ממלכת הזוהר › זוהר › תיקוני זוהר › מאמר 26: תיקון כו - ׳הרעה בשושנים׳, שתי קריאות שמע וסוד התמורות והיבום › פיסקה 7 (ע ע"ב)

הנעל קלפה להטמן מן המקטרגים - ומשה נכנס בלא כסוי כלל

תיקוני זוהר · תיקון כו - ׳הרעה בשושנים׳, שתי קריאות שמע וסוד התמורות והיבום · מאמר 26 · פיסקה 7 · דף ע ע"ב

לשון הזוהר

נַעַל אִיהוּ גוּפָא, וְאַמַּאי בַּחֲלִיצַת נַעַל דְּנָתַן לְרֵעִהוּ אִית תְּמוּרָה וְשִׁנּוּי, ° אָמַר סָבָא חֲדָא, רַבִּי רַבִּי, לָא תֵימָא הָכִי, אֶלָּא אַמַּאי חֲלִיצָה בַּנַּעַל, אֶלָּא אִיהוּ קְלִיפָה לְאִתְטַמְרָא בָּהּ לְאִשְׁתֵּזָבָא מִנֵּיהּ, וְלָא אִשְׁתְּמוֹדָע לְגַבֵּי מְקַטְרְגִין דִּילֵיהּ, וּבַחֲלִיצָה דְּנַעַל ° חָלַץ לֵיהּ י״ה, וּבְגִין דָּא ׳שָׁלַף אִישׁ נַעֲלוֹ וְנָתַן לְרֵעִהוּ׳, ° נַעַל ו', גַּן נָעוּל, דְּאִיהוּ בֶּן י״ה, לְאַעָלָא בֵּין ו״ה, וְדָא אִיהוּ חָלַץ י״ה. וּמֹשֶׁה אִתְּמַר בֵּיהּ ׳שַׁל נְעָלֶיךָ מֵעַל רַגְלֶיךָ׳ (שמות ג, ה), דָּא בְּהִפּוּכָא דְאָחֳרָנִין, דְּלָא צָרִיךְ לְאִתְחַזְיָא קֳדָם שְׁכִינְתָּא בִּקְלִיפָה, וְרָזָא דְמִלָּה ׳כִּי אֵין לָבֹא אֶל שַׁעַר הַמֶּלֶךְ בִּלְבוּשׁ שָׂק׳ (אסתר ד, ב), וּלְגַבֵּי אֲבָהָן לָא אִתְחַזְיָא אֶלָּא בַּנְּעָלִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שיר ז ב) ° ׳מַה יָּפוּ פְעָמַיִךְ בַּנְּעָלִים בַּת נָדִיב׳, אֲבָל לְגַבֵּי מֹשֶׁה בְּלָא כִּסּוּיָא כְּלָל, וְרָזָא דְמִלָּה ׳וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם אֶל יִצְחָק וְאֶל יַעֲקֹב׳ בְּאֵ״ל שׁד״י, ׳וּשְׁמִי יהו״ה לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם׳ (שמות ו, ג), וּמֹשֶׁה אִתְּמַר בֵּיהּ (שם ג, יג) וְאָמְרוּ לִ״י מַ״ה שְּׁמ״וֹ מָ״ה אוֹמַר אֲלֵיהֶם.

תרגום

׳נַעַל׳ - זֶה הַגּוּף, וְלָמָּה בַּחֲלִיצַת הַנַּעַל שֶׁנָּתַן לְרֵעֵהוּ יֵשׁ תְּמוּרָה וְשִׁנּוּי? אָמַר זָקֵן אֶחָד: רַבִּי רַבִּי, אַל תֹּאמַר כָּךְ, אֶלָּא לָמָּה חֲלִיצָה בַּנַּעַל? אֶלָּא הוּא קְלִפָּה לְהִטָּמֵן בָּהּ לְהִנָּצֵל מִמֶּנּוּ, וְלֹא יִוָּדַע לַמְקַטְרְגִים שֶׁלּוֹ. וּבַחֲלִיצַת הַנַּעַל חָלַץ לוֹ י״ה, וּמִשּׁוּם כָּךְ ׳שָׁלַף אִישׁ נַעֲלוֹ וְנָתַן לְרֵעֵהוּ׳. ׳נַעַל׳ - ו', ׳גַּן נָעוּל׳ שֶׁהוּא בֶּן י״ה, לְהִכָּנֵס בֵּין ו"ה, וְזֶהוּ חָלַץ י״ה. וּמֹשֶׁה נֶאֱמַר בּוֹ ׳שַׁל נְעָלֶיךָ מֵעַל רַגְלֶיךָ׳ (שמות ג, ה), זֶה בְּהֵפֶךְ מֵאֲחֵרִים, שֶׁאֵין צֹרֶךְ לְהֵרָאוֹת לִפְנֵי הַשְּׁכִינָה בִּקְלִפָּה, וְסוֹד הַדָּבָר: ׳כִּי אֵין לָבוֹא אֶל שַׁעַר הַמֶּלֶךְ בִּלְבוּשׁ שָׂק׳ (אסתר ד, ב). וְלָאָבוֹת לֹא נִרְאָה אֶלָּא בַּנְּעָלַיִם, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (שיר ז ב) ׳מַה יָּפוּ פְעָמַיִךְ בַּנְּעָלִים בַּת נָדִיב׳, אֲבָל אֵצֶל מֹשֶׁה בְּלֹא כִּסּוּי כְּלָל, וְסוֹד הַדָּבָר: ׳וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם אֶל יִצְחָק וְאֶל יַעֲקֹב בְּאֵל שד״י, וּשְׁמִי יהו״ה לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם׳ (שמות ו, ג). וּמֹשֶׁה נֶאֱמַר בּוֹ ׳וְאָמְרוּ לִי מַה שְּׁמוֹ מָה אֹמַר אֲלֵהֶם׳ (שם ג, יג).

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: נעל איהו גופא, ואמאי בחליצת נעל דנתן לרעהו אית תמורה ושנוי, ° אמר סבא חדא, רבי רבי, לא תימא הכי, אלא אמאי חליצה בנעל, אלא איהו קליפה לאתטמרא בה לאשתזבא מניה, ולא אשתמודע לגבי מקטרגין דיליה, ובחליצה דנעל ° חלץ ליה י״ה, ובגין דא ׳שלף איש נעלו ונתן לרעהו׳, ° נעל ו', גן נעול, דאיהו בן י״ה, לאעלא בין ו״ה, ודא איהו חלץ י״ה. ומשה אתמר ביה ׳של נעליך מעל רגליך׳ (שמות ג, ה), דא בהפוכא דאחרנין, דלא צריך לאתחזיא קדם שכינתא בקליפה, ורזא דמלה ׳כי אין לבא אל שער המלך בלבוש שק׳ (אסתר ד, ב), ולגבי אבהן לא אתחזיא אלא בנעלים, הדא הוא דכתיב (שיר ז ב) ° ׳מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב׳, אבל לגבי משה בלא כסויא כלל, ורזא דמלה ׳וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב׳ בא״ל שד״י, ׳ושמי יהו״ה לא נודעתי להם׳ (שמות ו, ג), ומשה אתמר ביה (שם ג, יג) ואמרו ל״י מ״ה שמ״ו מ״ה אומר אליהם.

התרגום: ׳נעל׳ - זה הגוף, ולמה בחליצת הנעל שנתן לרעהו יש תמורה ושנוי? אמר זקן אחד: רבי רבי, אל תאמר כך, אלא למה חליצה בנעל? אלא הוא קלפה להטמן בה להנצל ממנו, ולא יודע למקטרגים שלו. ובחליצת הנעל חלץ לו י״ה, ומשום כך ׳שלף איש נעלו ונתן לרעהו׳. ׳נעל׳ - ו', ׳גן נעול׳ שהוא בן י״ה, להכנס בין ו"ה, וזהו חלץ י״ה. ומשה נאמר בו ׳של נעליך מעל רגליך׳ (שמות ג, ה), זה בהפך מאחרים, שאין צרך להראות לפני השכינה בקלפה, וסוד הדבר: ׳כי אין לבוא אל שער המלך בלבוש שק׳ (אסתר ד, ב). ולאבות לא נראה אלא בנעלים, זהו שכתוב (שיר ז ב) ׳מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב׳, אבל אצל משה בלא כסוי כלל, וסוד הדבר: ׳וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שד״י, ושמי יהו״ה לא נודעתי להם׳ (שמות ו, ג). ומשה נאמר בו ׳ואמרו לי מה שמו מה אמר אלהם׳ (שם ג, יג).

מן המפרשים

ביאור הגר"א: אמר סבא ר' ר' לא תימא הכי אלא כו'. דהוא אוקים חליצה בנעל להורות על גלגוגא במט"ט אלא רזא דיבום הוא זה כמו שאומר לקמן ורזא דחליצה כמו שמפרש והולך אלא איהו קליפה כו'. רוצה לומר דאסתתר במט"ט נעל מן הקליפות דנעל הוא השמירה מקליפות…

לכל המפרשים על פיסקה זו