ממלכת הזוהר › זוהר › תיקוני זוהר › מאמר 24: תיקון כב - אחד שלא נגלה וברא שנים, ורשמי חותם המלך ׳שימני כחותם׳ › פיסקה 21 (סה ע"א)

עני חשוב כמצורע בארבעה גוני צרעת - ואין עניות כעניות התורה

תיקוני זוהר · תיקון כב - אחד שלא נגלה וברא שנים, ורשמי חותם המלך ׳שימני כחותם׳ · מאמר 24 · פיסקה 21 · דף סה ע"א

לשון הזוהר

וְלָא עוֹד אֶלָּא דְעָנִי חָשִׁיב כַּמְּצוֹרָע, מַה מְּצוֹרָע ׳וְרֹאשׁוֹ יִהְיֶה פָרוּעַ׳ (ויקרא יג, מה) וכו', כַּךְ עָנִי, מַה מְּצוֹרָע ° ׳מִחוּץ לַמַּחֲנֶה מוֹשָׁבוֹ וגו'׳, כַּךְ עָנִי עָרוֹם וְיָחֵף, וַעֲנִיּוּתָא אִיהִי לְיִשְׂרָאֵל בַּאֲתַר דְּצָרַעְתָּא, ° וְאַרְבַּע דִּיּוֹקְנִין אִינוּן (ס״א גוונין), כְּאַרְבַּע גַּוָּונִין דְּצָרַעַת, וְאִינוּן נֶגַע לָבָן אֲדַמְדָּם יְרַקְרַק בַּהֶרֶת שְׁחוֹרָה, הָא אַרְבַּע, וְכֻלְּהוּ אִית לוֹן אַתְרִין יְדִיעָאן בְּגוּפָא, וּמִנְּהוֹן אַתְיָין לִבְנֵי נָשָׁא כַּמָּה מַרְעִין, לָבָן וַאֲדַמְדָּם חֵלֶב טָמֵא וְכָבֵד, יְרַקְרַק מָרָה, בַּהֶרֶת שְׁחוֹרָה טְחוֹל, וּמִנְּהוֹן נְבִעִין אַרְבַּע מִינֵי מַרְעִין, וְאִינוּן מָרָה חִוָּורָא, מָרָה סוּמָקָא, מָרָה יְרוֹקָא, מָרָה אוּכָּמָא. וְאִם תָּב בִּתְיוּבְתָּא, נָחִית עֲלֵיהּ סַם חַיִּים דְּאִיהִי שְׁכִינְתָּא, וְאִתְּמַר בָּהּ ° ׳וָשָׁב וְרָפָא לוֹ׳ (ישעיה ו, י) ° מֵאִלֵּין מִינֵי מַרְעִין, וּמְחַיֶּה לֵיהּ מִמִּיתָה דַעֲנִיּוּתָא, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (יחזקאל יא, לב) וְהָשִׁיבוּ וִחְיוּ, דְּיִשְׂרָאֵל בְּזִמְנָא דְאִינוּן עֲנִיִּים קְרוּיִים מֵתִים, וּבְגִינַיְיהוּ אִתְּמַר שׁוּבוּ וִחְיוּ, ° וְלֵית עֲנִיּוּתָא כַּעֲנִיּוּתָא דְאוֹרַיְיתָא, דְּמָאן דְּלָא אִית בֵּיהּ אוֹרַיְיתָא אִתְקְרֵי מֵת, אַסְוָותָא דִילֵיהּ מַאי הוּא לְהַהוּא עָלְמָא, אוֹרַיְיתָא, דְאִתְּמַר בֵּיהּ ׳עִץ חַיִּים הִיא וְגוֹמֵר׳ (משלי ג, יח), וְאִיהִי אַסְוָותָא לְכָל מַרְעִין, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר ׳רִפְאוּת תְּהִי לְשָׁרֶךָ׳ (שם ח) וכו'.

תרגום

וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁעָנִי חָשׁוּב כִּמְצֹרָע. מַה מְּצֹרָע ׳וְרֹאשׁוֹ יִהְיֶה פָרוּעַ וְגוֹ'׳ (ויקרא יג, מה), כָּךְ עָנִי. מַה מְּצֹרָע ׳מִחוּץ לַמַּחֲנֶה מוֹשָׁבוֹ וְגוֹ'׳, כָּךְ עָנִי עָרֹם וְיָחֵף. וְהָעֲנִיּוּת הִיא לְיִשְׂרָאֵל בְּמָקוֹם שֶׁל צָרַעַת, וְאַרְבַּע דְּמֻיּוֹת הֵן, כְּאַרְבַּעַת גַּוְנֵי הַצָּרַעַת, וְהֵם: נֶגַע לָבָן, אֲדַמְדָּם, יְרַקְרַק, בַּהֶרֶת שְׁחוֹרָה - הֲרֵי אַרְבָּעָה. וּלְכֻלָּם יֵשׁ מְקוֹמוֹת יְדוּעִים בַּגּוּף, וּמֵהֶם בָּאִים לִבְנֵי אָדָם כַּמָּה מַחֲלוֹת: לָבָן וַאֲדַמְדָּם - חֵלֶב טָמֵא וְכָבֵד. יְרַקְרַק - מָרָה. בַּהֶרֶת שְׁחוֹרָה - טְחוֹל. וּמֵהֶם נוֹבְעִים אַרְבָּעָה מִינֵי מַחֲלוֹת, וְהֵם: מָרָה לְבָנָה, מָרָה אֲדֻמָּה, מָרָה יְרֻקָּה, מָרָה שְׁחוֹרָה. וְאִם שָׁב בִּתְשׁוּבָה, יוֹרֵד עָלָיו סַם חַיִּים שֶׁהִיא הַשְּׁכִינָה, וְנֶאֱמַר בָּהּ ׳וָשָׁב וְרָפָא לוֹ׳ (ישעיה ו, י) מֵאֵלֶּה מִינֵי הַמַּחֲלוֹת, וּמְחַיֶּה אוֹתוֹ מִמִּיתַת הָעֲנִיּוּת, כְּמוֹ שֶׁאַתָּה אוֹמֵר ׳וְהָשִׁיבוּ וִחְיוּ׳ (יחזקאל יא, לב), שֶׁיִּשְׂרָאֵל בִּזְמַן שֶׁהֵם עֲנִיִּים נִקְרָאִים מֵתִים, וּבִגְלָלָם נֶאֱמַר ׳שׁוּבוּ וִחְיוּ׳. וְאֵין עֲנִיּוּת כַּעֲנִיּוּת הַתּוֹרָה, שֶׁמִּי שֶׁאֵין בּוֹ תוֹרָה נִקְרָא מֵת. וּרְפוּאָתוֹ מָה הִיא לְאוֹתוֹ עוֹלָם? הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ ׳עֵץ חַיִּים הִיא וְגוֹמֵר׳ (משלי ג, יח), וְהִיא רְפוּאָה לְכָל הַמַּחֲלוֹת, כְּמוֹ שֶׁאַתָּה אוֹמֵר ׳רִפְאוּת תְּהִי לְשָׁרֶךָ וְגוֹ'׳ (שם ח).

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ולא עוד אלא דעני חשיב כמצורע, מה מצורע ׳וראשו יהיה פרוע׳ (ויקרא יג, מה) וכו', כך עני, מה מצורע ° ׳מחוץ למחנה מושבו וגו'׳, כך עני ערום ויחף, ועניותא איהי לישראל באתר דצרעתא, ° וארבע דיוקנין אינון (ס״א גוונין), כארבע גוונין דצרעת, ואינון נגע לבן אדמדם ירקרק בהרת שחורה, הא ארבע, וכלהו אית לון אתרין ידיעאן בגופא, ומנהון אתיין לבני נשא כמה מרעין, לבן ואדמדם חלב טמא וכבד, ירקרק מרה, בהרת שחורה טחול, ומנהון נבעין ארבע מיני מרעין, ואינון מרה חוורא, מרה סומקא, מרה ירוקא, מרה אוכמא. ואם תב בתיובתא, נחית עליה סם חיים דאיהי שכינתא, ואתמר בה ° ׳ושב ורפא לו׳ (ישעיה ו, י) ° מאלין מיני מרעין, ומחיה ליה ממיתה דעניותא, כמה דאת אמר (יחזקאל יא, לב) והשיבו וחיו, דישראל בזמנא דאינון עניים קרויים מתים, ובגינייהו אתמר שובו וחיו, ° ולית עניותא כעניותא דאורייתא, דמאן דלא אית ביה אורייתא אתקרי מת, אסוותא דיליה מאי הוא לההוא עלמא, אורייתא, דאתמר ביה ׳עץ חיים היא וגומר׳ (משלי ג, יח), ואיהי אסוותא לכל מרעין, כמה דאת אמר ׳רפאות תהי לשרך׳ (שם ח) וכו'.

התרגום: ולא עוד, אלא שעני חשוב כמצרע. מה מצרע ׳וראשו יהיה פרוע וגו'׳ (ויקרא יג, מה), כך עני. מה מצרע ׳מחוץ למחנה מושבו וגו'׳, כך עני ערם ויחף. והעניות היא לישראל במקום של צרעת, וארבע דמיות הן, כארבעת גוני הצרעת, והם: נגע לבן, אדמדם, ירקרק, בהרת שחורה - הרי ארבעה. ולכלם יש מקומות ידועים בגוף, ומהם באים לבני אדם כמה מחלות: לבן ואדמדם - חלב טמא וכבד. ירקרק - מרה. בהרת שחורה - טחול. ומהם נובעים ארבעה מיני מחלות, והם: מרה לבנה, מרה אדמה, מרה ירקה, מרה שחורה. ואם שב בתשובה, יורד עליו סם חיים שהיא השכינה, ונאמר בה ׳ושב ורפא לו׳ (ישעיה ו, י) מאלה מיני המחלות, ומחיה אותו ממיתת העניות, כמו שאתה אומר ׳והשיבו וחיו׳ (יחזקאל יא, לב), שישראל בזמן שהם עניים נקראים מתים, ובגללם נאמר ׳שובו וחיו׳. ואין עניות כעניות התורה, שמי שאין בו תורה נקרא מת. ורפואתו מה היא לאותו עולם? התורה, שנאמר בה ׳עץ חיים היא וגומר׳ (משלי ג, יח), והיא רפואה לכל המחלות, כמו שאתה אומר ׳רפאות תהי לשרך וגו'׳ (שם ח).

מן המפרשים

ביאור הגר"א: מחוץ למחנה מושבו וגו'. רוצה לומר דכתיב בגדיו כו':

לכל המפרשים על פיסקה זו