שבעים תבות יענך כנגד צירי השכינה וחבליה - והאלף השישי יסוד
תיקוני זוהר · תיקון כב - אחד שלא נגלה וברא שנים, ורשמי חותם המלך ׳שימני כחותם׳ · מאמר 24 · פיסקה 28 · דף סו ע"א
לשון הזוהר
וְאִי אוּמִין דְּעָלְמָא דָחֲקִין לְהוּ לְיִשְׂרָאֵל יוֹתֵר מִדַּאי, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא חָס עַל ד' מִן חֶסֶד דְּאִיהִי דָּלֵ״ת בְּגָלוּתָא, וְאִתְקַיַּים קְרָא בֵיהּ ׳בְּטֶרֶם תָּחִיל יָלָדָה׳ (ישעיה סו, ז), וְשַׁבְעִין תֵּיבִין דְּמִזְמוֹר ׳יַעַנְךָ יהו״ה בְּיוֹם צָרָה׳ (תהלים כ, ב) אִינוּן לָקֳבֵל שִׁבְעִים צִירִין, דְּאִינוּן צִירִים וַחֲבָלִים דִּשְׁכִינְתָּא עִלָּאָה וְתַתָּאָה, ° דְּאִינוּן ב' ° בֵּיהּ אִתְקְרִיאָן פַּלְטְרִין גְּדוֹלִים, ° הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳גְּדֹלִים מַעֲשֵׂי יהו''ה׳ (תהלים קיא, ב), וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בֵּיהּ אִתְקְרִי גָּדוֹל, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר ׳גָּדוֹל אֲדוֹנֵינוּ וְרַב כֹּחַ׳ (שם קמז, ה), וּבֵיהּ סָלְקִין יִשְׂרָאֵל לִגְדוּלָה, ° וּשְׁכִינְתָּא דְבָהּ אִתְּמַר ׳הִנֵּה מָקוֹם אִתִּי׳ (שמות לג, כא), בְּהַהוּא זִמְנָא אִתְקַיַּים בָּהּ קְרָא ׳גַּדְּלוּ לַיהו״ה אִתִּי׳ (תהלים לד, ד), וּבָהּ (נ״א וביה) אִתְּמַר בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּהַהוּא זִמְנָא ׳כִּי גָדוֹל אַתָּה וְגוֹמֵר׳ (שם פו, י), וּבֵיהּ ׳עוֹשֶׂה גְדוֹלוֹת עַד אֵין חֵקֶר׳ (איוב ט, י), וְדָא אִיהוּ חֶסֶ״ד, ° בֵּיהּ וַיְכֻלּוּ, ה' בְּהַשִּׁשִּׁי, בְּגִין דְּבֵיהּ ה' דְאַבְרָהָם אָזִיל ו' לְגַבָּהּ, מִיָּד יִתְעַר י״ה לִקְרָבָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳כִּי יָד עַל כֵּס י״ה׳ (שמות יז, טז), ° וְשִׁשִּׁי אִיהִי אֶלֶף שְׁתִיתָאָה, יְסוֹד, בֵּיהּ אִתְכְּלִילוּ וְאִתְיַיחֲדוּ שִׁית סְפִירָן, יוֹם הַשִּׁשִּׁי, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ׳ (בראשית ב, א), דָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתָּא, דְאִינוּן ו״ה, דַּעֲלֵיהּ אִתְּמַר (ד״ה א כט יא) ׳כִּי כֹל בַּשָּׁמַיִם׳ וּבָאָרֶץ, וְתַרְגּוּמוֹ דַאֲחִיד בִּשְׁמַיָּא וּבְאַרְעָא, ° וְדָא אִיהוּ כֹ'ל, וַעֲלֵיהּ אִתְּמַר ׳וְכָל צְבָאָם׳ (בראשית ב, א), מַאי צְבָאָם תְּרֵי סַמְכֵי קְשׁוֹט.
תרגום
וְאִם אֻמּוֹת הָעוֹלָם דּוֹחֲקִים אֶת יִשְׂרָאֵל יוֹתֵר מִדַּי, הקב"ה חָס עַל ד' שֶׁל ׳חֶסֶד׳ שֶׁהִיא דָּלֶ״ת בַּגָּלוּת, וּמִתְקַיֵּם בּוֹ הַכָּתוּב ׳בְּטֶרֶם תָּחִיל יָלָדָה׳ (ישעיה סו, ז), וְשִׁבְעִים תֵּבוֹת שֶׁל הַמִּזְמוֹר ׳יַעַנְךָ יהו״ה בְּיוֹם צָרָה׳ (תהלים כ, ב) הֵן כְּנֶגֶד שִׁבְעִים צִירִים, שֶׁהֵם צִירִים וַחֲבָלִים שֶׁל הַשְּׁכִינָה הָעֶלְיוֹנָה וְהַתַּחְתּוֹנָה, שֶׁהֵם שְׁתַּיִם, וּבָהֶן נִקְרָאִים ׳פַּלְטְרִין גְּדוֹלִים׳, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳גְּדֹלִים מַעֲשֵׂי יהו״ה׳ (תהלים קיא, ב), וְהקב"ה בָּהֶם נִקְרָא ׳גָּדוֹל׳, כְּמוֹ שֶׁאַתָּה אוֹמֵר ׳גָּדוֹל אֲדוֹנֵינוּ וְרַב כֹּחַ׳ (שם קמז, ה), וּבוֹ עוֹלִים יִשְׂרָאֵל לִגְדֻלָּה. וְהַשְּׁכִינָה שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ ׳הִנֵּה מָקוֹם אִתִּי׳ (שמות לג, כא), בְּאוֹתָהּ שָׁעָה מִתְקַיֵּם בָּהּ הַכָּתוּב ׳גַּדְּלוּ לַיהו״ה אִתִּי׳ (תהלים לד, ד), וּבָהּ נֶאֱמַר עַל הקב"ה בְּאוֹתָהּ שָׁעָה ׳כִּי גָדוֹל אַתָּה וְגוֹמֵר׳ (שם פו, י), וּבוֹ ׳עֹשֶׂה גְדֹלוֹת עַד אֵין חֵקֶר׳, וְזֶהוּ חֶסֶ״ד, בּוֹ ׳וַיְכֻלּוּ׳, ה' בְּ ׳הַשִּׁשִּׁי׳, מִשּׁוּם שֶׁבּוֹ ה' שֶׁל אַבְרָהָם, הוֹלֵךְ ו' אֵלֶיהָ, מִיָּד מִתְעוֹרֵר י״ה לְמִלְחָמָה, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳כִּי יָד עַל כֵּס י''ה׳ (שמות יז, טז). וְ ׳שִׁשִּׁי׳ הִיא הָאֶלֶף הַשִּׁשִּׁי, יְסוֹד, בּוֹ נִכְלְלוֹת וּמִתְיַחֲדוֹת שֵׁשׁ סְפִירוֹת, ׳יוֹם הַשִּׁשִּׁי׳, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ׳ (בראשית ב, א), זֶה הקב"ה וְהַשְּׁכִינָה שֶׁהֵם ו"ה, שֶׁעָלָיו נֶאֱמַר (ד״ה א כט יא) ׳כִּי כֹל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ׳, וְתַרְגּוּמוֹ ׳דַּאֲחִיד בִּשְׁמַיָּא וּבְאַרְעָא׳ - שֶׁאוֹחֵז בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, וְזֶהוּ ׳כֹל׳. וְעָלָיו נֶאֱמַר ׳וְכָל צְבָאָם׳ (בראשית ב, א), מַהוּ ׳צְבָאָם׳? שְׁנֵי עַמּוּדֵי קֹשְׁטָא.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ואי אומין דעלמא דחקין להו לישראל יותר מדאי, קודשא בריך הוא חס על ד' מן חסד דאיהי דל״ת בגלותא, ואתקיים קרא ביה ׳בטרם תחיל ילדה׳ (ישעיה סו, ז), ושבעין תיבין דמזמור ׳יענך יהו״ה ביום צרה׳ (תהלים כ, ב) אינון לקבל שבעים צירין, דאינון צירים וחבלים דשכינתא עלאה ותתאה, ° דאינון ב' ° ביה אתקריאן פלטרין גדולים, ° הדא הוא דכתיב ׳גדלים מעשי יהו'ה׳ (תהלים קיא, ב), וקודשא בריך הוא ביה אתקרי גדול, כמה דאת אמר ׳גדול אדונינו ורב כח׳ (שם קמז, ה), וביה סלקין ישראל לגדולה, ° ושכינתא דבה אתמר ׳הנה מקום אתי׳ (שמות לג, כא), בההוא זמנא אתקיים בה קרא ׳גדלו ליהו״ה אתי׳ (תהלים לד, ד), ובה (נ״א וביה) אתמר בקודשא בריך הוא בההוא זמנא ׳כי גדול אתה וגומר׳ (שם פו, י), וביה ׳עושה גדולות עד אין חקר׳ (איוב ט, י), ודא איהו חס״ד, ° ביה ויכלו, ה' בהששי, בגין דביה ה' דאברהם אזיל ו' לגבה, מיד יתער י״ה לקרבא, הדא הוא דכתיב ׳כי יד על כס י״ה׳ (שמות יז, טז), ° וששי איהי אלף שתיתאה, יסוד, ביה אתכלילו ואתייחדו שית ספירן, יום הששי, הדא הוא דכתיב ׳ויכלו השמים והארץ׳ (בראשית ב, א), דא קודשא בריך הוא ושכינתא, דאינון ו״ה, דעליה אתמר (ד״ה א כט יא) ׳כי כל בשמים׳ ובארץ, ותרגומו דאחיד בשמיא ובארעא, ° ודא איהו כ'ל, ועליה אתמר ׳וכל צבאם׳ (בראשית ב, א), מאי צבאם תרי סמכי קשוט.
התרגום: ואם אמות העולם דוחקים את ישראל יותר מדי, הקב"ה חס על ד' של ׳חסד׳ שהיא דל״ת בגלות, ומתקים בו הכתוב ׳בטרם תחיל ילדה׳ (ישעיה סו, ז), ושבעים תבות של המזמור ׳יענך יהו״ה ביום צרה׳ (תהלים כ, ב) הן כנגד שבעים צירים, שהם צירים וחבלים של השכינה העליונה והתחתונה, שהם שתים, ובהן נקראים ׳פלטרין גדולים׳, זהו שכתוב ׳גדלים מעשי יהו״ה׳ (תהלים קיא, ב), והקב"ה בהם נקרא ׳גדול׳, כמו שאתה אומר ׳גדול אדונינו ורב כח׳ (שם קמז, ה), ובו עולים ישראל לגדלה. והשכינה שנאמר בה ׳הנה מקום אתי׳ (שמות לג, כא), באותה שעה מתקים בה הכתוב ׳גדלו ליהו״ה אתי׳ (תהלים לד, ד), ובה נאמר על הקב"ה באותה שעה ׳כי גדול אתה וגומר׳ (שם פו, י), ובו ׳עשה גדלות עד אין חקר׳, וזהו חס״ד, בו ׳ויכלו׳, ה' ב ׳הששי׳, משום שבו ה' של אברהם, הולך ו' אליה, מיד מתעורר י״ה למלחמה, זהו שכתוב ׳כי יד על כס י'ה׳ (שמות יז, טז). ו ׳ששי׳ היא האלף הששי, יסוד, בו נכללות ומתיחדות שש ספירות, ׳יום הששי׳, זהו שכתוב ׳ויכלו השמים והארץ׳ (בראשית ב, א), זה הקב"ה והשכינה שהם ו"ה, שעליו נאמר (ד״ה א כט יא) ׳כי כל בשמים ובארץ׳, ותרגומו ׳דאחיד בשמיא ובארעא׳ - שאוחז בשמים ובארץ, וזהו ׳כל׳. ועליו נאמר ׳וכל צבאם׳ (בראשית ב, א), מהו ׳צבאם׳? שני עמודי קשטא.
מן המפרשים
ביאור הגר"א: דאינון ב'. רוצה לומר דאינון ב' לאשלמא ע"ב, דב' דע"ב הן כוללים דע' כידוע: