׳ותלכנה שתיהם׳ שתי התורות שפרחו - וערפה ורות הגוף והנפש
תיקוני זוהר · תיקון לא - ׳ותלכנה שתיהם׳, גוף ונפש ונשמה במגלת רות וגורלם בקבר · מאמר 31 · פיסקה 1 · דף עח ע"ב
לשון הזוהר
° בְּרֵאשִׁית בָּרָ״א שְׁתֵּ״י, וַעֲלַיְיהוּ אִתְּמַר ׳וַתֵּלַכְנָה שְׁתֵּיהֶם וְגוֹמֵר׳ (רות א, יט), וְאִינוּן תְּרֵי תּוֹרוֹת אוֹרַיְיתָא דְבִכְתָב וְאוֹרַיְיתָא דִּבְעַל פֶּה, וְעוֹד תְּרֵי לוּחוֹת אָזְלוּ לְטוּרָא דְסִינַי, מִיָּד ׳וַתֵּהֹם כָּל הָעִיר עֲלֵיהֶן׳ (שם) אִזְדַעְזַע כָּל עָלְמָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקֹּלֹת׳ (שמות כ, יח) וכו' וַיַּרְא הָעָם וַיָּנוּעוּ, וְאָמְרוּ ׳הֲזֹאת נָעֳמִי׳, דָּא אִיהוּ נְעִימוּ דְאוֹרַיְיתָא, מִיָּד אִתְּמַר ׳וַיְשַׁבֵּר אוֹתָם תַּחַת הָהָר׳ (שם לב, יט), פָּרְחַת אוֹרַיְיתָא מִתַּמָּן, וְאָמְרַת ׳אֲנִי מְלֵאָה הָלַכְתִּי׳ (רות א, כא) לְטוּרָא דְסִינַי, וּכְעַן ׳וְרֵיקָם הֱשִׁיבַנִי יהו״ה׳, מְלֵיאָ״ה מָלֵ״א י״ה, וּכְעַן פָּרַח מִנִּי מָלֵ״א י״ה ° דְּאִיהוּ יה״ו, וְאִשְׁתְּאָרַת ה' יְחִידָה אִלֵּ״ם, ׳נֶאֱלַמְתִּי דוּמִיָּ״ה׳ (תהלים לט, ג), דוֹ״ם י״ה, ׳הֶחשֵׁתִי מִטּוֹב׳ דְאִיהוּ ו'. דָּבָר אַחֵר וַתֵּלַכְנָה שְׁתֵּיהֶן גּוּף וְנֶפֶשׁ, לְאָן אֲתַר אָזְלִי, לְבֵי קִבְרָא, גּוּף אִתְדַּן וְאִתְרַקַּב, נֶפֶשׁ אִתְּמַר בָּהּ ° ׳וַתְּגַל מַרְגְּלוֹתָיו וַתִּשְׁכָּב׳ (רות ג, ז). קָם סָבָא חַד וְאָמַר, בּוֹצִינָא קַדִּישָׁא ° חֲזוֹר בָּךְ, עָרְפָּה אִיהִי גוּף, רוּת אִיהִי נֶפֶשׁ, שׁוּתָּפוּ דִילָהּ ° נָעֳמִי נִשְׁמַת חַיִּים, מַחְלוֹן רוּחָא, גּוּפָא דְאִיהִי עָרְפָּה ° חָזְרָה עוֹרֶף לְגַבֵּי נְשָׁמָה (נ״א שכינתא), נֶפֶשׁ אִתְדַּבַּק בָּהּ בְּנִשְׁמָתָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳בַּאֲשֶׁר תֵּלְכִי אֵלֵךְ׳ (רות א, טז) ° בְּפִקּוּדִין דַּעֲשֵׂה, ׳וּבַאֲשֶׁר תָּלִינִי אָלִין׳ בְּפִקּוּדִין דְּלֹא תַעֲשֶׂה.
תרגום
׳בְּרֵאשִׁית בָּרָ״א׳ - ׳שְׁתֵּ״י׳, וַעֲלֵיהֶן נֶאֱמַר ׳וַתֵּלַכְנָה שְׁתֵּיהֶם וְגוֹמֵר׳ (רות א, יט), וְהֵן שְׁתֵּי הַתּוֹרוֹת: תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, וְעוֹד שְׁנֵי הַלּוּחוֹת שֶׁהָלְכוּ לְהַר סִינַי. מִיָּד ׳וַתֵּהֹם כָּל הָעִיר עֲלֵיהֶן׳ (שם) - נִזְדַּעְזֵעַ כָּל הָעוֹלָם, זֶהוּ׳ שֶׁכָּתוּב וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת׳ (שמות כ, יח) וְכוּ' ׳וַיַּרְא הָעָם וַיָּנֻעוּ׳, וְאָמְרוּ ׳הֲזֹאת נָעֳמִי׳ - זוֹהִי נְעִימוּת הַתּוֹרָה. מִיָּד נֶאֱמַר ׳וַיְשַׁבֵּר אוֹתָם תַּחַת הָהָר׳ (שם לב, יט) - פָּרְחָה הַתּוֹרָה מִשָּׁם, וְאָמְרָה ׳אֲנִי מְלֵאָה הָלַכְתִּי׳ (רות א, כא) לְהַר סִינַי, וְעַכְשָׁו ׳וְרֵיקָם הֱשִׁיבַנִי יהו״ה׳: מְלֵיאָ״ה - מָלֵ״א י״ה, וְעַכְשָׁו פָּרַח מִמֶּנִּי מָלֵ״א י״ה שֶׁהוּא יה״ו, וְנִשְׁאֲרָה ה' יְחִידָה, אִלֵּ״ם: ׳נֶאֱלַמְתִּי דוּמִיָּ''ה׳ (תהלים לט, ג) - דוֹ״ם י״ה, ׳הֶחֱשֵׁיתִי מִטּוֹב׳ שֶׁהוּא ו'. דָּבָר אַחֵר: ׳וַתֵּלַכְנָה שְׁתֵּיהֶן׳ - גּוּף וָנֶפֶשׁ. לְאֵיזֶה מָקוֹם הוֹלְכוֹת? לְבֵית הַקֶּבֶר. הַגּוּף נִדּוֹן וְנִרְקָב, הַנֶּפֶשׁ נֶאֱמַר בָּהּ ׳וַתְּגַל מַרְגְּלֹתָיו וַתִּשְׁכָּב׳ (רות ג, ז). קָם זָקֵן אֶחָד וְאָמַר: בּוּצִינָא קַדִּישָׁא, חֲזוֹר בְּךָ. עָרְפָּה הִיא הַגּוּף, רוּת הִיא הַנֶּפֶשׁ, וְשֻׁתָּפָהּ נָעֳמִי - נִשְׁמַת חַיִּים, מַחְלוֹן - הָרוּחַ. הַגּוּף שֶׁהִיא עָרְפָּה, הֶחְזִירָה עֹרֶף כְּלַפֵּי הַנְּשָׁמָה (נוסח אחר: הַשְּׁכִינָה), הַנֶּפֶשׁ נִדְבְּקָה בָּהּ בַּנְּשָׁמָה, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳בַּאֲשֶׁר תֵּלְכִי אֵלֵךְ׳ (רות א, טז) - בְּמִצְווֹת עֲשֵׂה, ׳וּבַאֲשֶׁר תָּלִינִי אָלִין׳ - בְּמִצְווֹת לֹא תַעֲשֶׂה.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ° בראשית בר״א שת״י, ועלייהו אתמר ׳ותלכנה שתיהם וגומר׳ (רות א, יט), ואינון תרי תורות אורייתא דבכתב ואורייתא דבעל פה, ועוד תרי לוחות אזלו לטורא דסיני, מיד ׳ותהם כל העיר עליהן׳ (שם) אזדעזע כל עלמא, הדא הוא דכתיב ׳וכל העם ראים את הקלת׳ (שמות כ, יח) וכו' וירא העם וינועו, ואמרו ׳הזאת נעמי׳, דא איהו נעימו דאורייתא, מיד אתמר ׳וישבר אותם תחת ההר׳ (שם לב, יט), פרחת אורייתא מתמן, ואמרת ׳אני מלאה הלכתי׳ (רות א, כא) לטורא דסיני, וכען ׳וריקם השיבני יהו״ה׳, מליא״ה מל״א י״ה, וכען פרח מני מל״א י״ה ° דאיהו יה״ו, ואשתארת ה' יחידה אל״ם, ׳נאלמתי דומי״ה׳ (תהלים לט, ג), דו״ם י״ה, ׳החשתי מטוב׳ דאיהו ו'. דבר אחר ותלכנה שתיהן גוף ונפש, לאן אתר אזלי, לבי קברא, גוף אתדן ואתרקב, נפש אתמר בה ° ׳ותגל מרגלותיו ותשכב׳ (רות ג, ז). קם סבא חד ואמר, בוצינא קדישא ° חזור בך, ערפה איהי גוף, רות איהי נפש, שותפו דילה ° נעמי נשמת חיים, מחלון רוחא, גופא דאיהי ערפה ° חזרה עורף לגבי נשמה (נ״א שכינתא), נפש אתדבק בה בנשמתא, הדא הוא דכתיב ׳באשר תלכי אלך׳ (רות א, טז) ° בפקודין דעשה, ׳ובאשר תליני אלין׳ בפקודין דלא תעשה.
התרגום: ׳בראשית בר״א׳ - ׳שת״י׳, ועליהן נאמר ׳ותלכנה שתיהם וגומר׳ (רות א, יט), והן שתי התורות: תורה שבכתב ותורה שבעל פה, ועוד שני הלוחות שהלכו להר סיני. מיד ׳ותהם כל העיר עליהן׳ (שם) - נזדעזע כל העולם, זהו׳ שכתוב וכל העם ראים את הקולת׳ (שמות כ, יח) וכו' ׳וירא העם וינעו׳, ואמרו ׳הזאת נעמי׳ - זוהי נעימות התורה. מיד נאמר ׳וישבר אותם תחת ההר׳ (שם לב, יט) - פרחה התורה משם, ואמרה ׳אני מלאה הלכתי׳ (רות א, כא) להר סיני, ועכשו ׳וריקם השיבני יהו״ה׳: מליא״ה - מל״א י״ה, ועכשו פרח ממני מל״א י״ה שהוא יה״ו, ונשארה ה' יחידה, אל״ם: ׳נאלמתי דומי'ה׳ (תהלים לט, ג) - דו״ם י״ה, ׳החשיתי מטוב׳ שהוא ו'. דבר אחר: ׳ותלכנה שתיהן׳ - גוף ונפש. לאיזה מקום הולכות? לבית הקבר. הגוף נדון ונרקב, הנפש נאמר בה ׳ותגל מרגלתיו ותשכב׳ (רות ג, ז). קם זקן אחד ואמר: בוצינא קדישא, חזור בך. ערפה היא הגוף, רות היא הנפש, ושתפה נעמי - נשמת חיים, מחלון - הרוח. הגוף שהיא ערפה, החזירה ערף כלפי הנשמה (נוסח אחר: השכינה), הנפש נדבקה בה בנשמה, זהו שכתוב ׳באשר תלכי אלך׳ (רות א, טז) - במצוות עשה, ׳ובאשר תליני אלין׳ - במצוות לא תעשה.
מן המפרשים
ביאור הגר"א: תיקון ל"א . בראשית ברא שתי ועלייהו כו'. כמו שאומר בזהר חדש רות ס"ה ב' בזמנא דבעא הקב"ה למיהב אורייתא לישראל, נטל תורה שבכתב ותורה שבעל פה ואזל הוא לשאר עמין ולא בעו כו' הה"ד ותלכנה שתיהם עד בואנה בית לחם, לאן הלכו לשאר עמין,…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה:
ועוד 4 פסוקים. אינדקס הפסוקים