ממלכת הזוהר › זוהר › תיקוני זוהר › מאמר 30: תיקון ל - הנקדה ירא"ת ברי"ת שב"ת, ונתיבות המצוות הנרמזות במעשה בראשית › פיסקה 2 (עו ע"ב)

המוציא מרשות היחיד גורם לשכינה תהו ובהו - והרוח המעוררת את הישנים

תיקוני זוהר · תיקון ל - הנקדה ירא"ת ברי"ת שב"ת, ונתיבות המצוות הנרמזות במעשה בראשית · מאמר 30 · פיסקה 2 · דף עו ע"ב

לשון הזוהר

[עו:] ° ׳וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ׳ (בראשית א, ב), ° מַאי ׳וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ׳, אֶלָּא מָאן דְּאַפִּיק מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד לִרְשׁוּת הָרַבִּים גָּרִים לִשְׁכִינְתָּא, לְמֶהֱוֵי תֹהוּ וָבֹהוּ חֹשֶׁךְ וּתְהוֹם, דְּאִתְלַבְּשַׁת בְּאִינוּן קְלִיפִין, ° דְּאִינוּן אַרְבַּע גָּלִיּוֹת, וְלָא עוֹד אֶלָּא (דף עו ע״ב) דְגָרִים לָהּ לְמֶהֱוִי יַבָּשָׁה תֹהוּ, ° דְּאִסְתַּלְּקַת נְקוּדָה מֵחָלָל דִּילָהּ דְּאִיהִי ב', וְאִשְׁתְּאָרַת יְבֵישָׁה. ° נָתִיב תִּנְיָינָא, וְרוּחַ אלהי״ם ׳מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם׳ (שם), מַאי וְרוּחַ, אֶלָּא בְּוַדַּאי בְּזִמְנָא דִשְׁכִינְתָּא נָחֲתַת בְּגָלוּתָא, הַאי רוּחַ נָשִׁיב עַל אִינוּן דְּמִתְעַסְּקֵי בְּאוֹרַיְיתָא, בְּגִין שְׁכִינְתָּא דְאִשְׁתַּכְּחַת בֵּינַיְיהוּ, ° וְהַאי רוּחַ אִתְעֲבִיד קָלָא, וְיֵימָא הָכִי ° אִינוּן דְּמִיכִין ° דְּשִׁינְתָא בְּחוֹרֵיהוֹן, סְתִימִין עַיְינִין אֲטִימִין דְּלִבָּא, קוּמוּ וְאִתְעָרוּ ° לְגַבֵּי שְׁכִינְתָּא, ° דְּאִית לְכוֹן לִבָּא בְּלָא סֻכְלְתָנוּ לְמִנְדַּע בָּהּ, וְאִיהוּ בֵּינַיְכוּ.

תרגום

׳וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ׳ (בראשית א, ב) - מַהוּ ׳וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ׳? אֶלָּא מִי שֶׁמּוֹצִיא מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד לִרְשׁוּת הָרַבִּים גּוֹרֵם לַשְּׁכִינָה לִהְיוֹת תֹּהוּ וָבֹהוּ, חֹשֶׁךְ וּתְהוֹם, שֶׁמִּתְלַבֶּשֶׁת בְּאוֹתָן קְלִפּוֹת שֶׁהֵן אַרְבַּע גָּלֻיּוֹת, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁגּוֹרֵם לָהּ לִהְיוֹת יַבָּשָׁה תֹּהוּ, שֶׁמִּסְתַּלֶּקֶת הַנְּקֻדָּה מֵהֶחָלָל שֶׁלָּהּ שֶׁהוּא ב', וְנִשְׁאֶרֶת יְבֵשָׁה. נָתִיב שֵׁנִי: ׳וְרוּחַ אלהי״ם מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם׳ (שם). מַהוּ ׳וְרוּחַ׳? אֶלָּא בְּוַדַּאי, בִּזְמַן שֶׁהַשְּׁכִינָה יוֹרֶדֶת בַּגָּלוּת, רוּחַ זוֹ נוֹשֶׁבֶת עַל אוֹתָם הָעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה, מִשּׁוּם שֶׁהַשְּׁכִינָה נִמְצֵאת בֵּינֵיהֶם, וְרוּחַ זוֹ נַעֲשֵׂית קוֹל, וְאוֹמֶרֶת כָּךְ לְאוֹתָם הַיְּשֵׁנִים בְּשֵׁנָתָם בְּחוֹרֵיהֶם, סְתוּמֵי עֵינַיִם אֲטוּמֵי לֵב: קוּמוּ וְהִתְעוֹרְרוּ אֶל הַשְּׁכִינָה, שֶׁיֵּשׁ לָכֶם לֵב בְּלֹא הַשְׂכָּלָה לָדַעַת בָּהּ, וְהִיא בֵּינֵיכֶם.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: [עו:] ° ׳והארץ היתה תהו ובהו׳ (בראשית א, ב), ° מאי ׳והארץ היתה תהו ובהו׳, אלא מאן דאפיק מרשות היחיד לרשות הרבים גרים לשכינתא, למהוי תהו ובהו חשך ותהום, דאתלבשת באינון קליפין, ° דאינון ארבע גליות, ולא עוד אלא (דף עו ע״ב) דגרים לה למהוי יבשה תהו, ° דאסתלקת נקודה מחלל דילה דאיהי ב', ואשתארת יבישה. ° נתיב תניינא, ורוח אלהי״ם ׳מרחפת על פני המים׳ (שם), מאי ורוח, אלא בודאי בזמנא דשכינתא נחתת בגלותא, האי רוח נשיב על אינון דמתעסקי באורייתא, בגין שכינתא דאשתכחת בינייהו, ° והאי רוח אתעביד קלא, ויימא הכי ° אינון דמיכין ° דשינתא בחוריהון, סתימין עיינין אטימין דלבא, קומו ואתערו ° לגבי שכינתא, ° דאית לכון לבא בלא סכלתנו למנדע בה, ואיהו ביניכו.

התרגום: ׳והארץ היתה תהו ובהו׳ (בראשית א, ב) - מהו ׳והארץ היתה תהו ובהו׳? אלא מי שמוציא מרשות היחיד לרשות הרבים גורם לשכינה להיות תהו ובהו, חשך ותהום, שמתלבשת באותן קלפות שהן ארבע גליות, ולא עוד אלא שגורם לה להיות יבשה תהו, שמסתלקת הנקדה מהחלל שלה שהוא ב', ונשארת יבשה. נתיב שני: ׳ורוח אלהי״ם מרחפת על פני המים׳ (שם). מהו ׳ורוח׳? אלא בודאי, בזמן שהשכינה יורדת בגלות, רוח זו נושבת על אותם העוסקים בתורה, משום שהשכינה נמצאת ביניהם, ורוח זו נעשית קול, ואומרת כך לאותם הישנים בשנתם בחוריהם, סתומי עינים אטומי לב: קומו והתעוררו אל השכינה, שיש לכם לב בלא השכלה לדעת בה, והיא ביניכם.

מן המפרשים

ביאור הגר"א: והארץ כו'. בהאי תיקון מפרש כל פרשת בראשית עד ויכלו - בעשר אמירן ול"ב שבילן, אבל חסר כאן מיום שלישי והלאה:

לכל המפרשים על פיסקה זו

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה:

ועוד 2 פסוקים. אינדקס הפסוקים