מלאך שורה בפי כל אומר נעשה ונשמע - והדבור מארבע רוחות
תיקוני זוהר · תיקון כב - אחד שלא נגלה וברא שנים, ורשמי חותם המלך ׳שימני כחותם׳ · מאמר 24 · פיסקה 8 · דף סג ע"א
לשון הזוהר
° דִּכְמָה דְאִיהוּ שְׁמָא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דְמ״ב וְע״ב לְעִילָא, כַּךְ אִיהוּ שְׁמָא דְמ״ב וְע״ב לְתַתָּא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים מח, יא) כְּשִׁמְךָ אלהי״ם ׳כֵּן תְּהִלָּתֶךָ עַל קַצְוִי אֶרֶץ׳, וְדָא אִיהוּ ׳וְכָל הָעָם רוֹאִים אֶת הַקּוֹלוֹת׳, וְאִינוּן הֲווֹ מַלְאָכִין, דְּכָל חַד הֲוָה אִתְעֲבִיד קוֹל וּפָרַח בְּאַוִּירָא, וְכָל חַד מִיִּשְׂרָאֵל דַּהֲוָה אָמַר נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע הֲוָה שַׁרְיָא בְּפוּמֵיהּ, וַהֲוָה אוֹלִיף לֵיהּ אוֹרַיְיתָא כֻּלָּהּ. וּלְבָתַר מַלִּיל עִמְּהוֹן מִן שְׁמַיָּא וְאַרְעָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳מִן הַשָּׁמַיִם הִשְׁמִיעֲךָ אֶת קוֹלוֹ לְיַסְּרֶךָּ, וְעַל הָאָרֶץ הֶרְאֲךָ אֶת אִשּׁוֹ הַגְּדוֹלָה׳ (דברים ד, לו) וכו', בְּהַהוּא זִמְנָא דְאָמְרוּ יִשְׂרָאֵל נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע ° מִיָּד יִ שְׂמְחוּ הַ שָּׁמַיִם וְ תָגֵל הָ אָרֶץ (ד״ה א טז), לְבָתַר הֲוָה מְמַלֵּל עִמְּהוֹן מֵאַרְבַּע סִטְרִין, וַהֲווֹ מִסְתַּכְּלִין לְגַבֵּי מִזְרָח וַהֲווֹ שָׁמְעִין יָת קָלָא, וּלְגַבֵּי מַעֲרָב וְדָרוֹם וְצָפוֹן הֲווֹ שָׁמְעִין יָת קָלָא, לְאַחְזָאָה דְמִכָּל אֲתַר מַלִּיל עִמְּהוֹן, וְלָא הֲוָה אֲתַר לְעִילָא וְתַתָּא דְלָא מַלִּיל עִמְּהוֹן, לְאַחְזָאָה דִמְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ, דְּאִיהוּ סָבִיל עִלָּאִין וְתַתָּאִין, וְאִיהוּ סָמִיךְ עִילָא וְתַתָּא וְכָרְסַיָּא יְקָרָא, וּמַלְאָכִין וְנִשְׁמָתִין, אִיהוּ ° סָבִיל כֹּלָּא, וְקָשִׁיר כֹּלָּא, וּמְיַחֵד כֹּלָּא, וְלֵית מָאן דְּסָמִיךְ לֵיהּ.
תרגום
כְּמוֹ שֶׁהוּא שֵׁם הקב"ה שֶׁל מ"ב וְע"ב לְמַעְלָה, כָּךְ הוּא שֵׁם שֶׁל מ"ב וְע"ב לְמַטָּה, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳כְּשִׁמְךָ אלהי״ם כֵּן תְּהִלָּתְךָ עַל קַצְוֵי אֶרֶץ׳ (תהלים מח, יא), וְזֶהוּ ׳וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת׳, וְהֵם הָיוּ מַלְאָכִים, שֶׁכָּל אֶחָד הָיָה נַעֲשֶׂה קוֹל וְעָף בָּאֲוִיר, וְכָל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁהָיָה אוֹמֵר ׳נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע׳ הָיָה שׁוֹרֶה בְּפִיו, וְלִמֵּד לוֹ אֶת כָּל הַתּוֹרָה. וְאַחַר כָּךְ דִּבֵּר עִמָּם מִן הַשָּׁמַיִם וּמֵהָאָרֶץ, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳מִן הַשָּׁמַיִם הִשְׁמִיעֲךָ אֶת קֹלוֹ לְיַסְּרֶךָּ, וְעַל הָאָרֶץ הֶרְאֲךָ אֶת אִשּׁוֹ הַגְּדוֹלָה וְגוֹ'׳ (דברים ד, לו). בְּאוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁאָמְרוּ יִשְׂרָאֵל ׳נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע׳, מִיָּד ׳יִשְׂמְחוּ הַשָּׁמַיִם וְתָגֵל הָאָרֶץ׳ (ד״ה א טז). לְאַחַר מִכֵּן הָיָה מְדַבֵּר עִמָּם מֵאַרְבַּע רוּחוֹת, וְהָיוּ מִסְתַּכְּלִים כְּלַפֵּי מִזְרָח וְשׁוֹמְעִים אֶת הַקּוֹל, וּכְלַפֵּי מַעֲרָב וְדָרוֹם וְצָפוֹן הָיוּ שׁוֹמְעִים אֶת הַקּוֹל, לְהַרְאוֹת שֶׁמִּכָּל מָקוֹם דִּבֵּר עִמָּם, וְלֹא הָיָה מָקוֹם לְמַעְלָה וּלְמַטָּה שֶׁלֹּא דִּבֵּר עִמָּם, לְהַרְאוֹת שֶׁ ׳מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ׳, שֶׁהוּא סוֹבֵל עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים, וְהוּא סוֹמֵךְ מַעְלָה וּמַטָּה וְכִסֵּא כָּבוֹד, וּמַלְאָכִים וּנְשָׁמוֹת, הוּא סוֹבֵל הַכֹּל, וְקוֹשֵׁר הַכֹּל, וּמְיַחֵד הַכֹּל, וְאֵין מִי שֶׁסּוֹמֵךְ אוֹתוֹ.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ° דכמה דאיהו שמא דקודשא בריך הוא דמ״ב וע״ב לעילא, כך איהו שמא דמ״ב וע״ב לתתא, הדא הוא דכתיב (תהלים מח, יא) כשמך אלהי״ם ׳כן תהלתך על קצוי ארץ׳, ודא איהו ׳וכל העם רואים את הקולות׳, ואינון הוו מלאכין, דכל חד הוה אתעביד קול ופרח באוירא, וכל חד מישראל דהוה אמר נעשה ונשמע הוה שריא בפומיה, והוה אוליף ליה אורייתא כלה. ולבתר מליל עמהון מן שמיא וארעא, הדא הוא דכתיב ׳מן השמים השמיעך את קולו ליסרך, ועל הארץ הראך את אשו הגדולה׳ (דברים ד, לו) וכו', בההוא זמנא דאמרו ישראל נעשה ונשמע ° מיד י שמחו ה שמים ו תגל ה ארץ (ד״ה א טז), לבתר הוה ממלל עמהון מארבע סטרין, והוו מסתכלין לגבי מזרח והוו שמעין ית קלא, ולגבי מערב ודרום וצפון הוו שמעין ית קלא, לאחזאה דמכל אתר מליל עמהון, ולא הוה אתר לעילא ותתא דלא מליל עמהון, לאחזאה דמלא כל הארץ כבודו, דאיהו סביל עלאין ותתאין, ואיהו סמיך עילא ותתא וכרסיא יקרא, ומלאכין ונשמתין, איהו ° סביל כלא, וקשיר כלא, ומיחד כלא, ולית מאן דסמיך ליה.
התרגום: כמו שהוא שם הקב"ה של מ"ב וע"ב למעלה, כך הוא שם של מ"ב וע"ב למטה, זהו שכתוב ׳כשמך אלהי״ם כן תהלתך על קצוי ארץ׳ (תהלים מח, יא), וזהו ׳וכל העם ראים את הקולת׳, והם היו מלאכים, שכל אחד היה נעשה קול ועף באויר, וכל אחד מישראל שהיה אומר ׳נעשה ונשמע׳ היה שורה בפיו, ולמד לו את כל התורה. ואחר כך דבר עמם מן השמים ומהארץ, זהו שכתוב ׳מן השמים השמיעך את קלו ליסרך, ועל הארץ הראך את אשו הגדולה וגו'׳ (דברים ד, לו). באותה שעה שאמרו ישראל ׳נעשה ונשמע׳, מיד ׳ישמחו השמים ותגל הארץ׳ (ד״ה א טז). לאחר מכן היה מדבר עמם מארבע רוחות, והיו מסתכלים כלפי מזרח ושומעים את הקול, וכלפי מערב ודרום וצפון היו שומעים את הקול, להראות שמכל מקום דבר עמם, ולא היה מקום למעלה ולמטה שלא דבר עמם, להראות ש ׳מלא כל הארץ כבודו׳, שהוא סובל עליונים ותחתונים, והוא סומך מעלה ומטה וכסא כבוד, ומלאכים ונשמות, הוא סובל הכל, וקושר הכל, ומיחד הכל, ואין מי שסומך אותו.
מן המפרשים
אור יקר: וז״ש דמ״ב וע״ב לעילא באצילות, כך איהו לתתא בבריאה, והתחתון צל העליון ותמונת דמותו כעין הנהגת האצילות הנחתם בבריאה יצירה, והיינו סוד התלבש רוחניותהספירות האצולות למטה בספירות הנבראות והנוצרות, והיינו כשמך אלהים למעלה באצילות,…
ביאור הגר"א: דכמה דאיהו שמא כו'. ב' ההין - מ"ב, וי' - ע"ב, ובהוי"ה מלמטה למעלה דמ"ב למעלה וכמו שאומר כאן ובזהר פרשת תרומה עיין שם:
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה:
ועוד 5 פסוקים. אינדקס הפסוקים