׳זה שמי וזה זכרי׳ שס"ה ורמ"ח - ופיו של בוצינא קדישא סיני
תיקוני זוהר · תיקון כב - אחד שלא נגלה וברא שנים, ורשמי חותם המלך ׳שימני כחותם׳ · מאמר 24 · פיסקה 5 · דף סב ע"ב
לשון הזוהר
° דְּהָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא חַד אִיהוּ, וְאִיהוּ לָא הֲוָה מְמַלֵּל בְּאִלֵּין קָלִין וְדִבּוּרִין דְּאָנֹכִי, אֶלָּא לְאַחְזָאָה דִשְׁמֵיהּ וִיקָרֵיהּ הֲוָה בְאוֹרַיְיתָא, ° וּבְגִין דָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מַלִּיל מִינָהּ (נ״א בדינא), בְּגִין דְּיִתְזַעְזַעוּן כָּל אוּמִין דְּעָלְמָא מֵאִלֵּין דְּמִשְׁתַּדְלִין בָּהּ, וּבְגִין דָּא אָמַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְמֹשֶׁה ׳זֶה שְּׁמִי לְעֹלָם וְזֶה זִכְרִי לְדוֹר דּוֹר׳ (שמות ג, טו), שְׁמִי עִם י״ה שְׁסָ״ה פִּקּוּדִין דְּלֹא תַעֲשֶׂה, זִכְרִי עִם ו״ה רְמַ״ח פִּקּוּדִין דַּעֲשֵׂה, לְאַחְזָאָה ° דְאוֹרַיְיתָא בִשְׁמָא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִתְבְּרִיאַת, וְעַל שְׁמֵיהּ אִתְקְרִיאַת, ° הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳כָּל הַנִּקְרָא בִּשְׁמִי׳ (ישעיהו מג, ז) וכו', וּבָהּ שַׁרְיָיא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, ° וּמִינָהּ מַלִּיל בְּסִינַי. ° וְאִית אוֹרַיְיתָא עִלָּאָה דְלָא אִתְקְרֵי בָּהּ בְּרִיאָה אֶלָּא אֲצִילוּתָא דִילֵיהּ, וְהִיא וְהוּא כֹּלָּא חָד, וְכָל בַּר נַשׁ דְּאִשְׁתַּדַּל בְּאוֹרַיְיתָא שְׁמֵיהּ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא תַּמָּן, כָּל שֶׁכֵּן וְכָל שֶׁכֵּן בְּבוֹצִינָא קַדִּישָׁא, ° וּבוֹצִינָא קַדִּישָׁא וַדַּאי פִּימָךְ אִיהִי סִינַי, ° שֶׁבַע הֲבָלִים דְּנָפְקִין מִפּוּמָךְ שְׁכִינְתָּא שַׁרְיָא עֲלַיְיהוּ, דְאִיהִי בַּת שֶׁבַע, דְּאִינוּן שֶׁבַע שְׁמָהָן דִּשְׁמָא מְפָרַשׁ, דְּאִיהוּ שְׁמָא דְאַרְבְּעִין וּתְרֵין אַתְוָון, ° דְּאִיהִי וַדַּאי ° בֵּיהּ סָלְקָא לְשֶׁבַע, דְּאִיהִי ה', ה' עִלָּאָה, ° וּמִנָּהּ סָלִיק קוֹל דְּאִיהוּ עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא, וְאִסְתַּלַּק לְשַׁבְעִין קָלִין, ° דְּאִיהוּ סְלִיק לְאַוִּירָא דַכְיָא, אַוִּירָא דְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל דְּאִיהִי מַחְכִּים, מִסִּטְרָא דְחָכְמָה דְאִיהִי י', ° וּבָהּ סְלִיק ו' לְעֶשֶׂר ו' זִמְנִין, וּב' הֵהִי״ן אִינוּן ה' הֲבַל מִלְּגָאו ה' הֲבַל מִלְּבָר, וְתַרְוַיְיהוּ אִינוּן בְּלִבָּא וּבְפוּמָא, אִינוּן עֲשַׂר דִּבְּרָן דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, ° וּבְהוֹן אִינוּן לִבָּא וּפוּמָא שָׁוִין, וּמָאן דְּאִתְעַסַּק בְּאוֹרַיְיתָא כְּדֵין צָרִיךְ דִּיְהֵא פוּמָא וְלִבָּא שָׁוִין, וְלַאו לְמַגָּנָא אוּקְמוּהוּ מָארֵי מַתְנִיתִין, כָּל מִי שֶׁאֵין תּוֹכוֹ כְּבַרוֹ אַל יִכָּנֵס לְבֵית הַמֶּדְרָשׁ.
תרגום
שֶׁהֲרֵי הקב"ה אֶחָד הוּא, וְהוּא לֹא הָיָה מְדַבֵּר בְּאוֹתָם הַקּוֹלוֹת וְהַדִּבּוּרִים שֶׁל ׳אָנֹכִי׳, אֶלָּא לְהַרְאוֹת שֶׁשְּׁמוֹ וּכְבוֹדוֹ הָיוּ בַּתּוֹרָה. וּמִשּׁוּם כָּךְ הקב"ה דִּבֵּר מִמֶּנָּה, כְּדֵי שֶׁיִּזְדַּעְזְעוּ כָּל אֻמּוֹת הָעוֹלָם מֵאוֹתָם הָעוֹסְקִים בָּהּ. וּמִשּׁוּם כָּךְ אָמַר הקב"ה לְמֹשֶׁה ׳זֶה שְּׁמִי לְעֹלָם וְזֶה זִכְרִי לְדֹר דֹּר׳ (שמות ג, טו): ׳שְׁמִי׳ - עִם י״ה, שס״ה מִצְווֹת לֹא תַעֲשֶׂה. ׳זִכְרִי׳ - עִם ו״ה, רמ״ח מִצְווֹת עֲשֵׂה. לְהַרְאוֹת שֶׁהַתּוֹרָה בְּשֵׁם הקב"ה נִבְרְאָה, וְעַל שְׁמוֹ נִקְרֵאת, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳כֹּל הַנִּקְרָא בִשְׁמִי וְגוֹמֵר׳ (ישעיהו מג, ז), וּבָהּ שׁוֹרֶה הקב"ה, וּמִמֶּנָּה דִּבֵּר בְּסִינַי. וְיֵשׁ תּוֹרָה עֶלְיוֹנָה שֶׁלֹּא נִקְרֵאת בָּהּ ׳בְּרִיאָה׳ אֶלָּא ׳אֲצִילוּת׳ שֶׁלּוֹ, וְהִיא וְהוּא הַכֹּל אֶחָד. וְכָל אָדָם שֶׁעוֹסֵק בַּתּוֹרָה, שְׁמוֹ שֶׁל הקב"ה שָׁם, וְכָל שֶׁכֵּן וְכָל שֶׁכֵּן בְּבוּצִינָא קַדִּישָׁא, וּבוּצִינָא קַדִּישָׁא וַדַּאי פִּיךָ הִיא סִינַי. שֶׁבַע הֲבָלִים הַיּוֹצְאִים מִפִּיךָ, הַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה עֲלֵיהֶם, שֶׁהִיא ׳בַּת שֶׁבַע׳, שֶׁהֵם שִׁבְעַת שְׁמוֹת הַשֵּׁם הַמְפֹרָשׁ, שֶׁהוּא שֵׁם שֶׁל אַרְבָּעִים וּשְׁתַּיִם אוֹתִיּוֹת, שֶׁוַּדַּאי הִיא עוֹלָה בּוֹ לְשֶׁבַע, שֶׁהִיא ה', ה' עֶלְיוֹנָה. וּמִמֶּנָּה עוֹלֶה קוֹל שֶׁהוּא עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא, וְעוֹלֶה לְשִׁבְעִים קוֹלוֹת, שֶׁהוּא עוֹלֶה לָאֲוִיר הַזַּךְ, אֲוִיר אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁמַּחְכִּים, מִצַּד הַחָכְמָה שֶׁהִיא י', וּבָהּ עוֹלֶה ו' לְעֶשֶׂר, שֵׁשׁ פְּעָמִים, וּשְׁתֵּי הַהֵ"אִין הֵן ה' הֶבֶל מִבִּפְנִים, ה' הֶבֶל מִבַּחוּץ, וּשְׁתֵּיהֶן הֵן בַּלֵּב וּבַפֶּה, הֵן עֲשֶׂרֶת דִּבְּרוֹת הקב"ה, וּבָהֶן הַלֵּב וְהַפֶּה שָׁוִים. וּמִי שֶׁעוֹסֵק בַּתּוֹרָה, אָז צָרִיךְ שֶׁיִּהְיוּ הַפֶּה וְהַלֵּב שָׁוִים, וְלֹא לְחִנָּם קָבְעוּ בַּעֲלֵי הַמִּשְׁנָה: כָּל מִי שֶׁאֵין תּוֹכוֹ כְּבָרוֹ אַל יִכָּנֵס לְבֵית הַמִּדְרָשׁ.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ° דהא קודשא בריך הוא חד איהו, ואיהו לא הוה ממלל באלין קלין ודבורין דאנכי, אלא לאחזאה דשמיה ויקריה הוה באורייתא, ° ובגין דא קודשא בריך הוא מליל מינה (נ״א בדינא), בגין דיתזעזעון כל אומין דעלמא מאלין דמשתדלין בה, ובגין דא אמר קודשא בריך הוא למשה ׳זה שמי לעלם וזה זכרי לדור דור׳ (שמות ג, טו), שמי עם י״ה שס״ה פקודין דלא תעשה, זכרי עם ו״ה רמ״ח פקודין דעשה, לאחזאה ° דאורייתא בשמא דקודשא בריך הוא אתבריאת, ועל שמיה אתקריאת, ° הדא הוא דכתיב ׳כל הנקרא בשמי׳ (ישעיהו מג, ז) וכו', ובה שרייא קודשא בריך הוא, ° ומינה מליל בסיני. ° ואית אורייתא עלאה דלא אתקרי בה בריאה אלא אצילותא דיליה, והיא והוא כלא חד, וכל בר נש דאשתדל באורייתא שמיה דקודשא בריך הוא תמן, כל שכן וכל שכן בבוצינא קדישא, ° ובוצינא קדישא ודאי פימך איהי סיני, ° שבע הבלים דנפקין מפומך שכינתא שריא עלייהו, דאיהי בת שבע, דאינון שבע שמהן דשמא מפרש, דאיהו שמא דארבעין ותרין אתוון, ° דאיהי ודאי ° ביה סלקא לשבע, דאיהי ה', ה' עלאה, ° ומנה סליק קול דאיהו עמודא דאמצעיתא, ואסתלק לשבעין קלין, ° דאיהו סליק לאוירא דכיא, אוירא דארץ ישראל דאיהי מחכים, מסטרא דחכמה דאיהי י', ° ובה סליק ו' לעשר ו' זמנין, וב' ההי״ן אינון ה' הבל מלגאו ה' הבל מלבר, ותרוייהו אינון בלבא ובפומא, אינון עשר דברן דקודשא בריך הוא, ° ובהון אינון לבא ופומא שוין, ומאן דאתעסק באורייתא כדין צריך דיהא פומא ולבא שוין, ולאו למגנא אוקמוהו מארי מתניתין, כל מי שאין תוכו כברו אל יכנס לבית המדרש.
התרגום: שהרי הקב"ה אחד הוא, והוא לא היה מדבר באותם הקולות והדבורים של ׳אנכי׳, אלא להראות ששמו וכבודו היו בתורה. ומשום כך הקב"ה דבר ממנה, כדי שיזדעזעו כל אמות העולם מאותם העוסקים בה. ומשום כך אמר הקב"ה למשה ׳זה שמי לעלם וזה זכרי לדר דר׳ (שמות ג, טו): ׳שמי׳ - עם י״ה, שס״ה מצוות לא תעשה. ׳זכרי׳ - עם ו״ה, רמ״ח מצוות עשה. להראות שהתורה בשם הקב"ה נבראה, ועל שמו נקראת, זהו שכתוב ׳כל הנקרא בשמי וגומר׳ (ישעיהו מג, ז), ובה שורה הקב"ה, וממנה דבר בסיני. ויש תורה עליונה שלא נקראת בה ׳בריאה׳ אלא ׳אצילות׳ שלו, והיא והוא הכל אחד. וכל אדם שעוסק בתורה, שמו של הקב"ה שם, וכל שכן וכל שכן בבוצינא קדישא, ובוצינא קדישא ודאי פיך היא סיני. שבע הבלים היוצאים מפיך, השכינה שורה עליהם, שהיא ׳בת שבע׳, שהם שבעת שמות השם המפרש, שהוא שם של ארבעים ושתים אותיות, שודאי היא עולה בו לשבע, שהיא ה', ה' עליונה. וממנה עולה קול שהוא עמודא דאמצעיתא, ועולה לשבעים קולות, שהוא עולה לאויר הזך, אויר ארץ ישראל שמחכים, מצד החכמה שהיא י', ובה עולה ו' לעשר, שש פעמים, ושתי הה"אין הן ה' הבל מבפנים, ה' הבל מבחוץ, ושתיהן הן בלב ובפה, הן עשרת דברות הקב"ה, ובהן הלב והפה שוים. ומי שעוסק בתורה, אז צריך שיהיו הפה והלב שוים, ולא לחנם קבעו בעלי המשנה: כל מי שאין תוכו כברו אל יכנס לבית המדרש.
מן המפרשים
אור יקר: וז״ש בריאה אלא אצילותא, ובאותה בחינה אין התורה. ענין לעצמה.
ביאור הגר"א: דאינון הבלים כו'. רוצה לומר שרואין את ההבלים, דעל קול לא יתכן ראיה, ומביא ראיה דנקרא הבלים קולות דכתיב קול ה' כו' ולהבות אינון הבלים, וכמו שאומר לקמן תיקון ס ”ט, וזה שכתוב (שמות יט יח) אשר ירד ה' עליו באש, ומפני שאמר קול ה'…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: