עסיס רמונים ומח האגוז לרפואתה - והנשר בעל הרחמים נותן קולות
תיקוני זוהר · תיקון כה - בראשית זו התורה, דפיקות לב הגלות ורפואת השכינה החולה · מאמר 25 · פיסקה 7 · דף סט ע"ב
לשון הזוהר
בְּהַהוּא זִמְנָא שַׁבַחַת לֵיהּ (שיר ב ג) ׳כְּתַפּוּחַ בַּעֲצֵי הַיַּעַר ° כֵּן דּוֹדִי בֵּין הַבָּנִים׳ (שיר השירים ב, ג) וכו', וּלְבָתַר יֵעוּל לְגִנְּתָא וְאַפִּיק ° מִתַּמָּן רִמּוֹנִים, וְיָהִיב לָהּ מֵעֲסִיס רִמּוֹנִים, ° וְלָקִיט אֱגוֹז וְתַבַּר קְלִיפִין, וְיָהִיב לָהּ מוֹחָא מִלְּגָאו, וְאִיהִי אָכְלָה, וְשָׁתִית מֵעֲסִיס הָרִמּוֹנִים, וְאִתְּסִיאַת, וְדָא הוּא דְאָמַר קְרָא (שיר ו יא) ° ׳אֶל גִּנַּת אֱגוֹז יָרַדְתִּי׳, אַדְהָכִי הָא נִשְׁרָא קָא אַתְיָא, הַנֶּשֶׁר הַגָּדוֹל בַּעַל הַכְּנָפַיִם, וִיהִיבַת ° תְּלַת קָלִין, וּסְלִיקַת לְטוּרִין, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן לְחַבְרוֹי בְּוַדַּאי רַעֲוָא אִשְׁתַּכַּח לְעִילָא, וְרַחֲמִים אִשְׁתַּכְּחוּ לְגַבֵּי שְׁכִינְתָּא וְיִשְׂרָאֵל בְּגָלוּתָא, דְּוַדַּאי תְּלַת חֵיוָון אִינוּן בְּמֶרְכַּבְתָּא, אַרְיֵה שׁוֹר נֶשֶׁר, וּבְכֻלְּהוּ לֵית רַחֲמִים כַּנִּשְׁרָא, וּבְגִין דָּא אָמַר לְיִשְׂרָאֵל ׳וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים וָאָבִיא אֶתְכֶם אֵלָי׳ (שמות יט, ד), אַדְהָכִי הָא נִשְׁרָא קָא אַתְיָא לְגַבַּיְיהוּ זִמְנָא אָחֳרָא, וּבָטְשַׁת בְּגַדְפָהָא עֲלַנַא דְנַסְלִיק הַתָםּ, וְרָמַת קָלִין וְסָלִיק לְטוּרָא, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בְּוַדַּאי אִיהִי דְקָא בָטְשַׁת בְּגַדְפָהָא עֲלָנָא וְסָלִיק הָתָם, אָמְרוּ לֵיהּ סְלִיק וְהָא אֲנָן אַבַּתְרָךְ, סְלִיקוּ כֻּלְּהוּ אַבַּתְרֵיהּ לְטוּרָא, וְאִיהִי סְלִיקַת לְעִילָא, עַד דְּלָא אִתְחֲזִיאַת.
תרגום
בְּאוֹתָהּ שָׁעָה שִׁבְּחָה אוֹתוֹ, ׳כְּתַפּוּחַ בַּעֲצֵי הַיַּעַר כֵּן דּוֹדִי בֵּין הַבָּנִים וְגוֹ'׳, וְאַחַר כָּךְ נִכְנָס לַגִּנָּה וְהוֹצִיא מִשָּׁם רִמּוֹנִים, וְנָתַן לָהּ מֵעֲסִיס רִמּוֹנִים, וְלִקֵּט אֱגוֹז וְשָׁבַר אֶת הַקְּלִפּוֹת, וְנָתַן לָהּ אֶת הַמֹּחַ שֶׁבִּפְנִים, וְהִיא אָכְלָה וְשָׁתְתָה מֵעֲסִיס הָרִמּוֹנִים וְנִרְפְּאָה, וְזֶהוּ שֶׁאוֹמֵר הַכָּתוּב ׳אֶל גִּנַּת אֱגוֹז יָרַדְתִּי׳. בֵּינְתַיִם הִנֵּה הַנֶּשֶׁר בָּא, הַנֶּשֶׁר הַגָּדוֹל בַּעַל הַכְּנָפַיִם, וְנָתַן שְׁלֹשָׁה קוֹלוֹת וְעָלָה לֶהָרִים. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן לַחֲבֵרָיו: וַדַּאי רָצוֹן נִמְצָא לְמַעְלָה, וְרַחֲמִים נִמְצְאוּ אֵצֶל הַשְּׁכִינָה וְיִשְׂרָאֵל בַּגָּלוּת. שֶׁוַּדַּאי שָׁלֹשׁ חַיּוֹת הֵן בַּמֶּרְכָּבָה - אַרְיֵה, שׁוֹר, נֶשֶׁר - וּבְכֻלָּן אֵין רַחֲמִים כַּנֶּשֶׁר, וּמִשּׁוּם כָּךְ אָמַר לְיִשְׂרָאֵל (שיר ב ג) ׳וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים וָאָבִא אֶתְכֶם אֵלָי׳. בֵּינְתַיִם הִנֵּה הַנֶּשֶׁר בָּא אֲלֵיהֶם פַּעַם אַחֶרֶת, וְהִכָּה בִּכְנָפָיו עָלֵינוּ שֶׁנַּעֲלֶה שָׁמָּה, וְנָתַן קוֹלוֹת וְעָלָה לָהָר. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן: וַדַּאי הִיא זוֹ שֶׁהִכְּתָה בִּכְנָפֶיהָ עָלֵינוּ וְעָלְתָה שָׁמָּה. אָמְרוּ לוֹ: עֲלֵה, וַהֲרֵי אָנוּ אַחֲרֶיךָ. עָלוּ כֻּלָּם אַחֲרָיו לָהָר, וְהִיא עָלְתָה לְמַעְלָה עַד שֶׁלֹּא נִרְאֲתָה.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: בההוא זמנא שבחת ליה (שיר ב ג) ׳כתפוח בעצי היער ° כן דודי בין הבנים׳ (שיר השירים ב, ג) וכו', ולבתר יעול לגנתא ואפיק ° מתמן רמונים, ויהיב לה מעסיס רמונים, ° ולקיט אגוז ותבר קליפין, ויהיב לה מוחא מלגאו, ואיהי אכלה, ושתית מעסיס הרמונים, ואתסיאת, ודא הוא דאמר קרא (שיר ו יא) ° ׳אל גנת אגוז ירדתי׳, אדהכי הא נשרא קא אתיא, הנשר הגדול בעל הכנפים, ויהיבת ° תלת קלין, וסליקת לטורין, אמר רבי שמעון לחברוי בודאי רעוא אשתכח לעילא, ורחמים אשתכחו לגבי שכינתא וישראל בגלותא, דודאי תלת חיוון אינון במרכבתא, אריה שור נשר, ובכלהו לית רחמים כנשרא, ובגין דא אמר לישראל ׳ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי׳ (שמות יט, ד), אדהכי הא נשרא קא אתיא לגבייהו זמנא אחרא, ובטשת בגדפהא עלנא דנסליק התם, ורמת קלין וסליק לטורא, אמר רבי שמעון בודאי איהי דקא בטשת בגדפהא עלנא וסליק התם, אמרו ליה סליק והא אנן אבתרך, סליקו כלהו אבתריה לטורא, ואיהי סליקת לעילא, עד דלא אתחזיאת.
התרגום: באותה שעה שבחה אותו, ׳כתפוח בעצי היער כן דודי בין הבנים וגו'׳, ואחר כך נכנס לגנה והוציא משם רמונים, ונתן לה מעסיס רמונים, ולקט אגוז ושבר את הקלפות, ונתן לה את המח שבפנים, והיא אכלה ושתתה מעסיס הרמונים ונרפאה, וזהו שאומר הכתוב ׳אל גנת אגוז ירדתי׳. בינתים הנה הנשר בא, הנשר הגדול בעל הכנפים, ונתן שלשה קולות ועלה להרים. אמר רבי שמעון לחבריו: ודאי רצון נמצא למעלה, ורחמים נמצאו אצל השכינה וישראל בגלות. שודאי שלש חיות הן במרכבה - אריה, שור, נשר - ובכלן אין רחמים כנשר, ומשום כך אמר לישראל (שיר ב ג) ׳ואשא אתכם על כנפי נשרים ואבא אתכם אלי׳. בינתים הנה הנשר בא אליהם פעם אחרת, והכה בכנפיו עלינו שנעלה שמה, ונתן קולות ועלה להר. אמר רבי שמעון: ודאי היא זו שהכתה בכנפיה עלינו ועלתה שמה. אמרו לו: עלה, והרי אנו אחריך. עלו כלם אחריו להר, והיא עלתה למעלה עד שלא נראתה.
מן המפרשים
ביאור הגר"א: וארח ליה. כמו שכתוב (ישעיהו יא ג) והריחו ביראת ה', שיראת ה' מריח על ידו: