אדם חטא בנקבה וחוה בזכר - והשבועה עד שתלקח נקמה מעמלק
תיקוני זוהר · תיקון כב - אחד שלא נגלה וברא שנים, ורשמי חותם המלך ׳שימני כחותם׳ · מאמר 24 · פיסקה 32 · דף סו ע"ב
לשון הזוהר
° וּבְזִמְנָא דְיִשְׂרָאֵל מְקַיְּימִין פִּקּוּדַיָּא דְאוֹרַיְיתָא בִּרְחִימוּ, ׳קָשָׁה כִשְׁאוֹל קִנְאָה׳ (שיר השירים ח, ו) (שיר ח ו), דִמְקַנֵּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עֲלֵיהוֹן. (עַל סמא״ל וְעַל נוּקְבֵיהּ, דְּאִינוּן גָּרְמִין לְבַר נַשׁ מִיתָה בְּחוֹבַיְיהוּ, וְגָרְמִין לוֹן לְמֶחטֵי, וּבְגִין דָּא עָתִיד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְנַטְלָא נוּקְמָא מִנַּיְיהוּ, וּלְאַעֲבָרָא לוֹן מִן עָלְמָא, דְסמא״ל וְנוּקְבָא דִילֵיהּ אִיהִי) הַאי מִיתָה (דְ) אִיהִי לִילִי״ת מַלְאַךְ הַמָּוְת, וְהַהִיא שְׁאוֹל אִיהוּ יֵצֶר הָרָע, דְּנוּקְבָא אִיהִי עִם דְּכוּרָא, וּדְכוּרָא עִם נוּקְבָא, ° וְהַאי מְנָלָן, קְרָא אוֹכַח דִּכְתִיב ׳בְּעִצָּבוֹן תֹּאכֲלֶנָּה׳ (בראשית ג, יז), אָדָם חָאב בְּנוּקְבָא אִתְיַיהִיב לֵיהּ יֵצֶר הָרָע נוּקְבָא, חַוָּה חָבַת בִּדְכוּרָא אִתְיַיהִיב לָהּ יֵצֶר הָרָע מִדְּכוּרָא, וַעֲלָהּ אִתְּמַר ׳בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָנִים׳ (שם טז), וְדָא אִיהוּ ׳כִּי עַזָּה כַמָּוְת אַהֲבָה׳ וכו' (שיר ח ו). ° וְעוֹד ׳כִּי עַזָּה כַמָּוְת אַהֲבָה׳, אִם יִשְׂרָאֵל יִתְעַרוּן לָהּ לְהַאי אַהֲבָה קֳדָם זִמְנָא, צְרִיכִין לְאַתְעָרָא לָהּ כִּדְקָא יָאוּת, וְאִי לַאו לָא יִתְעַרוּן לָהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלַם׳ (שיר השירים ג, ה) בִּצבאו״ת ׳אוֹ בְּאַיְלוֹת הַשָּׂדֶה וְגוֹמֵר׳, דְּאוֹמָאָה אִיהִי דְלָא שַׁרְיָא עַל כָּרְסַיָּיא עַד דְּנָטִיל נוּקְמָא מֵעֲמָלֵק, דְּחִלֵּל תְּרֵין אַתְוָון דְּאִינוּן י״ה, ° דְּנָפִיק מִן מִילָ״ה מָ״ל י״ה, וּבְגִין דָּא ׳כִּי יָד עַל כֵּס׳ (שמות יז, טז) י״ה וָדָאי.
תרגום
וּבִזְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל מְקַיְּמִים אֶת מִצְווֹת הַתּוֹרָה בְּאַהֲבָה, (שיר ח ו) ׳קָשָׁה כִשְׁאוֹל קִנְאָה׳ - שֶׁמְּקַנֵּא הקב"ה עֲלֵיהֶם. הַמָּוֶת הַזֶּה הִיא לִילִי״ת, מַלְאַךְ הַמָּוֶת, וְאוֹתָהּ ׳שְׁאוֹל׳ הוּא יֵצֶר הָרָע, שֶׁהַנְּקֵבָה עִם הַזָּכָר וְהַזָּכָר עִם הַנְּקֵבָה. וּמִנַּיִן לָנוּ זֹאת? הַכָּתוּב מוֹכִיחַ, שֶׁכָּתוּב ׳בְּעִצָּבוֹן תֹּאכֲלֶנָּה׳ (בראשית ג, יז): אָדָם חָטָא בַּנְּקֵבָה, נִתַּן לוֹ יֵצֶר הָרָע נְקֵבָה. חַוָּה חָטְאָה בַּזָּכָר, נִתַּן לָהּ יֵצֶר הָרָע מִן הַזָּכָר, וְעָלֶיהָ נֶאֱמַר ׳בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָנִים׳ (שם טז), וְזֶהוּ (שיר ח ו) ׳כִּי עַזָּה כַמָּוֶת אַהֲבָה וְגוֹ'׳. וְעוֹד, ׳כִּי עַזָּה כַמָּוֶת אַהֲבָה׳: אִם יִשְׂרָאֵל יְעוֹרְרוּ אֶת הָאַהֲבָה הַזֹּאת קֹדֶם זְמַנָּהּ, צְרִיכִים לְעוֹרְרָהּ כָּרָאוּי, וְאִם לֹא, לֹא יְעוֹרְרוּ אוֹתָהּ, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלַיִם בִּצְבָאוֹת אוֹ בְּאַיְלוֹת הַשָּׂדֶה וְגוֹמֵר׳ (שיר השירים ג, ה), שֶׁהַשְּׁבוּעָה הִיא שֶׁלֹּא תִּשְׁרֶה עַל הַכִּסֵּא עַד שֶׁתִּקַּח נְקָמָה מֵעֲמָלֵק, שֶׁחִלֵּל שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת שֶׁהֵן י״ה, שֶׁיּוֹצֵאת מִ ׳מִּילָה׳ - מָ"ל י״ה, וּמִשּׁוּם כָּךְ ׳כִּי יָד עַל כֵּס י״ה׳ (שמות יז, טז) וַדַּאי.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ° ובזמנא דישראל מקיימין פקודיא דאורייתא ברחימו, ׳קשה כשאול קנאה׳ (שיר השירים ח, ו) (שיר ח ו), דמקנא קודשא בריך הוא עליהון. (על סמא״ל ועל נוקביה, דאינון גרמין לבר נש מיתה בחובייהו, וגרמין לון למחטי, ובגין דא עתיד קודשא בריך הוא לנטלא נוקמא מנייהו, ולאעברא לון מן עלמא, דסמא״ל ונוקבא דיליה איהי) האי מיתה (ד) איהי לילי״ת מלאך המות, וההיא שאול איהו יצר הרע, דנוקבא איהי עם דכורא, ודכורא עם נוקבא, ° והאי מנלן, קרא אוכח דכתיב ׳בעצבון תאכלנה׳ (בראשית ג, יז), אדם חאב בנוקבא אתייהיב ליה יצר הרע נוקבא, חוה חבת בדכורא אתייהיב לה יצר הרע מדכורא, ועלה אתמר ׳בעצב תלדי בנים׳ (שם טז), ודא איהו ׳כי עזה כמות אהבה׳ וכו' (שיר ח ו). ° ועוד ׳כי עזה כמות אהבה׳, אם ישראל יתערון לה להאי אהבה קדם זמנא, צריכין לאתערא לה כדקא יאות, ואי לאו לא יתערון לה, הדא הוא דכתיב ׳השבעתי אתכם בנות ירושלם׳ (שיר השירים ג, ה) בצבאו״ת ׳או באילות השדה וגומר׳, דאומאה איהי דלא שריא על כרסייא עד דנטיל נוקמא מעמלק, דחלל תרין אתוון דאינון י״ה, ° דנפיק מן מיל״ה מ״ל י״ה, ובגין דא ׳כי יד על כס׳ (שמות יז, טז) י״ה ודאי.
התרגום: ובזמן שישראל מקימים את מצוות התורה באהבה, (שיר ח ו) ׳קשה כשאול קנאה׳ - שמקנא הקב"ה עליהם. המות הזה היא לילי״ת, מלאך המות, ואותה ׳שאול׳ הוא יצר הרע, שהנקבה עם הזכר והזכר עם הנקבה. ומנין לנו זאת? הכתוב מוכיח, שכתוב ׳בעצבון תאכלנה׳ (בראשית ג, יז): אדם חטא בנקבה, נתן לו יצר הרע נקבה. חוה חטאה בזכר, נתן לה יצר הרע מן הזכר, ועליה נאמר ׳בעצב תלדי בנים׳ (שם טז), וזהו (שיר ח ו) ׳כי עזה כמות אהבה וגו'׳. ועוד, ׳כי עזה כמות אהבה׳: אם ישראל יעוררו את האהבה הזאת קדם זמנה, צריכים לעוררה כראוי, ואם לא, לא יעוררו אותה, זהו שכתוב ׳השבעתי אתכם בנות ירושלים בצבאות או באילות השדה וגומר׳ (שיר השירים ג, ה), שהשבועה היא שלא תשרה על הכסא עד שתקח נקמה מעמלק, שחלל שתי אותיות שהן י״ה, שיוצאת מ ׳מילה׳ - מ"ל י״ה, ומשום כך ׳כי יד על כס י״ה׳ (שמות יז, טז) ודאי.
מן המפרשים
ביאור הגר"א: תקיפא איהי כו'. רוצה לומר (שיר השירים ב ה) חולת אהבה, דאנן מתאוין ואוהבין וכמו שכתוב (שם ה ו) נפשי יצאה בדברו בקשתיהו כו', שחולת אהבה אני (שם ה ח) :