמִתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב, וְאֵינוֹ מִשְׁתַּדֵּל בָּהֶן, וְאוֹמֵר שֶׁאֵין אֶלָּא פְּשָׁט בַּתּוֹרָה וּבַתַּלְמוּד, בְּוַדַּאי כְּאִלּוּ הוּא מְסַלֵּק נְבִיעָה מֵאוֹתוֹ הַנָּהָר וּמֵאוֹתוֹ הַגָּן. אוֹי לוֹ! טוֹב לוֹ שֶׁלֹּא נִבְרָא בָּעוֹלָם וְלֹא יִלְמַד אוֹתָהּ תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, שֶׁנֶּחְשָׁב לוֹ כְּאִלּוּ הֶחְזִיר אֶת הָעוֹלָם לְתֹהוּ וָבֹהוּ, וְגָרַם עֲנִיּוּת בָּעוֹלָם וְאֹרֶךְ הַגָּלוּת. ׳וַיֹּאמֶר אלהי״ם תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא׳ וְכוּ' (בראשית א יא), אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: אַבָּא, וַהֲרֵי קָרָא לָהּ יַבָּשָׁה, מֵאַיִן ׳תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ׳? אָמַר לוֹ: בְּנִי, כָּךְ מְלַמֵּד תְּשׁוּבָה לְכָל בְּנֵי הָעוֹלָם, שֶׁאִם יָשׁוּב הָאָדָם בִּתְשׁוּבָה, יוֹרֶדֶת לָהּ נְבִיעָה שֶׁהִסְתַּלְּקָה, וּמַה שֶּׁהָיָה יַבָּשָׁה קָרָא לָהּ ׳אֶרֶץ׳, וְנָהָר שֶׁהָיָה חָרֵב וְיָבֵשׁ קָרָא לוֹ ׳מִקְוֵה הַמַּיִם וְיַמִּים׳, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (שם י) ׳וַיִּקְרָא אלהי״ם לַיַּבָּשָׁה אֶרֶץ וּלְמִקְוֵה הַמַּיִם קָרָא יַמִּים׳. בְּאוֹתוֹ הַזְּמַן שֶׁנִּקְרֵאת ׳אֶרֶץ׳, מַה כָּתוּב בּוֹ (שם יא) ׳וַיֹּאמֶר אלהי״ם תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ׳ - לְהוֹצִיא זְרָעִים וּפֵרוֹת, שֶׁהֵם נְשָׁמוֹת, כָּל אֶחָד לְמִינוֹ: אֵלֶּה נְשָׁמוֹת שֶׁנִּגְזְרוּ מִכִּסֵּא כְּבוֹדוֹ, וְאֵלֶּה רוּחוֹת שֶׁנִּגְזְרוּ מִמַּלְאָכִים, וְאֵלֶּה נְפָשׁוֹת שֶׁנִּגְזְרוּ מֵאוֹפַנִּים, כָּל אֶחָד הוֹצִיא לְמִינוֹ, לְכָל אֶחָד כָּרָאוּי: עֵץ פְּרִי - זֶה תַּלְמִיד חָכָם, עוֹשֶׂה פְּרִי - זוֹ בַּת זוּגוֹ, לְכָל אֶחָד כָּרָאוּי. וְעוֹד, עֵץ פְּרִי - זֶה עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא, עוֹשֶׂה פְּרִי - זֶה צַדִּיק, ׳אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ עַל הָאָרֶץ׳ - זוֹ הַשְּׁכִינָה, שֶׁכָּל הַזְּרָעִים כְּלוּלִים בָּהּ, וְכָאן מִצְוַת פְּרִיָּה וּרְבִיָּה, לַעֲשׂוֹת פֵּרוֹת וּזְרָעִים, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (ישעיה מה יח) ׳לֹא תֹהוּ בְרָאָהּ, לָשֶׁבֶת יְצָרָהּ׳, וּמִי שֶׁמִּתְבַּטֵּל מִפְּרִיָּה וּרְבִיָּה, כְּאִלּוּ הֶחְזִיר אֶת הָאָרֶץ הַהִיא לִהְיוֹת יַבָּשָׁה, וּמָנַע בְּרָכוֹת מִמֶּנָּה, כָּל אֶחָד לְפִי דַּרְגָּתוֹ. מִי שֶׁפּוֹגֵם לְמַטָּה פּוֹגֵם לְמַעְלָה, בַּמָּקוֹם שֶׁנִּגְזְרָה נִשְׁמָתוֹ.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: [פה.] (דף פה ע״א) ° בראשית תמן את״ר יב״ש, ודא איהו ונהר יחרב ויבש (שם ה), בההוא זמנא דאיהו יבש ואיהי יבשה, צווחין בנין לתתא ביחודא ואמרין שמע ישראל, ° ׳ואין קול ואין עונה׳ (מלכים א יח, כו), הדא הוא דכתיב ׳אז יקראונני ולא אענה׳ (משלי א, כח). ° והכי מאן דגרים דאסתלק קבלה וחכמתא מאורייתא דבעל פה ומאורייתא דבכתב, ולא משתדל בהון, ואמר דלא אית אלא פשט באורייתא ובתלמודא, בודאי כאלו הוא יסלק נביעו מההוא נהר ומההוא גן, ווי ליה טב ליה דלא אתברי בעלמא ולא יוליף ההיא אורייתא דבכתב ואורייתא דבעל פה, דאתחשב ליה כאלו אחזר עלמא לתהו ובהו, וגרים עניותא בעלמא ואורך גלותא. ויאמר אלהי״ם תדשא הארץ דשא וכו' (בראשית א, יא), אמר רבי אלעזר אבא והא קרא ליה יבשה, ° מאן תדשא הארץ, אמר ליה ברי הכי אוליף תיובתא לכל בני עלמא, דאם בר נש יחזור בתיובתא, נחית לה נביעו דאסתלק, ומה דהוה יבשה קרא לה ארץ, ° ונהר דהוה חרב ויבש קרא ליה מקוה המים וימים, הדא הוא דכתיב (שם י) ויקרא אלהי״ם ליבשה ארץ ולמקוה המים קרא ימים, ° בההוא זמנא דאתקרי ארץ מה כתיב ביה (שם יא) ויאמר אלהי״ם תדשא הארץ, לאפקא זרעין ואיבין דאינון נשמתין כל חד לזניהו, אלין נשמתין דאתגזרו מכורסי יקריה, ואלין רוחין דאתגזרו ממלאכים, ואלין נפשין דאתגזרו מאופנים, כל חד אפיק לזנייהו לכל חד כדקא יאות, עץ פרי דא תלמיד חכם, עושה פרי דא בת זוגיה, לכל חד כדקא יאות, (כל חד אפיק לזנוי). ועוד עץ פרי דא עמודא דאמצעיתא, עושה פרי דא צדיק, ׳אשר זרעו בו על הארץ׳ דא שכינתא, דכל זרעין אתכלילן בה, ° והכא פקודא דפריה ורביה למעבד אבין וזרעין, הדא הוא דכתיב ° ׳לא תהו בראה לשבת יצרה׳ (ישעיה מה, יח), ומאן דאתבטל מפריה ורביה, כאלו אחזר לההיא ארץ יבשה, ומנע ברכאן מינה, ° כל חד לפום דרגיה, מאן דפגים לתתא פגים לעילא, לאתר דאתגזר נשמתיה.
התרגום: ׳בראשית׳ - שם ׳את'ר יב״ש׳, וזהו ׳ונהר יחרב ויבש׳ (שם ה). באותו הזמן שהוא יבש והיא יבשת, צועקים הבנים למטה ביחוד ואומרים ׳שמע ישראל׳, ׳ואין קול ואין ענה׳ (מלכים א יח כו), זהו שכתוב (משלי א כח) ׳אז יקראנני ולא אענה׳. וכן מי שגורם שתסתלק הקבלה והחכמה מתורה שבעל פה ומתורה שבכתב, ואינו משתדל בהן, ואומר שאין אלא פשט בתורה ובתלמוד, בודאי כאלו הוא מסלק נביעה מאותו הנהר ומאותו הגן. אוי לו! טוב לו שלא נברא בעולם ולא ילמד אותה תורה שבכתב ותורה שבעל פה, שנחשב לו כאלו החזיר את העולם לתהו ובהו, וגרם עניות בעולם וארך הגלות. ׳ויאמר אלהי״ם תדשא הארץ דשא׳ וכו' (בראשית א יא), אמר רבי אלעזר: אבא, והרי קרא לה יבשה, מאין ׳תדשא הארץ׳? אמר לו: בני, כך מלמד תשובה לכל בני העולם, שאם ישוב האדם בתשובה, יורדת לה נביעה שהסתלקה, ומה שהיה יבשה קרא לה ׳ארץ׳, ונהר שהיה חרב ויבש קרא לו ׳מקוה המים וימים׳, זהו שכתוב (שם י) ׳ויקרא אלהי״ם ליבשה ארץ ולמקוה המים קרא ימים׳. באותו הזמן שנקראת ׳ארץ׳, מה כתוב בו (שם יא) ׳ויאמר אלהי״ם תדשא הארץ׳ - להוציא זרעים ופרות, שהם נשמות, כל אחד למינו: אלה נשמות שנגזרו מכסא כבודו, ואלה רוחות שנגזרו ממלאכים, ואלה נפשות שנגזרו מאופנים, כל אחד הוציא למינו, לכל אחד כראוי: עץ פרי - זה תלמיד חכם, עושה פרי - זו בת זוגו, לכל אחד כראוי. ועוד, עץ פרי - זה עמודא דאמצעיתא, עושה פרי - זה צדיק, ׳אשר זרעו בו על הארץ׳ - זו השכינה, שכל הזרעים כלולים בה, וכאן מצות פריה ורביה, לעשות פרות וזרעים, זהו שכתוב (ישעיה מה יח) ׳לא תהו בראה, לשבת יצרה׳, ומי שמתבטל מפריה ורביה, כאלו החזיר את הארץ ההיא להיות יבשה, ומנע ברכות ממנה, כל אחד לפי דרגתו. מי שפוגם למטה פוגם למעלה, במקום שנגזרה נשמתו.
מן המפרשים
ביאור הגר"א: תיקון מג . בראשית תמן יבש. כל מקום שאומר תמן אינו בשלימות:
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: