ממלכת הזוהר › זוהר › תיקוני זוהר › מאמר 39: תיקון מב - אי"ש שב ׳בראשית׳, מצות היחוד ומקו"ם העולה יהו"ה › פיסקה 3 (פד ע"ב)

אין נקרא מקום ואחד אלא בשכינה - והפוחת מעשר מסלק הקוץ מן הד'

תיקוני זוהר · תיקון מב - אי"ש שב ׳בראשית׳, מצות היחוד ומקו"ם העולה יהו"ה · מאמר 39 · פיסקה 3 · דף פד ע"ב

לשון הזוהר

° לַאו סְפִירָה דְלֵית תַּמָּן יהו״ה, יו״ד ה״א וא״ו ה״א, וְהָכִי צָרִיךְ לְאִתְכַּנְשָׁא כֹּלָּא בֵיהּ בְּכָל אֲתַר, דְּכָל שְׁמָהָן אִינוּן כִּנּוּיִין לֵיהּ. יהו״ה מָקוֹם לְיו״ד ה״א וא״ו ה״א דְאִיהוּ סָתִים וְנֶעְלָם, ° וּבְגִין דָּא אִתְקְרֵי עוֹלָם עֶלֶם, דְּצָרִיךְ לְאַעְלָמָא לֵיהּ מִכּוּלֵי עָלְמָא, ° דְּאִיהוּ עֹלָם, וּשְׁכִינְתָּא נֶעֱלָמָה, ° הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳וְנֶעֶלְמָה מֵעִינֵי כָל חָי׳ (איוב כח, כא). וּשְׁכִינְתֵּיהּ אִיהִי יהו״ה אִיהִי כְּלִילָא מֵאַרְבַּע אַתְוָון, וְלָא אִתְקְרֵי אִיהוּ מָקוֹם אֶלָּא בָּהּ, ׳מָקוֹם אֶחָד׳ וַדַּאי, ° אִיהוּ לָא אִתְקְרֵי אָדָם (נ״א אחד) אֶלָּא בָהּ, כְּגַוְונָא דְאָדָם דִּלְתַתָּא דְבָרָא בְדִיּוֹקְנֵיהּ, דְּאִתְּמַר בֵּיהּ ׳זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם וַיְבָרֶךְ אֹתָם וַיִּקְרָא אֶת שְׁמָם אָדָם׳ (בראשית ה, ב). ° וְעוֹד ׳כִּי אֶחָד קְרָאתִיו׳ (ישעיה נא, ב), כְּגַוְונָא דְעֶשֶׂר סְפִירוֹת, דְּאִינוּן א' כֶּתֶר עִלָּאָה, ח' תְּמַנְיָא סְפִירָן מֵחָכְמָה עַד צַדִּיק, ד' מַלְכוּתָא קַדִּישָׁא, עֲלָהּ אִתְּמַר ° ׳לְמַעַן יַאֲרִיךְ יָמִים עַל מַמְלַכְתּוֹ׳ (דברים יז, כ), וְאִם חַס וְשָׁלוֹם פָּחִית בַּר נַשׁ מֵעֶשֶׂר לְיַחֲדָא בָּהּ, ° אִסְתַּלַּק קוֹצָא מִן ד' מִן אֶחָד ° וְאִשְׁתְּאָרַת יַבָּשָׁה, ° וְרָזָא דְמִלָּה ׳יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם׳ (בראשית א, ט), דְּאִיהִי ׳תַּחַת הַשָּׁמַיִם׳ דְּאִיהוּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דְּאִתְּמַר בֵּיהּ (מלכים א ב, לב) וְאַתָּה תִּשְׁמַע הַשָּׁמַיִם, דְּנוּקְבָא אִיהִי תְּחוֹת בַּעְלָהּ.

תרגום

לֹא סְפִירָה שֶׁאֵין שָׁם יהו״ה, יוֹ״ד הֵ״א וָא״ו הֵ״א, וְכֵן צָרִיךְ לְכַנֵּס הַכֹּל בּוֹ בְּכָל מָקוֹם, שֶׁכָּל הַשֵּׁמוֹת הֵם כִּנּוּיִים לוֹ. ׳יהו''ה מָקוֹם׳ לְ׳יוֹ״ד הֵ״א וָא״ו הֵ״א׳ שֶׁהוּא סָתוּם וְנֶעְלָם, וּמִשּׁוּם כָּךְ נִקְרָא ׳עוֹלָם׳ - ׳עֶלֶם׳, שֶׁצָּרִיךְ לְהַעֲלִים אוֹתוֹ מִכָּל הָעוֹלָם, שֶׁהוּא ׳עֹלָם׳, וְהַשְּׁכִינָה נֶעֱלָמָה, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (איוב כח כא) ׳וְנֶעֶלְמָה מֵעֵינֵי כָל חָי׳. וּשְׁכִינָתוֹ הִיא ׳יהו״ה׳, הִיא כְּלוּלָה מֵאַרְבַּע אוֹתִיּוֹת, וְאֵינוֹ נִקְרָא ׳מָקוֹם׳ אֶלָּא בָּהּ, מָקוֹם אֶחָד וַדַּאי, אֵינוֹ נִקְרָא אָדָם (נוסח אחר: אֶחָד) אֶלָּא בָּהּ, כָּעִנְיָן הָאָדָם שֶׁלְּמַטָּה שֶׁבָּרָא בְּדִיּוֹקָנוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (בראשית ה ב) ׳זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם, וַיְבָרֶךְ אֹתָם וַיִּקְרָא אֶת שְׁמָם אָדָם׳. וְעוֹד: ׳כִּי אֶחָד קְרָאתִיו׳ (ישעיה נא ב), כָּעִנְיַן עֶשֶׂר סְפִירוֹת: א' - כֶּתֶר עֶלְיוֹן, ח' - שְׁמוֹנֶה סְפִירוֹת מֵחָכְמָה עַד צַדִּיק, ד' - מַלְכוּת קְדוֹשָׁה, עָלֶיהָ נֶאֱמַר (דברים יז כ) ׳לְמַעַן יַאֲרִיךְ יָמִים עַל מַמְלַכְתּוֹ׳. וְאִם חַס וְשָׁלוֹם פּוֹחֵת הָאָדָם מֵעֶשֶׂר לְיַחֵד בָּהּ, מִסְתַּלֵּק הַקּוֹץ מִן ד' מִן ׳אֶחָד׳ וְנִשְׁאֶרֶת יַבָּשָׁה, וְסוֹד הַדָּבָר (בראשית א ט) ׳יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם׳, שֶׁהִיא תַּחַת הַשָּׁמַיִם שֶׁהוּא הקב"ה, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (מלכים א ב לב) ׳וְאַתָּה תִּשְׁמַע הַשָּׁמַיִם׳, שֶׁהַנְּקֵבָה הִיא תַּחַת בַּעְלָהּ.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ° לאו ספירה דלית תמן יהו״ה, יו״ד ה״א וא״ו ה״א, והכי צריך לאתכנשא כלא ביה בכל אתר, דכל שמהן אינון כנויין ליה. יהו״ה מקום ליו״ד ה״א וא״ו ה״א דאיהו סתים ונעלם, ° ובגין דא אתקרי עולם עלם, דצריך לאעלמא ליה מכולי עלמא, ° דאיהו עלם, ושכינתא נעלמה, ° הדא הוא דכתיב ׳ונעלמה מעיני כל חי׳ (איוב כח, כא). ושכינתיה איהי יהו״ה איהי כלילא מארבע אתוון, ולא אתקרי איהו מקום אלא בה, ׳מקום אחד׳ ודאי, ° איהו לא אתקרי אדם (נ״א אחד) אלא בה, כגוונא דאדם דלתתא דברא בדיוקניה, דאתמר ביה ׳זכר ונקבה בראם ויברך אתם ויקרא את שמם אדם׳ (בראשית ה, ב). ° ועוד ׳כי אחד קראתיו׳ (ישעיה נא, ב), כגוונא דעשר ספירות, דאינון א' כתר עלאה, ח' תמניא ספירן מחכמה עד צדיק, ד' מלכותא קדישא, עלה אתמר ° ׳למען יאריך ימים על ממלכתו׳ (דברים יז, כ), ואם חס ושלום פחית בר נש מעשר ליחדא בה, ° אסתלק קוצא מן ד' מן אחד ° ואשתארת יבשה, ° ורזא דמלה ׳יקוו המים מתחת השמים׳ (בראשית א, ט), דאיהי ׳תחת השמים׳ דאיהו קודשא בריך הוא, דאתמר ביה (מלכים א ב, לב) ואתה תשמע השמים, דנוקבא איהי תחות בעלה.

התרגום: לא ספירה שאין שם יהו״ה, יו״ד ה״א וא״ו ה״א, וכן צריך לכנס הכל בו בכל מקום, שכל השמות הם כנויים לו. ׳יהו'ה מקום׳ ל׳יו״ד ה״א וא״ו ה״א׳ שהוא סתום ונעלם, ומשום כך נקרא ׳עולם׳ - ׳עלם׳, שצריך להעלים אותו מכל העולם, שהוא ׳עלם׳, והשכינה נעלמה, זהו שכתוב (איוב כח כא) ׳ונעלמה מעיני כל חי׳. ושכינתו היא ׳יהו״ה׳, היא כלולה מארבע אותיות, ואינו נקרא ׳מקום׳ אלא בה, מקום אחד ודאי, אינו נקרא אדם (נוסח אחר: אחד) אלא בה, כענין האדם שלמטה שברא בדיוקנו, שנאמר בו (בראשית ה ב) ׳זכר ונקבה בראם, ויברך אתם ויקרא את שמם אדם׳. ועוד: ׳כי אחד קראתיו׳ (ישעיה נא ב), כענין עשר ספירות: א' - כתר עליון, ח' - שמונה ספירות מחכמה עד צדיק, ד' - מלכות קדושה, עליה נאמר (דברים יז כ) ׳למען יאריך ימים על ממלכתו׳. ואם חס ושלום פוחת האדם מעשר ליחד בה, מסתלק הקוץ מן ד' מן ׳אחד׳ ונשארת יבשה, וסוד הדבר (בראשית א ט) ׳יקוו המים מתחת השמים׳, שהיא תחת השמים שהוא הקב"ה, שנאמר בו (מלכים א ב לב) ׳ואתה תשמע השמים׳, שהנקבה היא תחת בעלה.

מן המפרשים

ביאור הגר"א: לאו ספירה דלית תמן כו'. רוצה לומר, דהוי"ה בין בפשוטה בין במילואה - כוללת כל העשר ספירות, וזהו לית תמן, רוצה לומר דאין לו חלק ממנה, וזהו כלילת הכל וייחודא דכולא ואמר והכי כו' דכן כל הכינויין כלא כלילן ביה דהכל כינויין להויה.…

לכל המפרשים על פיסקה זו