החליצה פוטרת הנחש הכרוך בעקב - ונפש רוח ונשמה בגלגול וביבום
תיקוני זוהר · תיקון כו - ׳הרעה בשושנים׳, שתי קריאות שמע וסוד התמורות והיבום · מאמר 26 · פיסקה 8 · דף עא ע"א
לשון הזוהר
[עא.] וְעוֹד אַמַּאי צָרִיךְ חֲלִיצָה בַּנַּעַל מְאִשָּׁה, בְּגִין דְּמָאן דְּיָמוּת בְּלָא בַּר ° אִיהוּ קָשִּׁיר בְּרַגְלֵיהּ דְּיָבָם, וְרָזָא דְמִלָּה ׳הוּא יְשׁוּפְךָ רֹאשׁ וְאַתָּה תְּשׁוּפֶנוּ עָקֵב׳ (בראשית ג, יד), (דף עא ע״א) ° וּבְגִין דְּלָא יָמִית לֵיהּ חִוְיָא דְּאִיהוּ כָּרוּךְ עַל עֲקֵבוֹ, צָרִיךְ לַחֲלוֹץ לְגַבֵּי נַעַל מְאִתְּתָא, וְאִתְפַּטַּר הַהוּא חִוְיָא מִנֵּיהּ. וְכֹלָּא עַל הַהִיא טִפָּה דְּאִיהִי י' דְפָרַח מִן יַעֲקֹב לְאַתְרֵיהּ, וְיַעֲקֹב בְּגִין דָּא קָנָה מִנֵּיהּ בְּכֵרוּתָא, לְאַחְזָרָא י' לְאַתְרֵיהּ, דְּאִיהִי טִפָּה בּוּכְרָא, דְּבָהּ חָאב אָדָם, וּפָרַח מִנֵּיהּ ° וְאִשְׁתָּאַר יָחִיד בְּלָא עִזֶר, ° וּבְגִין דָּא אָמַר ׳לָמָּה אִירָא בִּימֵי רָע עֲוֹן עֲקֵבַי יְסוּבֵּנִי׳ (תהלים מט, ו), וּבְגִין דָּא אַיְתִי לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא תְּלַת זִמְנִין לְאָדָם קַדְמָאָה בְּגִלְגּוּלָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳הֶן כָּל אֵלֶּה יִפְעַל׳ (איוב לג, כט) אֵ״ל ׳פַּעֲמַיִם שָׁלֹשׁ עִם גָּבֶר׳, וְדָא אִיהוּ שִׁנּוּי מָקוֹם וְשִׁנּוּי הַשֵּׁם וְשִׁנּוּי מַעֲשֶׂה. וְעַל הַהִיא טִפָּה אִתְּמַר בָּהּ (שיר ז ב) ׳מַה יָּפוּ פְעָמַיִךְ בַּנְּעָלִים בַּת נָדִיב׳, וְאִתְדַּבְּקַת בְּיַעֲקֹב, וְאַפִּיקַת מִנֵּיהּ י״ב שִׁבְטִין, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים קכב, ד) שִׁבְטֵי י״הּ עִדוּת לְיִשְׂרָאֵל, ° דְּאִתְּמַר בֵּיהּ יִשְׂרָאֵל עָלָה בִּמַחִשָׁבָה, וּבְהַהוּא זִמְנָא רָוַוח יַעֲקֹב מַה דְּאָבִיד דְאִיהוּ י' מִיַּעֲקֹב, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל׳ (בראשית לב, כט). ° בְּאַבְרָהָם שֵׁזִיב מִסַּם הַמָוְת, חוֹבָא דְאָדָם, גֵּיהִנָּם, נָחָשׁ, אֵשֶׁת זְנוּנִים דְּאִתְּמַר בֵּיהּ (שמות כ, יד) לֹא תִנְאָף. ° בְּיִצְחָק שֵׁזִיב מֵאֵל אַחֵר דְּאִתְּמַר בֵּיהּ (שם יג) לֹא תִרְצַח. בְּיַעֲקֹב אַשְׁכַּח אֲתַר לְיַנְקָא (נ״א לנקאה) בְּנוֹי, וְדָא שִׁנּוּי מָקוֹם, וְלֵית חַד מִנַּיְהוּ דְּלָא אִתְכְּלִיל בִּתְלָתָא, לְקַיְימָא ׳הֶן כָּל אֵלֶּה יִפְעַל׳ אֵ״ל ׳פַּעֲמַיִם שָׁלוֹשׁ עִם גָּבֶר׳ (איוב לג, כט). קָם סָבָא וְאָמַר רַבִּי רַבִּי בְּמַאי אוּקִימְתָּא סוֹד יִבּוּם וַחֲלִיצָה, דְּהָא בְּרִירָא דְמִלָּה שְׁמַעְנָא, אָמַר לֵיהּ מַה דִּשְׁמַעְתְּ אֵימָא, אָמַר וַדַּאי בְּרָזָא דְיִבּוּם אַשְׁכַּח אַתְרָא הַהִיא נִשְׁמָתָא עַרְטִילָאָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳גַּם צִפּוֹר מָצְאָה בַיִת׳ (תהלים פד, ד), וְדָא נֶפֶשׁ דְּאַתְיָא בְּגִלְגּוּל זִמְנָא קַדְמָאָה, ׳וּדְרוֹר קֵן לָהּ׳ (שם) דָּא נִשְׁמָתָא דְּאַתְיָא בְגִלְגּוּלָא זִמְנָא תִנְיָינָא, ׳אֲשֶׁר שָׁתָה ° אֶפְרוֹחֶיהָ׳ (שם) דָּא רוּחָא דְאַתְיָא בְגִלְגּוּלָא זִמְנָא תְּלִיתָאָה, וּמִינָהּ נָפְקִין אֶפְרוֹחִין דְּאִינוּן בְּנִין, וּבְרָזָא דְיִבּוּם כֻּלְּהוּ תְּלַת נָחֲתִין בְּבַת אַחַת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳אִם יָשִׂים אֵלָיו לִבּוֹ רוּחוֹ וְנִשְׁמָתוֹ אֵלָיו יֶאֱסוֹף׳ (איוב לד, יד), ° לִבּוֹ דְתַמָּן נֶפֶשׁ, רוּחַ בְּכַנְפֵי רֵיאָה, נִשְׁמָתָא בְמוֹחָא, וְכֻלְּהוּ חַד בְּקִשׁוּרָא חֲדָא, אֲבָל חֲלִיצָה אִיהִי שֵׁזְבַת הַהִיא נִשְׁמָתָא וְרוּחָא וְנַפְשָׁא דְּאִינוּן קְטִירִין בִּתְלַת קִשּׁוּרִין דְּחִוְיָא, וְרָזָא דְּמִלָּה ׳נַפְשֵׁנוּ כְּצִפּוֹר נִמְלְטָה מִפַּח יוֹקְשִׁים הַפַּח נִשְׁבַּר וַאֲנַחְנוּ נִמְלָטְנוּ׳ (תהלים קכד, ז), קָם רַבִּי שִׁמְעוֹן כְּדֵי לְנַשְׁקָא לֵיהּ, פָּרַח מִיָּד וְלָא אִתְחֲזִי. (תקון כ״ז וכ"ח נדפסו בהקדמה כי שם ביתם)
תרגום
וְעוֹד, לָמָּה צְרִיכָה חֲלִיצָה בְּנַעַל מֵאִשָּׁה? מִשּׁוּם שֶׁמִּי שֶׁמֵּת בְּלֹא בֵּן, הוּא קָשׁוּר בְּרַגְלוֹ שֶׁל הַיָּבָם, וְסוֹד הַדָּבָר: ׳הוּא יְשׁוּפְךָ רֹאשׁ וְאַתָּה תְּשׁוּפֶנּוּ עָקֵב׳ (בראשית ג, יד), וּמִשּׁוּם שֶׁלֹּא יְמִיתֵהוּ הַנָּחָשׁ הַכָּרוּךְ עַל עֲקֵבוֹ, צָרִיךְ לַחְלֹץ אֶצְלוֹ נַעַל מֵאִשָּׁה, וְנִפְטָר אוֹתוֹ הַנָּחָשׁ מִמֶּנּוּ. וְהַכֹּל עַל אוֹתָהּ הַטִּפָּה שֶׁהִיא י', שֶׁפָּרְחָה מִיַּעֲקֹב לִמְקוֹמָהּ, וְיַעֲקֹב מִשּׁוּם כָּךְ קָנָה מִמֶּנּוּ אֶת הַבְּכוֹרָה, לְהַחְזִיר אֶת הַ-י' לִמְקוֹמָהּ, שֶׁהִיא הַטִּפָּה הַבְּכוֹרָה שֶׁבָּהּ חָטָא אָדָם, וּפָרְחָה מִמֶּנּוּ וְנִשְׁאַר יָחִיד בְּלֹא עֵזֶר, וּמִשּׁוּם כָּךְ אָמַר ׳לָמָּה אִירָא בִּימֵי רָע עֲוֹן עֲקֵבַי יְסוּבֵּנִי׳ (תהלים מט, ו). וּמִשּׁוּם כָּךְ הֵבִיא לוֹ הקב"ה שָׁלֹשׁ פְּעָמִים אֶת אָדָם הָרִאשׁוֹן בְּגִלְגּוּל, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳הֶן כָּל אֵלֶּה יִפְעַל אֵל פַּעֲמַיִם שָׁלוֹשׁ עִם גָּבֶר׳ (איוב לג, כט), וְזֶה שִׁנּוּי מָקוֹם וְשִׁנּוּי הַשֵּׁם וְשִׁנּוּי מַעֲשֶׂה. וְעַל אוֹתָהּ הַטִּפָּה נֶאֱמַר בָּהּ (שיר ז ב) ׳מַה יָּפוּ פְעָמַיִךְ בַּנְּעָלִים בַּת נָדִיב׳, וְנִדְבְּקָה בְּיַעֲקֹב, וְהוֹצִיאָה מִמֶּנּוּ שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳שִׁבְטֵי יָהּ עֵדוּת לְיִשְׂרָאֵל׳ (תהלים קכב, ד), שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ ׳יִשְׂרָאֵל עָלָה בְּמַחֲשָׁבָה׳, וּבְאוֹתָהּ שָׁעָה הִרְוִיחַ יַעֲקֹב מַה שֶּׁאִבֵּד, שֶׁהִיא הַ-י' מִיַּעֲקֹב, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל׳ (בראשית לב, כט). בְּאַבְרָהָם הִצִּיל מִסַּם הַמָּוֶת, חֵטְא אָדָם, גֵּיהִנֹּם, נָחָשׁ, אֵשֶׁת זְנוּנִים, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ ׳לֹא תִנְאָף׳ (שמות כ, יד). בְּיִצְחָק הִצִּיל מֵאֵל אַחֵר, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ ׳לֹא תִרְצָח׳ (שם יג). בְּיַעֲקֹב מָצָא מָקוֹם לְטַהֵר אֶת בָּנָיו, וְזֶה שִׁנּוּי מָקוֹם, וְאֵין אֶחָד מֵהֶם שֶׁלֹּא נִכְלָל בִּשְׁלָשְׁתָּם, לְקַיֵּם ׳הֶן כָּל אֵלֶּה יִפְעַל אֵל פַּעֲמַיִם שָׁלוֹשׁ עִם גָּבֶר׳ (איוב לג, כט). קָם זָקֵן וְאָמַר: רַבִּי רַבִּי, בַּמֶּה בֵּאַרְתָּ סוֹד יִבּוּם וַחֲלִיצָה? שֶׁהֲרֵי דָּבָר בָּרוּר שָׁמַעְתִּי. אָמַר לוֹ: מַה שֶּׁשָּׁמַעְתָּ, אֱמֹר. אָמַר: וַדַּאי בְּסוֹד הַיִּבּוּם מָצְאָה אוֹתָהּ הַנְּשָׁמָה הָעֲרֻמָּה מָקוֹם, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳גַּם צִפּוֹר מָצְאָה בַיִת׳ (תהלים פד, ד), וְזוֹ הַנֶּפֶשׁ הַבָּאָה בְּגִלְגּוּל פַּעַם רִאשׁוֹנָה. ׳וּדְרוֹר קֵן לָהּ׳ - זוֹ הַנְּשָׁמָה הַבָּאָה בְּגִלְגּוּל פַּעַם שְׁנִיָּה. ׳אֲשֶׁר שָׁתָה אֶפְרֹחֶיהָ׳ - זֶה הָרוּחַ הַבָּא בְּגִלְגּוּל פַּעַם שְׁלִישִׁית, וּמִמֶּנָּה יוֹצְאִים אֶפְרוֹחִים שֶׁהֵם בָּנִים. וּבְסוֹד הַיִּבּוּם כֻּלָּם שְׁלָשְׁתָּם יוֹרְדִים בְּבַת אַחַת, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳אִם יָשִׂים אֵלָיו לִבּוֹ רוּחוֹ וְנִשְׁמָתוֹ אֵלָיו יֶאֱסֹף׳ (איוב לד, יד): לִבּוֹ - שָׁם הַנֶּפֶשׁ, רוּחַ - בְּכַנְפֵי הָרֵאָה, נְשָׁמָה - בַּמֹּחַ, וְכֻלָּם אֶחָד בְּקֶשֶׁר אֶחָד. אֲבָל הַחֲלִיצָה מַצִּילָה אֶת אוֹתָהּ הַנְּשָׁמָה וְהָרוּחַ וְהַנֶּפֶשׁ הַקְּשׁוּרִים בִּשְׁלֹשָׁה קְשָׁרִים שֶׁל הַנָּחָשׁ, וְסוֹד הַדָּבָר: ׳נַפְשֵׁנוּ כְּצִפּוֹר נִמְלְטָה מִפַּח יוֹקְשִׁים, הַפַּח נִשְׁבָּר וַאֲנַחְנוּ נִמְלָטְנוּ׳ (תהלים קכד, ז). קָם רַבִּי שִׁמְעוֹן כְּדֵי לְנַשְּׁקוֹ, פָּרַח מִיָּד וְלֹא נִרְאָה.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: [עא.] ועוד אמאי צריך חליצה בנעל מאשה, בגין דמאן דימות בלא בר ° איהו קשיר ברגליה דיבם, ורזא דמלה ׳הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב׳ (בראשית ג, יד), (דף עא ע״א) ° ובגין דלא ימית ליה חויא דאיהו כרוך על עקבו, צריך לחלוץ לגבי נעל מאתתא, ואתפטר ההוא חויא מניה. וכלא על ההיא טפה דאיהי י' דפרח מן יעקב לאתריה, ויעקב בגין דא קנה מניה בכרותא, לאחזרא י' לאתריה, דאיהי טפה בוכרא, דבה חאב אדם, ופרח מניה ° ואשתאר יחיד בלא עזר, ° ובגין דא אמר ׳למה אירא בימי רע עון עקבי יסובני׳ (תהלים מט, ו), ובגין דא איתי ליה קודשא בריך הוא תלת זמנין לאדם קדמאה בגלגולא, הדא הוא דכתיב ׳הן כל אלה יפעל׳ (איוב לג, כט) א״ל ׳פעמים שלש עם גבר׳, ודא איהו שנוי מקום ושנוי השם ושנוי מעשה. ועל ההיא טפה אתמר בה (שיר ז ב) ׳מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב׳, ואתדבקת ביעקב, ואפיקת מניה י״ב שבטין, הדא הוא דכתיב (תהלים קכב, ד) שבטי י״ה עדות לישראל, ° דאתמר ביה ישראל עלה במחשבה, ובההוא זמנא רווח יעקב מה דאביד דאיהו י' מיעקב, הדא הוא דכתיב ׳לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל׳ (בראשית לב, כט). ° באברהם שזיב מסם המות, חובא דאדם, גיהנם, נחש, אשת זנונים דאתמר ביה (שמות כ, יד) לא תנאף. ° ביצחק שזיב מאל אחר דאתמר ביה (שם יג) לא תרצח. ביעקב אשכח אתר לינקא (נ״א לנקאה) בנוי, ודא שנוי מקום, ולית חד מניהו דלא אתכליל בתלתא, לקיימא ׳הן כל אלה יפעל׳ א״ל ׳פעמים שלוש עם גבר׳ (איוב לג, כט). קם סבא ואמר רבי רבי במאי אוקימתא סוד יבום וחליצה, דהא ברירא דמלה שמענא, אמר ליה מה דשמעת אימא, אמר ודאי ברזא דיבום אשכח אתרא ההיא נשמתא ערטילאה, הדא הוא דכתיב ׳גם צפור מצאה בית׳ (תהלים פד, ד), ודא נפש דאתיא בגלגול זמנא קדמאה, ׳ודרור קן לה׳ (שם) דא נשמתא דאתיא בגלגולא זמנא תניינא, ׳אשר שתה ° אפרוחיה׳ (שם) דא רוחא דאתיא בגלגולא זמנא תליתאה, ומינה נפקין אפרוחין דאינון בנין, וברזא דיבום כלהו תלת נחתין בבת אחת, הדא הוא דכתיב ׳אם ישים אליו לבו רוחו ונשמתו אליו יאסוף׳ (איוב לד, יד), ° לבו דתמן נפש, רוח בכנפי ריאה, נשמתא במוחא, וכלהו חד בקשורא חדא, אבל חליצה איהי שזבת ההיא נשמתא ורוחא ונפשא דאינון קטירין בתלת קשורין דחויא, ורזא דמלה ׳נפשנו כצפור נמלטה מפח יוקשים הפח נשבר ואנחנו נמלטנו׳ (תהלים קכד, ז), קם רבי שמעון כדי לנשקא ליה, פרח מיד ולא אתחזי. (תקון כ״ז וכ"ח נדפסו בהקדמה כי שם ביתם)
התרגום: ועוד, למה צריכה חליצה בנעל מאשה? משום שמי שמת בלא בן, הוא קשור ברגלו של היבם, וסוד הדבר: ׳הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב׳ (בראשית ג, יד), ומשום שלא ימיתהו הנחש הכרוך על עקבו, צריך לחלץ אצלו נעל מאשה, ונפטר אותו הנחש ממנו. והכל על אותה הטפה שהיא י', שפרחה מיעקב למקומה, ויעקב משום כך קנה ממנו את הבכורה, להחזיר את ה-י' למקומה, שהיא הטפה הבכורה שבה חטא אדם, ופרחה ממנו ונשאר יחיד בלא עזר, ומשום כך אמר ׳למה אירא בימי רע עון עקבי יסובני׳ (תהלים מט, ו). ומשום כך הביא לו הקב"ה שלש פעמים את אדם הראשון בגלגול, זהו שכתוב ׳הן כל אלה יפעל אל פעמים שלוש עם גבר׳ (איוב לג, כט), וזה שנוי מקום ושנוי השם ושנוי מעשה. ועל אותה הטפה נאמר בה (שיר ז ב) ׳מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב׳, ונדבקה ביעקב, והוציאה ממנו שנים עשר שבטים, זהו שכתוב ׳שבטי יה עדות לישראל׳ (תהלים קכב, ד), שנאמר בו ׳ישראל עלה במחשבה׳, ובאותה שעה הרויח יעקב מה שאבד, שהיא ה-י' מיעקב, זהו שכתוב ׳לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל׳ (בראשית לב, כט). באברהם הציל מסם המות, חטא אדם, גיהנם, נחש, אשת זנונים, שנאמר בו ׳לא תנאף׳ (שמות כ, יד). ביצחק הציל מאל אחר, שנאמר בו ׳לא תרצח׳ (שם יג). ביעקב מצא מקום לטהר את בניו, וזה שנוי מקום, ואין אחד מהם שלא נכלל בשלשתם, לקים ׳הן כל אלה יפעל אל פעמים שלוש עם גבר׳ (איוב לג, כט). קם זקן ואמר: רבי רבי, במה בארת סוד יבום וחליצה? שהרי דבר ברור שמעתי. אמר לו: מה ששמעת, אמר. אמר: ודאי בסוד היבום מצאה אותה הנשמה הערמה מקום, זהו שכתוב ׳גם צפור מצאה בית׳ (תהלים פד, ד), וזו הנפש הבאה בגלגול פעם ראשונה. ׳ודרור קן לה׳ - זו הנשמה הבאה בגלגול פעם שניה. ׳אשר שתה אפרחיה׳ - זה הרוח הבא בגלגול פעם שלישית, וממנה יוצאים אפרוחים שהם בנים. ובסוד היבום כלם שלשתם יורדים בבת אחת, זהו שכתוב ׳אם ישים אליו לבו רוחו ונשמתו אליו יאסף׳ (איוב לד, יד): לבו - שם הנפש, רוח - בכנפי הראה, נשמה - במח, וכלם אחד בקשר אחד. אבל החליצה מצילה את אותה הנשמה והרוח והנפש הקשורים בשלשה קשרים של הנחש, וסוד הדבר: ׳נפשנו כצפור נמלטה מפח יוקשים, הפח נשבר ואנחנו נמלטנו׳ (תהלים קכד, ז). קם רבי שמעון כדי לנשקו, פרח מיד ולא נראה.
מן המפרשים
ביאור הגר"א: מה יפו פעמיך כו'. שהוא שלש פעמים דג' אבות וכמו שאמרו בריש חגיגה מה יפו פעמיך בשעה שעולין לרגל כו' וזה שאומר למטה באל שדי שדי כנ"ל ושמי ה' לא כו' דאסתתר ביה כנ"ל: