סימני הדפיקה במחלת הגלות - קצרה בגבורה ארכה בחסד ובינונית ברחמים
תיקוני זוהר · תיקון כה - בראשית זו התורה, דפיקות לב הגלות ורפואת השכינה החולה · מאמר 25 · פיסקה 5 · דף סט ע"ב
לשון הזוהר
[סט:] ° קָם סָבָא מֵאִינוּן מָארֵי מְתִיבְתָּא, וְאָמַר בּוֹצִינָא קַדִּישָׁא, הָא סִמָּנִין אִלֵּין אִינוּן דְּמַרְעָא (דף סט ע״ב) בְגָלוּתָא, כַּד דְּפִיקוּ אִתְקַצַּר וְגָלוּתָא אִתְקַצַּר, הָא מַטֶּה כְּלַפֵּי גְבוּרָה בֵּי דִינָא רַבְרְבָא, וּמוֹתָנָא קָא אַחֲזֵי לְמָשִׁיחַ וּשְׁבָטִין, וּבְגִין דָּא אוֹמִיאַת הַהִיא חוֹלָה בְּגָלוּתָא לְיִשְׂרָאֵל, ׳אִם תָּעִירוּ וְאִם תְּעוֹרְרוּ׳ (שם ב, ז), דְּלָא יְהֵא בִמְהִירוּ, אֶלָּא עַד שֶׁתֶּחְפָּץ. וְאִם דְּפִיקוּ אִתְאָרַךְ, הָא מַטֶּה כְּלַפֵּי חֶסֶד, ° וְעַל דָּא מַרְעָה בְגָלוּתָא אִתְאָרַךְ, וְאִי דְפִיקוּ אִיהוּ לָא אֲרִיךְ וְלָא קְצִר, הָא אִתְעַר רַחֲמֵי לְגַבֵּי חוֹלֶה בְגָלוּתָא דְאִיהִי לִבָּא, וּלְגַבֵּי עַרְקִין דִּילָהּ דְּאִינוּן בְּנָהָא יִשְׂרָאֵל, וְדָא אִיהוּ עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא, עֲלֵיהּ אִתְּמַר ׳וּבְרַחֲמִים גְּדוֹלִים אֲקַבְּצֵךְ׳ (ישעיהו נד, ז).
תרגום
קָם זָקֵן מֵאוֹתָם בַּעֲלֵי הַיְשִׁיבָה, וְאָמַר בּוּצִינָא קַדִּישָׁא: הֲרֵי סִימָנִים אֵלֶּה הֵם שֶׁל הַמַּחֲלָה בַּגָּלוּת. כְּשֶׁהַדְּפִיקָה מִתְקַצֶּרֶת וְהַגָּלוּת מִתְקַצֶּרֶת, הֲרֵי נוֹטֶה כְּלַפֵּי גְּבוּרָה, בֵּית דִּין גָּדוֹל, וְהַמַּגֵּפָה מַרְאָה לַמָּשִׁיחַ וְלַשְּׁבָטִים. וּמִשּׁוּם כָּךְ הִשְׁבִּיעָה אוֹתָהּ חוֹלָה בַּגָּלוּת אֶת יִשְׂרָאֵל: ׳אִם תָּעִירוּ וְאִם תְּעוֹרְרוּ׳, שֶׁלֹּא יִהְיֶה בִּמְהִירוּת אֶלָּא עַד שֶׁתֶּחְפָּץ. וְאִם הַדְּפִיקָה מִתְאָרֶכֶת, הֲרֵי נוֹטֶה כְּלַפֵּי חֶסֶד, וְעַל כֵּן הַמַּחֲלָה בַּגָּלוּת מִתְאָרֶכֶת. וְאִם הַדְּפִיקָה אֵינָהּ אֲרֻכָּה וְלֹא קְצָרָה, הֲרֵי מִתְעוֹרְרִים רַחֲמִים אֶל הַחוֹלֶה בַּגָּלוּת שֶׁהוּא הַלֵּב, וְאֶל עוֹרְקֶיהָ שֶׁהֵם בָּנֶיהָ יִשְׂרָאֵל, וְזֶה עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא, שֶׁעָלָיו נֶאֱמַר ׳וּבְרַחֲמִים גְּדוֹלִים אֲקַבְּצֵךְ׳ (שם ב, ז).
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: [סט:] ° קם סבא מאינון מארי מתיבתא, ואמר בוצינא קדישא, הא סמנין אלין אינון דמרעא (דף סט ע״ב) בגלותא, כד דפיקו אתקצר וגלותא אתקצר, הא מטה כלפי גבורה בי דינא רברבא, ומותנא קא אחזי למשיח ושבטין, ובגין דא אומיאת ההיא חולה בגלותא לישראל, ׳אם תעירו ואם תעוררו׳ (שם ב, ז), דלא יהא במהירו, אלא עד שתחפץ. ואם דפיקו אתארך, הא מטה כלפי חסד, ° ועל דא מרעה בגלותא אתארך, ואי דפיקו איהו לא אריך ולא קצר, הא אתער רחמי לגבי חולה בגלותא דאיהי לבא, ולגבי ערקין דילה דאינון בנהא ישראל, ודא איהו עמודא דאמצעיתא, עליה אתמר ׳וברחמים גדולים אקבצך׳ (ישעיהו נד, ז).
התרגום: קם זקן מאותם בעלי הישיבה, ואמר בוצינא קדישא: הרי סימנים אלה הם של המחלה בגלות. כשהדפיקה מתקצרת והגלות מתקצרת, הרי נוטה כלפי גבורה, בית דין גדול, והמגפה מראה למשיח ולשבטים. ומשום כך השביעה אותה חולה בגלות את ישראל: ׳אם תעירו ואם תעוררו׳, שלא יהיה במהירות אלא עד שתחפץ. ואם הדפיקה מתארכת, הרי נוטה כלפי חסד, ועל כן המחלה בגלות מתארכת. ואם הדפיקה אינה ארכה ולא קצרה, הרי מתעוררים רחמים אל החולה בגלות שהוא הלב, ואל עורקיה שהם בניה ישראל, וזה עמודא דאמצעיתא, שעליו נאמר ׳וברחמים גדולים אקבצך׳ (שם ב, ז).
מן המפרשים
ביאור הגר"א: קם סבא כו'. נותן סימנין לגלות אם הוא אריכו אז הוא בחסד כו', דבגלותא כי חולת אהבה אני: