ממלכת הזוהר › זוהר › תיקוני זוהר › מאמר 39: תיקון מב - אי"ש שב ׳בראשית׳, מצות היחוד ומקו"ם העולה יהו"ה › פיסקה 2 (פד ע"ב)

הקב"ה מקומו של עולם - מקו"ם העולה יהו"ה בחשבון פרטי אותיותיו

תיקוני זוהר · תיקון מב - אי"ש שב ׳בראשית׳, מצות היחוד ומקו"ם העולה יהו"ה · מאמר 39 · פיסקה 2 · דף פד ע"ב

לשון הזוהר

יוֹמָא תְּלִיתָאָה שְׁמַע ׳יִשְׂרָאֵל יהו״ה אלהינ׳ (דברים ו, ד) ''ו יהו״ה אֶחָד, וְאִיהוּ יהו״ה מָקוֹם אִתְקְרֵי, ° וְהָא אוּקְמוּהָ מָארֵי מַתְנִיתִין, דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִתְקְרֵי מְקוֹמוֹ שֶׁל עוֹלָם וְאֵין הָעוֹלָם מְקוֹמוֹ, כְּגַוְונָא דָא י' עֶשֶׂר זִמְנִין אִיהוּ ק' מִן מָקוֹם, ה״ה חָמֵשׁ זִמְנִין כָּל חַד וְחַד סָלְקָן כ״ה כ״ה, כְּחוּשְׁבַּן אַתְוָון דְּיִחוּדָא תְּרֵין זִמְנִין דִּמְיַחֲדִין שְׁמַע יִשְׂרָאֵל דְּאִינוּן שִׁית תֵּיבִין, דִּבְהוֹן כ״ה כ״ה אַתְוָון, ° וּמַאי ק', מְאָה בִּרְכָאָן דְּחַיָּיב בַּר נַשׁ לְבָרְכָא לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּכָל יוֹמָא, אִשְׁתָּאַר ו', שִׁית זִמְנִין שִׁית סָלְקִין תְּלָתִין וְשִׁית, ° כְּחוּשְׁבַּן גַּדְפִין דִּשְׂרָפִים דְּאִתְּמַר בְּהוֹן ׳שְׂרָפִים עוֹמְדִים מִמַּעַל ל״וֹ׳ (ישעיהו ו, ב), וְאִלֵּין גַּדְפִין תַּלְיָין מִן ו' דְּאִיהוּ שִׁית תֵּיבִין דְּיִחוּדָא, וּבָהּ סָלְקִין אַרְבְּעִין וּתְרֵין אַתְוָון, דִּבְהוֹן אִתְבְּרִיאוּ שְׁמַיָּא וְאַרְעָא, תִּשְׁכַּח מָקוֹ״ם דְּסָלִיק יהו״ה בְּחֻשְׁבָּנָא כְּגַוְונָא דָא, י' ק', ה''ה כ״ה כ״ה, ו' ל״ו, סָלִיק כֹּלָּא קפ״ו כְּחוּשְׁבַּן מָקוֹ״ם. ° בְּהַאי שְׁמָא דְאִיהוּ יהו״ה צָרִיךְ לְאִתְכַּנְשָׁא דַרְגִּין דְּיִחוּדָא, וּלְאַכְלָלָא בֵּיהּ עֶשֶׂר סְפִירָן כְּגַוְונָא דָא, יו״ד ה״א וא״ו ה״א, דְאִינוּן עֶשֶׂר סְפִירוֹת בְּלִימָה.

תרגום

יוֹם שְׁלִישִׁי: ׳שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יהו״ה אֱלֹהֵינ״וּ יהו״ה אֶחָד׳ (דברים ו, ד), וְהוּא ׳יהו״ה מָקוֹם׳ נִקְרָא, וַהֲרֵי אָמְרוּ בַּעֲלֵי הַמִּשְׁנָה שֶׁהקב"ה נִקְרָא מְקוֹמוֹ שֶׁל עוֹלָם וְאֵין הָעוֹלָם מְקוֹמוֹ. כָּעִנְיָן הַזֶּה: י' עֶשֶׂר פְּעָמִים הוּא ק' מִ ׳מָקוֹם׳, ה״ה חָמֵשׁ פְּעָמִים כָּל אַחַת עוֹלוֹת כ״ה כ״ה, כְּחֶשְׁבּוֹן אוֹתִיּוֹת הַיִּחוּד שְׁתֵּי פְּעָמִים שֶׁמְּיַחֲדִים ׳שְׁמַע יִשְׂרָאֵל׳, שֶׁהֵן שֵׁשׁ תֵּבוֹת שֶׁבָּהֶן כ״ה כ״ה אוֹתִיּוֹת. וּמַהוּ ק'? מֵאָה בְּרָכוֹת שֶׁחַיָּב אָדָם לְבָרֵךְ אֶת הקב"ה בְּכָל יוֹם. נִשְׁאָר ו', שֵׁשׁ פְּעָמִים שֵׁשׁ עוֹלוֹת שְׁלֹשִׁים וָשֵׁשׁ, כְּחֶשְׁבּוֹן כַּנְפֵי הַשְּׂרָפִים שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם ׳שְׂרָפִים עֹמְדִים מִמַּעַל׳ (ישעיהו ו, ב) - ל״וֹ, וְכַנְפַיִם אֵלֶּה תְּלוּיוֹת מִן ו' שֶׁהוּא שֵׁשׁ תֵּבוֹת הַיִּחוּד, וּבָהּ עוֹלוֹת אַרְבָּעִים וּשְׁתַּיִם אוֹתִיּוֹת שֶׁבָּהֶן נִבְרְאוּ שָׁמַיִם וָאָרֶץ. תִּמְצָא ׳מָקוֹ״ם׳ שֶׁעוֹלֶה ׳יהו״ה׳ בְּחֶשְׁבּוֹן כָּעִנְיָן הַזֶּה: י' - ק', ה״ה - כ״ה כ״ה, ו' - ל״ו, עוֹלֶה הַכֹּל קפ״ו כְּחֶשְׁבּוֹן ׳מָקוֹ״ם׳. בְּשֵׁם זֶה שֶׁהוּא ׳יהו״ה׳ צָרִיךְ לְכַנֵּס דַּרְגּוֹת שֶׁל יִחוּד, וּלְהַכְלִיל בּוֹ עֶשֶׂר סְפִירוֹת כָּעִנְיָן הַזֶּה: יוֹ״ד הֵ״א וָא״ו הֵ״א, שֶׁהֵן עֶשֶׂר סְפִירוֹת בְּלִימָה.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: יומא תליתאה שמע ׳ישראל יהו״ה אלהינ׳ (דברים ו, ד) 'ו יהו״ה אחד, ואיהו יהו״ה מקום אתקרי, ° והא אוקמוה מארי מתניתין, דקודשא בריך הוא אתקרי מקומו של עולם ואין העולם מקומו, כגוונא דא י' עשר זמנין איהו ק' מן מקום, ה״ה חמש זמנין כל חד וחד סלקן כ״ה כ״ה, כחושבן אתוון דיחודא תרין זמנין דמיחדין שמע ישראל דאינון שית תיבין, דבהון כ״ה כ״ה אתוון, ° ומאי ק', מאה ברכאן דחייב בר נש לברכא לקודשא בריך הוא בכל יומא, אשתאר ו', שית זמנין שית סלקין תלתין ושית, ° כחושבן גדפין דשרפים דאתמר בהון ׳שרפים עומדים ממעל ל״ו׳ (ישעיהו ו, ב), ואלין גדפין תליין מן ו' דאיהו שית תיבין דיחודא, ובה סלקין ארבעין ותרין אתוון, דבהון אתבריאו שמיא וארעא, תשכח מקו״ם דסליק יהו״ה בחשבנא כגוונא דא, י' ק', ה'ה כ״ה כ״ה, ו' ל״ו, סליק כלא קפ״ו כחושבן מקו״ם. ° בהאי שמא דאיהו יהו״ה צריך לאתכנשא דרגין דיחודא, ולאכללא ביה עשר ספירן כגוונא דא, יו״ד ה״א וא״ו ה״א, דאינון עשר ספירות בלימה.

התרגום: יום שלישי: ׳שמע ישראל יהו״ה אלהינ״ו יהו״ה אחד׳ (דברים ו, ד), והוא ׳יהו״ה מקום׳ נקרא, והרי אמרו בעלי המשנה שהקב"ה נקרא מקומו של עולם ואין העולם מקומו. כענין הזה: י' עשר פעמים הוא ק' מ ׳מקום׳, ה״ה חמש פעמים כל אחת עולות כ״ה כ״ה, כחשבון אותיות היחוד שתי פעמים שמיחדים ׳שמע ישראל׳, שהן שש תבות שבהן כ״ה כ״ה אותיות. ומהו ק'? מאה ברכות שחיב אדם לברך את הקב"ה בכל יום. נשאר ו', שש פעמים שש עולות שלשים ושש, כחשבון כנפי השרפים שנאמר בהם ׳שרפים עמדים ממעל׳ (ישעיהו ו, ב) - ל״ו, וכנפים אלה תלויות מן ו' שהוא שש תבות היחוד, ובה עולות ארבעים ושתים אותיות שבהן נבראו שמים וארץ. תמצא ׳מקו״ם׳ שעולה ׳יהו״ה׳ בחשבון כענין הזה: י' - ק', ה״ה - כ״ה כ״ה, ו' - ל״ו, עולה הכל קפ״ו כחשבון ׳מקו״ם׳. בשם זה שהוא ׳יהו״ה׳ צריך לכנס דרגות של יחוד, ולהכליל בו עשר ספירות כענין הזה: יו״ד ה״א וא״ו ה״א, שהן עשר ספירות בלימה.

מן המפרשים

ביאור הגר"א: כחשבן גדפין כו'. רוצה לומר דכתיב ל"ו. והוא כמו שאומר לעיל דמט"ט כליל שית שרפים דתחותיה בשית אתוון דיליה, וכל אחד כליל שית גדפין, וזה שאומר ואלין גדפין תליין כו' ובה סלקין ארבעים ותרין כו' ועיין לעיל ס"ג א' דא מטטרו"ן דאיהו…

אור יקר: כגוונא דא יו״ד ה״י וי״ו ה״י כי שם זה מילוי יודין מורה על חכמה שבחכמה קדומה חד לימינא, כדפירשתי לעיל, והוא תוכיות התוכיות שרומז בכתר שבכתר כדפירשתי לעיל סימן (?). וענין השם הזה אינון פרטים עם היות שכללו ע״ב פרטו רומז ענין גדול…

לכל המפרשים על פיסקה זו