ממלכת הזוהר › זוהר › תיקוני זוהר › מאמר 24: תיקון כב - אחד שלא נגלה וברא שנים, ורשמי חותם המלך ׳שימני כחותם׳ › פיסקה 12 (סג ע"ב)

משל לבושי המלך המשתנים - והבריות חקוקות בלבושיה לרחם עליהן

תיקוני זוהר · תיקון כב - אחד שלא נגלה וברא שנים, ורשמי חותם המלך ׳שימני כחותם׳ · מאמר 24 · פיסקה 12 · דף סג ע"ב

לשון הזוהר

קָם רַבִּי שִׁמְעוֹן וְאָמַר, סָבָא סָבָא, וְהָא שְׁכִינְתָּא אִיהִי יִחוּדָא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, אֵיךְ גְּלִיפִין בָּהּ דִּיּוֹקְנִין דִּלְתַתָּא דְלַאו אִינוּן מְצִיאוּתָהּ, אָמַר לֵיהּ רַבִּי, לְמַלְכָּא דְאִיהוּ יָתִיב בְּהֵיכָלֵיהּ, וְכַמָּה בְּנֵי נָשָׁא עָאלִין לְמֶחְזְיֵיהּ, מִנְּהוֹן מִסְתַּכְּלִין בִּלְבוּשׁוֹי, וּמִנְּהוֹן בְּגוּפוֹי, וּמִנְּהוֹן מִסְתַּכְּלִין בְּעוֹבָדוֹי, וּבְוַדַּאי בִּלְבוּשִׁין לָא אִשְׁתְּמוֹדָע מַאן נִיהוּ מַלְכָּא, דִּלְבוּשִׁין אִיהוּ מִשְׁתַּנֵּי בְּהוֹן לְכַמָּה שִׁנּוּיָין, וּלְבוּשִׁין דְּאִיהוּ לָבוּשׁ בְּצַפְרָא לָא לָבִישׁ בְּרַמְשָׁא, וּלְבוּשִׁין דְּלָבִישׁ יוֹמָא חֲדָא לָא לָבִישׁ יוֹמָא תִנְיָנָא, וְהָכִי בְּכָל יוֹמָא וְיַרְחָא וְשַׁתָּא וְשַׁבַּתָּא וְיֹמִין טָבִין אִשְׁתַּנֵּי בִּלְבוּשִׁין. כְּגַוְונָא דָא שְׁכִינְתָּא כַּמָּה לְבוּשִׁין אִית לָהּ, דְּמִנְּהוֹן בָּרָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא כָּרְסַיָּין (נ״א כרסיא), וּמַלְאָכִין וְחֵיוָון וּשְׂרָפִים, וּשְׁמַיָּא וְאַרְעָא, וְכָל מַה דְּבָרָא בְהוֹן, וְכָל בִּרְיָין דְּבָרָא מֵאִלֵּין לְבוּשִׁין דִּילָהּ, רָשִׁים לוֹן כֻּלְּהוּ וְגָלִיף לוֹן בִּלְבוּשָׁהָא, בְּגִין לְאִסְתַּכְּלָא מִינָהּ בְּכָל בִּרְיָין לְרַחֲמָא עֲלַיְיהוּ, וְרָזָא דְמִלָּה ׳וּרְאִיתִיהָ לִזְכּוֹר בְּרִית עוֹלָם׳ (בראשית ט, טז), וּרְאִיתִיהָ בְּאִלֵּין לְבוּשִׁין דְּאִינוּן נְהִירִין בְּכָל (בריין) זִמְנִין דְּיִשְׂרָאֵל נַהֲרִין לוֹן בְּעוֹבָדִין טָבִין, וּבְגִינַיְיהוּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא רָחִים עֲלַיְיהוּ.

תרגום

קָם רַבִּי שִׁמְעוֹן וְאָמַר: זָקֵן זָקֵן, וַהֲרֵי הַשְּׁכִינָה הִיא יִחוּדוֹ שֶׁל הקב"ה, אֵיךְ חֲקוּקוֹת בָּהּ דְּמוּיוֹת שֶׁל מַטָּה שֶׁאֵינָן מְצִיאוּתָהּ? אָמַר לוֹ, רַבִּי, מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁיּוֹשֵׁב בְּהֵיכָלוֹ, וְכַמָּה בְּנֵי אָדָם נִכְנָסִים לִרְאוֹתוֹ. מֵהֶם מִסְתַּכְּלִים בִּלְבוּשָׁיו, וּמֵהֶם בְּגוּפוֹ, וּמֵהֶם מִסְתַּכְּלִים בְּמַעֲשָׂיו, וּבְוַדַּאי בַּלְּבוּשִׁים אֵין נוֹדָע מִיהוּ הַמֶּלֶךְ, שֶׁהַלְּבוּשִׁים מִשְׁתַּנִּים בּוֹ לְכַמָּה שִׁנּוּיִים, וּלְבוּשׁ שֶׁלּוֹבֵשׁ בַּבֹּקֶר אֵינוֹ לוֹבֵשׁ בָּעֶרֶב, וּלְבוּשׁ שֶׁלּוֹבֵשׁ בְּיוֹם אֶחָד אֵינוֹ לוֹבֵשׁ בְּיוֹם שֵׁנִי, וְכָךְ בְּכָל יוֹם וְחֹדֶשׁ וְשָׁנָה וְשַׁבָּת וְיָמִים טוֹבִים מִשְׁתַּנֶּה בִּלְבוּשִׁים. כָּעִנְיָן הַזֶּה הַשְּׁכִינָה, כַּמָּה לְבוּשִׁים יֵשׁ לָהּ, שֶׁמֵּהֶם בָּרָא הקב"ה כִּסְאוֹת וּמַלְאָכִים וְחַיּוֹת וּשְׂרָפִים וְשָׁמַיִם וָאָרֶץ, וְכָל מַה שֶּׁבָּרָא בָּהֶם. וְכָל הַבְּרִיּוֹת שֶׁבָּרָא מֵאֵלֶּה לְבוּשֶׁיהָ, רָשַׁם אוֹתָם כֻּלָּם וְחָקַק אוֹתָם בִּלְבוּשֶׁיהָ, כְּדֵי לְהִסְתַּכֵּל מִמֶּנָּה בְּכָל הַבְּרִיּוֹת לְרַחֵם עֲלֵיהֶן. וְסוֹד הַדָּבָר: ׳וּרְאִיתִיהָ לִזְכֹּר בְּרִית עוֹלָם׳ (בראשית ט, טז) - וּרְאִיתִיהָ בְּאֵלֶּה הַלְּבוּשִׁים הַמְּאִירִים בְּכָל הַזְּמַנִּים שֶׁיִּשְׂרָאֵל מְאִירִים אוֹתָם בְּמַעֲשִׂים טוֹבִים, וּבִגְלָלָם הקב"ה מְרַחֵם עֲלֵיהֶם.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: קם רבי שמעון ואמר, סבא סבא, והא שכינתא איהי יחודא דקודשא בריך הוא, איך גליפין בה דיוקנין דלתתא דלאו אינון מציאותה, אמר ליה רבי, למלכא דאיהו יתיב בהיכליה, וכמה בני נשא עאלין למחזייה, מנהון מסתכלין בלבושוי, ומנהון בגופוי, ומנהון מסתכלין בעובדוי, ובודאי בלבושין לא אשתמודע מאן ניהו מלכא, דלבושין איהו משתני בהון לכמה שנויין, ולבושין דאיהו לבוש בצפרא לא לביש ברמשא, ולבושין דלביש יומא חדא לא לביש יומא תנינא, והכי בכל יומא וירחא ושתא ושבתא וימין טבין אשתני בלבושין. כגוונא דא שכינתא כמה לבושין אית לה, דמנהון ברא קודשא בריך הוא כרסיין (נ״א כרסיא), ומלאכין וחיוון ושרפים, ושמיא וארעא, וכל מה דברא בהון, וכל בריין דברא מאלין לבושין דילה, רשים לון כלהו וגליף לון בלבושהא, בגין לאסתכלא מינה בכל בריין לרחמא עלייהו, ורזא דמלה ׳וראיתיה לזכור ברית עולם׳ (בראשית ט, טז), וראיתיה באלין לבושין דאינון נהירין בכל (בריין) זמנין דישראל נהרין לון בעובדין טבין, ובגינייהו קודשא בריך הוא רחים עלייהו.

התרגום: קם רבי שמעון ואמר: זקן זקן, והרי השכינה היא יחודו של הקב"ה, איך חקוקות בה דמויות של מטה שאינן מציאותה? אמר לו, רבי, משל למלך שיושב בהיכלו, וכמה בני אדם נכנסים לראותו. מהם מסתכלים בלבושיו, ומהם בגופו, ומהם מסתכלים במעשיו, ובודאי בלבושים אין נודע מיהו המלך, שהלבושים משתנים בו לכמה שנויים, ולבוש שלובש בבקר אינו לובש בערב, ולבוש שלובש ביום אחד אינו לובש ביום שני, וכך בכל יום וחדש ושנה ושבת וימים טובים משתנה בלבושים. כענין הזה השכינה, כמה לבושים יש לה, שמהם ברא הקב"ה כסאות ומלאכים וחיות ושרפים ושמים וארץ, וכל מה שברא בהם. וכל הבריות שברא מאלה לבושיה, רשם אותם כלם וחקק אותם בלבושיה, כדי להסתכל ממנה בכל הבריות לרחם עליהן. וסוד הדבר: ׳וראיתיה לזכר ברית עולם׳ (בראשית ט, טז) - וראיתיה באלה הלבושים המאירים בכל הזמנים שישראל מאירים אותם במעשים טובים, ובגללם הקב"ה מרחם עליהם.

לימוד הפיסקה עם כל המפרשים והכלים

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: