ממלכת הזוהר › זוהר › תיקוני זוהר › מאמר 24: תיקון כב - אחד שלא נגלה וברא שנים, ורשמי חותם המלך ׳שימני כחותם׳ › פיסקה 33 (סו ע"ב)

כחותם כ"ח ת"ם - העוסק בתורת אמת דמותו חקוקה למעלה

תיקוני זוהר · תיקון כב - אחד שלא נגלה וברא שנים, ורשמי חותם המלך ׳שימני כחותם׳ · מאמר 24 · פיסקה 33 · דף סו ע"ב

לשון הזוהר

וְכַד מָטָא זִמְנָא לְנַקְמָא מִנֵּיהּ, ° וְשַׁלְהוֹבִין דְּאֶשָּׁא נָפְקִין מֵהַאי י״ה, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (שיר ח ו) ׳רְשָׁפֶיהָ רִשְׁפֵּי אֵשׁ׳ שַׁלְהֶבֶת י״ה, וְאִינוּן שַׁלְהוֹבִין דְּאִישׁ וְאִשָּׁה, דְּתַמָּן אֵ״שׁ אֵ״שׁ, וְתַמָּן י״ה, אִישׁ כְּמָה דְאַתְּ אָמַר ׳יהו״ה ° אִישׁ מִלְחָמָה׳ (שמות טו, ג), דְנָטִיל נוּקְמִין מִפַּרְעֹה וּמֵעַמֵּיהּ, ° אִשָּׁה דָא שְׁכִינְתָּא דְאִתְּמַר בָּהּ ׳מָצָא אִשָּׁה מָצָא טוֹב וְגוֹמֵר׳ (משלי יח, כב). דָּבָר אַחֵר ׳שִׂימֵנִי כַחוֹתָם׳, כֹּ״חַ תָּ״ם, כֹּ״חַ דָּא שְׁכִינְתָּא עִלָּאָה, ° כֹּ״חַ מָ״ה מִן חָכְמָה, וַעֲלָהּ אִתְּמַר וְעַתָּה יִגְדַּל ׳נָא כֹּחַ אדנ״י׳ (במדבר יד, יז), תָּ״ם דָּא יִשְׂרָאֵל דִּלְעִילָא, דְעַל שְׁמֵיהּ אִתְקְרִי יַעֲקֹב תָּם, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר ׳וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם׳ (בראשית כה, כז), וּבְגִין דְּאִיהוּ דִיּוֹקְנָא דְחוֹתָם אֱמֶת דִּלְעִילָא, אִתְּמַר בֵּיהּ ° ׳תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב׳ (מיכה ז, כ), וּמָאן דְּאִשְׁתַּדַּל בְּאוֹרַיְיתָא דְאִתְקְרֵי ׳תּוֹרַת אֱמֶת׳, דִּיּוֹקְנֵיהּ חֲקִיקָא לְעִילָא בְּהַהוּא חוֹתָם אֱמֶת, וּמָאן דִּמְשַׁקֵּר בָּהּ כְּאִלּוּ אַפִּיל אוֹרַיְיתָא לְתַתָּא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳וְתַשְׁלֵךְ אֱמֶת אַרְצָה׳ (דניאל ח, יב), וּבְהַהוּא זִמְנָא נָפִיל דִּיּוֹקְנֵיהּ וְחוֹתָמֵיהּ לְתַתָּא, וְנָפִיל מַזָּלֵיהּ, וְאִסְתַּלַּק הַהוּא כֹּחַ מִנֵּיהּ, בְּהַהוּא זִמְנָא סמא״ל וְחֵילֵיהּ ° דְּאִינוּן חֵיוָון וּבְעִירָן וְעוֹפִין מְסָאֲבִין רָדְפִין אַבַּתְרֵיהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳וַיֵּלְכוּ בְלֹא כֹחַ לִפְנֵי רוֹדֵף׳ (איכה א, ו).

תרגום

וּכְשֶׁמַּגִּיעַ הַזְּמַן לִנְקֹם מִמֶּנּוּ, שַׁלְהֲבוֹת אֵשׁ יוֹצְאוֹת מִי״ה זֶה, כְּמוֹ שֶׁאַתָּה אוֹמֵר (שיר ח ו) ׳רְשָׁפֶיהָ רִשְׁפֵּי אֵשׁ שַׁלְהֶבֶתְיָה׳, וְהֵן שַׁלְהֲבוֹת שֶׁל ׳אִישׁ׳ וְ ׳אִשָּׁה׳, שֶׁשָּׁם אֵ״שׁ אֵ״שׁ, וְשָׁם י״ה. ׳אִישׁ׳ כְּמוֹ שֶׁאַתָּה אוֹמֵר ׳יהו''ה אִישׁ מִלְחָמָה׳ (שמות טו, ג), שֶׁלָּקַח נְקָמוֹת מִפַּרְעֹה וּמֵעַמּוֹ. ׳אִשָּׁה׳ - זוֹ הַשְּׁכִינָה, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ ׳מָצָא אִשָּׁה מָצָא טוֹב וְגוֹמֵר׳ (משלי יח, כב). דָּבָר אַחֵר: ׳שִׂימֵנִי כַחוֹתָם׳ - כֹּחַ תָּם. ׳כֹּחַ׳ - זוֹ הַשְּׁכִינָה הָעֶלְיוֹנָה, ׳כֹּחַ׳ - מ"ה מִן הַחָכְמָה, וְעָלֶיהָ נֶאֱמַר ׳וְעַתָּה יִגְדַּל נָא כֹּחַ אדנ''י׳ (במדבר יד, יז). ׳תָּם׳ - זֶה יִשְׂרָאֵל שֶׁלְּמַעְלָה, שֶׁעַל שְׁמוֹ נִקְרָא יַעֲקֹב ׳תָּם׳, כְּמוֹ שֶׁאַתָּה אוֹמֵר ׳וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם׳ (בראשית כה, כז). וּמִשּׁוּם שֶׁהוּא דְּמוּת חוֹתָם הָאֱמֶת שֶׁלְּמַעְלָה, נֶאֱמַר בּוֹ ׳תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב׳ (מיכה ז, כ), וּמִי שֶׁעוֹסֵק בַּתּוֹרָה הַנִּקְרֵאת ׳תּוֹרַת אֱמֶת׳, דְּמוּתוֹ חֲקוּקָה לְמַעְלָה בְּאוֹתוֹ חוֹתָם אֱמֶת, וּמִי שֶׁמְּשַׁקֵּר בָּהּ כְּאִלּוּ הִפִּיל אֶת הַתּוֹרָה לְמַטָּה, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וְתַשְׁלֵךְ אֱמֶת אַרְצָה׳ (דניאל ח, יב), וּבְאוֹתָהּ שָׁעָה נוֹפֶלֶת דְּמוּתוֹ וְחוֹתָמוֹ לְמַטָּה, וְנוֹפֵל מַזָּלוֹ, וּמִסְתַּלֵּק אוֹתוֹ הַכֹּחַ מִמֶּנּוּ. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה סמא״ל וְחֵילוֹ, שֶׁהֵם חַיּוֹת וּבְהֵמוֹת וְעוֹפוֹת טְמֵאִים, רוֹדְפִים אַחֲרָיו, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וַיֵּלְכוּ בְלֹא כֹחַ לִפְנֵי רוֹדֵף׳ (איכה א, ו).

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: וכד מטא זמנא לנקמא מניה, ° ושלהובין דאשא נפקין מהאי י״ה, כמה דאת אמר (שיר ח ו) ׳רשפיה רשפי אש׳ שלהבת י״ה, ואינון שלהובין דאיש ואשה, דתמן א״ש א״ש, ותמן י״ה, איש כמה דאת אמר ׳יהו״ה ° איש מלחמה׳ (שמות טו, ג), דנטיל נוקמין מפרעה ומעמיה, ° אשה דא שכינתא דאתמר בה ׳מצא אשה מצא טוב וגומר׳ (משלי יח, כב). דבר אחר ׳שימני כחותם׳, כ״ח ת״ם, כ״ח דא שכינתא עלאה, ° כ״ח מ״ה מן חכמה, ועלה אתמר ועתה יגדל ׳נא כח אדנ״י׳ (במדבר יד, יז), ת״ם דא ישראל דלעילא, דעל שמיה אתקרי יעקב תם, כמה דאת אמר ׳ויעקב איש תם׳ (בראשית כה, כז), ובגין דאיהו דיוקנא דחותם אמת דלעילא, אתמר ביה ° ׳תתן אמת ליעקב׳ (מיכה ז, כ), ומאן דאשתדל באורייתא דאתקרי ׳תורת אמת׳, דיוקניה חקיקא לעילא בההוא חותם אמת, ומאן דמשקר בה כאלו אפיל אורייתא לתתא, הדא הוא דכתיב ׳ותשלך אמת ארצה׳ (דניאל ח, יב), ובההוא זמנא נפיל דיוקניה וחותמיה לתתא, ונפיל מזליה, ואסתלק ההוא כח מניה, בההוא זמנא סמא״ל וחיליה ° דאינון חיוון ובעירן ועופין מסאבין רדפין אבתריה, הדא הוא דכתיב ׳וילכו בלא כח לפני רודף׳ (איכה א, ו).

התרגום: וכשמגיע הזמן לנקם ממנו, שלהבות אש יוצאות מי״ה זה, כמו שאתה אומר (שיר ח ו) ׳רשפיה רשפי אש שלהבתיה׳, והן שלהבות של ׳איש׳ ו ׳אשה׳, ששם א״ש א״ש, ושם י״ה. ׳איש׳ כמו שאתה אומר ׳יהו'ה איש מלחמה׳ (שמות טו, ג), שלקח נקמות מפרעה ומעמו. ׳אשה׳ - זו השכינה, שנאמר בה ׳מצא אשה מצא טוב וגומר׳ (משלי יח, כב). דבר אחר: ׳שימני כחותם׳ - כח תם. ׳כח׳ - זו השכינה העליונה, ׳כח׳ - מ"ה מן החכמה, ועליה נאמר ׳ועתה יגדל נא כח אדנ'י׳ (במדבר יד, יז). ׳תם׳ - זה ישראל שלמעלה, שעל שמו נקרא יעקב ׳תם׳, כמו שאתה אומר ׳ויעקב איש תם׳ (בראשית כה, כז). ומשום שהוא דמות חותם האמת שלמעלה, נאמר בו ׳תתן אמת ליעקב׳ (מיכה ז, כ), ומי שעוסק בתורה הנקראת ׳תורת אמת׳, דמותו חקוקה למעלה באותו חותם אמת, ומי שמשקר בה כאלו הפיל את התורה למטה, זהו שכתוב ׳ותשלך אמת ארצה׳ (דניאל ח, יב), ובאותה שעה נופלת דמותו וחותמו למטה, ונופל מזלו, ומסתלק אותו הכח ממנו. באותה שעה סמא״ל וחילו, שהם חיות ובהמות ועופות טמאים, רודפים אחריו, זהו שכתוב ׳וילכו בלא כח לפני רודף׳ (איכה א, ו).

מן המפרשים

ביאור הגר"א: דנפיק מן כו'. שהן דאיש ואשה כמו שמפרש והולך, ושם חיבורא דתרוויהון של אב ואם להוליד:

לכל המפרשים על פיסקה זו