ממלכת הזוהר › זוהר › תיקוני זוהר › מאמר 28: תיקון כד - בראשית ירא שבת, שמירת השבת כשמירת הברית › פיסקה 6 (סח ע"ב)

מנורה בדרום ושלחן בצפון בליל שבת - והמילה לרשעים לבינונים ולצדיקים

תיקוני זוהר · תיקון כד - בראשית ירא שבת, שמירת השבת כשמירת הברית · מאמר 28 · פיסקה 6 · דף סח ע"ב

לשון הזוהר

[סח:] וְצָרִיךְ דְּלָא יַתְעַר (נ״א לאתערא) עֲצִיבוּ וּקְטָטָה מִסִּטְרָא דִטְחוֹל, אֶלָּא ° דִתְהֵא לֵב נָטִיר מִכֻּלְּהוּ, דְאִיהוּ (דף סח ע״ב) שַׁבָּת שָׁמוֹר, וּמוֹחָא זָכוֹר, ° וְצָרִיךְ לְקַבָּלָא אוֹשְׁפִּיזִין דְּאִינוּן מַלְאָכִין, עוּלֵימָן דִּנְשָׁמָה יְתֵירָה דְאִיהִי שְׁכִינְתָּא עִלָּאָה, וְנֶפֶשׁ יְתֵירָה דְאִיהִי שְׁכִינְתָּא תַּתָּאָה, וְאוֹשְׁפִּיזִין דְּנָחֲתִין עִמָּהּ. ° וְצָרִיךְ אִתְּתָא לְתַקְנָא שְׁרַגָּא בְּלֵיל שַׁבָּת לִימִינָא, וְאִתְחֲשִׁיב לָהּ כְּאִלּוּ תִּקְנָהּ מְנַרְתָּא בְדָרוֹם, וּפָתוֹרָא בְצָפוֹן, וַעֲלַיְיהוּ אִתְּמַר הָרוֹצֶה לְהַחְכִּים יַדְרִים, הָרוֹצֶה לְהַעֲשִׁיר יַצְפִּין, וְאִינוּן שְׁכִינְתָּא עִלָּאָה וְתַתָּאָה, שְׁכִינְתָּא עִלָּאָה מְנַרְתָּא לְדָרוֹם, צְרִיכָא לְאַתְקָנָא לָהּ, בְּגִין דְּתַמָּן חָכְמָה, וּבְגִין דָּא הָרוֹצֶה לְהַחְכִּים יַדְרִים. וּבְהַהוּא בֵיתָא דְאַשְׁכְּחִין דִּירָה דָא מְתַקְּנָא בְהַאי סִדּוּרָא, מְנַרְתָּא בְדָרוֹם וְשֻׁלְחָן בְּצָפוֹן וּמִטָּה בֵּין צָפוֹן לְדָרוֹם, אָמְרִין אִלֵּין מַלְאָכִין דְּקָא נָחֲתִין עִם שְׁכִינְתָּא דְאִיהִי נְשָׁמָה יְתֵירָה, ° לֵית דִּין אֲתַר הֶדְיוֹט דְּעַם הָאָרֶץ, אֱלָהֵין אֲתַר דְּרַעֲוָא בֵיהּ מִן קֳדָם יהו״ה. פָּתוֹרָא צְרִיכָא לְתַקְנָא לָהּ לְגַבֵּי צָפוֹן, וּפָתוֹרָא אִיהִי שְׁכִינְתָּא תַּתָּאָה, דְאִתְּמַר בָּהּ ׳כָּל כְּבוּדָּה בַת מֶלֶךְ פְּנִימָה מִמִּשְׁבְּצוֹת זָהָב לְבוּשָׁהּ׳ (תהלים מה, ד), מַאי זָהָב דָּא גְבוּרָה, דְאִתְּמַר בָּהּ ׳מִצָּפוֹן זָהָב יֶאֱתֶה׳ (איוב לז, כב), מִמִּשְׁבְּצוֹת זָהָב תְּרֵי סַמְכֵי קְשׁוֹט, ° מִטָּה לְמַעֲרָב בֵּין צָפוֹן לַדָּרוֹם, לְתַקְנָא לֵיהּ לְגַבֵּי עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא, דְאִתְּמַר בֵּיהּ ׳בְּנִי בְכוֹרִי יִשְׂרָאֵל׳ (שמות ד, כב), וּבְבֵיתָא דְלַאו אִינוּן מִתְתַּקְנִין אִלֵּין תִּקּוּנִין בְּלֵיל שַׁבָּת, אוּשְׁפִּיזִין אָמְרִין לַאו אִיהִי דָא דִירָה דְיִשְׂרָאֵל, דְּאִתְּמַר בָּהּ ׳וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת, לַעֲשׂוֹת אֶת הַשַּׁבָּת, לְדוֹרוֹתָם׳ (שם לא, טז), לְדֹרֹתָם כְּתִיב חָסֵר, מִלָּשׁוֹן דִּירָה, וְכָל אִלֵּין תִּקּוּנִין צְרִיכִין לְתַקְנָא בְּלֵיל שַׁבָּת ° דְּאִיהִי מַמָּשׁ אוֹת בְּרִית מִילָה. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, וְכִי בְּרִית מִילָה לְכָל בְּנֵי נָשָׁא אִיהוּ שָׁוָה, ° אָמַר לֵיהּ, לָא, דִּבְּרִית מִילָה לְחַיָּיבַיָּא, עַפְרָא דְתַקִּין בְּמָנָא ° אִיהוּ מְזוֹנָא לְחִוְיָא, דְאַפְרִישׁ מִנֵּיהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳וְנָחָשׁ עָפָר לַחְמוֹ׳ (ישעיהו סה, כה), וְדַם בְּרִית אִיהוּ מְזוֹנָא לְסמא״ל דְּאִיהוּ רוֹצֵחַ, דְּאַפְרִישׁ מִנֵּיהּ, וְרָזָא דְמִלָּה ׳אִם רָעִב שׂוֹנַאֲךָ הַאֲכִילֵהוּ ° לָחֶם וְאִם צָמֵא הַשְׁקֵהוּ מָיִם׳ (משלי כה, כא). לְבֵינוּנִיִּים אִתְחֲשִׁיב בְּרִית מִילָה אַעַבְרוּ דִדְמָא וּבִשְׂרָא כְּקָרְבָּנָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ° ׳וְזָבַחְתָּ עָלָיו אֶת עוֹלוֹתֶיךָ וְאֶת שְׁלָמֶיךָ׳ (שמות כ, כד), לְצַדִּיקַיָּא וַדַּאי ° בַּאֲתַר דְּמִילָה וּפְרִיעָה שַׁרְיָא יהו״ה, וְדָא אִיהוּ וּמִבְּשָׂרִי אֶחזֶה אֱלוֹ״הַ (איוב יט, כב), ° וַעֲלַיְיהוּ אִתְּמַר ׳וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי׳ (יחזקאל טז, ו) לַצַּדִּיקַיָּא, וּכְתִיב, ׳גַּם אַתְּ בְּדַם בְּרִיתֵךְ שִׁלַּחְתִּי אֲסִירַיִךְ מִבּוֹר׳ (זכריה ט, יא), דְּאִיהוּ גֵיהִנֹם.

תרגום

וְצָרִיךְ שֶׁלֹּא לְעוֹרֵר עַצְבוּת וּקְטָטָה מִצַּד הַטְּחוֹל, אֶלָּא שֶׁיִּהְיֶה הַלֵּב שָׁמוּר מִכֻּלָּם, שֶׁזֶּה ׳שַׁבָּת שָׁמוֹר׳, וְהַמֹּחַ ׳זָכוֹר׳. וְצָרִיךְ לְקַבֵּל אוֹרְחִים שֶׁהֵם מַלְאָכִים, עוּלְמוֹת הַנְּשָׁמָה הַיְתֵרָה שֶׁהִיא הַשְּׁכִינָה הָעֶלְיוֹנָה, וְהַנֶּפֶשׁ הַיְתֵרָה שֶׁהִיא הַשְּׁכִינָה הַתַּחְתּוֹנָה, וְהָאוֹרְחִים הַיּוֹרְדִים עִמָּהּ. וְצָרִיךְ הָאִשָּׁה לְתַקֵּן נֵר בְּלֵיל שַׁבָּת לַיָּמִין, וְנֶחְשָׁב לָהּ כְּאִלּוּ תִּקְּנָה מְנוֹרָה בַּדָּרוֹם וְשֻׁלְחָן בַּצָּפוֹן, וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר: הָרוֹצֶה לְהַחְכִּים - יַדְרִים, הָרוֹצֶה לְהַעֲשִׁיר - יַצְפִּין, וְהֵם הַשְּׁכִינָה הָעֶלְיוֹנָה וְהַתַּחְתּוֹנָה. הַשְּׁכִינָה הָעֶלְיוֹנָה - מְנוֹרָה לַדָּרוֹם, צְרִיכָה לְתַקֵּן אוֹתָהּ, מִשּׁוּם שֶׁשָּׁם חָכְמָה, וּמִשּׁוּם כָּךְ הָרוֹצֶה לְהַחְכִּים יַדְרִים. וּבְאוֹתוֹ בַּיִת שֶׁמּוֹצְאִים דִּירָה זוֹ מְתֻקֶּנֶת בְּסֵדֶר זֶה, מְנוֹרָה בַּדָּרוֹם וְשֻׁלְחָן בַּצָּפוֹן וּמִטָּה בֵּין צָפוֹן לְדָרוֹם, אוֹמְרִים אוֹתָם הַמַּלְאָכִים הַיּוֹרְדִים עִם הַשְּׁכִינָה שֶׁהִיא נְשָׁמָה יְתֵרָה: אֵין זֶה מָקוֹם הֶדְיוֹט שֶׁל עַם הָאָרֶץ, אֶלָּא מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ רָצוֹן מִלִּפְנֵי יהו״ה. הַשֻּׁלְחָן צָרִיךְ לְתַקֵּן אוֹתוֹ כְּלַפֵּי צָפוֹן, וְהַשֻּׁלְחָן הִיא הַשְּׁכִינָה הַתַּחְתּוֹנָה, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ ׳כָּל כְּבוּדָּה בַת מֶלֶךְ פְּנִימָה, מִמִּשְׁבְּצוֹת זָהָב לְבוּשָׁהּ׳ (תהלים מה, ד). מַהוּ ׳זָהָב׳? זוֹ גְּבוּרָה, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ ׳מִצָּפוֹן זָהָב יֶאֱתֶה׳ (איוב לז, כב). ׳מִמִּשְׁבְּצוֹת זָהָב׳ - שְׁנֵי עַמּוּדֵי קֹשְׁטָא. הַמִּטָּה - לְמַעֲרָב, בֵּין צָפוֹן לְדָרוֹם, לְתַקְּנָהּ כְּלַפֵּי עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ ׳בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל׳ (שמות ד, כב). וּבְבַיִת שֶׁלֹּא מְתֻקָּנִים בּוֹ תִּקּוּנִים אֵלֶּה בְּלֵיל שַׁבָּת, אוֹמְרִים הָאוֹרְחִים: אֵין זוֹ דִּירָתָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ ׳וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת, לַעֲשׂוֹת אֶת הַשַּׁבָּת, לְדֹרֹתָם׳ (שם לא, טז) - ׳לְדֹרֹתָם׳ כָּתוּב חָסֵר, מִלְּשׁוֹן ׳דִּירָה׳. וְכָל אֵלֶּה הַתִּקּוּנִים צְרִיכִים לְתַקֵּן בְּלֵיל שַׁבָּת, שֶׁהִיא מַמָּשׁ אוֹת בְּרִית מִילָה. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: וְכִי בְּרִית מִילָה לְכָל בְּנֵי אָדָם שָׁוָה הִיא? אָמַר לוֹ: לֹא. שֶׁבְּרִית מִילָה לָרְשָׁעִים - הֶעָפָר שֶׁתִּקֵּן בַּכְּלִי הוּא מָזוֹן לַנָּחָשׁ שֶׁהִבְדִּיל מִמֶּנּוּ, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וְנָחָשׁ עָפָר לַחְמוֹ׳ (ישעיהו סה, כה), וְדַם הַבְּרִית הוּא מָזוֹן לְסמא״ל שֶׁהוּא רוֹצֵחַ, שֶׁהִבְדִּיל מִמֶּנּוּ, וְסוֹד הַדָּבָר: ׳אִם רָעֵב שׂנַאֲךָ הַאֲכִלֵהוּ לָחֶם וְאִם צָמֵא הַשְׁקֵהוּ מָיִם׳ (משלי כה, כא). לַבֵּינוֹנִיִּים נֶחְשֶׁבֶת בְּרִית מִילָה הַעֲבָרַת הַדָּם וְהַבָּשָׂר כְּקָרְבָּן, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וְזָבַחְתָּ עָלָיו אֶת עֹלֹתֶיךָ וְאֶת שְׁלָמֶיךָ׳ (שמות כ, כד). לַצַּדִּיקִים וַדַּאי - בְּמָקוֹם שֶׁל מִילָה וּפְרִיעָה שׁוֹרֶה יהו״ה, וְזֶהוּ ׳וּמִבְּשָׂרִי אֶחֱזֶה אֱלוֹהַּ׳ (איוב יט, כב), וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר ׳וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי׳ (יחזקאל טז, ו) - לַצַּדִּיקִים, וְכָתוּב ׳גַּם אַתְּ בְּדַם בְּרִיתֵךְ שִׁלַּחְתִּי אֲסִירַיִךְ מִבּוֹר׳ (זכריה ט, יא), שֶׁהוּא גֵּיהִנֹּם.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: [סח:] וצריך דלא יתער (נ״א לאתערא) עציבו וקטטה מסטרא דטחול, אלא ° דתהא לב נטיר מכלהו, דאיהו (דף סח ע״ב) שבת שמור, ומוחא זכור, ° וצריך לקבלא אושפיזין דאינון מלאכין, עולימן דנשמה יתירה דאיהי שכינתא עלאה, ונפש יתירה דאיהי שכינתא תתאה, ואושפיזין דנחתין עמה. ° וצריך אתתא לתקנא שרגא בליל שבת לימינא, ואתחשיב לה כאלו תקנה מנרתא בדרום, ופתורא בצפון, ועלייהו אתמר הרוצה להחכים ידרים, הרוצה להעשיר יצפין, ואינון שכינתא עלאה ותתאה, שכינתא עלאה מנרתא לדרום, צריכא לאתקנא לה, בגין דתמן חכמה, ובגין דא הרוצה להחכים ידרים. ובההוא ביתא דאשכחין דירה דא מתקנא בהאי סדורא, מנרתא בדרום ושלחן בצפון ומטה בין צפון לדרום, אמרין אלין מלאכין דקא נחתין עם שכינתא דאיהי נשמה יתירה, ° לית דין אתר הדיוט דעם הארץ, אלהין אתר דרעוא ביה מן קדם יהו״ה. פתורא צריכא לתקנא לה לגבי צפון, ופתורא איהי שכינתא תתאה, דאתמר בה ׳כל כבודה בת מלך פנימה ממשבצות זהב לבושה׳ (תהלים מה, ד), מאי זהב דא גבורה, דאתמר בה ׳מצפון זהב יאתה׳ (איוב לז, כב), ממשבצות זהב תרי סמכי קשוט, ° מטה למערב בין צפון לדרום, לתקנא ליה לגבי עמודא דאמצעיתא, דאתמר ביה ׳בני בכורי ישראל׳ (שמות ד, כב), ובביתא דלאו אינון מתתקנין אלין תקונין בליל שבת, אושפיזין אמרין לאו איהי דא דירה דישראל, דאתמר בה ׳ושמרו בני ישראל את השבת, לעשות את השבת, לדורותם׳ (שם לא, טז), לדרתם כתיב חסר, מלשון דירה, וכל אלין תקונין צריכין לתקנא בליל שבת ° דאיהי ממש אות ברית מילה. אמר רבי אלעזר, וכי ברית מילה לכל בני נשא איהו שוה, ° אמר ליה, לא, דברית מילה לחייביא, עפרא דתקין במנא ° איהו מזונא לחויא, דאפריש מניה, הדא הוא דכתיב ׳ונחש עפר לחמו׳ (ישעיהו סה, כה), ודם ברית איהו מזונא לסמא״ל דאיהו רוצח, דאפריש מניה, ורזא דמלה ׳אם רעב שונאך האכילהו ° לחם ואם צמא השקהו מים׳ (משלי כה, כא). לבינוניים אתחשיב ברית מילה אעברו דדמא ובשרא כקרבנא, הדא הוא דכתיב ° ׳וזבחת עליו את עולותיך ואת שלמיך׳ (שמות כ, כד), לצדיקיא ודאי ° באתר דמילה ופריעה שריא יהו״ה, ודא איהו ומבשרי אחזה אלו״ה (איוב יט, כב), ° ועלייהו אתמר ׳ואמר לך בדמיך חיי׳ (יחזקאל טז, ו) לצדיקיא, וכתיב, ׳גם את בדם בריתך שלחתי אסיריך מבור׳ (זכריה ט, יא), דאיהו גיהנם.

התרגום: וצריך שלא לעורר עצבות וקטטה מצד הטחול, אלא שיהיה הלב שמור מכלם, שזה ׳שבת שמור׳, והמח ׳זכור׳. וצריך לקבל אורחים שהם מלאכים, עולמות הנשמה היתרה שהיא השכינה העליונה, והנפש היתרה שהיא השכינה התחתונה, והאורחים היורדים עמה. וצריך האשה לתקן נר בליל שבת לימין, ונחשב לה כאלו תקנה מנורה בדרום ושלחן בצפון, ועליהם נאמר: הרוצה להחכים - ידרים, הרוצה להעשיר - יצפין, והם השכינה העליונה והתחתונה. השכינה העליונה - מנורה לדרום, צריכה לתקן אותה, משום ששם חכמה, ומשום כך הרוצה להחכים ידרים. ובאותו בית שמוצאים דירה זו מתקנת בסדר זה, מנורה בדרום ושלחן בצפון ומטה בין צפון לדרום, אומרים אותם המלאכים היורדים עם השכינה שהיא נשמה יתרה: אין זה מקום הדיוט של עם הארץ, אלא מקום שיש בו רצון מלפני יהו״ה. השלחן צריך לתקן אותו כלפי צפון, והשלחן היא השכינה התחתונה, שנאמר בה ׳כל כבודה בת מלך פנימה, ממשבצות זהב לבושה׳ (תהלים מה, ד). מהו ׳זהב׳? זו גבורה, שנאמר בה ׳מצפון זהב יאתה׳ (איוב לז, כב). ׳ממשבצות זהב׳ - שני עמודי קשטא. המטה - למערב, בין צפון לדרום, לתקנה כלפי עמודא דאמצעיתא, שנאמר בו ׳בני בכרי ישראל׳ (שמות ד, כב). ובבית שלא מתקנים בו תקונים אלה בליל שבת, אומרים האורחים: אין זו דירתם של ישראל, שנאמר בה ׳ושמרו בני ישראל את השבת, לעשות את השבת, לדרתם׳ (שם לא, טז) - ׳לדרתם׳ כתוב חסר, מלשון ׳דירה׳. וכל אלה התקונים צריכים לתקן בליל שבת, שהיא ממש אות ברית מילה. אמר רבי אלעזר: וכי ברית מילה לכל בני אדם שוה היא? אמר לו: לא. שברית מילה לרשעים - העפר שתקן בכלי הוא מזון לנחש שהבדיל ממנו, זהו שכתוב ׳ונחש עפר לחמו׳ (ישעיהו סה, כה), ודם הברית הוא מזון לסמא״ל שהוא רוצח, שהבדיל ממנו, וסוד הדבר: ׳אם רעב שנאך האכלהו לחם ואם צמא השקהו מים׳ (משלי כה, כא). לבינוניים נחשבת ברית מילה העברת הדם והבשר כקרבן, זהו שכתוב ׳וזבחת עליו את עלתיך ואת שלמיך׳ (שמות כ, כד). לצדיקים ודאי - במקום של מילה ופריעה שורה יהו״ה, וזהו ׳ומבשרי אחזה אלוה׳ (איוב יט, כב), ועליהם נאמר ׳ואמר לך בדמיך חיי׳ (יחזקאל טז, ו) - לצדיקים, וכתוב ׳גם את בדם בריתך שלחתי אסיריך מבור׳ (זכריה ט, יא), שהוא גיהנם.

מן המפרשים

ביאור הגר"א: ועלייהו אתמר כו'. רוצה לומר על שכינה עילאה ותתאה, ומקדשי על ברית שכולל ו"ק והוא כלל עשר ספירות:

לכל המפרשים על פיסקה זו