ממלכת הזוהר › זוהר › תיקוני זוהר › מאמר 23: תיקון כא בהמשכו - ירידת הזקנים, מלחמת ים התורה, והשכינה בכינוייה ובמצוותיה › פיסקה 99 (נ ע"א)

שמירת אסתר בסתר האות - והנקמה בהמן ובניו על העץ

תיקוני זוהר · תיקון כא בהמשכו - ירידת הזקנים, מלחמת ים התורה, והשכינה בכינוייה ובמצוותיה · מאמר 23 · פיסקה 99 · דף נ ע"א

לשון הזוהר

וּמָאן דְּנָטִיר אוֹת בְּרִית בְּכָל אֲתַר דְּאִיהִי, בֵּין בִּבְרִית מִילָה, בֵּין בְּשַׁבָּת וְיֹמִין טָבִין, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא נָטִיר לֵיהּ בְּגִינָהּ בְּכָל אֲתַר, וּמְכַסֵּי עֲלוֹי מִשָּׂנְאוֹי, ° כְּגַוְונָא דְמֹשֶׁה דְאִתְּמַר בֵּיהּ (תהלים צא, א) בְּצֵל שַדָ״י יִתְלוֹנָן, ° וּכְגַוְונָא דְאֶסְתֵּר דְּסָתִיר לָהּ מֵאֲחַשְׁוִרוֹשׁ ° דְּאִיהוּ עָרֵל וְטָמֵא, ° וְשַׁוִּי בְּאַתְרֵיהּ שֵׁנִית (נ״אשדית) בּדִיּוֹקְנָא דִילָהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳כָּל אֲשֶׁר תֹּאמַר וְגוֹמֵר׳ (אסתר ב, יג), ׳בָּעֶרֶב הִיא בָאָה וּבַבֹּקֶר הִיא שָׁבָה אֶל בֵּית הַנָּשִׁים שֵׁנִי׳, ° וְאִיהוּ נָטִיר לָהּ מֵהָמָן הָרָשָׁע, הֲדָא הוּא׳ דִכְתִיב מִצַּר תִּצְּרֵנִי׳ (תהלים לב, ז), דְאִיהוּ צַר וְאוֹיֵב. וּבְגִין הַאי קִנְאָה דְכַסִּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא ° בְאוֹת דִּילֵיהּ עַל אֶסְתֵּר, דְּאִיהִי קְדוּשָׁה דִילֵיהּ, דְּלָא אִיהִי קְדוּשָׁה פָּחוּת מֵעֲשָׂרָה, אִתְלַבְּשׁוּ עֲשָׂרָה כִּתְרִין תַּתָּאִין בַּעֲשָׂרָה בְּנִין דְּהָמָן, דְּתַמָּן אֵל אַחֵר, דְּהָמָן אָמַר ׳וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים כִּכַּר כֶּסֶף אֶשְׁקוֹל וְגוֹמֵר׳ (אסתר ג, ט), וְכֹלָּא לְנָטְלָא נוּקְמָא מֵאֶסְתֵּר וְאוּמָתָהּ, ° דְּאִתְּמַר בָּהּ ׳וַתִּלְבַּשׁ אֶסְתֵּר מַלְכוּת׳ (שם ה, א), וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מָסַר לוֹן בִּידָהָא וּבִידָא דְאוּמָתָהּ, ׳וְתָלוּ אוֹתוֹ וְאֶת בָּנָיו עַל הָעִץ׳ (שם ט, כה), וְאִיהוּ עָבַד ׳עִץ גָּבוֹהַּ חֲמִשִּׁים אַמָּה׳, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא נָטִיל נוּקְמָא מִנֵּיהּ וּמִבְּנוֹי בִּשְׁכִינְתָּא עִלָּאָה, דְמָחַאת לְמִצְרָאֵי חֲמִשִּׁים מַכּוֹת.

תרגום

ומי ששומר אות ברית בכל מקום שהוא, בין בברית מילה, בין בשבת וימים טובים - הקב"ה שומר אותו בגללה בכל מקום, ומכסה עליו משונאיו, כדוגמת משה שנאמר בו (תהלים צא א) ’׳בְּצֵל שַׁדַּי יִתְלוֹנָן׳’, וכדוגמת אסתר שסתר אותה מאחשוורוש שהוא ערל וטמא, ושם במקומו שנית (נוסח אחר: השליך) בדיוקנה, זהו שכתוב (אסתר ב יג) ’׳כָּל אֲשֶׁר תֹּאמַר׳’ וגו’ - ׳בערב היא באה ובבוקר היא שבה אל בית הנשים שני׳, והוא שומר אותה מהמן הרשע, זהו שכתוב (תהלים לב ז) ’׳׳מִצַּר תִּצְּרֵנִי׳׳’, שהוא צר ואויב. ובגלל קנאה זו שכיסה הקב"ה באות שלו על אסתר, שהיא קדושתו, שאין קדושה פחותה מעשרה - התלבשו עשרה כתרים תחתונים בעשרת בני המן, ששם ’אל אחר’, שהמן אמר ’׳וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים כִּכַּר כֶּסֶף אֶשְׁקוֹל׳’ וגו’ (אסתר ג ט), והכול ליטול נקמה מאסתר ומעמה, שנאמר בה (שם ה א) ’׳וַתִּלְבַּשׁ אֶסְתֵּר מַלְכוּת׳’, והקב"ה מסר אותם בידה וביד עמה, ’׳וְתָלוּ אוֹתוֹ וְאֶת בָּנָיו עַל הָעֵץ׳’ (שם ט כה), והוא עשה ’׳עֵץ גָּבֹהַּ חֲמִשִּׁים אַמָּה׳’, והקב"ה נטל נקמה ממנו ומבניו בשכינה עליונה, שהכתה את המצרים חמישים מכות.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ומאן דנטיר אות ברית בכל אתר דאיהי, בין בברית מילה, בין בשבת וימין טבין, קודשא בריך הוא נטיר ליה בגינה בכל אתר, ומכסי עלוי משנאוי, ° כגוונא דמשה דאתמר ביה (תהלים צא, א) בצל שד״י יתלונן, ° וכגוונא דאסתר דסתיר לה מאחשורוש ° דאיהו ערל וטמא, ° ושוי באתריה שנית (נ״אשדית) בדיוקנא דילה, הדא הוא דכתיב ׳כל אשר תאמר וגומר׳ (אסתר ב, יג), ׳בערב היא באה ובבקר היא שבה אל בית הנשים שני׳, ° ואיהו נטיר לה מהמן הרשע, הדא הוא׳ דכתיב מצר תצרני׳ (תהלים לב, ז), דאיהו צר ואויב. ובגין האי קנאה דכסי קודשא בריך הוא ° באות דיליה על אסתר, דאיהי קדושה דיליה, דלא איהי קדושה פחות מעשרה, אתלבשו עשרה כתרין תתאין בעשרה בנין דהמן, דתמן אל אחר, דהמן אמר ׳ועשרת אלפים ככר כסף אשקול וגומר׳ (אסתר ג, ט), וכלא לנטלא נוקמא מאסתר ואומתה, ° דאתמר בה ׳ותלבש אסתר מלכות׳ (שם ה, א), וקודשא בריך הוא מסר לון בידהא ובידא דאומתה, ׳ותלו אותו ואת בניו על העץ׳ (שם ט, כה), ואיהו עבד ׳עץ גבוה חמשים אמה׳, וקודשא בריך הוא נטיל נוקמא מניה ומבנוי בשכינתא עלאה, דמחאת למצראי חמשים מכות.

התרגום: ומי ששומר אות ברית בכל מקום שהוא, בין בברית מילה, בין בשבת וימים טובים - הקב"ה שומר אותו בגללה בכל מקום, ומכסה עליו משונאיו, כדוגמת משה שנאמר בו (תהלים צא א) ’׳בצל שדי יתלונן׳’, וכדוגמת אסתר שסתר אותה מאחשוורוש שהוא ערל וטמא, ושם במקומו שנית (נוסח אחר: השליך) בדיוקנה, זהו שכתוב (אסתר ב יג) ’׳כל אשר תאמר׳’ וגו’ - ׳בערב היא באה ובבוקר היא שבה אל בית הנשים שני׳, והוא שומר אותה מהמן הרשע, זהו שכתוב (תהלים לב ז) ’׳מצר תצרני׳’, שהוא צר ואויב. ובגלל קנאה זו שכיסה הקב"ה באות שלו על אסתר, שהיא קדושתו, שאין קדושה פחותה מעשרה - התלבשו עשרה כתרים תחתונים בעשרת בני המן, ששם ’אל אחר’, שהמן אמר ’׳ועשרת אלפים ככר כסף אשקול׳’ וגו’ (אסתר ג ט), והכול ליטול נקמה מאסתר ומעמה, שנאמר בה (שם ה א) ’׳ותלבש אסתר מלכות׳’, והקב"ה מסר אותם בידה וביד עמה, ’׳ותלו אותו ואת בניו על העץ׳’ (שם ט כה), והוא עשה ’׳עץ גבה חמשים אמה׳’, והקב"ה נטל נקמה ממנו ומבניו בשכינה עליונה, שהכתה את המצרים חמישים מכות.

מן המפרשים

ביאור הגר"א: כגוונא דמשה דאתמר כו'. רוצה לומר דמשה אמרו בי"א מזמורים, ואמרו שפירש שדי מזיו שכינתו כו':

לכל המפרשים על פיסקה זו