אמא קדשנו ואבא צונו - על השכינה שהיא מצוה בכל אבר ואבר
תיקוני זוהר · תיקון ל - הנקדה ירא"ת ברי"ת שב"ת, ונתיבות המצוות הנרמזות במעשה בראשית · מאמר 30 · פיסקה 7 · דף עז ע"א
לשון הזוהר
° אֲשֶׁר אִיהוּ רְמִיז בְּמִלַּת בְּרֵאשִׁית, אֲשֶׁר דָּא אִימָּא, דְאִיהִי אֲשֶׁר אֶהְיֶ״ה, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו, אֲשֶׁר קִדֵּשׁ יְדִיד מִבֶּטֶן, דְּאִיהִי בֶּטֶן דְּאִתְּמַר בֵּיהּ ׳מִבֶּטֶן מִי יָצָא הַקָּרַח׳ (איוב לט, כט), הַקֶּרַח הַנּוֹרָא (יחזקאל א, כב), מַאי נוֹרָא דָא עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא, ° מַאי קִדֵּשׁ יְדִיד, יְדִיד דָּא צַדִּיק, אֲשֶׁר דְּאִיהִי אִימָּא עִלָּאָה, ° קִדְּשָׁנוּ בְּצַדִּיק, וְצִוָּנוּ בְּעַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא, עַל כָּל פִּקּוּדָא וּפִקּוּדָא, בְּגִין דְּחַד אִיהוּ מְצֻוְּה וְחַד עוֹשֶׂה, חַד מְצֻוְּה עַל הַמִּצְוָה דְאִיהִי שְׁכִינְתָּא, ׳מִצְוַת יהו''ה בָּרָה מְאִירַת עִינָיִם׳ (תהלים יט, ט), וְחַד עוֹשֶׂה עֲשִׂיָּיתָהּ דְּאִיהוּ מַעֲשֶׂה דְפִקּוּדָא, דְּהָכִי אוּקְמוּהוּ מָארֵי מַתְנִיתִין גָּדוֹל הַמְּצוּוְה וְעוֹשֶׂה מִמִּי שֶׁאֵינוֹ מְצוּוְה וְעוֹשֶׂה וְעוֹד מְצוּוְה דָא עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא, דְאִיהוּ מְצוּוְה מִסִּטְרָא דְאַבָּא ° דְאִיהוּ רֹאשׁ, ° וּמִסִּטְרָא דְאִימָּא אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ, וְהָכִי צַדִּיק מְצוּוְה וְעוֹשֶׂה מִתַּרְוַיְיהוּ, וּבְגִין דָּא אִתְּמַר עַל תַּרְוַיְיהוּ אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ, אִמָּא קִדְּשָׁנוּ וְאַבָּא צִוָּנוּ, ° עַל מָאן עַל שְׁכִינְתָּא תַּתָּאָה, דְאִיהִי פֶּטֶר כָּל רֶחֶם, פְּתִיחוּ דְרֶחֶם, דְּאִיהוּ רְמַ״ח פִּקּוּדִין, אִיהִי מִצְוַת יהו״ה ° בְּכָל אֵבֶר וְאֵבֶר דְּמַלְכָּא, אִיהִי מִצְוָה, ° וְעוֹד אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ וְצִוָּנוּ מִסִּטְרָא דְאַבָּא וְאִימָּא, ° הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית א, ג) וַיֹּאמֶר אלהי״ם ׳יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר׳, וַיֹּאמֶר מִסִּטְרָא דְאַבָּא דְאִיהוּ י', יְהִי מִסִּטְרָא דְאִימָּא דְאִיהִי ה', חַד אֲמִירָה וְחַד הֲוַיָּה, ° עֲשִׂיָּהּ דְּתַרְוַיְיהוּ וַיְהִי אוֹר.
תרגום
׳אֲשֶׁר׳ - הוּא רָמוּז בְּמִלַּת ׳בְּרֵאשִׁית׳: ׳אֲשֶׁר׳ - זוֹ אִמָּא, שֶׁהִיא ׳אֲשֶׁר אֶהְיֶ''ה׳, ׳אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו׳, אֲשֶׁר קִדֵּשׁ יָדִיד מִבֶּטֶן, שֶׁהִיא בֶּטֶן שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ ׳מִבֶּטֶן מִי יָצָא הַקָּרַח׳ (איוב לט, כט), ׳הַכְּפוֹר הַנּוֹרָא׳ (יחזקאל א, כב). מַהוּ ׳נוֹרָא׳? זֶה עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא. מַהוּ ׳קִדֵּשׁ יָדִיד׳? יָדִיד - זֶה צַדִּיק. ׳אֲשֶׁר׳ שֶׁהִיא אִמָּא עִלָּאָה, ׳קִדְּשָׁנוּ׳ בְּצַדִּיק, וְ ׳צִוָּנוּ׳ בְּעַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא, עַל כָּל מִצְוָה וּמִצְוָה, מִשּׁוּם שֶׁאֶחָד הוּא מְצֻוֶּה וְאֶחָד עוֹשֶׂה: אֶחָד מְצֻוֶּה עַל הַמִּצְוָה שֶׁהִיא הַשְּׁכִינָה, ׳מִצְוַת יהו''ה בָּרָה מְאִירַת עֵינָיִם׳ (תהלים יט, ט), וְאֶחָד עוֹשֶׂה אֶת עֲשִׂיָּתָהּ שֶׁהוּא מַעֲשֵׂה הַמִּצְוָה, שֶׁכָּךְ אָמְרוּ בַּעֲלֵי הַמִּשְׁנָה: ׳גָּדוֹל הַמְצֻוֶּה וְעוֹשֶׂה מִמִּי שֶׁאֵינוֹ מְצֻוֶּה וְעוֹשֶׂה׳. וְעוֹד, ׳מְצֻוֶּה׳ - זֶה עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא, שֶׁהוּא מְצֻוֶּה מִצַּד אַבָּא שֶׁהוּא רֹאשׁ, וּמִצַּד אִמָּא ׳אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ׳, וְכֵן צַדִּיק מְצֻוֶּה וְעוֹשֶׂה מִשְּׁנֵיהֶם, וּמִשּׁוּם כָּךְ נֶאֱמַר עַל שְׁנֵיהֶם ׳אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ׳: אִמָּא קִדְּשָׁנוּ וְאַבָּא צִוָּנוּ, עַל מִי? עַל הַשְּׁכִינָה הַתַּחְתּוֹנָה, שֶׁהִיא ׳פֶּטֶר כָּל רֶחֶם׳, פְּתִיחַת הָרֶחֶם, שֶׁהִיא רְמַ״ח פִּקּוּדִין, הִיא ׳מִצְוַת יהו''ה׳ בְּכָל אֵבֶר וְאֵבֶר שֶׁל הַמֶּלֶךְ, הִיא מִצְוָה. וְעוֹד, ׳אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ וְצִוָּנוּ׳ מִצַּד אַבָּא וְאִמָּא, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וַיֹּאמֶר אלהי״ם יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר׳ (בראשית א, ג): ׳וַיֹּאמֶר׳ מִצַּד אַבָּא שֶׁהוּא י', ׳יְהִי׳ מִצַּד אִמָּא שֶׁהִיא ה', אֶחָד אֲמִירָה וְאֶחָד הֲוָיָה, עֲשִׂיָּה שֶׁל שְׁנֵיהֶם - ׳וַיְהִי אוֹר׳.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ° אשר איהו רמיז במלת בראשית, אשר דא אימא, דאיהי אשר אהי״ה, אשר קדשנו במצותיו, אשר קדש ידיד מבטן, דאיהי בטן דאתמר ביה ׳מבטן מי יצא הקרח׳ (איוב לט, כט), הקרח הנורא (יחזקאל א, כב), מאי נורא דא עמודא דאמצעיתא, ° מאי קדש ידיד, ידיד דא צדיק, אשר דאיהי אימא עלאה, ° קדשנו בצדיק, וצונו בעמודא דאמצעיתא, על כל פקודא ופקודא, בגין דחד איהו מצוה וחד עושה, חד מצוה על המצוה דאיהי שכינתא, ׳מצות יהו'ה ברה מאירת עינים׳ (תהלים יט, ט), וחד עושה עשייתה דאיהו מעשה דפקודא, דהכי אוקמוהו מארי מתניתין גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה ועוד מצווה דא עמודא דאמצעיתא, דאיהו מצווה מסטרא דאבא ° דאיהו ראש, ° ומסטרא דאימא אשר קדשנו, והכי צדיק מצווה ועושה מתרוייהו, ובגין דא אתמר על תרוייהו אשר קדשנו, אמא קדשנו ואבא צונו, ° על מאן על שכינתא תתאה, דאיהי פטר כל רחם, פתיחו דרחם, דאיהו רמ״ח פקודין, איהי מצות יהו״ה ° בכל אבר ואבר דמלכא, איהי מצוה, ° ועוד אשר קדשנו וצונו מסטרא דאבא ואימא, ° הדא הוא דכתיב (בראשית א, ג) ויאמר אלהי״ם ׳יהי אור ויהי אור׳, ויאמר מסטרא דאבא דאיהו י', יהי מסטרא דאימא דאיהי ה', חד אמירה וחד הויה, ° עשיה דתרוייהו ויהי אור.
התרגום: ׳אשר׳ - הוא רמוז במלת ׳בראשית׳: ׳אשר׳ - זו אמא, שהיא ׳אשר אהי'ה׳, ׳אשר קדשנו במצותיו׳, אשר קדש ידיד מבטן, שהיא בטן שנאמר בה ׳מבטן מי יצא הקרח׳ (איוב לט, כט), ׳הכפור הנורא׳ (יחזקאל א, כב). מהו ׳נורא׳? זה עמודא דאמצעיתא. מהו ׳קדש ידיד׳? ידיד - זה צדיק. ׳אשר׳ שהיא אמא עלאה, ׳קדשנו׳ בצדיק, ו ׳צונו׳ בעמודא דאמצעיתא, על כל מצוה ומצוה, משום שאחד הוא מצוה ואחד עושה: אחד מצוה על המצוה שהיא השכינה, ׳מצות יהו'ה ברה מאירת עינים׳ (תהלים יט, ט), ואחד עושה את עשיתה שהוא מעשה המצוה, שכך אמרו בעלי המשנה: ׳גדול המצוה ועושה ממי שאינו מצוה ועושה׳. ועוד, ׳מצוה׳ - זה עמודא דאמצעיתא, שהוא מצוה מצד אבא שהוא ראש, ומצד אמא ׳אשר קדשנו׳, וכן צדיק מצוה ועושה משניהם, ומשום כך נאמר על שניהם ׳אשר קדשנו׳: אמא קדשנו ואבא צונו, על מי? על השכינה התחתונה, שהיא ׳פטר כל רחם׳, פתיחת הרחם, שהיא רמ״ח פקודין, היא ׳מצות יהו'ה׳ בכל אבר ואבר של המלך, היא מצוה. ועוד, ׳אשר קדשנו וצונו׳ מצד אבא ואמא, זהו שכתוב ׳ויאמר אלהי״ם יהי אור ויהי אור׳ (בראשית א, ג): ׳ויאמר׳ מצד אבא שהוא י', ׳יהי׳ מצד אמא שהיא ה', אחד אמירה ואחד הויה, עשיה של שניהם - ׳ויהי אור׳.
מן המפרשים
ביאור הגר"א: אשר רמיז כו'. כאן מפרש האיך פקודא דא רמיז במאמר הראשון: