ממלכת הזוהר › זוהר › תיקוני זוהר › מאמר 33: תיקון לג - ראשית חכמה יראת ה', ומדרגות היראה והאהבה בשכינה › פיסקה 3 (פ ע"א)

הה' שנעשית ד' משפרח ממנה ירכה - וההוד שנתן למשה

תיקוני זוהר · תיקון לג - ראשית חכמה יראת ה', ומדרגות היראה והאהבה בשכינה · מאמר 33 · פיסקה 3 · דף פ ע"א

לשון הזוהר

ה' דָּא ה' אַתְוַון דְאלקים וְרַזַא דְּמִלָה אלהי״ם (דָּא) מליא״ה בְּהִפּוּך אַתְוַון, ° וְדָא ה' זְעִירָא דְּאִיהִי מלְיָא מִתְּלַת אַתְוַון, וְאִתְעַבִידַת הוי״ה לְעֵילַא ° אִיהִי ההו"י, ° וּבַה מַתְחִילִין אַתְוַון דְּאוֹרַיְיתָא ה״ו וּלְבַתַּר ט״י, וְאַנַה אִשְׁתְכַח ה' בַּתְרָאָה, אֶלָא ד' הַוַת לְמהֵוֵי ה', ° אֶלַא מַאן גָּרַם דְּפָרַח מִינָּה ו' דְּאִיהוּ יֶרֶך דִּילַה, ° שֶׁנֶאמַר ׳נְתָנַני שׁוֹמְמָה ° כֹּל הַיּוֹם דָּוָה׳ (איכה א, יג), דָּא הוֹד דְּאִיהוּ יֶרֶך דִּילַה דְּאִתְחַזְרַת אִיהוּ דָּוָה בְּאֶלֶף חַמִשָׁאָה, בְּגִין דְּפָרַח מִנֵּיה יֶרֶך, ° דְּעַלֵיה אִתְּמַר ׳וַתֵּקַע כַּף יֶרֶך יַעֲקֹב׳ (בראשית לב, כג), ° אִשְׁתְמוֹדַע דְּמִימִינָא קָא מַתְחַלְת לְמִמְנֵי אַתּ ד' עַד נֶצַח, וְהוֹד אִיהוּ יֶרֶך שְׁלִימוּ דּילַה, ° וְדָא אִיהוּ דְּאִתְיְהִיב לְמֹשֶׁה, ° דְּאוֹקְמוּהָ וְנִתַּן הוֹד לְמֹשֶׁה שֶנֶאמַר ׳וְנָתַּתָּה מְהוֹדְךָ עָלָיו׳ (במדבר כז, כ). (ע"פ דברי הגר"א ריש תיקון ל"ב כאן צ"ל תל"ז ע"פ והארץ כו' והוא הכל תיקון אחד. כמו כן תיקון ל"ד עבר לקמן אחר תיקון נ"ו ולפני תיקון נ"ז) (ע"פ הגהת הגר"א בסוף תיקון מ"א, תיקונים ל"ה ל"ו משולבים בתוך תיקון מ"א. אמנם להלן בתחילת תיקון ל"ז ביאר הגר"א שהוא תיקון אחד עם הקודם, ובריש תיקון ל"ב בסדר התיקונים ביאר הגר"א שתיקון ל"ו צ"ל בין ל"ח ל"ט, והשם יתברך יזכנו). אחרי תיקון ל"ו כתוב: נוסחא אחרת, כאן שייך תיקון א' שבסוף התיקונים (אצלנו הוא לעיל בסוף תיקון כ"ט).

תרגום

ה' - זוֹ ה' אוֹתִיּוֹת שֶׁל ׳אלקים׳, וְסוֹד הַדָּבָר: ׳אלהי״ם׳ (זוֹ)׳מְלֵיאָ״ה ׳ בְּהִפּוּךְ אוֹתִיּוֹת, וְזוֹ ה' זְעִירָה שֶׁהִיא מְלֵאָה מִשָּׁלֹשׁ אוֹתִיּוֹת, וְנַעֲשֵׂית ׳הוי״ה׳ - לְמַעְלָה הִיא ׳ההו״י ׳, וּבָהּ מַתְחִילוֹת אוֹתִיּוֹת הַתּוֹרָה: ה״ו וְאַחַר כָּךְ ט״י, וַאֲנִי נִמְצֵאת ה' אַחֲרוֹנָה. אֶלָּא ד' הָיְתָה לִהְיוֹת ה', אֶלָּא מִי גָּרַם שֶׁפָּרַח מִמֶּנָּה ו' שֶׁהוּא יְרֵכָהּ? שֶׁנֶּאֱמַר ׳נְתָנַנִי שֹׁמֵמָה כָּל הַיּוֹם דָּוָה׳ (איכה א יג) - זוֹ הוֹד שֶׁהוּא יְרֵכָהּ, שֶׁחָזְרָה לִהְיוֹת דָּוָה בָּאֶלֶף הַחֲמִישִׁי, מִשּׁוּם שֶׁפָּרַח מִמֶּנָּה יֶרֶךְ, שֶׁעָלָיו נֶאֱמַר (בראשית לב כג) ׳וַתֵּקַע כַּף יֶרֶךְ יַעֲקֹב׳. נוֹדָע שֶׁמִּיָּמִין מַתְחִילִים לִמְנוֹת אוֹת ד' עַד נֶצַח, וְהוֹד הוּא יֶרֶךְ, שְׁלֵמוּתָהּ, וְזֶה מַה שֶּׁנִּתַּן לְמֹשֶׁה, שֶׁאָמְרוּ ׳וְנִתַּן הוֹד לְמֹשֶׁה׳, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כז כ) ׳וְנָתַתָּה מֵהוֹדְךָ עָלָיו׳.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ה' דא ה' אתוון דאלקים ורזא דמלה אלהי״ם (דא) מליא״ה בהפוך אתוון, ° ודא ה' זעירא דאיהי מליא מתלת אתוון, ואתעבידת הוי״ה לעילא ° איהי ההו"י, ° ובה מתחילין אתוון דאורייתא ה״ו ולבתר ט״י, ואנה אשתכח ה' בתראה, אלא ד' הות למהוי ה', ° אלא מאן גרם דפרח מינה ו' דאיהו ירך דילה, ° שנאמר ׳נתנני שוממה ° כל היום דוה׳ (איכה א, יג), דא הוד דאיהו ירך דילה דאתחזרת איהו דוה באלף חמשאה, בגין דפרח מניה ירך, ° דעליה אתמר ׳ותקע כף ירך יעקב׳ (בראשית לב, כג), ° אשתמודע דמימינא קא מתחלת לממני את ד' עד נצח, והוד איהו ירך שלימו דילה, ° ודא איהו דאתיהיב למשה, ° דאוקמוה ונתן הוד למשה שנאמר ׳ונתתה מהודך עליו׳ (במדבר כז, כ). (ע"פ דברי הגר"א ריש תיקון ל"ב כאן צ"ל תל"ז ע"פ והארץ כו' והוא הכל תיקון אחד. כמו כן תיקון ל"ד עבר לקמן אחר תיקון נ"ו ולפני תיקון נ"ז) (ע"פ הגהת הגר"א בסוף תיקון מ"א, תיקונים ל"ה ל"ו משולבים בתוך תיקון מ"א. אמנם להלן בתחילת תיקון ל"ז ביאר הגר"א שהוא תיקון אחד עם הקודם, ובריש תיקון ל"ב בסדר התיקונים ביאר הגר"א שתיקון ל"ו צ"ל בין ל"ח ל"ט, והשם יתברך יזכנו). אחרי תיקון ל"ו כתוב: נוסחא אחרת, כאן שייך תיקון א' שבסוף התיקונים (אצלנו הוא לעיל בסוף תיקון כ"ט).

התרגום: ה' - זו ה' אותיות של ׳אלקים׳, וסוד הדבר: ׳אלהי״ם׳ (זו)׳מליא״ה ׳ בהפוך אותיות, וזו ה' זעירה שהיא מלאה משלש אותיות, ונעשית ׳הוי״ה׳ - למעלה היא ׳ההו״י ׳, ובה מתחילות אותיות התורה: ה״ו ואחר כך ט״י, ואני נמצאת ה' אחרונה. אלא ד' היתה להיות ה', אלא מי גרם שפרח ממנה ו' שהוא ירכה? שנאמר ׳נתנני שממה כל היום דוה׳ (איכה א יג) - זו הוד שהוא ירכה, שחזרה להיות דוה באלף החמישי, משום שפרח ממנה ירך, שעליו נאמר (בראשית לב כג) ׳ותקע כף ירך יעקב׳. נודע שמימין מתחילים למנות אות ד' עד נצח, והוד הוא ירך, שלמותה, וזה מה שנתן למשה, שאמרו ׳ונתן הוד למשה׳, שנאמר (במדבר כז כ) ׳ונתתה מהודך עליו׳.

מן המפרשים

ביאור הגר"א: תיקון ל"ג בראשית דא כו'. רוצה לומר, שתיקון שלפני זה הוא במאמר הראשון, וכאן הוא שביל הראשון - שהוא אלקים, והוא היראה, דהוא תרעא קדמאה דכולא כמו שאומר בזהר פרשת בראשית, ובשבילה נבראו שמים וארץ, וזה שכתוב את כו':

לכל המפרשים על פיסקה זו