בראשית יר"א שב"ת - הנקדה הסתומה בימות החול ונפתחת בשביעי לבעלה
תיקוני זוהר · תיקון מא - תשר"י ושבת בראשית, והנקדה הנפתחת לבעלה ביום השביעי · מאמר 38 · פיסקה 3 · דף פ ע"ב
לשון הזוהר
[ תיקוני זוהר - דף פא ע״א ] שַׁבָּת ° בְּרֵאשִׁית נְקוּדָה ° בְחָלָל דִּילָהּ, דְּאִיהִי שַׁבָּת בְּרִית, אִיהִי שַׁבָּת חִלֵּל, חִלֵּל לְמָאן, לְהַהִיא נְקוּדָה, ׳מְחַלְלֶיהָ מוֹת יוּמָת׳ (שמות לא, יד), (דף פא ע״א) לְמָאן דְּעָאל נוּכְרָאָה בֶּחָלָל דִּילָהּ, דְּאִיהִי רְשׁוּת הָרַבִּים ° יַיִן נֶסֶךְ זוֹנָה, ° וּבְגִין דָּא הָכָא צָרִיךְ דְּחִילוּ, וְדָא אִיהוּ בְּרֵאשִׁית יָרֵ״א שַׁבָּ״ת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ° ׳אֶת שַׁבְּתוֹתַי תִּשְׁמוֹרוּ וּמִקְדָשִי תִּירָאוּ׳ (ויקרא יט, ל), וּמָאן דְּעָאל רְשׁוּ נוּכְרָאָה בֶחָלָל דִּילָהּ, דְּאִיהִי רְשׁוּת הָרַבִּים יַיִן נֶסֶךְ זוֹנָה, עֲלֵיהּ אִתְּמַר ׳אֶת מִקְדַּשׁ יהו''ה טִמֵּא וְנִכְרְתָה׳ (במדבר יט, יג) וכו', וְהַאי נְקוּדָה אִיהִי אוֹת דְּשַׁבָּת אוֹת דְּיֹמִין טָבִין אוֹת דִּתְּפִלִּין אוֹת דִּבְרִית מִילָה, עֲטָרָה דִּבְרִית, ° תַּגָּא דְסֵפֶר תּוֹרָה קָרִינָן לֵיהּ, ° כִּתְרָא בְרֵישׁ כָּל צַדִּיק, נְקוּדָה ° דַּעֲלָהּ אִתְּמַר אָדָם וְחַוָּה דַהֲווֹ ד"וּ פַרְצוּפִים, (ס"א וַעֲלָהּ אָמְרָה סִיהֲרָא) אִי אֶפְשַׁר לִשְׁנֵי מְלָכִים שֶׁיִּשְׁתַּמְשׁוּ בְּכֶתֶר אֶחָד. רָזָא דָא לְחַכִּימֵי לִבָּא אִתְמַסַּר, ד"וּ אִיהִי ה, כִּתְרָא (ס"א אִיהוּ ה' בַּתְרָאָה) דְּתַרְוַיְיהוּ י', וּבָהּ אִתְעֲבִידוּ חַד, ° וְהַאי נְקוּדָה אִיהִי סְתִימָא וַחֲתוּמָה בְּשִׁית יוֹמִין דְּחוֹל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳יִהְיֶה סָגוּר שֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה׳ (יחזקאל מו, א) בְּמַאי בְּאָת ו', (ב') סְתִים בְּאָת ו' בְּו' יוֹמֵי דְחוֹל, וּבְיוֹמָא שְׁבִיעָאָה אִתְפַּתְּחַת לְקַבָּלָא לְבַעְלָהּ, וּבְגִין דָּא זִוּוּגָא דְתַלְמִידֵי חֲכָמִים מִשַּׁבָּת לְשַׁבָּת, וְיָרְתִין נִשְׁמָתִין קַדִּישִׁין חַדְתִּין לִבְנַיְיהוּ.
תרגום
[ תיקוני זוהר - דף פא ע״א ] שַׁבָּת בְּרֵאשִׁית - נְקֻדָּה בֶּחָלָל שֶׁלָּהּ, שֶׁהִיא שַׁבָּת בְּרִית, הִיא שַׁבָּת חִלֵּל: חִלֵּל לְמִי? לְאוֹתָהּ הַנְּקֻדָּה, ׳מְחַלְלֶיהָ מוֹת יוּמָת׳ (שמות לא, יד) - לְמִי שֶׁנִּכְנָס נָכְרִי בֶּחָלָל שֶׁלָּהּ, שֶׁהוּא רְשׁוּת הָרַבִּים, יֵין נֶסֶךְ, זוֹנָה, וּמִשּׁוּם כָּךְ כָּאן צָרִיךְ יִרְאָה, וְזֶה ׳בְּרֵאשִׁית׳ - ׳יָרֵ״א שַׁבָּ״ת׳, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ׳ (ויקרא יט, ל), וּמִי שֶׁמַּכְנִיס רְשׁוּת נָכְרִית בֶּחָלָל שֶׁלָּהּ, שֶׁהוּא רְשׁוּת הָרַבִּים, יֵין נֶסֶךְ, זוֹנָה, עָלָיו נֶאֱמַר ׳אֶת מִקְדַּשׁ יהו''ה טִמֵּא, וְנִכְרְתָה׳ (במדבר יט, יג) וְכוּ', וּנְקֻדָּה זוֹ הִיא אוֹת שֶׁל שַׁבָּת, אוֹת שֶׁל יָמִים טוֹבִים, אוֹת שֶׁל תְּפִלִּין, אוֹת שֶׁל בְּרִית מִילָה, עֲטֶרֶת הַבְּרִית, כֶּתֶר סֵפֶר תּוֹרָה קוֹרְאִים לָהּ, כֶּתֶר בְּרֹאשׁ כָּל צַדִּיק, נְקֻדָּה שֶׁעָלֶיהָ נֶאֱמַר: אָדָם וְחַוָּה שֶׁהָיוּ דּוּ פַרְצוּפִים (נוסח אחר: וְעָלֶיהָ אָמְרָה הַלְּבָנָה) אִי אֶפְשָׁר לִשְׁנֵי מְלָכִים שֶׁיִּשְׁתַּמְּשׁוּ בְּכֶתֶר אֶחָד. סוֹד זֶה נִמְסָר לְחַכְמֵי לֵב: ד״וּ הִיא ה, כֶּתֶר (נוסח אחר: הִיא ה' אַחֲרוֹנָה) שֶׁל שְׁתֵּיהֶן י', וּבָהּ נַעֲשׂוֹת אֶחָד, וּנְקֻדָּה זוֹ הִיא סְתוּמָה וַחֲתוּמָה בְּשֵׁשֶׁת יְמֵי חֹל, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳יִהְיֶה סָגוּר שֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה׳ (יחזקאל מו, א) - בַּמֶּה? בְּאוֹת ו', ב' סְתוּמָה בְּאוֹת ו', בְּשֵׁשֶׁת יְמֵי חֹל, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי נִפְתַּחַת לְקַבֵּל אֶת בַּעְלָהּ, וּמִשּׁוּם כָּךְ זִוּוּג הַתַּלְמִידֵי חֲכָמִים מִשַּׁבָּת לְשַׁבָּת, וְיוֹרְשִׁים נְשָׁמוֹת קְדוֹשׁוֹת חֲדָשׁוֹת לִבְנֵיהֶם.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: [ תיקוני זוהר - דף פא ע״א ] שבת ° בראשית נקודה ° בחלל דילה, דאיהי שבת ברית, איהי שבת חלל, חלל למאן, לההיא נקודה, ׳מחלליה מות יומת׳ (שמות לא, יד), (דף פא ע״א) למאן דעאל נוכראה בחלל דילה, דאיהי רשות הרבים ° יין נסך זונה, ° ובגין דא הכא צריך דחילו, ודא איהו בראשית יר״א שב״ת, הדא הוא דכתיב ° ׳את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו׳ (ויקרא יט, ל), ומאן דעאל רשו נוכראה בחלל דילה, דאיהי רשות הרבים יין נסך זונה, עליה אתמר ׳את מקדש יהו'ה טמא ונכרתה׳ (במדבר יט, יג) וכו', והאי נקודה איהי אות דשבת אות דימין טבין אות דתפלין אות דברית מילה, עטרה דברית, ° תגא דספר תורה קרינן ליה, ° כתרא בריש כל צדיק, נקודה ° דעלה אתמר אדם וחוה דהוו ד"ו פרצופים, (ס"א ועלה אמרה סיהרא) אי אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד. רזא דא לחכימי לבא אתמסר, ד"ו איהי ה, כתרא (ס"א איהו ה' בתראה) דתרוייהו י', ובה אתעבידו חד, ° והאי נקודה איהי סתימא וחתומה בשית יומין דחול, הדא הוא דכתיב ׳יהיה סגור ששת ימי המעשה׳ (יחזקאל מו, א) במאי באת ו', (ב') סתים באת ו' בו' יומי דחול, וביומא שביעאה אתפתחת לקבלא לבעלה, ובגין דא זווגא דתלמידי חכמים משבת לשבת, וירתין נשמתין קדישין חדתין לבנייהו.
התרגום: [ תיקוני זוהר - דף פא ע״א ] שבת בראשית - נקדה בחלל שלה, שהיא שבת ברית, היא שבת חלל: חלל למי? לאותה הנקדה, ׳מחלליה מות יומת׳ (שמות לא, יד) - למי שנכנס נכרי בחלל שלה, שהוא רשות הרבים, יין נסך, זונה, ומשום כך כאן צריך יראה, וזה ׳בראשית׳ - ׳יר״א שב״ת׳, זהו שכתוב ׳את שבתתי תשמרו ומקדשי תיראו׳ (ויקרא יט, ל), ומי שמכניס רשות נכרית בחלל שלה, שהוא רשות הרבים, יין נסך, זונה, עליו נאמר ׳את מקדש יהו'ה טמא, ונכרתה׳ (במדבר יט, יג) וכו', ונקדה זו היא אות של שבת, אות של ימים טובים, אות של תפלין, אות של ברית מילה, עטרת הברית, כתר ספר תורה קוראים לה, כתר בראש כל צדיק, נקדה שעליה נאמר: אדם וחוה שהיו דו פרצופים (נוסח אחר: ועליה אמרה הלבנה) אי אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד. סוד זה נמסר לחכמי לב: ד״ו היא ה, כתר (נוסח אחר: היא ה' אחרונה) של שתיהן י', ובה נעשות אחד, ונקדה זו היא סתומה וחתומה בששת ימי חל, זהו שכתוב ׳יהיה סגור ששת ימי המעשה׳ (יחזקאל מו, א) - במה? באות ו', ב' סתומה באות ו', בששת ימי חל, וביום השביעי נפתחת לקבל את בעלה, ומשום כך זווג התלמידי חכמים משבת לשבת, ויורשים נשמות קדושות חדשות לבניהם.
מן המפרשים
ביאור הגר"א: ישת. רוצה לומר, דתשרי, כמו שמפרש והולך ונאמר חשך סתרו, ששם חשך, וסתרו הוא בכסה כו', בכסה ביום ראש השנה שהוא ר' כמו שמפרש והולך: