ממלכת הזוהר › זוהר › תיקוני זוהר › מאמר 34: תיקון לז - בראשית ברי"ת, קלפות הערלה והפריעה והעברתן בזמן הגאלה › פיסקה 2 (פ ע"א)

גלוי האות בהעבר ערלה ופריעה - והערלה בעפר לתת מזון לנחש

תיקוני זוהר · תיקון לז - בראשית ברי"ת, קלפות הערלה והפריעה והעברתן בזמן הגאלה · מאמר 34 · פיסקה 2 · דף פ ע"א

לשון הזוהר

° תְּהוֹ״ם אִיהוּ הַמָּוְ״ת, לְגַבֵּיהּ צָרִיךְ פְּרִיעָה בְּאַטִּיפוּ דִדְמָא, וְעַד דְּאִתְפַּרַע הַאי פְּרִיעָה אִיהִי לָא אִתְגַּלְיָיא בְּעָלְמָא, וְלָא יְהֵא אוֹת בְּעָלְמָא, וְרָזָא דְמִלָּה כַּד אִתְעַבַּר מִינָהּ עָרְלָה וּפְרִיעָה רוֹמִי וְקוּשְׁטַאנְדִינָא, מִיָּד אִתְגַּלְיָיא אוֹת בְּעָלְמָא, ° לְהַהוּא דְאִתְּמַר בֵּיהּ ׳וְזֶה לְּךָ הָאוֹת כִּי אָנֹכִי שְׁלַחְתִּיךָ׳ (שם ג, יב), לְקַיְימָא בֵּיהּ קְרָא ׳כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת׳ (מיכה ז, טו). [ תיקוני זוהר - דף פא ע״ב ] וּבְגִין דָּא אֶלְעָזָר בְּרִי לָא תִצְפֵּי לְרַגְלָא דִמְשִׁיחָא עַד דְּתֶחְזֵי קֶשֶׁת בְּגַוְּונוֹי נְהִירִין, אוֹ עַד דְּאִתְגַּלְיָיא אוֹת בְּעָלְמָא, ° מַאי אוֹת. אֶלָּא ׳דָּרַךְ כֹּכָב מִיַּעֲקֹב׳ (במדבר כד, יז), דָּא אָת י' ° אוֹת בְּרִית, וּמִיָּד וְקָם שֵׁבֶט (דף פא ע״ב) מִיִּשְׂרָאֵל לְגַבָּהּ, הַהוּא דְאִתְּמַר בֵּיהּ ° ׳וַיְהִי בִישֻׁרוּן מֶלֶךְ׳ (דברים לג, ה) (חסר), תָּא חֲזִי יוֹמָא חֲדָא שְׁאִילְנָא לְאֵלִיָּהוּ, עָרְלָה אַמַּאי שַׁוִּינָן בְּמָאנָא בְּעַפְרָא, אָמַר לִי שְׁמַעְנָא בִּמְתִיבְתָּא, ° דְּעָרְלָה אִיהוּ נָחָשׁ, וְכֵיוָן דְּאַעְבְּרִינָן לֵיהּ מֵאַתְרֵיהּ צָרִיךְ לְמֵיהַב לֵיהּ מְזוֹנֵיהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳וְנָחָשׁ עָפָר לַחְמוֹ׳ (ישעיה סה, לה), וּבְוַדַּאי בְּרִי בְּדָא אִשְׁתֵּזִיב בַּר נַשׁ ° מִדִּינָא דְחִבּוּט הַקֶּבֶר, ° וּדְמָא דְאַטִּיפִין מִפְּרִיעָה לְמֵיהַב מְזוֹנָא לְהַהוּא כַּלְבָּא דְאִיהוּ רוֹצֵחַ, וּבְדָא אִשְׁתֵּזִיב בַּר נַשׁ מֵחַרְבָּא דְמַלְאַךְ הַמָּוְת.

תרגום

׳תְּהוֹ״ם׳ הוּא ׳הַמָּוְ״ת׳, לְעֻמָּתוֹ צָרִיךְ פְּרִיעָה בְּטִפַּת דָּם, וְעַד שֶׁתֵּעָשֶׂה פְּרִיעָה זוֹ אֵינָהּ מִתְגַּלָּה בָּעוֹלָם, וְלֹא יִהְיֶה אוֹת בָּעוֹלָם. וְסוֹד הַדָּבָר: כְּשֶׁמִּתְעַבְּרִים מִמֶּנָּה עָרְלָה וּפְרִיעָה - רוֹמִי וְקוּשְׁטַנְדִּינָא, מִיָּד מִתְגַּלֶּה אוֹת בָּעוֹלָם, לְאוֹתוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (שם ג יב) ׳וְזֶה לְּךָ הָאוֹת כִּי אָנֹכִי שְׁלַחְתִּיךָ׳, לְקַיֵּם בּוֹ הַמִּקְרָא (מיכה ז טו) ׳כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת׳. [תיקוני זוהר - דף פא ע״ב] וּמִשּׁוּם כָּךְ, אֶלְעָזָר בְּנִי, אַל תְּצַפֶּה לְרֶגֶל הַמָּשִׁיחַ עַד שֶׁתִּרְאֶה קֶשֶׁת בִּגְוָנֶיהָ הַמְּאִירִים, אוֹ עַד שֶׁמִּתְגַּלֶּה אוֹת בָּעוֹלָם. מַהוּ הָאוֹת? אֶלָּא ׳דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב׳ (במדבר כד יז) - זֶה אוֹת י', אוֹת בְּרִית, וּמִיָּד ׳וְקָם שֵׁבֶט׳ מִיִּשְׂרָאֵל אֵלֶיהָ, אוֹתוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (דברים לג ה) ׳וַיְהִי בִישֻׁרוּן מֶלֶךְ׳ (חָסֵר). בֹּא רְאֵה: יוֹם אֶחָד שָׁאַלְנוּ אֶת אֵלִיָּהוּ: עָרְלָה, מַדּוּעַ שָׂמִים אוֹתָהּ בִּכְלִי בֶּעָפָר? אָמַר לִי: שָׁמַעְתִּי בִּישִׁיבָה שֶׁל מַעְלָה שֶׁהָעָרְלָה הִיא נָחָשׁ, וְכֵיוָן שֶׁמַּעֲבִירִים אוֹתוֹ מִמְּקוֹמוֹ, צָרִיךְ לָתֵת לוֹ מְזוֹנוֹ, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (ישעיה סה לה) ׳וְנָחָשׁ עָפָר לַחְמוֹ׳. וּבְוַדַּאי, בְּנִי, בָּזֶה נִצָּל הָאָדָם מִדִּין חִבּוּט הַקֶּבֶר, וְדַם הַטִּפּוֹת שֶׁל הַפְּרִיעָה - לָתֵת מָזוֹן לְאוֹתוֹ הַכֶּלֶב שֶׁהוּא רוֹצֵחַ, וּבָזֶה נִצָּל הָאָדָם מֵחֶרֶב מַלְאַךְ הַמָּוֶת.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ° תהו״ם איהו המו״ת, לגביה צריך פריעה באטיפו דדמא, ועד דאתפרע האי פריעה איהי לא אתגלייא בעלמא, ולא יהא אות בעלמא, ורזא דמלה כד אתעבר מינה ערלה ופריעה רומי וקושטאנדינא, מיד אתגלייא אות בעלמא, ° לההוא דאתמר ביה ׳וזה לך האות כי אנכי שלחתיך׳ (שם ג, יב), לקיימא ביה קרא ׳כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות׳ (מיכה ז, טו). [ תיקוני זוהר - דף פא ע״ב ] ובגין דא אלעזר ברי לא תצפי לרגלא דמשיחא עד דתחזי קשת בגוונוי נהירין, או עד דאתגלייא אות בעלמא, ° מאי אות. אלא ׳דרך ככב מיעקב׳ (במדבר כד, יז), דא את י' ° אות ברית, ומיד וקם שבט (דף פא ע״ב) מישראל לגבה, ההוא דאתמר ביה ° ׳ויהי בישרון מלך׳ (דברים לג, ה) (חסר), תא חזי יומא חדא שאילנא לאליהו, ערלה אמאי שוינן במאנא בעפרא, אמר לי שמענא במתיבתא, ° דערלה איהו נחש, וכיון דאעברינן ליה מאתריה צריך למיהב ליה מזוניה, הדא הוא דכתיב ׳ונחש עפר לחמו׳ (ישעיה סה, לה), ובודאי ברי בדא אשתזיב בר נש ° מדינא דחבוט הקבר, ° ודמא דאטיפין מפריעה למיהב מזונא לההוא כלבא דאיהו רוצח, ובדא אשתזיב בר נש מחרבא דמלאך המות.

התרגום: ׳תהו״ם׳ הוא ׳המו״ת׳, לעמתו צריך פריעה בטפת דם, ועד שתעשה פריעה זו אינה מתגלה בעולם, ולא יהיה אות בעולם. וסוד הדבר: כשמתעברים ממנה ערלה ופריעה - רומי וקושטנדינא, מיד מתגלה אות בעולם, לאותו שנאמר בו (שם ג יב) ׳וזה לך האות כי אנכי שלחתיך׳, לקים בו המקרא (מיכה ז טו) ׳כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות׳. [תיקוני זוהר - דף פא ע״ב] ומשום כך, אלעזר בני, אל תצפה לרגל המשיח עד שתראה קשת בגוניה המאירים, או עד שמתגלה אות בעולם. מהו האות? אלא ׳דרך כוכב מיעקב׳ (במדבר כד יז) - זה אות י', אות ברית, ומיד ׳וקם שבט׳ מישראל אליה, אותו שנאמר בו (דברים לג ה) ׳ויהי בישרון מלך׳ (חסר). בא ראה: יום אחד שאלנו את אליהו: ערלה, מדוע שמים אותה בכלי בעפר? אמר לי: שמעתי בישיבה של מעלה שהערלה היא נחש, וכיון שמעבירים אותו ממקומו, צריך לתת לו מזונו, זהו שכתוב (ישעיה סה לה) ׳ונחש עפר לחמו׳. ובודאי, בני, בזה נצל האדם מדין חבוט הקבר, ודם הטפות של הפריעה - לתת מזון לאותו הכלב שהוא רוצח, ובזה נצל האדם מחרב מלאך המות.

מן המפרשים

ביאור הגר"א: לההוא דאתמר ביה כו'. רוצה לומר שהשכינה תתגלה למשה רבינו עליו השלום שהוא גם כן יהיה גואל האחרון כמו שכתוב מ'ה ש'היה ה'וא שיהיה וכמו שמפרש והולך כימי צאתך כו', וכמו שנתגלה אות ברית בימיו שנאמר וזה לך האות ולכן נעשו אותות ומופתים…

לכל המפרשים על פיסקה זו