בת עין ציון המתגלה בהעבר הקלפות - ו ׳יהי אור׳ בזמן הגאלה
תיקוני זוהר · תיקון לז - בראשית ברי"ת, קלפות הערלה והפריעה והעברתן בזמן הגאלה · מאמר 34 · פיסקה 4 · דף פא ע"ב
לשון הזוהר
° עָרְלָה וּפְרִיעָה שְׁמַעְנָא דְאִינוּן רוֹמִי רַבְּתָא וְרוֹמִי זְעִירְתָא, בְּזִמְנָא דְמִתְעַבְּרִין מֵעָלְמָא אִתְגַּלְיָא אוֹת הַבְּרִית, ° דְּאִיהוּ בַת עַיִן צִיּוֹן דְּאִיהִי נְקוּדַת עָלְמָא, דִּבְזִמְנָא דְאִלֵּין קְלִיפִין שָׁלְטִין בְּעָלְמָא אִתְחַזַּר עָלְמָא לְתֹהוּ וָבֹהוּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ׳ (בראשית א, ב), בְּזִמְנָא דְיֵתֵי פוּרְקָנָא מִיָּד וַיֹּאמֶר אלהי״ם ׳יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר׳ (שם ג) ° הָיָה אוֹר לָא כְּתִיב אֶלָּא יְהִי (ויהי אור) אוֹר, וַיְהִי ׳עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם אֶחָד׳ (שם ה), ° בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יהו״ה ׳אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד׳ (זכריה יד, ט). (ע"פ הגר"א רתל"ב כאן צ"ל תכ"ה).
תרגום
עָרְלָה וּפְרִיעָה, שָׁמַעְתִּי שֶׁהֵן רוֹמִי הַגְּדוֹלָה וְרוֹמִי הַקְּטַנָּה. בִּזְמַן שֶׁמִּתְעַבְּרוֹת מִן הָעוֹלָם, מִתְגַּלֶּה אוֹת הַבְּרִית, שֶׁהוּא בַּת עַיִן צִיּוֹן, שֶׁהִיא נְקֻדַּת הָעוֹלָם. שֶׁבִּזְמַן שֶׁקְּלִפּוֹת אֵלֶּה שׁוֹלְטוֹת בָּעוֹלָם, חוֹזֵר הָעוֹלָם לְתֹהוּ וָבֹהוּ, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (בראשית א ב) ׳וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ׳. וּבִזְמַן שֶׁתָּבוֹא הַגְּאֻלָּה, מִיָּד ׳וַיֹּאמֶר אלהי״ם יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר׳ (שם ג) - ׳הָיָה אוֹר׳ לֹא כָּתוּב, אֶלָּא ׳יְהִי אוֹר, וַיְהִי אוֹר׳, ׳וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם אֶחָד׳ (שם ה), ׳בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יהו''ה אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד׳ (זכריה יד ט).
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ° ערלה ופריעה שמענא דאינון רומי רבתא ורומי זעירתא, בזמנא דמתעברין מעלמא אתגליא אות הברית, ° דאיהו בת עין ציון דאיהי נקודת עלמא, דבזמנא דאלין קליפין שלטין בעלמא אתחזר עלמא לתהו ובהו, הדא הוא דכתיב ׳והארץ היתה תהו ובהו׳ (בראשית א, ב), בזמנא דיתי פורקנא מיד ויאמר אלהי״ם ׳יהי אור ויהי אור׳ (שם ג) ° היה אור לא כתיב אלא יהי (ויהי אור) אור, ויהי ׳ערב ויהי בקר יום אחד׳ (שם ה), ° ביום ההוא יהיה יהו״ה ׳אחד ושמו אחד׳ (זכריה יד, ט). (ע"פ הגר"א רתל"ב כאן צ"ל תכ"ה).
התרגום: ערלה ופריעה, שמעתי שהן רומי הגדולה ורומי הקטנה. בזמן שמתעברות מן העולם, מתגלה אות הברית, שהוא בת עין ציון, שהיא נקדת העולם. שבזמן שקלפות אלה שולטות בעולם, חוזר העולם לתהו ובהו, זהו שכתוב (בראשית א ב) ׳והארץ היתה תהו ובהו׳. ובזמן שתבוא הגאלה, מיד ׳ויאמר אלהי״ם יהי אור ויהי אור׳ (שם ג) - ׳היה אור׳ לא כתוב, אלא ׳יהי אור, ויהי אור׳, ׳ויהי ערב ויהי בקר יום אחד׳ (שם ה), ׳ביום ההוא יהיה יהו'ה אחד ושמו אחד׳ (זכריה יד ט).
מן המפרשים
ביאור הגר"א: ערלה ופריעה שמענא כו'. עתה מפרש הפסוק גברו על הארץ - הארץ ממש, והן רומי רבתי כו', שהן ימינא ושמאלא, שאור וחמץ, ועיין ברעיא מהימנא פ' פנחס רנ"ב א' בארוכה: