ממלכת הזוהר › זוהר › תיקוני זוהר › מאמר 24: תיקון כב - אחד שלא נגלה וברא שנים, ורשמי חותם המלך ׳שימני כחותם׳ › פיסקה 14 (סד ע"א)

הקב"ה מאיר בשכינה כנשמה בגוף - וחותמו נשאר עמה בגלות

תיקוני זוהר · תיקון כב - אחד שלא נגלה וברא שנים, ורשמי חותם המלך ׳שימני כחותם׳ · מאמר 24 · פיסקה 14 · דף סד ע"א

לשון הזוהר

[סד.] וְאִיהִי צִיּוּרָא דְכֻלְּהוּ, וּמִלְּגָאו מִינָהּ דְּאִיהוּ תִּקּוּנָא דְגוּפָא נָהִיר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דְאִיהוּ יהו״ה, כְּנִשְׁמָתָא בְּגוּפָא, ° לְגוֹ מִכֹּלָּא הַהוּא דַאֲחִיד כֹּלָּא וְקָשִׁיר כֹּלָּא, דְלָא אִתְרְמִיז בְּשׁוּם רְמִיזוּ, ° וְכֹלָּא אִתְרְמִיז בִּשְׁכִינְתָּא, דְאִתְלַבִּישַׁת בִּלְבוּשִׁין דִּבְהוֹן מְצוּיָּירִין כָּל בִּרְיָין, אִיהִי אִתְקְרִיאַת בְּכָל שְׁמָהָן, וְאִיהִי דְמוּת אַרְבַּע חֵיוָון בִּלְבוּשָׁהָא, דִּבְכָל חַד וְחַד רָשִׁים אַרְבַּע אַתְוָון, (דף סד ע״א) וּדְמוּת אָדָם לָהֵנָה, דָא רְשִׁימוּ דַעֲשַׂר אַתְוָון, דְּאִינוּן יו״ד ה״א וא״ו ה״א, דְסָלִיק לְחוּשְׁבָּן אָדָם, דְּמוּת אָדָם וַדַּאי דָּא שְׁכִינְתָּא דְאִיהִי דִיּוֹקְנֵיהּ (נ״א דיוקנא דאדם) וַעֲלָהּ אִתְּמַר (במדבר יב, ח) וּתְמוּנַת יהו״ה יַבִּיט, ° וְהַאי מִסִּטְרָא דִלְבוּשָׁא, אֲבָל מִסִּטְרָא דְגוּפָא אִיהִי יִחוּדָא דְעַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא, אִיהוּ (נ״א איהי) חוֹתָמָא מִסִּטְרָא דְגוּפָא, וּבְגִין דְּאִיהוּ חוֹתָמָא, אָמְרַת שְׁכִינְתָּא לְגַבֵּי יהו״ה דְּאִיהוּ מִלְּגָאו, (שיר ח ו) ׳שִׂימֵנִי כַחוֹתָם עַל לִבֶּךָ׳, דְּאַף עַל גַּב דְּאַנְתְּ תִּסְתַּלֵּק מִנִּי בְּגָלוּתָא, ° חוֹתָמָא דִילָךְ אִשְׁתָּאַר עִמִּי, וְלָא אִתְעַדֵּי מִנִּי לְעָלַם.

תרגום

וְהִיא צִיּוּר שֶׁל כֻּלָּם, וּמִבִּפְנִים מִמֶּנָּה, שֶׁהִיא תִּקּוּן הַגּוּף, מֵאִיר הקב"ה שֶׁהוּא יהו״ה, כִּנְשָׁמָה בְּגוּף - לְפָנִים מִכֹּל אוֹתוֹ הָאוֹחֵז הַכֹּל וְקוֹשֵׁר הַכֹּל, שֶׁלֹּא נִרְמָז בְּשׁוּם רֶמֶז, וְהַכֹּל נִרְמָז בַּשְּׁכִינָה, שֶׁמִּתְלַבֶּשֶׁת בִּלְבוּשִׁים שֶׁבָּהֶם מְצֻיָּרוֹת כָּל הַבְּרִיּוֹת. הִיא נִקְרֵאת בְּכָל הַשֵּׁמוֹת, וְהִיא דְּמוּת אַרְבַּע הַחַיּוֹת בִּלְבוּשֶׁיהָ, שֶׁבְּכָל אַחַת וְאַחַת רָשׁוּם אַרְבַּע אוֹתִיּוֹת, וּדְמוּת אָדָם לָהֶן - זֶה רֹשֶׁם עֶשֶׂר אוֹתִיּוֹת, שֶׁהֵן יוֹד הֵא וָאו הֵא, הָעוֹלוֹת לְחֶשְׁבּוֹן ׳אָדָם׳. ׳דְּמוּת אָדָם׳ וַדַּאי - זוֹ הַשְּׁכִינָה, שֶׁהִיא דְּמוּתוֹ, וְעָלֶיהָ נֶאֱמַר ׳וּתְמֻנַת יהו''ה יַבִּיט׳ (במדבר יב, ח). וְזֶה מִצַּד הַלְּבוּשׁ, אֲבָל מִצַּד הַגּוּף הִיא יִחוּדוֹ שֶׁל עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא, הוּא חוֹתָם מִצַּד הַגּוּף. וּמִשּׁוּם שֶׁהוּא חוֹתָם, אָמְרָה הַשְּׁכִינָה אֶל יהו״ה שֶׁהוּא בִּפְנִים: (שיר ח ו) ׳שִׂימֵנִי כַחוֹתָם עַל לִבֶּךָ׳ - שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁאַתָּה תִּסְתַּלֵּק מִמֶּנִּי בַּגָּלוּת, חוֹתָמְךָ נִשְׁאָר עִמִּי, וְלֹא יָסוּר מִמֶּנִּי לְעוֹלָם.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: [סד.] ואיהי ציורא דכלהו, ומלגאו מינה דאיהו תקונא דגופא נהיר קודשא בריך הוא דאיהו יהו״ה, כנשמתא בגופא, ° לגו מכלא ההוא דאחיד כלא וקשיר כלא, דלא אתרמיז בשום רמיזו, ° וכלא אתרמיז בשכינתא, דאתלבישת בלבושין דבהון מצויירין כל בריין, איהי אתקריאת בכל שמהן, ואיהי דמות ארבע חיוון בלבושהא, דבכל חד וחד רשים ארבע אתוון, (דף סד ע״א) ודמות אדם להנה, דא רשימו דעשר אתוון, דאינון יו״ד ה״א וא״ו ה״א, דסליק לחושבן אדם, דמות אדם ודאי דא שכינתא דאיהי דיוקניה (נ״א דיוקנא דאדם) ועלה אתמר (במדבר יב, ח) ותמונת יהו״ה יביט, ° והאי מסטרא דלבושא, אבל מסטרא דגופא איהי יחודא דעמודא דאמצעיתא, איהו (נ״א איהי) חותמא מסטרא דגופא, ובגין דאיהו חותמא, אמרת שכינתא לגבי יהו״ה דאיהו מלגאו, (שיר ח ו) ׳שימני כחותם על לבך׳, דאף על גב דאנת תסתלק מני בגלותא, ° חותמא דילך אשתאר עמי, ולא אתעדי מני לעלם.

התרגום: והיא ציור של כלם, ומבפנים ממנה, שהיא תקון הגוף, מאיר הקב"ה שהוא יהו״ה, כנשמה בגוף - לפנים מכל אותו האוחז הכל וקושר הכל, שלא נרמז בשום רמז, והכל נרמז בשכינה, שמתלבשת בלבושים שבהם מצירות כל הבריות. היא נקראת בכל השמות, והיא דמות ארבע החיות בלבושיה, שבכל אחת ואחת רשום ארבע אותיות, ודמות אדם להן - זה רשם עשר אותיות, שהן יוד הא ואו הא, העולות לחשבון ׳אדם׳. ׳דמות אדם׳ ודאי - זו השכינה, שהיא דמותו, ועליה נאמר ׳ותמנת יהו'ה יביט׳ (במדבר יב, ח). וזה מצד הלבוש, אבל מצד הגוף היא יחודו של עמודא דאמצעיתא, הוא חותם מצד הגוף. ומשום שהוא חותם, אמרה השכינה אל יהו״ה שהוא בפנים: (שיר ח ו) ׳שימני כחותם על לבך׳ - שאף על פי שאתה תסתלק ממני בגלות, חותמך נשאר עמי, ולא יסור ממני לעולם.

מן המפרשים

אור יקר: שימני כחותם על לבך והיה לו לומר כחותם בלבך, אלא מפני שיש עוד בחינות^המילוי שהם מלמעלה סוד אדם וכו׳ שפירשנו לעיל, לכך אמר.

ביאור הגר"א: וכלא אתרמיז בשכינתא כו'. חוזר לענין ראשון:

לכל המפרשים על פיסקה זו