ממלכת הזוהר › זוהר › תיקוני זוהר › מאמר 35: תיקון לח - השושנה הנפתחת בגאלה, והדבור בנשמה ברוח ובנפש › פיסקה 2 (פא ע"ב)

תפלה בלחש בקול דממה דקה - ועת רצון בחבור השמות יאהדונה"י

תיקוני זוהר · תיקון לח - השושנה הנפתחת בגאלה, והדבור בנשמה ברוח ובנפש · מאמר 35 · פיסקה 2 · דף פא ע"ב

לשון הזוהר

[ תיקוני זוהר - דף פב ע״א ] וְכַד אִתְתַּקְנַת בְּאִלֵּין לְבוּשִׁין, ° מִיָּד אִתְפַּתַּח הֵיכָלָא לְגַבָּהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳אדנ״י שְׂפָתַי תִּפְתָּח׳ (תהלים נא, יז), ° וּלְקֲבֵל נְעִימוּ דְּרִמּוֹנִים וְזַגִין דִּלְבוּשָׁא דִילָהּ, כַּד אָמְרִין יִשְׂרָאֵל קְרִיאַת שְׁמַע, אִתְּמַר בְּחֵיוָון ׳וָאֶשְׁמַע אֶת קוֹל כַּנְפֵיהֶם׳ (יחזקאל א, כד), ° מַה כְּתִיב בָּהּ ׳וַיִּשְׁמַע אֶת הַקּוֹל מִדַּבֵּר אֵלָיו׳ (במדבר ז, פט), קָלָא אִשְׁתַּמַּע לְגַבָּהּ ° מִבֵּין תְּרֵין כְּרוּבַיָּא ° דְאִינוּן דּוּ פַּרְצוּפִין, וְכַד מִתְיַחֲדָא דִבּוּר בְּקָלָא (דף פב ע״א) אִתְעֲבִידוּ קוֹל דְּמָמָה דַקָּה, וְדָא צְלוֹתָא בַחֲשַׁאי, ° וּבְהַהוּא זִמְנָא מָאן דְּבָעִי לְמִשְׁאַל שְׁאֶלְתּוֹי יִשְׁאַל, דִּבְהַהִיא זִמְנָא יְהֵא עִת רָצוֹן, דְּהָא תְּרֵין שְׁמָהָן כַּחֲדָא יאהדונה״י, ° ׳אָז תִּקְרָא וַיהו״ה יַעֲנֶה׳ (ישעיה נח, ט), מִיָּד אָ״ז יאהדונה״י, תְּרֵין שְׁמָהָן וּתְמַנְיָא אַתְוָון דִּבְהוֹן הָא עֶשֶׂר, (ודא רזא ׳ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת׳ (דברים כז, כו) וכו', דא חבורא דחתן וכלה ׳כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה׳ (צפניה ג, ט) וכו', ודא רזא ׳ואמר כל העם אמ״ן׳ (דברים כז, כו)).

תרגום

[ תיקוני זוהר - דף פב ע״א ] וּכְשֶׁמִּתְתַּקֶּנֶת בִּלְבוּשִׁים אֵלֶּה, מִיָּד נִפְתָּח הַהֵיכָל אֵלֶיהָ, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח׳ (תהלים נא, יז). וּכְנֶגֶד נְעִימַת הָרִמּוֹנִים וְהַזְּגִין שֶׁל לְבוּשָׁהּ, כְּשֶׁיִּשְׂרָאֵל אוֹמְרִים קְרִיאַת שְׁמַע, נֶאֱמַר בַּחַיּוֹת ׳וָאֶשְׁמַע אֶת קוֹל כַּנְפֵיהֶם׳ (יחזקאל א, כד), מַה כָּתוּב בָּהּ ׳וַיִּשְׁמַע אֶת הַקּוֹל מִדַּבֵּר אֵלָיו׳ (במדבר ז, פט) - קוֹל נִשְׁמָע אֵלֶיהָ ׳מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרוּבִים׳ שֶׁהֵם דּוּ פַרְצוּפִים, וּכְשֶׁמִּתְיַחֵד הַדִּבּוּר בַּקּוֹל, נַעֲשִׂים קוֹל דְּמָמָה דַקָּה, וְזוֹ תְּפִלָּה בַּלַּחַשׁ, וּבְאוֹתוֹ הַזְּמַן מִי שֶׁרוֹצֶה לִשְׁאֹל שְׁאֵלוֹתָיו יִשְׁאַל, שֶׁבְּאוֹתוֹ הַזְּמַן יִהְיֶה עֵת רָצוֹן, שֶׁהֲרֵי שְׁנֵי הַשֵּׁמוֹת כְּאֶחָד יאהדונה״י: ׳אָז תִּקְרָא וַיהו״ה יַעֲנֶה׳ (ישעיה נח, ט), מִיָּד אָ״ז יאהדונה״י - שְׁנֵי שֵׁמוֹת וּשְׁמוֹנֶה אוֹתִיּוֹת שֶׁבָּהֶם, הֲרֵי עֶשֶׂר. (וְזֶה סוֹד ׳אָרוּר אֲשֶׁר לֹא יָקִים אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת׳ (דברים כז, כו) וְכוּ' - זֶה חִבּוּר שֶׁל חָתָן וְכַלָּה, ׳כִּי אָז אֶהְפֹּךְ אֶל עַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה׳ (צפניה ג, ט) וְכוּ', וְזֶה סוֹד ׳וְאָמַר כָּל הָעָם, אָמֵן׳ (דברים כז, כו)).

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: [ תיקוני זוהר - דף פב ע״א ] וכד אתתקנת באלין לבושין, ° מיד אתפתח היכלא לגבה, הדא הוא דכתיב ׳אדנ״י שפתי תפתח׳ (תהלים נא, יז), ° ולקבל נעימו דרמונים וזגין דלבושא דילה, כד אמרין ישראל קריאת שמע, אתמר בחיוון ׳ואשמע את קול כנפיהם׳ (יחזקאל א, כד), ° מה כתיב בה ׳וישמע את הקול מדבר אליו׳ (במדבר ז, פט), קלא אשתמע לגבה ° מבין תרין כרוביא ° דאינון דו פרצופין, וכד מתיחדא דבור בקלא (דף פב ע״א) אתעבידו קול דממה דקה, ודא צלותא בחשאי, ° ובההוא זמנא מאן דבעי למשאל שאלתוי ישאל, דבההיא זמנא יהא עת רצון, דהא תרין שמהן כחדא יאהדונה״י, ° ׳אז תקרא ויהו״ה יענה׳ (ישעיה נח, ט), מיד א״ז יאהדונה״י, תרין שמהן ותמניא אתוון דבהון הא עשר, (ודא רזא ׳ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת׳ (דברים כז, כו) וכו', דא חבורא דחתן וכלה ׳כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה׳ (צפניה ג, ט) וכו', ודא רזא ׳ואמר כל העם אמ״ן׳ (דברים כז, כו)).

התרגום: [ תיקוני זוהר - דף פב ע״א ] וכשמתתקנת בלבושים אלה, מיד נפתח ההיכל אליה, זהו שכתוב ׳אדני שפתי תפתח׳ (תהלים נא, יז). וכנגד נעימת הרמונים והזגין של לבושה, כשישראל אומרים קריאת שמע, נאמר בחיות ׳ואשמע את קול כנפיהם׳ (יחזקאל א, כד), מה כתוב בה ׳וישמע את הקול מדבר אליו׳ (במדבר ז, פט) - קול נשמע אליה ׳מבין שני הכרובים׳ שהם דו פרצופים, וכשמתיחד הדבור בקול, נעשים קול דממה דקה, וזו תפלה בלחש, ובאותו הזמן מי שרוצה לשאל שאלותיו ישאל, שבאותו הזמן יהיה עת רצון, שהרי שני השמות כאחד יאהדונה״י: ׳אז תקרא ויהו״ה יענה׳ (ישעיה נח, ט), מיד א״ז יאהדונה״י - שני שמות ושמונה אותיות שבהם, הרי עשר. (וזה סוד ׳ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת׳ (דברים כז, כו) וכו' - זה חבור של חתן וכלה, ׳כי אז אהפך אל עמים שפה ברורה׳ (צפניה ג, ט) וכו', וזה סוד ׳ואמר כל העם, אמן׳ (דברים כז, כו)).

מן המפרשים

ביאור הגר"א: מיד אתפתח היכלא לגבה. דאיהי עתה לבר מהיכלא דאצילות, וירדה למטה בסוד מיעוט הירח, בסוד אלקים כמו שאומר בזהר פרשת בראשית כ' א', והוא סוד שושנה הנ"ל אבל אטימא, והיא הנהגת הטבע, אבל אז בקשוטהא, בסוד הוי"ה, וכמו שאומר בזהר פרשת…

אור יקר: קול דממה דקה היינו בת עין מסטרא דחסד, ופירש הטעם ואמר.

לכל המפרשים על פיסקה זו