ממלכת הזוהר › זוהר › תיקוני זוהר › מאמר 24: תיקון כב - אחד שלא נגלה וברא שנים, ורשמי חותם המלך ׳שימני כחותם׳ › פיסקה 22 (סה ע"א)

שב"ת ש' וב"ת רביעית לאבות - וגוני הפנים כפי רשם החותם

תיקוני זוהר · תיקון כב - אחד שלא נגלה וברא שנים, ורשמי חותם המלך ׳שימני כחותם׳ · מאמר 24 · פיסקה 22 · דף סה ע"א

לשון הזוהר

° שִׂימֵנִי כַחוֹתָם (שיר ח ו), דָּא אוֹת שַׁבָּת וְיוֹם טוֹב, דְּאִיהוּ שָׁקִיל לִבְרִית מִילָה, מַאי חוֹתָם בְּהַאי אֲתַר, כְּגַוְונָא [ דָא ] שַׁבָּ״ת, ש' לָקֳבֵל שִׁי״ן דְּשֵׁם שד״י, כְּלִילָא מִתְּלַת חֵיוָון עִלָּאִין, מִתְּלַת אֲבָהָן, ° בַּת דָּא ד', דְּאִיהִי רְבִיעָאָה לַאֲבָהָן, וּרְבִיעָאָה לִתְלַת חֵיוָון, וְאִיהִי דְמוּת אָדָם, ° וְלַאו אָדָם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳וּדְמוּת פְּנֵיהֶם פְּנֵי אָדָם׳ (יחזקאל א, י), אֶלָּא מַאי אָדָם יו״ד ה״א וא״ו ה״א, י' דְּשד״י לָקֳבֵל אוֹת דְּשַׁבָּת וְיוֹמִין טָבִין, י' בֵּיהּ אִתְרְמִיזוּ עֲשַׂר סְפִירָן, אוֹת שַׁבָּת בֵּיהּ שד״י, יהו״ה הוּא רְשׁוּת הַיָּחִיד רָחְבּוֹ אַרְבָּעָה וְגָבְהוֹ עֲשָׂרָה יו״ד ה״א וא״ו ה״א. ° הַאי רְשִׁימוּ אִיהוּ לִבְרָא דְמַלְכָּא, אֲבָל לְעַבְדָּא דְמַלְכָּא רְשִׁימוּ דִילֵיהּ שד״י, מִסִּטְרָא דְהַהוּא דְאִתְּמַר בֵּיהּ ° ׳כֹּל הַנִּקְרָא בִשְׁמִי׳ (ישעיה מג, ז) וכו', וּמַאי נִיהוּ מטטרו״ן, דְּסָלִיק לְחֻשְׁבַּן שד״י, ° וְאִיהוּ אָדָם זְעִירָא בְדִיּוֹקְנָא דִלְעִילָא, וְדָא אִיהוּ אִם כַּבָּנִים אִם כַּעֲבָדִים וכו'. מָאן דְּאִיהוּ רְשִׁימוּ דְאַרְיֵה בְּחוֹתָמָא דִילֵיהּ אִיהוּ חִוָּור בְּאַנְפּוֹי, מָאן דְּאִיהוּ בְּחוֹתָמָא דְשׁוֹר אִיהוּ סוּמָקָא בְּאַנְפּוֹי, מָאן דְּאִיהוּ בְּחוֹתָמָא דְנֶשֶׁר אִיהוּ יְרוֹקָא בְּאַנְפּוֹי, מָאן דְּאִיהוּ בְּחוֹתָמָא דִדְמוּת אָדָם אִיהוּ אוּכָּם בְּאַנְפּוֹי, כְּגַוְונָא דְאוֹרַיְיתָא ° דְאִתְּמַר (שיר א ה) ׳שְׁחוֹרָה אֲנִי וְנָאוָה׳.

תרגום

(שיר ח ו) ׳שִׂימֵנִי כַחוֹתָם׳ - זוֹ אוֹת שַׁבָּת וְיוֹם טוֹב, שֶׁהִיא שְׁקוּלָה כִּבְרִית מִילָה. מַהוּ ׳חוֹתָם׳ בְּמָקוֹם זֶה? כָּעִנְיָן הַזֶּה: שַׁבָּ״ת - ש' כְּנֶגֶד הַשִּׁי"ן שֶׁל שֵׁם שד״י, הַכּוֹלֵל שָׁלֹשׁ חַיּוֹת עֶלְיוֹנוֹת, שְׁלֹשֶׁת הָאָבוֹת. בָּ״ת - זוֹ ד', שֶׁהִיא רְבִיעִית לָאָבוֹת, וּרְבִיעִית לְשָׁלֹשׁ הַחַיּוֹת, וְהִיא דְּמוּת אָדָם, וְלֹא אָדָם. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וּדְמוּת פְּנֵיהֶם פְּנֵי אָדָם׳ (יחזקאל א, י), אֶלָּא מַהוּ ׳אָדָם׳? יוֹד הֵא וָאו הֵא, י' שֶׁל שד״י כְּנֶגֶד אוֹת הַשַּׁבָּת וְהַיָּמִים הַטּוֹבִים, שֶׁבָּהּ נִרְמְזוֹת עֶשֶׂר סְפִירוֹת. אוֹת שַׁבָּת - בָּהּ שד״י, יהו״ה - הוּא ׳רְשׁוּת הַיָּחִיד, רָחְבּוֹ אַרְבָּעָה וְגָבְהוֹ עֲשָׂרָה׳, יוֹד הֵא וָאו הֵא. רֹשֶׁם זֶה הוּא לְבֶן הַמֶּלֶךְ, אֲבָל לְעֶבֶד הַמֶּלֶךְ רֹשֶׁם שֶׁלּוֹ שד״י, מִצַּד אוֹתוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ ׳כֹּל הַנִּקְרָא בִשְׁמִי וְגוֹ'׳ (ישעיה מג, ז), וּמִיהוּ? מטטרו״ן, הָעוֹלֶה לְחֶשְׁבּוֹן שד״י, וְהוּא אָדָם קָטָן בִּדְמוּת שֶׁלְּמַעְלָה, וְזֶהוּ ׳אִם כַּבָּנִים אִם כַּעֲבָדִים וְגוֹ'׳. מִי שֶׁהוּא רֹשֶׁם אַרְיֵה בְּחוֹתָמוֹ, הוּא לָבָן בְּפָנָיו. מִי שֶׁהוּא בְּחוֹתָם שׁוֹר, הוּא אָדֹם בְּפָנָיו. מִי שֶׁהוּא בְּחוֹתָם נֶשֶׁר, הוּא יָרֹק בְּפָנָיו. מִי שֶׁהוּא בְּחוֹתָם דְּמוּת אָדָם, הוּא שָׁחֹר בְּפָנָיו, כְּעִנְיַן הַתּוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר (שיר א ה) ׳שְׁחוֹרָה אֲנִי וְנָאוָה׳.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ° שימני כחותם (שיר ח ו), דא אות שבת ויום טוב, דאיהו שקיל לברית מילה, מאי חותם בהאי אתר, כגוונא [ דא ] שב״ת, ש' לקבל שי״ן דשם שד״י, כלילא מתלת חיוון עלאין, מתלת אבהן, ° בת דא ד', דאיהי רביעאה לאבהן, ורביעאה לתלת חיוון, ואיהי דמות אדם, ° ולאו אדם, הדא הוא דכתיב ׳ודמות פניהם פני אדם׳ (יחזקאל א, י), אלא מאי אדם יו״ד ה״א וא״ו ה״א, י' דשד״י לקבל אות דשבת ויומין טבין, י' ביה אתרמיזו עשר ספירן, אות שבת ביה שד״י, יהו״ה הוא רשות היחיד רחבו ארבעה וגבהו עשרה יו״ד ה״א וא״ו ה״א. ° האי רשימו איהו לברא דמלכא, אבל לעבדא דמלכא רשימו דיליה שד״י, מסטרא דההוא דאתמר ביה ° ׳כל הנקרא בשמי׳ (ישעיה מג, ז) וכו', ומאי ניהו מטטרו״ן, דסליק לחשבן שד״י, ° ואיהו אדם זעירא בדיוקנא דלעילא, ודא איהו אם כבנים אם כעבדים וכו'. מאן דאיהו רשימו דאריה בחותמא דיליה איהו חוור באנפוי, מאן דאיהו בחותמא דשור איהו סומקא באנפוי, מאן דאיהו בחותמא דנשר איהו ירוקא באנפוי, מאן דאיהו בחותמא דדמות אדם איהו אוכם באנפוי, כגוונא דאורייתא ° דאתמר (שיר א ה) ׳שחורה אני ונאוה׳.

התרגום: (שיר ח ו) ׳שימני כחותם׳ - זו אות שבת ויום טוב, שהיא שקולה כברית מילה. מהו ׳חותם׳ במקום זה? כענין הזה: שב״ת - ש' כנגד השי"ן של שם שד״י, הכולל שלש חיות עליונות, שלשת האבות. ב״ת - זו ד', שהיא רביעית לאבות, ורביעית לשלש החיות, והיא דמות אדם, ולא אדם. זהו שכתוב ׳ודמות פניהם פני אדם׳ (יחזקאל א, י), אלא מהו ׳אדם׳? יוד הא ואו הא, י' של שד״י כנגד אות השבת והימים הטובים, שבה נרמזות עשר ספירות. אות שבת - בה שד״י, יהו״ה - הוא ׳רשות היחיד, רחבו ארבעה וגבהו עשרה׳, יוד הא ואו הא. רשם זה הוא לבן המלך, אבל לעבד המלך רשם שלו שד״י, מצד אותו שנאמר בו ׳כל הנקרא בשמי וגו'׳ (ישעיה מג, ז), ומיהו? מטטרו״ן, העולה לחשבון שד״י, והוא אדם קטן בדמות שלמעלה, וזהו ׳אם כבנים אם כעבדים וגו'׳. מי שהוא רשם אריה בחותמו, הוא לבן בפניו. מי שהוא בחותם שור, הוא אדם בפניו. מי שהוא בחותם נשר, הוא ירק בפניו. מי שהוא בחותם דמות אדם, הוא שחר בפניו, כענין התורה שנאמר (שיר א ה) ׳שחורה אני ונאוה׳.

מן המפרשים

ביאור הגר"א: שימני כחותם דא אות שבת כו' לברית מילה מאי חותם בהאי אתר כגוונא [דא] שבת ש' כו'. למעלה אמר כחותם דא אות דמילה ושבת ויום טוב, ופירש למעלה מילה בשדי הוי"ה דהוא חותם ועתה מפרש שבת:

לכל המפרשים על פיסקה זו