ירא"ת ברי"ת שב"ת בתיבת בראשית - והנקדה הסתומה בחלל הב'
תיקוני זוהר · תיקון ל - הנקדה ירא"ת ברי"ת שב"ת, ונתיבות המצוות הנרמזות במעשה בראשית · מאמר 30 · פיסקה 1 · דף עו ע"א
לשון הזוהר
[המשך דף עו.] בְּרֵאשִׁית מָאן רֵאשִׁית דָּא חָכְמָה, דָּא נְקוּדָה דִלְגַאו, דְּאִתְּמַר בָּהּ ׳כָּל כְּבוּדָּה בַת מֶלֶךְ פְּנִימָה׳ (תהלים מה, יד), ° וְדָא יִרְאָה דְּאִיהִי פִּקּוּדָא קַדְמָאָה, וַעֲלָהּ אִתְּמַר ׳יִרְאַת יהו''ה רֵאשִׁית דָּעַת׳ (משלי א, ז), ° וְאִיהִי רְמִיזָא בְמִלַּת בְּרֵאשִׁית, ° וְאִית יִרְאָה רָעָה רְצוּעָה לְאַלְקָאָה לְחַיָּיבַיָּא, וְהַאי נְקוּדָה אִיהִי אוֹת שַׁבָּת וְיוֹמִין טָבִין ° וְאוֹת דִּתְּפִלִּין וְאוֹת דִּבְּרִית מִילָה, ° הַהִיא רְצוּעָה אִיהִי יִרְאָה רָעָה אִיהִי עָרְלָה, זַכָּאָה אִיהוּ מָאן דְּאַעֲבַר לָהּ מִנֵּיהּ, דְּלֵית לָהּ רְשׁוּ לִרְצוּעָה לְאַלְקָאָה לֵיהּ, וְהַאי נְקוּדָה עֲלָהּ אִתְּמַר (שמת לא יד) ׳מְחַלֲלֶיהָ מוֹת יוּמָת׳, מַאי מְחַלֲלֶיהָ אֶלָּא מָאן דְּאַעִיל רְשׁוּ נוּכְרָאָה בְּחָלָל דִּילָהּ דְּאִיהִי רְשׁוּת הַיָּחִיד, דַּעֲלָהּ אִתְּמַר ׳וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִיא מִתּוֹךְ הַקָּהָל כִּי אֶת מִקְדַּשׁ יהו''ה טִמֵּא׳ (במדבר יט, כ). וְכֹלָּא אִתְרְמִיז בְּהַאי תֵּיבָה יִרְאַ״ת בְּרִי״ת שַׁבָּ״ת, כְּגַוְונָא דָא יִרְאַ״ת בְּרֵאשִׁי״ת, בְּרִי״ת בְּרֵאשִׁי״ת, שַׁבָּ״ת בְּרֵאשִׁי״ת, וְהַאי נְקוּדָה אִיהִי רֵאשִׁית, ׳יהו״ה קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ׳ (משלי א, כב), ° כְּגַוְונָא דָא בְּרֵאשִׁית, כֹּלָּא אִיהִי נְקוּדָה חֲדָא, אִיהִי רֵאשִׁית, וְאִיהִי אוֹת בְּרִית, וְאִיהִי אוֹת שַׁבָּת, וְאִיהִי יִרְאַת יהו״ה. מָאן חָלָל דִּילָהּ בּ, ו' אִיהוּ בַּעְלָהּ, ° בֵּיהּ אִיהִי נְטִירָא וּסְתִימָא בְּגָלוּתָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳יִהְיֶה סָגוּר שֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה׳ (יחזקאל מז, א), כְּגַוְונָא דָא ם סְתִימָא, וְהָא אִתְּמַר, וּנְקוּדָה אִיהִי שְׁבִיעָאָה תַּגָּא עַל רֵישֵׁיהּ, תַּגָּא דְסֵפֶר תּוֹרָה, עֲטָרָה עַל בְּרִית, ז' דְּאִיהִי יוֹם שְׁבִיעִי יוֹם הַשַּׁבָּת, שְׁבִיעִי וַדַּאי, וַעֲלֵיהּ אִתְּמַר ׳וּבְיוֹם הַשַּׁבָּת יִפָּתֵחַ׳, אֲבָל בְּיוֹמִין דְּחוֹל ׳גַּן נָעוּל אֲחוֹתִי כַלָּה׳ (שיר ד יב) אִתְקְרִיאַת סְתִימָא בְאוֹת ו'. ° וְהַאי עָרְלָה וּפְרִיעָה אִינוּן כַּמּוֹץ וְתֶבֶן דְּחִטָּה, בְּיוֹמִין דְּחוֹל אִתְקְרִיאַת הֵ״א, דְאִיהוּ הֶבֶ״ל לַהַ״ב הַמִּזְבֵּחַ, לְאַדְלָקָא מוֹץ וְתֶבֶן, וְאִשְׁתְּאָרַת אִיהִי סֹלֶת נְקִיָּה, אֲבָל בְּיוֹמִין דְּשַׁבָּת וְיוֹמִין טָבִין אִתְקְרִיאַת י' עֲטָרָה עַל כֹּלָּא, וּבֵיתָא, (נ״א וכסא) דִּילָהּ, ל״ב אלהי״ם דְּעוֹבָדָא דִבְּרֵאשִׁית, ° וְאִיהִי ב' כְּלִילָא מֵעֲשַׂר אֲמִירָן בְּכָל סִטְרָא, ° הַאי י' אִתְקְרִיאַת יִרְאָה, בֵין בְּשַׁבָּת בֵּין בִּבְרִית מִילָה בֵין בִּדְחִילוּ וְהָכִי בְכָל פִּקּוּדָא. ° אלהי״ם דָּא נָתִיב קַדְמָאָה, עֲלֵיהּ אִתְּמַר ׳נָתִיב לֹא יְדָעוֹ ° עָיִט וְלֹא שְׁזָפַתּוּ עִין אַיָּה׳ (איוב כח, ז), מַאי עִין אַיָּה, אֶלָּא מֵאִינוּן מַלְאָכִין דְּאָמְרִין אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ לְהַעֲרִיצוֹ, ° כַּד אִיהִי בְּהַאי נָתִיב לֵית לוֹן יְדִיעָה בָּהּ, דְּאִיהִי סְתִירָא מֵחֵיוָן דְּמֶרְכַּבְתָּא.
תרגום
בְּרֵאשִׁית - מַהוּ ׳רֵאשִׁית׳? זוֹ חָכְמָה, זוֹ הַנְּקֻדָּה שֶׁבִּפְנִים, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ ׳כָּל כְּבֻדָּה בַת מֶלֶךְ פְּנִימָה׳ (תהלים מה, יד), וְזוֹ יִרְאָה שֶׁהִיא הַמִּצְוָה הָרִאשׁוֹנָה, וְעָלֶיהָ נֶאֱמַר ׳יִרְאַת יהו''ה רֵאשִׁית דָּעַת׳ (משלי א, ז), וְהִיא רְמוּזָה בְּמִלַּת ׳בְּרֵאשִׁית׳. וְיֵשׁ יִרְאָה רָעָה, רְצוּעָה לְהַלְקוֹת בָּהּ אֶת הָרְשָׁעִים, וּנְקֻדָּה זוֹ הִיא אוֹת שַׁבָּת וְיָמִים טוֹבִים, וְאוֹת שֶׁל תְּפִלִּין וְאוֹת שֶׁל בְּרִית מִילָה. אוֹתָהּ הָרְצוּעָה הִיא הַיִּרְאָה הָרָעָה, הִיא הָעָרְלָה. אַשְׁרֵי מִי שֶׁמַּעֲבִיר אוֹתָהּ מִמֶּנּוּ, שֶׁאֵין לָרְצוּעָה רְשׁוּת לְהַלְקוֹתוֹ. וּנְקֻדָּה זוֹ עָלֶיהָ נֶאֱמַר (שמת לא יד) ׳מְחַלְלֶיהָ מוֹת יוּמָת׳. מַהוּ ׳מְחַלְלֶיהָ׳? אֶלָּא מִי שֶׁמַּכְנִיס רְשׁוּת נָכְרִית בֶּחָלָל שֶׁלָּהּ, שֶׁהוּא רְשׁוּת הַיָּחִיד, שֶׁעָלֶיהָ נֶאֱמַר ׳וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִיא מִתּוֹךְ הַקָּהָל כִּי אֶת מִקְדַּשׁ יהו''ה טִמֵּא׳ (במדבר יט, כ). וְהַכֹּל רָמוּז בַּתֵּבָה הַזֹּאת: יִרְאַ״ת בְּרִי״ת שַׁבָּ״ת, כָּעִנְיָן הַזֶּה יִרְאַ״ת בְּרֵאשִׁי״ת, בְּרִי״ת בְּרֵאשִׁי״ת, שַׁבָּ״ת בְּרֵאשִׁי״ת, וּנְקֻדָּה זוֹ הִיא רֵאשִׁית: ׳יהו''ה קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ׳ (משלי א, כב), כָּעִנְיָן הַזֶּה ׳בְּרֵאשִׁית׳ - הַכֹּל הוּא נְקֻדָּה אַחַת, הִיא רֵאשִׁית, וְהִיא אוֹת בְּרִית, וְהִיא אוֹת שַׁבָּת, וְהִיא יִרְאַת יהו״ה. מַהוּ הֶחָלָל שֶׁלָּהּ? בּ. ו' הוּא בַּעְלָהּ, בּוֹ הִיא נִשְׁמֶרֶת וּסְתוּמָה בַּגָּלוּת, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳יִהְיֶה סָגוּר שֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה׳ (יחזקאל מז, א), כָּעִנְיָן הַזֶּה ם סְתוּמָה, וַהֲרֵי נֶאֱמַר. וְהַנְּקֻדָּה הִיא הַשְּׁבִיעִית, כֶּתֶר עַל רֹאשׁוֹ, כֶּתֶר שֶׁל סֵפֶר תּוֹרָה, עֲטָרָה עַל בְּרִית: ז' שֶׁהִיא יוֹם שְׁבִיעִי, יוֹם הַשַּׁבָּת, שְׁבִיעִי וַדַּאי, וְעָלָיו נֶאֱמַר ׳וּבְיוֹם הַשַּׁבָּת יִפָּתֵחַ׳, אֲבָל בִּימֵי חֹל ׳גַּן נָעוּל אֲחֹתִי כַלָּה׳ (שיר ד יב) נִקְרֵאת סְתוּמָה בְּאוֹת ו'. וְעָרְלָה וּפְרִיעָה אֵלּוּ הֵם כְּמוֹץ וְתֶבֶן שֶׁל חִטָּה: בִּימֵי חֹל נִקְרֵאת הֵ״א, שֶׁהוּא הֶבֶ״ל לְלַהַ״ב הַמִּזְבֵּחַ, לְהַדְלִיק מוֹץ וְתֶבֶן, וְנִשְׁאֶרֶת סֹלֶת נְקִיָּה. אֲבָל בִּימֵי שַׁבָּת וְיָמִים טוֹבִים נִקְרֵאת י', עֲטָרָה עַל הַכֹּל, וּבֵיתָהּ (נוסח אחר: וְכִסְאָהּ) - ל״ב אלהי״ם שֶׁל מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, וְהִיא ב' הַכְּלוּלָה מֵעֶשֶׂר אֲמִירוֹת מִכָּל צַד. י' זוֹ נִקְרֵאת יִרְאָה, בֵּין בְּשַׁבָּת בֵּין בִּבְרִית מִילָה בֵּין בְּיִרְאָה, וְכֵן בְּכָל מִצְוָה. אלהי״ם - זֶה נָתִיב רִאשׁוֹן, עָלָיו נֶאֱמַר ׳נָתִיב לֹא יְדָעוֹ עַיִט וְלֹא שְׁזָפַתּוּ עֵין אַיָּה׳ (איוב כח, ז). מַהוּ ׳עֵין אַיָּה׳? אֶלָּא מֵאוֹתָם הַמַּלְאָכִים הָאוֹמְרִים ׳אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ׳ לְהַעֲרִיצוֹ - כְּשֶׁהִיא בְּנָתִיב זֶה אֵין לָהֶם יְדִיעָה בָּהּ, שֶׁהִיא נִסְתֶּרֶת מֵהַחַיּוֹת שֶׁל הַמֶּרְכָּבָה.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: [המשך דף עו.] בראשית מאן ראשית דא חכמה, דא נקודה דלגאו, דאתמר בה ׳כל כבודה בת מלך פנימה׳ (תהלים מה, יד), ° ודא יראה דאיהי פקודא קדמאה, ועלה אתמר ׳יראת יהו'ה ראשית דעת׳ (משלי א, ז), ° ואיהי רמיזא במלת בראשית, ° ואית יראה רעה רצועה לאלקאה לחייביא, והאי נקודה איהי אות שבת ויומין טבין ° ואות דתפלין ואות דברית מילה, ° ההיא רצועה איהי יראה רעה איהי ערלה, זכאה איהו מאן דאעבר לה מניה, דלית לה רשו לרצועה לאלקאה ליה, והאי נקודה עלה אתמר (שמת לא יד) ׳מחלליה מות יומת׳, מאי מחלליה אלא מאן דאעיל רשו נוכראה בחלל דילה דאיהי רשות היחיד, דעלה אתמר ׳ונכרתה הנפש ההיא מתוך הקהל כי את מקדש יהו'ה טמא׳ (במדבר יט, כ). וכלא אתרמיז בהאי תיבה ירא״ת ברי״ת שב״ת, כגוונא דא ירא״ת בראשי״ת, ברי״ת בראשי״ת, שב״ת בראשי״ת, והאי נקודה איהי ראשית, ׳יהו״ה קנני ראשית דרכו׳ (משלי א, כב), ° כגוונא דא בראשית, כלא איהי נקודה חדא, איהי ראשית, ואיהי אות ברית, ואיהי אות שבת, ואיהי יראת יהו״ה. מאן חלל דילה ב, ו' איהו בעלה, ° ביה איהי נטירא וסתימא בגלותא, הדא הוא דכתיב ׳יהיה סגור ששת ימי המעשה׳ (יחזקאל מז, א), כגוונא דא ם סתימא, והא אתמר, ונקודה איהי שביעאה תגא על רישיה, תגא דספר תורה, עטרה על ברית, ז' דאיהי יום שביעי יום השבת, שביעי ודאי, ועליה אתמר ׳וביום השבת יפתח׳, אבל ביומין דחול ׳גן נעול אחותי כלה׳ (שיר ד יב) אתקריאת סתימא באות ו'. ° והאי ערלה ופריעה אינון כמוץ ותבן דחטה, ביומין דחול אתקריאת ה״א, דאיהו הב״ל לה״ב המזבח, לאדלקא מוץ ותבן, ואשתארת איהי סלת נקיה, אבל ביומין דשבת ויומין טבין אתקריאת י' עטרה על כלא, וביתא, (נ״א וכסא) דילה, ל״ב אלהי״ם דעובדא דבראשית, ° ואיהי ב' כלילא מעשר אמירן בכל סטרא, ° האי י' אתקריאת יראה, בין בשבת בין בברית מילה בין בדחילו והכי בכל פקודא. ° אלהי״ם דא נתיב קדמאה, עליה אתמר ׳נתיב לא ידעו ° עיט ולא שזפתו עין איה׳ (איוב כח, ז), מאי עין איה, אלא מאינון מלאכין דאמרין איה מקום כבודו להעריצו, ° כד איהי בהאי נתיב לית לון ידיעה בה, דאיהי סתירא מחיון דמרכבתא.
התרגום: בראשית - מהו ׳ראשית׳? זו חכמה, זו הנקדה שבפנים, שנאמר בה ׳כל כבדה בת מלך פנימה׳ (תהלים מה, יד), וזו יראה שהיא המצוה הראשונה, ועליה נאמר ׳יראת יהו'ה ראשית דעת׳ (משלי א, ז), והיא רמוזה במלת ׳בראשית׳. ויש יראה רעה, רצועה להלקות בה את הרשעים, ונקדה זו היא אות שבת וימים טובים, ואות של תפלין ואות של ברית מילה. אותה הרצועה היא היראה הרעה, היא הערלה. אשרי מי שמעביר אותה ממנו, שאין לרצועה רשות להלקותו. ונקדה זו עליה נאמר (שמת לא יד) ׳מחלליה מות יומת׳. מהו ׳מחלליה׳? אלא מי שמכניס רשות נכרית בחלל שלה, שהוא רשות היחיד, שעליה נאמר ׳ונכרתה הנפש ההיא מתוך הקהל כי את מקדש יהו'ה טמא׳ (במדבר יט, כ). והכל רמוז בתבה הזאת: ירא״ת ברי״ת שב״ת, כענין הזה ירא״ת בראשי״ת, ברי״ת בראשי״ת, שב״ת בראשי״ת, ונקדה זו היא ראשית: ׳יהו'ה קנני ראשית דרכו׳ (משלי א, כב), כענין הזה ׳בראשית׳ - הכל הוא נקדה אחת, היא ראשית, והיא אות ברית, והיא אות שבת, והיא יראת יהו״ה. מהו החלל שלה? ב. ו' הוא בעלה, בו היא נשמרת וסתומה בגלות, זהו שכתוב ׳יהיה סגור ששת ימי המעשה׳ (יחזקאל מז, א), כענין הזה ם סתומה, והרי נאמר. והנקדה היא השביעית, כתר על ראשו, כתר של ספר תורה, עטרה על ברית: ז' שהיא יום שביעי, יום השבת, שביעי ודאי, ועליו נאמר ׳וביום השבת יפתח׳, אבל בימי חל ׳גן נעול אחתי כלה׳ (שיר ד יב) נקראת סתומה באות ו'. וערלה ופריעה אלו הם כמוץ ותבן של חטה: בימי חל נקראת ה״א, שהוא הב״ל ללה״ב המזבח, להדליק מוץ ותבן, ונשארת סלת נקיה. אבל בימי שבת וימים טובים נקראת י', עטרה על הכל, וביתה (נוסח אחר: וכסאה) - ל״ב אלהי״ם של מעשה בראשית, והיא ב' הכלולה מעשר אמירות מכל צד. י' זו נקראת יראה, בין בשבת בין בברית מילה בין ביראה, וכן בכל מצוה. אלהי״ם - זה נתיב ראשון, עליו נאמר ׳נתיב לא ידעו עיט ולא שזפתו עין איה׳ (איוב כח, ז). מהו ׳עין איה׳? אלא מאותם המלאכים האומרים ׳איה מקום כבודו׳ להעריצו - כשהיא בנתיב זה אין להם ידיעה בה, שהיא נסתרת מהחיות של המרכבה.
מן המפרשים
ביאור הגר"א: תיקון ל בראשית כו' ודא יראה. שהוא חכמה דילה, שעלה אמרו (אבות ג יז) אם אין חכמה אין יראה אם אין כו', וכמו שאמרו בזהר פרשת בראשית ז' ב':
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: