ממלכת הזוהר › זוהר › תיקוני זוהר › מאמר 36: תיקון לט - אשר קדשנו וצונו, אמא עלאה הממנה את הענפים על השכינה › פיסקה 4 (פב ע"ב)

׳קדשנו וצונו׳ על עמודא דאמצעיתא וצדיק - שני ענפים הנעשים למטה אגדה אחת

תיקוני זוהר · תיקון לט - אשר קדשנו וצונו, אמא עלאה הממנה את הענפים על השכינה · מאמר 36 · פיסקה 4 · דף פב ע"ב

לשון הזוהר

[ תיקוני זוהר - דף פג ע״א ] וְעוֹד אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר אַבָּא, הָא אִם (דף פג ע״א) עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא אִיהוּ מְצוּוְה וְעוֹשֶׂה, הֲוָה לֵיהּ לְמֵימַר בְּגִינֵיהּ אֲשֶׁר קִדְּשָׁנִי וְצִוָּנִי, מַאי אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ וְצִוָּנוּ, אָמַר לֵיהּ וַדַּאי שַׁפִּיר קָאֲמַרְתְּ, בְּוַדַּאי עַל עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא וְצַדִּיק אִתְּמַר עַל תַּרְוַיְיהוּ אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ, ° אֲשֶׁר וַדַּאי דְאִיהִי אֲשֶׁר אהי״ה אִימָּא עִלָּאָה, מַנִּי לוֹן עַל שְׁכִינְתָּא ° דְאִיהִי מִצְוָה, לְכָל חַד מִנַּיְיהוּ, ° וְאִינוּן לְעִילָא תְּרֵין כְּעַנְפִין דְּאִילָנָא דְאִתְפָּרְשׁוּ לִימִינָא וְלִשְׂמָאלָא, וּלְתַתָּא אִתְעֲבִידוּ ° בָּהּ אֲגוּדָה חֲדָא, וּבְגִין דָּא אִינוּן לְעִילָא תְּרֵין, וּלְתַתָּא חָד, דְּיִחוּדָא לָא אִית בְּכָל עַנְפִין דְּאִילָנָא אֶלָּא בָהּ, דְּאִיהִי אֲגַד דְּכֻלְּהוּ, אִיהִי אֲגוּדָה דְכָל אֵבֶר וְאֵבֶר, ° וּבָהּ אִתְעֲבִידוּ כֻּלְּהוּ חָד. ° וְעוֹד ׳וַיֹּאמֶר אלהי״ם יְהִי אוֹר׳ ° דָּא נְבוּאָה בַּמַּרְאָה, דְאִתְּמַר בָּהּ ׳בַּמַּרְאָה אֵלָיו אֶתְוַדָּע׳ (במדבר יב, ו), ° וְאִיהִי חָזוֹן דִּנְבִיאַיָּא, ° אִיהִי חָזוֹן וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא חוֹזֶה, ° דְּאִיהוּ יהו״ה אדנ״י, דְהָכִי סָלִיק חָזֹן חָסֵר ו' חָמֵשׁ וְשִׁתִּין כְּחֻשְׁבַּן אדנ״י (בִּנְבוּאָ״ה ס״ו, ס״ה כְּחֻשְׁבַּן אדנ״י, וְתֵיבָה הָא ס״ו) וּבְמַאי הִיא חָזוֹן בְּאָת ו', בֵּיהּ אִתְעֲבִידַת אַסְפַּקְלַרְיָאָה דְנַהֲרָא ° אָדוֹן דִּילָהּ.

תרגום

[תיקוני זוהר - דף פג ע״א] וְעוֹד, ׳אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ׳, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: אַבָּא, הָא אִם עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא הוּא מְצֻוֶּה וְעוֹשֶׂה, הָיָה לוֹ לוֹמַר בִּגְלָלוֹ ׳אֲשֶׁר קִדְּשַׁנִי וְצִוַּנִי׳, מַהוּ ׳אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ וְצִוָּנוּ׳? אָמַר לוֹ: וַדַּאי יָפֶה אָמַרְתָּ, בְּוַדַּאי עַל עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא וְצַדִּיק נֶאֱמַר עַל שְׁנֵיהֶם ׳אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ׳, ׳אֲשֶׁר׳ וַדַּאי שֶׁהִיא ׳אֲשֶׁר אֶהְיֶה׳, אִמָּא עִלָּאָה, מְמַנָּה אוֹתָם עַל הַשְּׁכִינָה שֶׁהִיא מִצְוָה, לְכָל אֶחָד מֵהֶם, וְהֵם לְמַעְלָה שְׁנֵי עֲנָפִים שֶׁל הָאִילָן שֶׁנִּפְרְדוּ לְיָמִין וְלִשְׂמֹאל, וּלְמַטָּה נַעֲשׂוּ בָּהּ אֲגֻדָּה אַחַת, וּמִשּׁוּם כָּךְ הֵם לְמַעְלָה שְׁנַיִם וּלְמַטָּה אֶחָד, שֶׁאֵין יִחוּד בְּכָל עַנְפֵי הָאִילָן אֶלָּא בָּהּ, שֶׁהִיא אֲגֻדַּת כֻּלָּם, הִיא אֲגֻדַּת כָּל אֵבֶר וְאֵבֶר, וּבָהּ נַעֲשִׂים כֻּלָּם אֶחָד. וְעוֹד, ׳וַיֹּאמֶר אלהי״ם יְהִי אוֹר׳ - זוֹ נְבוּאָה בַּמַּרְאָה, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ (במדבר יב ו) ׳בַּמַּרְאָה אֵלָיו אֶתְוַדָּע׳, וְהִיא חֲזוֹן הַנְּבִיאִים, הִיא ׳חָזוֹן׳ וְהקב"ה ׳חוֹזֶה׳, שֶׁהוּא יהו״ה אדנ״י, שֶׁכָּךְ עוֹלֶה ׳חָזֹן׳ חָסֵר ו' - חָמֵשׁ וְשִׁשִּׁים, כְּחֶשְׁבּוֹן ׳אדנ״י׳ (בִּ׳נְבוּאָ״ה׳ - ס״ו, ס״ה כְּחֶשְׁבּוֹן ׳אדנ״י׳, וְהַתֵּבָה הֲרֵי ס״ו), וּבַמֶּה הִיא ׳חָזוֹן׳? בְּאוֹת ו', שֶׁבָּהּ נַעֲשֵׂית אַסְפַּקְלַרְיָא הַמְּאִירָה, אָדוֹן שֶׁלָּהּ.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: [ תיקוני זוהר - דף פג ע״א ] ועוד אשר קדשנו, אמר רבי אלעזר אבא, הא אם (דף פג ע״א) עמודא דאמצעיתא איהו מצווה ועושה, הוה ליה למימר בגיניה אשר קדשני וצוני, מאי אשר קדשנו וצונו, אמר ליה ודאי שפיר קאמרת, בודאי על עמודא דאמצעיתא וצדיק אתמר על תרוייהו אשר קדשנו במצותיו וצונו, ° אשר ודאי דאיהי אשר אהי״ה אימא עלאה, מני לון על שכינתא ° דאיהי מצוה, לכל חד מנייהו, ° ואינון לעילא תרין כענפין דאילנא דאתפרשו לימינא ולשמאלא, ולתתא אתעבידו ° בה אגודה חדא, ובגין דא אינון לעילא תרין, ולתתא חד, דיחודא לא אית בכל ענפין דאילנא אלא בה, דאיהי אגד דכלהו, איהי אגודה דכל אבר ואבר, ° ובה אתעבידו כלהו חד. ° ועוד ׳ויאמר אלהי״ם יהי אור׳ ° דא נבואה במראה, דאתמר בה ׳במראה אליו אתודע׳ (במדבר יב, ו), ° ואיהי חזון דנביאיא, ° איהי חזון וקודשא בריך הוא חוזה, ° דאיהו יהו״ה אדנ״י, דהכי סליק חזן חסר ו' חמש ושתין כחשבן אדנ״י (בנבוא״ה ס״ו, ס״ה כחשבן אדנ״י, ותיבה הא ס״ו) ובמאי היא חזון באת ו', ביה אתעבידת אספקלריאה דנהרא ° אדון דילה.

התרגום: [תיקוני זוהר - דף פג ע״א] ועוד, ׳אשר קדשנו׳, אמר רבי אלעזר: אבא, הא אם עמודא דאמצעיתא הוא מצוה ועושה, היה לו לומר בגללו ׳אשר קדשני וצוני׳, מהו ׳אשר קדשנו וצונו׳? אמר לו: ודאי יפה אמרת, בודאי על עמודא דאמצעיתא וצדיק נאמר על שניהם ׳אשר קדשנו במצותיו וצונו׳, ׳אשר׳ ודאי שהיא ׳אשר אהיה׳, אמא עלאה, ממנה אותם על השכינה שהיא מצוה, לכל אחד מהם, והם למעלה שני ענפים של האילן שנפרדו לימין ולשמאל, ולמטה נעשו בה אגדה אחת, ומשום כך הם למעלה שנים ולמטה אחד, שאין יחוד בכל ענפי האילן אלא בה, שהיא אגדת כלם, היא אגדת כל אבר ואבר, ובה נעשים כלם אחד. ועוד, ׳ויאמר אלהי״ם יהי אור׳ - זו נבואה במראה, שנאמר בה (במדבר יב ו) ׳במראה אליו אתודע׳, והיא חזון הנביאים, היא ׳חזון׳ והקב"ה ׳חוזה׳, שהוא יהו״ה אדנ״י, שכך עולה ׳חזן׳ חסר ו' - חמש וששים, כחשבון ׳אדנ״י׳ (ב׳נבוא״ה׳ - ס״ו, ס״ה כחשבון ׳אדנ״י׳, והתבה הרי ס״ו), ובמה היא ׳חזון׳? באות ו', שבה נעשית אספקלריא המאירה, אדון שלה.

מן המפרשים

ביאור הגר"א: אשר ודאי דאיהי אשר אהי"ה. כנ"ל דאיהי התחלה לז"ת, ונקראת אהי"ה, כמו הכתר לעשר ספירות, וכן כמו נוק' דכתר - אשר, ודכורא - ראש, כן הוא בחו"ב, כמו שאומר לעיל מסטרא דאבא ראש כו':

לכל המפרשים על פיסקה זו